בא-כוח המבקש (העותר): עו"ד בצלאל אביטבול

בא-כוח המשיבה: עו"ד תומר פרידמן (פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי))

העתירה הנדונה הוגשה ביום 21.11.2021 בעניין החלטת המשיבה מיום 9.11.2021 שלפיה לא נמצא מקום לדון בפניית העותר מיום 4.11.2021 בעניין בקשתו הקודמת למעמד עולה בישראל מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן – חוק השבות). כאמור בהחלטה זו, לאחר שבקשתו בעניין סורבה זה מכבר, תיקו נסגר. לפיכך העותר, השוהה במשמורת בשל שהייתו הלא חוקית בישראל, נדרש לצאת מהארץ ולאחר שייצא יוכל להגיש בקשה חדשה אשר תיבדק במדינת מגוריו.

לאחר עיון בבקשת המשיבה לסילוק העתירה על הסף ובכלל התגובות שהוגשו מטעם הצדדים, כפי שיפורט להלן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על סילוק העתירה על הסף, וזאת בהיעדר כל עילה להתערב בהחלטת המשיבה.

רקע

2. הרקע העובדתי פורט בהחלטה מיום 2.11.2021, בעת"ם 55899-10-21 (להלן לפי העניין – העתירה הקודמת), אשר דחתה את בקשת העותר לקבלת ארכה להגשת עתירה מנהלית וכן דחתה את בקשתו למתן צו ביניים. להלן יובאו הדברים פעם נוספת בתמצית.

3. ביום 18.5.2020 ניתנה החלטת המשיבה הדוחה את בקשת העותר לקבלת מעמד עולה בארץ מכוח חוק השבות. בקשתו נדחתה ממספר נימוקים ובין השאר, לנוכח שהייתו שלא כדין בישראל מאז יום 16.5.2017 וכן מאחר שבדיקה העלתה כי תעודת הלידה של סבתו, שאותה הציג ב'נתיב', מזויפת. לפיכך בקשתו סורבה בשל "הצגת מסמכים מזויפים, מרמה ומסירת מידע כוזב".

הערר הפנימי שהגיש העותר על החלטה זו, נדחה ביום 27.7.2020 מאותם טעמים.

4. ביום 24.10.2021 – כעבור שנה וכשלושה חודשים – הגיש העותר את עתירתו הקודמת בצירוף בקשת ארכה להגשת עתירה בעניין החלטה אשר דחתה את הערר הפנימי שהגיש ובצירוף בקשה למתן צו ביניים אשר ימנע את הרחקתו מישראל את הכרעה באותה עתירה.

בבקשתו טען כי ביום 2.9.2021 ניתן פסק דין בבית משפט באוקראינה, הקובע כי סבתו יהודייה וכך גם אמה (הסבתא רבתא של העותר) (להלן – פסק הדין האוקראיני). עוד טען, כי פסק דין זה הפך לחלוט ביום 5.10.2021, ומיד לאחר מכן אומת בחותמת אפוסטיל ותורגם באמצעות נוטריון ישראלי. לפיכך טען, כי כל עוד לא ניתן פסק-דין זה, הוא לא יכול היה להגיש עתירה ומטעם זה וכאמור, ביקש ארכה להגשת עתירתו.

בקשת הארכה להגשת העתירה הקודמת נדחתה בהחלטה הנזכרת מיום 2.11.2021. כאמור בהחלטה, קיומה של ראיה חדשה אינה מצדיקה ארכה להגשת העתירה למעלה משנה לאחר חלוף המועד להגשתה. עוד נקבע, כי אם העותר סבור כי בכוחו של פסק הדין האוקראיני (הראיה המינהלית החדשה), להביא לשינוי בהחלטות שניתנו בעניין בקשתו לקבלת מעמד עולה, כי אז עליו להגיש בקשה חדשה. מאחר שהעותר נתון במשמורת, אף נראה כי יוכל להגיש בקשה חדשה רק לאחר יציאתו מישראל, חזרתו אל מדינת מוצאו והגשת בקשה חדשה בהיותו שם.

בעניין צו הביניים שהתבקש נקבע בין השאר, כי העותר נתון במשמורת – כפי שעוד יורחב להלן – וכי עניינו נדון מעת לעת בבית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין במתקן משמורת גבעון (להלן – בית הדין). כך שבכל מקרה, הדרך לתקיפת החלטותיו של בית הדין היא בהגשת ערר ולא בדרך של בקשה לצו ביניים במסגרת עתירה מינהלית.

5. ביום 4.11.2021, יומיים לאחר ההחלטה בעניין העתירה הקודמת, פנה העותר אל המשיבה וצירף אל פנייתו את פסק הדין האוקראיני. בהחלטה מיום 9.11.2021 נקבע כאמור, כי לא נמצא מקום לדון בפנייה זו של העותר וכי לאחר שבקשתו לקבלת מעמד מכוח חוק השבות סורבה והתיק בעניינו נסגר. לפיכך וכאמור, על העותר השוהה במשמורת בשל שהייתו הלא חוקית בישראל, לצאת מהארץ ולאחר שייצא יוכל להגיש בקשה חדשה אשר תיבדק במדינת מגוריו.

העתירה הנדונה, שעניינה ההחלטה האמורה, הוגשה ביום 21.11.2021.

6. לשלמות הדברים נוסיף, כי על-פי החלטותיו של בית הדין, העותר, השוהה שלא כדין בישראל, נתון זה קרוב לשנה במשמורת לקראת הרחקה מישראל. הוא נעצר ביום 2.2.2021 וביום 4.2.2021 הובא בפני ממונה ביקורת הגבולות, אשר ערך לו שימוע. בתום השימוע ניתן נגדו צו הרחקה וכן אושרה החזקתו במשמורת עד הרחקתו מישראל.

מאז התקיימו דיונים רבים בעניינו של העותר ובהחלטות הרבות שניתנו אחת לחודש, חזר בית הדין ואישר את צו המשמורת בעניינו. הדיון האחרון התקיים לפני כשבועיים, ביום 13.12.2021 (תיק 9148305) ובהחלטתו המפורטת והמנומקת של בית הדין (כבוד הדיין אסף נועם) ממועד זה, פורטה בהרחבה כל השתלשלות ההליכים בעניינו של העותר. בסופה חזר בית הדין וקבע כי צו המשמורת מאושר וכי על העותר לעזוב את ישראל. עוד נאמר בהחלטה במפורש, כי הדרך לתקיפת ההחלטה היא בהגשת ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים תוך ארבעים וחמישה יום.

בהנמקת בית הדין להשארת העותר במשמורת נקבע, כי לא נמצאה עילה לשחרורו וכי בית הדין לא השתכנע "כי המוחזק ייצא מישראל בעצמו תחת ערובה או כי לא יהיה קושי באיתורו לשם ביצוע ההרחקה" (שם, פסקה 28). בעניין שהותו הממושכת במשמורת (מעל שישים יום), הוסיף בית הדין, כי "הרחקתו... מתעכבת בשל היעדר שיתוף פעולה מצדו לעניין הסדרת הליכי הרחקתו מישראל, בשים לב לסירובו הנמשך לצאת מישראל, והואיל ולדבריו אין מניעה מעשית כי ישוב כיום לאצרו, אולם הוא מעדיף לנהל את בקשתו מישראל" (שם). בעניין זה הוסיף בית הדין, כי נשקלה אף העובדה כי לעותר "קיים דפוס של מעשי מרמה ביחס לרשויות המדינה, הן לנוכח תפיסתו עם תעודת זהות מזויפת במהלך בדיקה אקראית במחסום, הן לנוכח הצגת תעודה מזויפת בניסיון להוכיח את זכאותו לכאורה לשבות, וכן לנוכח הודאתו בדיון הקודם... כי הגיש בעבר בקשה לקבלת מעמד בישראל ומטעמים הומניטריים אך מכיוון שעורך דינו הביאו לעשות כן וללא עילה. על כן, ובשים לב לנסיבות המקרה ולניסיונות ההשתקעות המרובים של המוחזק בישראל ולדין העצמי בו נקט, לא מצאתי כי הלה ישתף פעולה עם הרחקתו מישראל. כמו כן, לא מצאתי כי מתקיימים בעניינו של המוחזק טעמים הומניטריים מיוחדים. כל זאת, כאשר אין באמור כדי למנוע מהמוחזק לנהל הליכים בהתאם לדין, וכפי שיראה לנכון ביחס לצו ההרחקה בעניינו" (שם).

לבסוף נקבע כי דיון נוסף בעניין העותר יתקיים ביום 22.1.2022 וכי אם עד מועד זה לא יורחק העותר מישראל, יתייצב לדיון זה גם ממונה ביקורת הגבולות (שם, פסקה 30).

למיטב הידיעה, העותר מעולם לא ערער על החלטות בית הדין המאשרות את צו המשמורת בעניינו.

עיקרי ההליכים במסגרת העתירה הנדונה וכן תמצית טענות הצדדים במסגרתה

7. בעתירתו הנדונה טען העותר כי בעקבות מחיקת עתירתו הקודמת, הוא פנה בבקשה חדשה אל המשיבה, בצירוף פסק הדין האוקראיני, אך המשיבה סירבה לבחון את הראיה החדשה שביקש להציג. זאת לטענתו, בניגוד להוראות "נוהל טיפול בבקשות ובעררים על החלטות לשכות ומטה רשות האוכלוסין וההגירה", שמספרו 1.6.0001 (להלן – נוהל בקשות). עיקרי טענותיו היו, כי היה על המשיבה לבחון את בקשתו, כי לא היה מקום לסלק את הבקשה על הסף וכי אין מקום לטענה שלפיה העותר יוכל להגיש את בקשתו החדשה רק ממדינת מוצאו לאחר יציאתו מישראל.

8. עם הגשת העתירה הנדונה, הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים אשר לפיו העותר ישוחרר מהמשמורת ולא יורחק מישראל עד הכרעה בעתירה. תגובת המשיבה הוגשה ביום 6.12.2021 וביום 8.12.2021 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה, תוך חיוב העותר בתשלום הוצאות המשיבה (זאת לאחר שבמסגרת ההחלטה אשר מחקה את עתירתו הקודמת, הוא לא חויב בתשלום הוצאות).

נימוקי דחיית הבקשה היו חוסר ניקיון כפיים, הנעוץ באי הזכרת הדיון בבית הדין למשמורת והחלטתו; נקיטת הליך שגוי, שכן כאמור, הדרך לתקיפת החלטת בית הדין בנושא המשמורת, היא בהגשת ערעור ולא באמצעות הבקשה לצו ביניים; הסעד שעניינו שחרור ממשמורת הוא בגדר צו עשה, בעוד שכידוע, למעט מקרים חריגים שהמבקש לא הראה כי עניינו נמנה עמם, לא יינתן צו ביניים שעניינו צו עשה.

עוד נקבע, כי נראה לכאורה, כי סיכויי העתירה קלושים מאחר שכאמור בהחלטה הקודמת, אם המבקש סבור שבידיו ראיה מנהלית חדשה המצדיקה דיון בבקשתו לפי חוק השבות, כי אז פתוחה לו הדרך להגשת בקשה חדשה בהתאם לנהלי המשיבה. למרות זאת, חלף הגשת בקשה חדשה בהתאם לנוהל, הגיש המבקש רק את הראיה החדשה שעליה ביקש להסתמך (פסק הדין האוקראיני), בצירוף מכתב נלווה. פניה זו של העותר אינה בגדר בקשה על-פי הנוהל, שאף לא הוגשה מארץ מוצאו. לפיכך, לעת הזו, כל עוד לא הוגשה בקשה חדשה כדין, אף לא ניתנה החלטה חדשה וממילא העותר טרם מיצה את ההליכים המנהליים. כמו כן נקבע, אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת העותר, אשר לא הצביע על נזק העשוי להיגרם לו אם יורחק אל מדינת מוצאו, בעוד שדומה כי דווקא יציאתו עשויה לאפשר לו הגשת בקשה חדשה בהתאם לנוהל.

9. בשולי ההחלטה הדוחה את הבקשה לצו ביניים התבקש העותר להודיע אם הוא עומד על עתירתו. עוד באותו יום (8.12.2021) הודיע העותר כי הוא עומד על עתירתו ואף ביקש שייקבע דיון דחוף. בהחלטה נוספת מאותו יום התבקשה תגובת המשיבה וכן נקבע כי תגיש תגובה מקדמית.

תגובה מקדמית זו בצירוף בקשה לסילוק העתירה על הסף הוגשה ביום 19.12.2021. תגובת העותר לבקשה זו הוגשה ביום 23.12.2021 והבהרת המשיבה בהתאם להחלטה מיום 26.12.2021 הוגשה ביום 30.12.2021.

דיון והכרעה

10. לאחר עיון בכל כתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים בהליך זה, הגעתי לכלל מסקנה כי העתירה הנדונה אינה מגלה כל עילה ולפיכך יש להורות על סילוקה על הסף.

11. בניגוד לטענת העותר וכפי שהובהר בתגובתה האחרונה של המשיבה, הנוהל הרלוונטי אינו נוהל בקשות הנזכר בעתירתו של העותר (נוהל שמספרו 1.6.0001), אלא "נוהל הטיפול בבקשה לשינוי מעמד מתייר ל'עולה' בישראל לזכאי שבות", שמספרו 5.2.0001 (להלן – הנוהל לזכאי שבות).

על-פי נוהל זה, על מגיש הבקשה לשהות בישראל באופן חוקי, באשרת תייר בתוקף (סעיף א' בנוהל לזכאי שבות). עוד קובע הנוהל, כי על המבקש להגיש בקשה בהתאם לטפסים המפורטים בו, לנכוח אישית בלשכת הרשות האזורית במקום מגוריו של המבקש ולצרף את כל המסמכים הדרושים (שם, סעיף ב').

כפי שטענה המשיבה בצדק, פנייתו של העותר מיום 2.11.2021 לא הייתה בגדר בקשה כדין על-פי הנוהל לזכאי שבות ואף לא הוגשה במקום מגוריו. אמנם כפי שטענה המשיבה, אף בקשתו הקודמת של העותר הוגשה בישראל במהלך תקופה שבה שהה בישראל שלא כדין, אולם מאז חל שינוי נסיבות מהותי. שינוי זה נעוץ בכך שהעותר נתון זה זמן רב במשמורת בעוד שישנו צו הרחקה תקף לגביו אשר טרם קוים בשל סירובו לפעול על-פיו.

מכל מקום, מעת שהעותר לא הגיש בקשה ערוכה כדין, ממילא לא היה מקום לדון בפנייתו, אשר כאמור, אינה בגדר בקשה כדין על-פי הנוהל, אלא מדובר במכתב פנייה בלבד בצירוף הראיה המנהלית החדשה.

12. כל עוד לא הגיש העותר בקשה ערוכה כדין בהתאם לנוהל לזכאי שבות ובצירוף כל המסמכים הדרושים, לא היה מקום שתינתן החלטה חדשה בעניינו. בהיעדר בקשה חדשה ובהיעדר החלטה, ממילא אין מקום לדון בעתירה.

כפי שנקבע עוד בהחלטה הדוחה את הבקשה למתן צו ביניים, מעת שההליך בעניין בקשתו הקודמת של העותר הסתיים עם דחיית בקשתו הקודמת (בהחלטה מיום 18.5.2020) ודחיית הערר הפנימי שהגיש (בהחלטה מיום 27.7.2020), על העותר להגיש בקשה חדשה. כמתואר לעיל, חלף הגשת בקשה חדשה בהתאם לנוהל, הגיש המבקש רק את הראיה החדשה (פסק הדין האוקראיני), בצירוף מכתב נלווה. פניה זו של אינה בגדר בקשה חדשה על-פי הנוהל. לפיכך לא היה מקום לבחינת פנייתו וממילא אין מקום לדון בעתירה כל עוד העותר לא מיצה את ההליכים המנהליים ולא פעל בהתאם לנוהל המתאים.

כפי שהובהר לעותר פעם אחר פעם, אם יגיש בקשה חדשה בהתאם לנוהל ובכלל זה, ממדינת מוצאו ולא בהיותו נתון במשמורת, כי אז חזקה על המשיב שיבחן את בקשתו לגופה.

13. מכל הטעמים האמורים, העתירה נדחית על הסף.

העותר יישא בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪ (נוסף על סכום ההוצאות שנקבע בהחלטה מיום 8.12.2021).

ניתן היום, כ"ט בטבת התשפ"ב, 2 בינואר 2022, בהיעדר הצדדים.