בא-כוח המבקש (העותר): עו"ד בצלאל אביטבול

בא-כוח המשיבה: עו"ד תומר פרידמן (פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי))

ביום 21.11.2021 הגיש העותר עתירה מנהלית בעניין דחיית בקשתו למעמד עולה בישראל מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן – חוק השבות). עם הגשתה הגיש בקשה למתן צו ביניים אשר ימנע את הרחקתו מישראל עד הכרעה בעתירה ויורה על שחרורו ממשמורת.

לאחר עיון בעתירה, בבקשה לצו ביניים, בתגובת המשיב ובבקשתו הנוספת של המבקש מהיום (7.12.2021), לא מצאתי מקום למתן צו הביניים המבוקש ולפיכך הבקשה נדחית.

2. קודם שאדון בבקשה ראיתי לנכון להעיר, כי ספק בעיני אם יש מקום להידרש לבקשה הנדונה כל עוד לא שולמה האגרה, לא ניתנה החלטה בדבר פטור מתשלומה ובעוד המבקש להצביע על דחיפות המצדיקה לדון בה בטרם הוסדר עניין האגרה. כידוע, הכלל הוא כי יש לשלם אגרה עם הגשת הליך לבית המשפט וכי בית המשפט לא יזקק להליך, אם טרם שולמה האגרה, או שהמבקש הופטר מתשלומה (תקנה 2(א) ו-(ג) בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן – תקנות האגרות)). משום מה התפתח נוהג שלפיו בקשות לצווי ביניים נבחנות בטרם שולמה האגרה או ניתן פטור מתשלומה, אפילו אין מדובר בעניין דחוף שאינו סובל דיחוי, המחייב בחינה של הבקשה קודם להסדרת עניין האגרה (נעיר כי תקנה 2(ה) בתקנות האגרות, אינה מעלה או מורידה. הוראה זו קובעת כי "אין בהוראות תקנה זו כדי לגרוע מהוראות תקנה 5 לתקנות סדרי הדין (סעד מיידי בימי מנוחה ומחוץ לשעות העבודה הרגילות בבתי המשפט), התשל"א-1971". על-פי תקנה זו, אם בשל עיתוי הגשת הבקשה הדחופה לא ניתן לשלם את האגרה, כי אז האגרה תשולם ביום הראשון שאינו יום מנוחה שלאחר הגשת הבקשה או במועד שנקבע).

3. לא ראיתי לנכון לחזור על הרקע העובדתי, אשר הובא בהחלטה שניתנה זה מקרוב, ביום 2.11.2021, בעת"ם 55899-10-21 (להלן – ההחלטה הקודמת), אשר דחתה בקשה קודמת של המבקש לצו ביניים ולארכה להגשת עתירה. לפנים משורת הדין, אף לא ניתן צו להוצאות.

כאמור בהחלטה הקודמת, ביום 4.2.2021 ניתן נגד המבקש ניתן צו הרחקה מהארץ וכיום, בשל סירובו לשתף פעולה עם צו זה, עודנו נתון במשמורת עד הרחקתו. ביום 15.11.2021 התקיים דיון נוסף בעניינו בבית הדין למשמורת של שוהים שלא כדין (תיק 9148305), ובהתאם להחלטתו המקיפה והמפורטת של בית הדין (כבוד הדיין אסף נועם), בקשתו להשתחרר מהמשמורת נדחתה. זאת בין השאר, לנוכח אי שיתוף הפעולה מצד המבקש ולנוכח עברו הכולל "דפוס של מעשי מרמה ביחס לרשויות המדינה" (שם, פסקה 27). על החלטה זו, כך אף נאמר בשוליה, ניתן לערער לבית המשפט לעניינים מנהליים תוך 45 יום. למיטב הידיעה ומכל מקום המבקש לא אמר אחרת, לא הוגש ערעור על החלטת בית הדין.

4. לאחר בחינת הדברים וכאמור, הבקשה לצו ביניים נדחית כבר מהטעמים הבאים: חוסר ניקיון כפיים, הנעוץ באי הזכרת הדיון בבית הדין למשמורת והחלטתו; נקיטת הליך שגוי, שכן כאמור, הדרך לתקיפת החלטת בית הדין בנושא המשמורת, היא בהגשת ערעור ולא באמצעות הבקשה הנדונה; הסעד המבוקש לשחרור ממשמורת הו בגדר צו עשה, בעוד שכידוע, למעט מקרים חריגים שהמבקש לא הראה כי עניינו נמנה עמם, לא יינתן צו ביניים שעניינו צו עשה.

5 לבסוף וכידוע, צו ביניים מותנה בכך שסיכויי הצלחת העתירה טובים ובכך שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, בעוד בין שני תנאים מצטברים אלו מתקיימת מקבילית כוחות, כך שככל שאחד התנאים נוטה לטובת המבקש, יפחת המשקל שיינתן לתנאי השני.

כאמור בהחלטה הקודמת, אם המבקש סבור שבידיו ראיה מנהלית חדשה המצדיקה דיון בבקשתו לפי חוק השבות, כי אז פתוחה לו הדרך להגשת בקשה חדשה בהתאם לנהלי המשיבה. חלף הגשת בקשה חדשה בהתאם לנוהל, הגיש המבקש רק את הראיה החדשה שעליה ביקש להסתמך (פסק הדין מבית המשפט האוקראיני), בצירוף מכתב נלווה. פניה זו של המבקש אינה בגדר בקשה חדשה אשר הוגשה על-פי הנוהל, מארץ מוצאו של המבקש ותוך תשלום אגרה (ראו עוד בהחלטה הקודמת). מטעם זה פנייתו לא נבחנה ומטעם זה ניתנה למבקש תשובה כי כבר ניתנה החלטה בעניינו, תוך ציון העובדה שאם יגיש בקשה חדשה בהתאם לנוהל, בקשתו תיבחן במשרדי העלייה במדינת מוצאו.

בבקשת המבקש מאתמול (7.12.2021) נטען כי לכאורה כן הגיש בקשה, אך משתמע כי הוגשה מהארץ, כך שלא הוגשה בהתאם לנוהל ומכל מקום, היא לא צורפה, כך שלא ברור במה מדובר.

כך או אחרת, כטענת המשיבה, אם תוגש בקשה חדשה בהתאם לנוהל וכדין, היא תידון לגופה. לעת הזו, כל עוד לא הוגשה בקשה חדשה כדין, אף לא ניתנה החלטה חדשה וממילא ההליך טרם מוצה ולפיכך נראה כי סיכויי העתירה קלושים ביותר. אף מאז הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, אשר לא הצביע על נזק העשוי להיגרם לו אם יורחק אל מדינת מוצאו. דומה כי דווקא יציאתו עשויה לאפשר לו הגשת בקשה חדשה בהתאם לנוהל.

הבקשה לצו ביניים נדחית.

6. לנוכח בקשתו החוזרת והלא מבוססת של המבקש, הפעם לא ראיתי לנכון לפטור אותו מתשלום הוצאות המשיבה, אף אם לא בסכום גבוה. המבקש יישא אפוא, בהוצאות המשיבה בסך 2,500 ₪.

7. עד יום 14.7.2021 יודיע המבקש אם הוא עומד על העתירה. אי הגשת הודעה עד מועד זה, תיחשב להסכמה למחיקת העתירה בין השאר, מהטעמים שהובאו בהחלטה זו.

ניתנה היום, ד' בטבת תשפ"ב, 8 בדצמבר 2021, בהיעדר הצדדים.