לפני:

כב' הנשיא מירון שוורץ

החלטה

1. תביעת התובע להכיר במחלת המיאלומה ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה נדחתה על ידי הנתבע. כנגד החלטה זו, הוגשה התביעה שלפנינו.

2. הואיל והמחלוקת בין הצדדים הינה בהיבטים רפואיים, הסכימו הצדדים כי ימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר יחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין המחלה האמורה לבין תנאי עבודת התובע.

3. עם זאת, הצדדים חלוקים בניהם באשר לתחום מומחיותו של המומחה. התובע ביקש למנות בעניינו מומחה רפואי פנימאי מתחום ההמטולוגיה, וזאת לטענתו לנוכח העובדה כי מחלתו הינה בתחום מחלות הדם.

הנתבע, לעומת זאת, טוען כי בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, תחום המומחיות המתאים במקרה של חשיפה לחומרים הוא תחום הרפואה התעסוקתית.

4. לאחר בחינת טיעוני הצדדים, סבורני כי יש לקבל את עמדת הנתבע.

בהתאם להלכה הפסוקה, ככלל, בנושא קשר סיבתי בין חשיפה לחומרים לבין ליקוי רפואי, יש מקום להעדיף מינוי מומחה מתחום הרפואה התעסוקתית. "הקשר בין חשיפה לחומרים לבין מחלות הוא נושא מרכזי בתחום הרפואה התעסוקתית, ולכן השאלה השנויה במחלוקת מצויה בתחום המומחיות של רופא תעסוקתי" (בר"ע (ארצי) 65213-10-13 יד-שלום אביטל - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 2.03.14;

התובע לא הציג בטיעוניו כל נימוק של ממש אשר יכול לשכנע כי בנושא הדיון שלפנינו – שאלת הקשר הסיבתי שבין תנאי עבודתו של התובע לבין המחלה בה לקה על פי הנטען, קיים יתרון למומחה פנימאי מתחום ההמטולוגיה על פני מומחה מתחום הרפואה התעסוקתית, אותו נוהג בית הדין למנות בדרך כלל בתביעות מהסוג בו עסקינן כאמור.

לפיכך, ימנה בית הדין מומחה מתחום הרפואה התעסוקתית. החלטת המינוי תינתן בנפרד.

ניתנה היום, כ"ח באב תשפ"ב (25 באוגוסט 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.