18 דצמבר 2022

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 3.8.21 אשר התכנסה לאחר פסק דין שהורה על כינוס ועדה בהרכב חדש וקבעה כי המערער איבד 65% מכושר עבודתו החל מיום 29.4.05 (להלן – הוועדה).

תמצית העובדות

1. המערער, יליד 1942 הגיש תביעה לקצבת נכות כללית.
2. למערער נקבעה נכות רפואית משוקללת בשיעורים שונים לתקופה זמנית מיום 29.4.05 ועד 31.7.07. החל מיום 1.8.07 הנכות הרפואית היציבה נקבעה בשיעור של 88%. פקיד התביעות קבע כי דרגת אי הכושר של המערער היא בשיעור 60%.
3. עניינו של המערער נדון מזה מספר שנים בוועדות לעררים.
4. הוועדה מושא הליך זה התכנסה מכוח פסק דין מיום 28.4.21 שניתן בתיק בל 59548-12-20 וזאת על יסוד הסכמת הצדדים להשבת התיק לדיון מחדש בוועדה בהרכב אחר.
5. הוועדה כאמור התכנסה ביום 3.8.21, האזינה לטיעוני המערער וקבעה כך:

"הוועדה התכנסה בעקבות פסק דין ביה"ד האזורי לעבודה מיום 28.4.2021. הוועדה עיינה בפרו' הוועדות הרפואיות, מסמכים מתיקו הרפואי, דוחות שיקום ורופא מוסמך והאזינה ברוב קשב לדברי העורר ועורך דינו.

בן 79.4 שנים.

מדובר בעורר שבתקופה נשוא ערר זה היה בן 63. משכיל, מחזיק בתואר ראשון במנהל עסקים, בעל רקע תעסוקתי מרשים. קצין במשטרת ישראל, שהחל בתפקידים זוטרים והתקדם לתפקידי ניהול והדרכה מהדרגים הבכירים והגבוהים במשטרת ישראל. פרש בשנת 1998 משירותו במשטרת ישראל. מספר ניסיונות תעסוקתיים בשכר ובהתנדבות בעיקר שנאלץ להפסיקם – לדבריו, מפאת מצבו הרפואי – תפקודי.

בגין סוכרת עם סיבוכים נקבעו לעורר 65%, מחלת לב איסכמית 40%, הפרעת הסתגלות 20% עם השלכות תפקודיות המגבילות אותו במאמץ גופני משמעותי בתנאי דחק ולחץ, בביצוע מטלות הדורשות ערנות, קשב וריכוז ברמה גבוהה במיוחד עם צורך בסדר יום קבוע ומאורגן, ובנוסף בשל צבר של בעיות אורתופדיות, על פי הפרוטוקול במידת חומרה לא קשה במיוחד לרבות שינויים בצוואר בגינם נקבעו 20%, ברך שמאל, ע"ש מותני, ברך ימין וקרסול ימין 10% לכל ליקוי, המגבילים אותו בנוסף בעמידה ממושכת, הליכה מרובה, הרמת משאות כבדים. יחד עם זאת, בהתחשב במכלול נסיבותיו האישיות, ליקוייו ומגבלותיו כפי שפורטו, הוועדה מקבלת את החלטת דרג ראשון ואינה מוצאת סיבה מספקת לשינוי בהחלטות הדרג הראשון לפיהן העורר כשיר לעבוד באופן חלקי בעבודות כגון: מגוון עבודות בעלות אופי משרדי, ייעוץ בתחום הביטחון והאבטחה, ייעוץ עסקי, מכירה ומענה טלפוני ועבודות שוות ערך.

הוועדה דוחה את הערר".

1. ההחלטה האמורה היא מושא הליך זה.
2. לאחר דיון במעמד הצדדים, בו לא הושגו הסכמות, ניתנה ביום 21.8.22 החלטה המורה על הגשת התייחסות המשיב לכך שהוועדה קבעה, כי הערר נדחה, אולם דרגת אי הכושר שנקבעה היא בשיעור 65% (כפי שקבעו ועדות עררים קודמות) ולא בשיעור 60% כפי שנקבע בהחלטת פקיד תביעות שעמדה לדיון.
3. המשיב הודיע, כי החלטת הוועדה מדרג ראשון התקבלה בשנת 2014 אולם מאז מצוי התיק בוועדות לעררים. לשיטת המשיב, כוונת הוועדה לא הייתה לקבל את קביעת פקיד התביעות אלא להותיר "את החלטתה הקודמת על כנה" כלשון תגובת המשיב.
4. המערער התייחס לעניין זה וציין, כי מדובר בוועדה בהרכב חדש, ואם המשיב מציין כי הוועדה שקבעה נכות בשיעור 65% הותירה החלטה קודמת על כנה, משמע כי עיינה בהחלטת של ועדה לעררים בהרכבה הקודם, דבר שנאסר עליה לעשותו.
5. להלן תפורטנה טענות הצדדים לגבי ההחלטה לגופה.

1. לטענת המערער, נפלו בהחלטה טעויות משפטיות כדלקמן: הוועדה לא נימקה החלטתה; הוועדה התייחסה להחלטת הדרג הראשון אך היה שינוי בנכות הרפואית; הוועדה לא התייחסה לשינוי בדרגת הנכות הלבבית ולאחר התקף הלב לא היו ניסיונות חזרה לעבודה; הוועדה הסתפקה בקביעה שאין לשנות מהחלטת הדרג הראשון שעה שסמכותה לבחון את אי הכושר מבראשית; המלצות הוועדה לגבי עיסוקים אפשריים אינן מתיישבות עם הליקוי הנפשי; הוועדה לא ציינה מה היקף השעות האפשרי לעבודה אלא רק קבעה כי המערער כשיר לעבודה חלקית; המערער בן 78 שנים בעת הדיון בוועדה; הוועדה לא הייתה רשאית לעיין בדוח פקידת שיקום משנת 2013.
2. לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטה וההחלטה מנומקת; הוועדה התייחסה לכל הליקויים הרפואיים באבחון הרפואי הרלבנטי; הוועדה אינה מחויבת לציין עבודות אפשריות; הטענה לגבי ציון היקף שעות העבודה אינה רלבנטית וחורגת מפסק הדין המחזיר; אין רלבנטיות לגילו של המערער בעת הדיון בוועדה אלא בגילו במועד החל ממנו נקבעה דרגת אי הכושר ומדובר לפני גיל פרישה.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענת הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להתקבל. להלן אפרט טעמיי לכך.
2. הוועדה קבעה במפורש, כי היא דוחה את הערר ומנגד קבעה דרגת אי כושר בשיעור 65% ולא 60% כפי שקבע פקיד התביעות. קביעה זו מעוררת תמיהה שפורטה בהחלטתי מיום 21.8.22.
3. תגובת המשיב מעוררת קושי רב יותר נוכח העמדה הלא ברורה לפיה הוועדה חזרה על החלטתה הקודמת, וזאת שעה שמדובר בוועדה בהרכב חדש.
4. יתר על כן, אף בטיעוני המערער בפני הוועדה נטען לגבי קביעת פקיד התביעות שהעניק דרגת אי כושר חלקית בשיעור 60% בלבד. נקודת המוצא שעמדה בפני הוועדה הייתה דרגת אי כושר בשיעור 60%. הוועדה קבעה, כי היא דוחה את הערר והתוצאה של קביעה זו הייתה אמורה להיות דרגת אי כושר בשיעור 60% ולא 65%.
5. קביעות ועדה קודמת לא היו אמורה לעמוד לנגד עיני הוועדה. לכן התייחסות המשיב להחלטת בית הדין לא זו בלבד שלא הסירה את הספקות אלא העצימה אותם.
6. חרף הימשכות ההליכים, והגם שההחלטה לגופה נחזית להיות מנומקת כדבעי, אין מנוס אלא לקבל את הערעור נוכח הספק הממשי לגבי המסמכים שעמדו בפני הוועדה, ובהיעדר כל הסבר סביר לכך שהוועדה דחתה את הערר ולמרות זאת העניקה נכות בשיעור 65%.
7. אין לדעת היכן אירעה הטעות ומה הונח בפני הוועדה, שכן תגובת המשיב כאמור לא סייעה להבהיר את תמונת המצב. במצב דברים זה, בהינתן שהמסקנה מעלה חשש שמא נחשפה הוועדה להחלטה של ועדה קודמת (גם אם רק "בשורה התחתונה") ובהינתן שמדובר בוועדה בהרכב חדש שאמורה לדון בערר מבראשית, נראה כי התוצאה הראויה היא בטלות החלטת הוועדה.
8. בנסיבות הללו, נוכח הפגם שנפל לכאורה בסדרי עבודתה של הוועדה ובאפשרות הסבירה כי הוועדה נחשפה למידע שלא היה אמור להיות גלוי לפניה, איני רואה צורך להתייחס להחלטת הוועדה לגופה.
9. אשר לתוצאה האופרטיבית עקב פסילת ההחלטה: המערער ביקש, כי בית דין זה יקבע את דרגת אי הכושר, או לחלופין ישיב עניינו לוועדה בהרכב אחר.
10. עניינו של המערער נדון שנים ארוכות במסגרת הוועדות לדורותיהן ואין ספק כי מצב זה אינו רצוי כלל. עם זאת, איני סבורה כי זהו המקרה בו בית הדין יכול להחליף את שיקול דעתה של הוועדה ולקבוע את דרגת אי הכושר. מדובר במקרה המצריך ידע רפואי ומקצועי, ובפרט שנחזה, כי גם ההחלטה הנוכחית נומקה כדבעי ופסילתה היא מחמת הספק הממשי לגבי סדרי עבודתה והמסמכים שהובאו לעיונה.
11. אין מקרה זה דומה למצב בו בית הדין קובע בעצמו, כי אין לנכות מצב קודם, או כי יש להפעיל תקנה 15 בענף נפגעי עבודה שאז קביעת המסקנה על ידי בית הדין מבוססת כבר על ממצאים קיימים לגבי דרגת הנכות הרפואית. המקרה שלפנינו מורכב יותר ומצריך התייחסות מקצועית ושקלול נתונים רבים. אין הצדקה כי בית דין זה יחליף את שיקול דעת הוועדה.
12. נוכח הפגם שנמצא ופסילת החלטה, הסעד הנכון הוא החלפת הרכב הוועדה והבאת התיק לדיון בפני ועדה בהרכב חדש.
13. סוף דבר - עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר) בהרכב חדש. על המשיב לוודא כי לפני הוועדה לא יעמדו פרוטוקולים של ועדות לעררים וכן מסמכים מתוך הליכים משפטיים בנוגע לאותן הוועדות. בפני הוועדה תובא רק החלטת פקיד התביעות לעניין דרגת אי כושר וכן חוות דעת פקיד השיקום הרלבנטיות להחלטה זו.
14. לגבי חוות דעת פקיד שיקום מיום 3.2.13 אשר המערער טען כי לא היה מקום להציגה, אין בידי לקבל עמדה זו. הואיל וחוות דעת פקיד שיקום ניתנת לפקיד התביעות ולא לוועדה לעררים אין מניעה להציג חוות דעת זו לוועדה בהרכב החדש. מפסקי הדין שצורפו לכתב הערעור עולה כי בשנת 2013 עוד נדון הנושא הרפואי פעם חוזרת לאחר פסק דין. יתר על כן, ממילא ההחלטה העדכנית לגבי דרגת אי הכושר בהתחשב בליקויים המעודכנים ניתנה רק ביום 12.02.14 ועל יסוד חוות דעת פקיד השיקום מיום 3.2.13, כעולה מתיעוד שצורף לתגובת המשיב מיום 20.10.22. עם זאת, ככל שבחוות דעת פקיד השיקום מיום 3.2.13 מצוינת קביעה כלשהי של החלטת ועדה לעררים (קודמת) יש להשחיר ציון עובדות אלה (בלבד) בחוות הדעת בטרם העברת התיק לוועדה בהרכב החדש.
15. נוכח קביעתי האמורה ובהתחשב בהליכים הרבים ובמורכבות המקרה, על הלשכה המשפטית לפקח על העברת התיק לוועדה ללא המסמכים שאסורים לעיון הוועדה בהרכבה החדש וזאת על מנת שלא תישנה טעות לעניין זה.
16. המערער אינו מיוצג אולם נדרש לנהל הליך נוסף. בהתחשב באמור כמו גם בהימשכות ההליכים מצאתי לקבוע, כי המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 1,500 ₪ לתשלום תוך 30 ימים.
17. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא פסק הדין לצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשפ"ג, (18 דצמבר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.