1. לפניי תביעה בעילה שטרית.
2. התובעת, חברת מיכמן בס"ד בע"מ (להלן: "התובעת") הגישה בהוצאה לפועל בקשה לביצוע שטר חוב לפקודתה ע"ס 50,000 ₪. שטר החוב חתום על ידי "אימפורטים שיווק בע"מ" (להלן: "החברה") כחברה עושה השטר.
3. הנתבע, מר ישי דימנט (להלן: "הנתבע") חתום על שטר החוב כערב שֵני, יחד עם מר מיכאל פינטו (להלן: "מר פינטו"), החתום על השטר כערב ראשון ובעלים. מר פינטו לא הגיש בקשת התנגדות. הנתבע הגיש בקשת התנגדות לביצוע שטר בצירוף תצהיר, והדיון הועבר לבית המשפט.
4. במהלך הדיון בהתנגדות נחקר הנתבע. לאחר שהצדדים סיכמו טענותיהם, הוריתי על קבלת ההתנגדות והעברת התיק לפסים של תביעה במסלול דיון מהיר.
5. בקדם המשפט נעשה ניסיון להביא את הצדדים להסדר ואולם, הדבר לא צלח והתיק נקבע להוכחות. מטעם התביעה העידו מר רז אלוביץ- סמנכ"ל לקוחות ומכירות אצל התובעת (להלן: "מר אלוביץ") ועוה"ד נופר לבנטל- מהמחלקה המשפטית של התובעת (להלן: "עוה"ד לבנטל"). מטעם ההגנה העיד הנתבע בגפו. בתום שמיעת העדויות נשמעו סיכומים.

טענות הנתבע

1. התצהיר התומך בהתנגדות, אשר הפך לכתב הגנה, כולל מספר טענות:
   1. חתימת הנתבע על שטר החוב זויפה;
   2. בין הנתבע לתובעת לא קיימת התנהלות כספית ישירה, לא הייתה ביניהם התקשרות עסקית, ולמיטב זכרונו של הנתבע כלל לא נפגש עם מי מנציגי התובעת;
   3. הנתבע לא קיבל מהתובעת תמורה כלשהי בעד השטר, ולא מסר לתובעת את השטר;
   4. התובעת לא קיימה את הוראות הדין החל עליה בחוק הלוואות חוץ בנקאיות.

טענות התובעת

1. לאחר שניתנה רשות להתגונן, הגישה התובעת כתב טענות משלים בצירוף תצהיר ומסמכים תומכים, שם טענה, בתמצית, כי היא עוסקת במתן אשראי חוץ בנקאי; בין יתר לקוחותיה נמנית החברה שהנתבע היה מבעליה; החברה חתמה על שטר החוב להבטחת התחייבויותיה ופירעון חובותיה כלפי התובעת, בערבות הנתבע וערב נוסף (נספח 2 לכתב טענות משלים); הסכם ניכיון השיקים על צרופותיו נערך ונחתם בין התובעת לחברה ביום 13.12.2020 (נספח 1 לכתב טענות משלים; ת/3); הנתבע חתם על שטר החוב (נספח ד' להסכם הניכיון) בנוכחות נציגי התובעת, לרבות עוה"ד לבנטל; התובעת ניכתה שיקים שונים, לרבות השיק מושא התביעה ע"ס 50,000 ₪, אשר הוסב מאת החברה, בחתימתה על גבי גב השיק, לטובת התובעת; ביום 12.5.2021 הפקידה התובעת את השיק; למחרת השיק חולל, עת לא כובד בהיעדר כיסוי מספיק (אכ"מ) (נספח 3 לכתב טענות משלים); על השיק אין כיתוב המגביל את סחירותו; הנתבע ערב לפירעון שטר החוב בגין חובות החברה כלפי התובעת.

דיון והכרעה

1. לאחר שמיעת העדויות, שקילת טענות הצדדים ובחינת כתבי הטענות על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.
2. כמצוות הוראת סעיף 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי.
3. אדון אפוא בטענות הנתבע כסדרן.

זיוף חתימת הנתבע על שטר החוב

1. הלכה היא שכאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, וטוען כי מדובר בזיוף חתימתו, עובר הנטל לתובעת להראות כי החתימה על המסמך היא אכן חתימת הנתבע. קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח כי חתימה כלשהי היא חתימת פלוני. הראשונה שבהן היא באמצעות עדות ישירה, היינו- עדות החותם או של מי שהיה עד לחתימה.

ראו: ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240.

1. במקרה שלפניי, התובעת הוכיחה כי הנתבע חתם על שטר החוב, באמצעות עדות ישירה של עוה"ד לבנטל אשר נכחה במעמד החתימה. לעומת זאת, גרסת הנתבע לא עמדה במבחן החקירה הנגדית. אסביר טעמיי בקצרה.
   1. עוה"ד לבנטל העידה כי ביום 13 בדצמבר (התואם את התאריך הרשום בכותרת הסכם ניכיון השיקים ת/3) הגיעה יחד עם מר אלוביץ למשרדי החברה ברמת גן; שם נפגשו עם בעלי המניות וסמנכ"ל הכספים של החברה (עמ' 9 ש' 20-15); במעמד הפגישה נחתמו הסכם הניכיון על צרופותיו (ת/3), ועוה"ד לבנטל קיבלה לידיה גם צילום תעודת הזהות של הנתבע, שחתם מולה על סט המסמכים, לרבות שטר החוב וכתב הערבות (עמ' 9 ש' 27-21).
   2. עוה"ד לבנטל אישרה בעדותה כי באותו מעמד נחתמו כל המסמכים של הסכם הניכיון (ת/3), לרבות שטר החוב, וכי לא פגשה פעם נוספת את הנתבע (עמ' 9 ש' 31-30; עמ' 10 ש' 20-21). על כן, נשאלה מדוע נרשם בכותרת שטר החוב (נספח ד' להסכם הניכיון ת/3) "שנחתם ביום 24 בחודש 5 שנת 2021", שכן, מועד זה אינו תואם את גרסתה. עוה"ד לבנטל הסבירה כי שטר החוב נחתם באותו מעמד של חתימת הסכם הניכיון על צרופותיו (ת/3), וכי שורת התאריך בכותרת שטר החוב המקורי נותרה ריקה (עמ' 10 ש' 32-20) (עמ' 18 מתוך 19 להסכם הניכיון ת/3), והתובעת מילאה לאחר מכן, בכותרת שטר החוב, את התאריך הרלבנטי להגשת התביעה, "כי החוב מתחיל להיספר מאותו יום" (עמ' 11 ש' 15-1) (העמוד האחרון במוצג ת/3 לפני הפלט הממוחשב של השיק). אכן, תיק ההוצאה לפועל נפתח ימים ספורים לאחר מכן (30.5.2021).

גרסת עוה"ד לבנטל מקובלת עליי. שטר החוב נמסר לתובעת "על החלק", כשהמקומות לכתיבת הסכום והתאריך נותרו ריקים. התובעת מילאה בשטר החוב תאריך וסכום- אשר להשקפתה שיקף את סכום החוב של החברה כלפיה, נכון לאותו מועד, והגישה את שטר החוב למימוש בהוצאה לפועל. משמסר הנתבע את שטר החוב לידי התובעת, בלא שנקובים בו תאריך וסכום, ומשהשלימה התובעת את התאריך והסכום בשטר החוב, חלה הוראת סעיף 19(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש], הקובעת כי "היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו".

בהתאם להלכה הפסוקה, משמעות הוראת סעיף 19(א) הנ"ל היא שהתובעת נהנית מחזקה כפולה: "חזקה בדבר עצם הרשאתה להשלים את השטר (על דרך הוספת תאריך וסכום) וחזקה שההשלמה שבוצעה על ידה הייתה בהתאם להרשאה ובלא חריגה ממנה (לעניין זה ראו: יואל זוסמן דיני שטרות, עמ' 161–162 (מהדורה שישית, 1983), וכן את ע"א 154/56 אבו-גוש נ' אלקיים, פ"ד י 1466, 1468 (1956))".

ראו: ע"א 3488/21 ע"א 521/22 דניאל מושקוביץ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (18.8.2022).

במקרה שלפניי, הנתבע נשא בנטל להוכיח כי התאריך והסכום שנקבה התובעת בשטר החוב לא שיקף נאמנה את סכום החוב כלפיו באותו מועד. הנתבע לא עמד בנטל זה.

• 1. עוה"ד לבנטל נשאלה כיצד יכולה הייתה לוודא כי הנתבע הוא זה אשר עימו נפגשה ביום 13.12.2000, והשיבה כי במעמד הפגישה שהתקיימה במשרדי החתימה, הציג לה הנתבע תעודת זהות, וכי גם התרשמה מהשיחות שקיימה שם עם שותפו של הנתבע, כמו גם עם המזכירה וסמנכ"ל הכספים של החברה (עמ' 12 ש' 6-3).
  2. לבסוף, לאחר שהנתבע נכנס לאולם בית המשפט לצורך תחילת חקירתו הנגדית, זיהתה עוה"ד לבנטל את הנתבע כמי שעמו נפגשה במעמד החתימה על הסכם הניכיון (עמ' 12 ש' 10-8).
  3. מנגד, עדות הנתבע היא עדות יחידה של בעל דין, אשר לא הותירה רושם מהימן, ולא קיבלה כל חיזוק, וכפי שיפורט להלן.
  4. בתצהיר התומך בהתנגדות טען הנתבע באופן סתמי ולאקוני כי החתימה על שטר החוב מזויפת. נקבע בפסיקה כי טענת זיוף אינה "מילת קסם", ועל הטוען להציג גרסה מפורטת שתעמוד במבחן החקירה הנגדית.
  5. בדיון בהתנגדות העיד הנתבע כי לא זכור לו שחתם על שטר החוב בפני מישהו מנציגי התובעת (עמ' 1 ש' 21-18). גרסה זו מהוססת מטבעה ושונה מהותית מהטענה (שאותה לא העלה הנתבע) שלפיה יודע בוודאות שלא חתם על שטר החוב.

ואכן, בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע "החתימות הללו שדוברו קודם- אתה לא חתמת, או שאתה לא זוכר שחתמת?" והשיב "אני לא זוכר שאני חתמתי אותן" (עמ' 13 ש' 32-31).

• 1. כאשר הוצג לנתבע צילום תעודת הזהות שמסר על פי הנטען לנציגי התובעת במעמד אימות החתימה (ת/1), טען הנתבע שמדובר בתעודת זהות ישנה, וכי יש ברשותו תעודת זהות חדשה שהונפקה לפני 5-4 שנים (עמ' 1 ש' 26; עמ' 2 ש' 17-16).

טענה זו אמורה הייתה לחזק את גרסת הנתבע, אלא שהנתבע לא הגיש את תעודת הזהות החדשה. הימנעות זו מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו של הנתבע, מבלי שסיפק לכך הסבר סביר, פועלת לחובת הנתבע, בהתאם להלכה הנוהגת.

• 1. הנתבע הוסיף והעיד כי ייתכן ששותפו (מר פינטו) או שמנהל הכספים בחברה (יותם) מסרו לתובעת את צילום תעודת הזהות הישנה שלו (עמ' 2 ש' 1). הקושי בגרסה זו שהועלתה לראשונה במהלך העדות נובע מכך שהן השותף והן מנהל הכספים לא הובאו לעדות מטעם הנתבע, ועניין זה גם הוא פועל לחובת הנתבע, בהתאם להלכה הפסוקה.
  2. הנתבע העיד כי לא היה מעוניין לעבוד עם התובעת, מאחר שבשנת 2019 "הם זייפו לי מסמכים" "וניסו לסחוט כספים מאיתנו" (עמ' 1 ש' 23-22). משמעות הדבר כי הנתבע הפנה אצבע מאשימה כלפי התובעת. לאחר מכן הוצג לנתבע תצהיר זהה שהגיש הנתבע בתמיכה להתנגדות בתיק אחר של חברת "גמא" (ת/2) ונשאל האם גם נציגי חברת "גמא" זייפו לנתבע מסמכים. הנתבע אישר כי הגיש התנגדות זהה, ואז העלה גרסה חדשה, שאין לה זכר בתצהיר התומך בהתנגדות, וטען כי קיים דפוס של זיוף חתימתו. אלא שהאצבע המאשימה לא הופנתה הפעם כלפי התובעת, אלא כלפי מנהל הכספים בחברה, עת טען לראשונה הנתבע כי מנהל הכספים בחברה נתפס במעילה, וקיים חשד שהלה זייף את חתימתו, ואף פוטר בחודש אפריל או מאי בשנת 2021 (עמ' 2 ש' 5-3; ש' 20-15).

גרסה זו מהווה עדות כבושה. יתרה מכך, הנתבע אישר בעדותו כי לא הגיש תלונה במשטרה בגין מעילה או על זיוף חתימתו (עמ' 14 ש' 13-12). תמוה כי הנתבע לא מצא חשיבות לציין בתצהיר התומך בהתנגדות כי קיים דפוס של זיוף חתימתו. עניין זה מטיל צל כבד על מהימנות גרסתו.

• 1. בדיון בהתנגדות העיד הנתבע כי החתימה המסמכים בהסכם ניכיון השיקים על צרופותיו (ת/3) אינה נחזית להיות חתימתו (עמ' 2 ש' 24-21). לעומת זאת, בישיבת ההוכחות אישר הנתבע בעדותו כי במהלך הפגישה שהתקיימה במשרדי החברה נחתמו המסמכים לצורך התקשרות עם התובעת (עמ' 12 ש' 24-22). כאשר נשאל הנתבע האם סמנכ"ל הכספים של החברה היה נוכח בפגישה, השיב "אני לא זוכר, סביר להניח שסמנכ"ל הכספים היה, וסביר להניח שמר פינטו היה, אני פשוט לא זוכר את האירוע מאה אחוז" (עמ' 12 ש' 33-31).

הנתבע אישר למעשה בעדותו כי התקיימה פגישה במשרדי החברה לצורך התקשרות עם התובעת.

• 1. כאשר הוצג לנתבע הסכם הניכיון על צרופותיו (ת/3), והנתבע התבקש לזהות את החתימות, העיד כי בעמוד הראשון "יש חתימה שדומה לחתימה שלי" וכך גם לגבי החתימות בעמודים 2, 14 ו-19 (עמ' 13 ש' 11-1).

בשלב זה נשאל הנתבע אשר לחתימה המופיעה על גבי שטר החוב, שצורף למוצג ת/3, פעם אחת בעמוד 18 ופעם שנייה בעמוד האחרון (לפני פלט השיק), ומסר תשובות סותרות. בפעם הראשונה העיד הנתבע כי אינו מזהה את החתימה בעמוד 18, ובפעם השנייה העיד שהחתימה בעמוד האחרון דומה לחתימה שלו. אלא מאי. מדובר באותו מסמך - שטר החוב (עמ' 13 ש' 13-8).

• 1. יתרה מכך, הנתבע אישר בעדותו כי אין זה נהוג שחברות כדוגמת התובעת יעניקו לחברה אשראי מבלי ליטול ערבות של הבעלים, ובכללם- הנתבע, וכי גם בחברות אחרות- תנאי למתן אשראי לחברה או ביצוע עסקת ניכיון לחברה, הוא מתן ערבות של הבעלים החברה- הנתבע ומר פינטו (עמ' 13 ש' 20-16).

1. הנה כי כן, אני קובעת כממצא עובדתי כי הנתבע חתם על שטר החוב בנוכחות נציגת התובעת - עוה"ד לבנטל.

היעדר התנהלות כספית ישירה וכיו"ב

1. טענות הנתבע לפיהן לא קיימת בינו לבין התובעת התנהלות כספית ישירה והתקשרות עסקית - אינן רלבנטיות, שעה שהוכח שההתנהלות הכספית וההתקשרות העסקית הייתה בין התובעת לבין החברה. יתרה מכך, כאמור, אינני מקבלת טענת הנתבע שלפיה "למיטב זכרונו" כלל לא נפגש עם מי מנציגי התובעת, שעה שקבעתי, כאמור, כי הנתבע חתם על שטר החוב בפני נציגת התובעת.
2. התובעת הציגה גרסה סדורה אשר להתקשרות העסקית ולהתנהלות הכספית מול החברה. גרסת התובעת נתמכה במסמכים ועדויות שהותירו רושם מהימן. וכעת לפירוט.
   1. נתתי אמון בעדות המפורטת של מר אלוביץ שלפיה הגיע יחד עם עוה"ד לבנטל לפגישת היכרות בחדר הישיבות במשרדי החברה ברמת גן, שם נפגשו עם בעלי המניות של החברה (הנתבע ומר פינטו) ומנהל הכספים (יותם); כי תיעד את הפגישה במצלמה לצורך ניהול סיכונים; כי לאחר שערך בדיקות לגבי פעילות החברה והסיכון במתן אשראי לחברה, והשתכנע שהכל תקין, נחתמו הסכם הניכיון על צרופותיו (ת/3), והתובעת החלה לעבוד מול החברה, קיבלה לידיה שיקים לניכיון והעמידה אשראי לחברה לצרכי ייבוא (עמ' 4 ש' 19-3; עמ' 7 ש' 28-26; ש' 33; עמ' 8 ש' 8-1).

התובעת אמנם לא הגישה את הסרטון שבו תועדה הפגישה ואולם, מר אלוביץ הסביר כי הסרטון אותר בטלפון הנייד הישן שלו רק סמוך לדיון, והיה ברשותו במהלך העדות (עמ' 8 ש' 18). עדות זו הותירה רושם מהימן. על כן, אי הגשת הסרטון אינה פועלת לחובת התובעת.

• 1. עוה"ד לבנטל העידה כי ביום 13 בדצמבר (התואם את התאריך הרשום בכותרת הסכם ניכיון השיקים ת/3) הגיעה יחד עם מר אלוביץ למשרדי החברה ברמת גן; ושם נפגשו עם בעלי המניות וסמנכ"ל הכספים של החברה (עמ' 9 ש' 20-15); במעמד הפגישה נחתמו הסכם הניכיון על צרופותיו (ת/3), והיא קיבלה לידיה גם צילום תעודת הזהות של הנתבע, שחתם מולה על המסמכים, לרבות על שטר החוב וכתב הערבות (עמ' 9 ש' 27-21).
  2. הנתבע אישר בעדותו כי הוא משמש כסמנכ"ל ובעל מניות בחברה, וכי שותפו, מר פינטו, רצה לעבוד עם התובעת (עמ' 1 ש' 21-12). עדות זו מחזקת את גרסת התובעת.
  3. ערה אני לכך שהנתבע הוסיף והעיד כי הוא לא היה מעוניין לעבוד עם התובעת, שכן, לטענתו, בשנת 2019 זייפה התובעת מסמכים וניסתה לסחוט מהם כספים, ולאחר שהנתבע הוכיח לתובעת כי היא משקרת, כך לטענתו, ויתרה התובעת על החוב. אלא שעדות הנתבע לא נתמכה בבדל ראיה, הגם שהנתבע העיד בהקשר לאמור כי "יש לי את כל ההתכתבות איתם" וכן "אצלי הכל מתועד בד"כ" (עמ' 1).

אי הצגת המסמכים שהנתבע הזכיר את קיומם בעדותו פועלת לחובת הנתבע, בהתאם להלכה הפסוקה.

1. לאור האמור, אני קובעת כממצא עובדתי כי הייתה קיימת התנהלות כספית והתקשרות עסקית בין התובעת לבין החברה, שהנתבע היה אחד מבעליה, וכי הנתבע נפגש עם מי מנציגי התובעת בעת החתימה על הסכם הניכיון על צרופותיו.

אי מסירת השטר וכשלון תמורה

1. כאמור, הוכח כי הנתבע מסר לתובעת את שטר החוב לאחר שחתם עליו בפני נציגתה.
2. טענות הנתבע בדבר כשלון תמורה הועלו על דרך הסתם. לעומתו, התובעת הציגה גרסה סדורה אשר לתמורה המלאה שנתנה לחברה בעד השטר. גרסת התובעת נתמכה במסמכים ועדויות שהותירו רושם מהימן. אלה הם טעמיי.
   1. כאמור, נתתי אמון בעדות מר אלוביץ שלפיה התובעת העמידה לחברה אשראי לצרכי ייבוא, כנגד שיקים שמסרה לה החברה לניכיון (עמ' 4 ש' 19), וכי החוב של החברה נובע מכך שהתובעת העבירה לחברה כספים בתמורה לשיק שהעבירה החברה לתובעת לצורך ניכיון, וזה לא כובד (עמ' 5 ש' 4-2).
   2. עוה"ד לבנטל הסבירה כי החוב של החברה מורכב משני שיקים שנמסרו לתובעת לצורך ניכיון, אשר חוללו, וביניהם, השיק שבו המושכת היא חברת "יוניקליק בע"מ" (עמ' 8 ש' 25-22). התובעת הנפיקה מסמך קבלת השיקים לניכיון מיום 14.1.2021 (ת/4), ממנו עולה כי התובעת ביצעה עבור החברה ניכיון שני השיקים בסכום כולל של 145,333 ₪, התובעת שילמה לחברה תמורה מלאה בעד השיקים, בניכוי דמי ניכיון (עמלה בסך של 7,759 ₪), והנפיקה קבלה ע"ס 137,574 ₪. בנוסף, הוגש אישור על ביצוע העברה בנקאית לחשבון הבנק של התובעת, התואם את הסכום והמועד של הקבלה (ת/5) (עמ' 8 ש' 33-26; עמ' 9 ש' 14-12).
3. נציגי התובעת נשאלו בחקירתם הנגדית שאלות הנוגעות לעסקת היסוד שבגינה מבקשת התובעת לממש את שטר החוב. הנתבע ביקש להוכיח שהחברה שבבעלותו לא קיבלה תמורה עבור השיק מושא שטר החוב מחברת "יוניקליק בע"מ", בבחינת טענה לכישלון תמורה אשר קדם למועד בו השיק הוסב לטובת התובעת ונמסר לה לניכיון. ניסיון זה מצד הנתבע לא צלח. אסביר טעמיי.
   1. טענת הנתבע מהווה משום הרחבת חזית אסורה (עמ' 5 ש' 7; עמ' 6 ש' 11-10), שהרי שהנתבע לא טען בתצהיר התומך בהתנגדות כל טענה הנוגעת לעסקת היסוד, דהיינו- כי החברה שבבעלותו לא קיבלה תמורה בעד השיק ע"ס 50,000 ₪ מחברת "יוניקליק בע"מ".
   2. הנתבע גם לא טען שהגיש תלונה במשטרה כנגד חברת "יוניקליק בע"מ". יתרה מכך, בהכרח עולה השאלה מדוע השיק לא הושמד, לאחר שהתברר כשלון התמורה, כנטען, עוד בטרם הוסב השיק לטובת התובעת.
   3. מר אלוביץ העיד כי כאשר התובעת מקבלת לידיה שיק שניתן לחברה על ידי צד ג', לקוח החברה, התובעת מתקשרת ללקוח על מנת לברר עמו שהוא נתן את השיק לחברה; כי הלקוח קיבל תמורה מהחברה בעד השיק; וכי השיק ניתן כדין במסגרת עסקה (עמ' 5 ש' 28-21). אשר למקרה הקונקרטי, מר אלוביץ הודה בהגינותו כי אינו יודע באופן אישי האם התובעת התקשרה לחברת "יוניקליק בע"מ" - מושכת השיק מושא החוב - על מנת לוודא כי השיק ניתן לחברה כדין, וכי מנהלת התפעול בתובעת מבצעת את אישורי התמורה ויכולה להשיב על השאלה (עמ' 6 ש' 4-3; ש' 29-28; עמ' 7 ש' 1). יחד עם זאת, הוסיף מר אלוביץ והעיד כי ידוע לו כי חברת "יוניקליק בע"מ", כנראה חברת בת של החברה, היא חברה פעילה ששיקים שלה נפרעו בעסקאות ניכיון קודמות (עמ' 6 ש' 2-1; עמ' 7 ש' 8-6; ש' 16-14).
   4. עוה"ד לבנטל העידה כי התובעת מבצעת הקלטות אישור תמורה למושכי השיקים ואף מבקשת לקבל חשבונית (עמ' 11 ש' 22). כאשר נשאלה היכן ההקלטות של אישור התמורה בעסקה שבין החברה לבין "יוניקליק בע"מ", השיבה כי לא בכל שיק מבצעת התובעת שיחת אישור תמורה, ואין קיימת חובה חוקית לבצעה, שהרי שיחה זו נועדה להגן על התובעת מטעמי כישלון תמורה (עמ' 11 ש' 27-25).
   5. יש היגיון רב בדברי עוה"ד לבנטל, שהרי התובעת היא חברה העוסקת בניכיון שיקים. תמורת השיק העבירה התובעת כספים לחברה. נראה כי לו ידעה התובעת כי השיק פגום, או כי זכות החברה שסיחרה לה את השיק היא פגומה, לא הייתה התובעת מבצעת את עסקת הניכיון, שהרי הניזוקה העיקרית ממתן הכספים תמורת השיק היא התובעת עצמה, שתתקשה לגבות את השיק.
   6. ואם לא די בכל אלה, הרי שבעמ' 4-3 להסכם הניכיון (ת/3) הצהירה והתחייבה החברה למסור לתובעת, לצורך ניכיון, שיקים שנמסרו לחברה כדין, ושניתנה בגינם תמורה מלאה. הוסכם גם כי אף אם החברה תפר התחייבות זו- תהיה החברה מנועה ומושתקת מלטעון כי יש להימנע או לגרוע מכל תשלום לתובעת בגין אותם שיקים (סעיף 2.1.12 להסכם הניכיון על סעיפיו הקטנים).
4. לאור האמור, באתי לכלל מסקנה כי טענת כישלון התמורה לא הוכחה כנדרש. ההיפך הוכח, דהיינו- כי התובעת נתנה לחברה תמורה מלאה בעד שטר החוב שנמסר לתובעת.

אי קיום הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות

1. מר אלוביץ העיד כי התובעת משמשת כחברה ציבורית המתמחה במתן אשראי משלים רק לתאגידים (עמ' 3 ש' 21; עמ' 4 ש' 2-1). עיון בכותרת הסכם ניכיון השיקים מגלה כי הלווה על פיו היא החברה, המכונה בהסכם "הלקוח". מעמדו של הנתבע לפי ההסכם הוא מעמד של ערב, כפי שעולה מנספח ד' להסכם (שטר חוב) ונספח ה' להסכם (כתב ערבות).
2. מאחר שהנתבע חתם על שטר החוב כערב לחברה אשר קיבלה הלוואה בעסקת ניכיון שיקים, הרי שאין תחולה לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 ("חוק אשראי הוגן") (להלן: "החוק"), אשר קובע מפורשות בסעיף ההגדרות כי אינו חל על הלוואות שנטל תאגיד.
3. מבחן התחולה של החוק הוא, אפוא, חד וברור: אם הלווה הוא אדם פרטי- חלות הוראות החוק; אם הלווה הוא תאגיד- החוק אינו חל.

ראו: פרק (מחוזי ת"א) 56504-02-16 נ.ב.ע. בע"מ נ' גמלא-הראל נדל"ן למגורים בע"מ (29.6.2017).

1. המסקנה המתחייבת מן האמור לעיל היא, אפוא, כי ההלוואות שניתנו לחברה אינן חוסות תחת הגנות החוק.

סוף דבר

1. לסיכום ולאור המקובץ, התביעה מתקבלת. כפועל יוצא, התובעת רשאית לחדש את ההליכים בתיק הוצאה לפועל שמספרו 524800-05-21, על מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל. אני מורה על שפעול ההליכים בתיק ההוצאה לפועל.
2. הנתבע יישא בהוצאות התובעת בהליך זה בסך של 6,000 ₪. הנתבעת רשאית לצרף סכום זה לתיק ההוצאה לפועל.
3. המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ג' תשרי תשפ"ג, 28 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.