28 מרץ 2022

לפני:

כב' הרשמת ערמונית מעודד

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבעת להורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה בהליך, ככל שההליך ידחה.
2. אקדים ואציין כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ולהלן אפרט נימוקיי.
3. תקנה 116 א (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 קובעת כי "שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". נוסח התקנה זהה לנוסח המופיע בתקנה 157 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (ובנוסחן הקודם – תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984).
4. ההלכה הפסוקה קבעה כי זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד, אולם אין המדובר בזכות מוחלטת ויש לאזנה אל מול הזכות של הצד שכנגד. במסגרת ההכרעה בבקשה להפקדת ערובה, על הערכאה השיפוטית לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין הנתבע לגבות את הוצאותיו ככל שהתביעה כנגדו תדחה.
5. באשר לתושב ישראל נפסק כי ככלל, לא תוטל על התובע חובת הפקדת ערובה, אלא במקרים חריגים בהם יוכח כי התביעה שהוגשה מופרכת על פניה וכי לא יהיה לנתבע מהיכן לגבות את הוצאותיו (עע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (6.7.03)).
6. ברעא 5868/18 ‏צבי יעקב נ' עדית הוכהאוזר (23.12.18) נפסק כי השיקולים שיש לשקול בהכרעה בבקשה מהסוג דנן הם סיכויי התביעה ומורכבות ההליך, השלב שבו מצוי ההליך, זהות הצדדים, התנהלותם ותום ליבם ומצבו הכלכלי של התובע.
7. לטענת הנתבעת, יש להורות על חיוב התובעת בהפקדת ערובה בשל כך שהיא הסתירה בכתב תביעתה את העובדה כי היא הגישה תביעה דומה כבר בחודש 10/2019 (בהליך סע"ש 41250-10-19, להלן – ההליך הקודם) אשר נמחקה ביום 24.3.21 מחמת חוסר מעש, לאחר שהנתבעת הגישה כתב הגנה ולאחר שהתקיים דיון קדם משפט. סכום התביעה בהליך הקודם עמד על כ- 82,000 ₪ ואילו בהליך זה עותרת התובעת לתשלום סך של כ- 118,000 ₪.
8. לטענת הנתבעת, היה על התובעת להגיש בקשה לביטול המחיקה מחמת חוסר מעש ואולם התובעת בחרה להגיש הליך חדש באופן המקים חשש שמא הליך זה יהיה הליך סרק שינוהל באופן "רשלני וחסר אחריות" תוך שיגרמו לנתבעת הוצאות רבות.
9. הנתבעת הוסיפה, כי מעל לשליש מסך התביעה הינו "מופרך לגמרי", כי התובעת פעלה בחוסר ניקיון כפיים עת לא ציינה את דבר ההליך הקודם וכי היא אינה עובדת ואף פנתה למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי אבטלה, מה שמקים את החשש שהנתבעת לא תוכל להיפרע את הוצאותיה בהליך.
10. לטענת התובעת, יש לדחות את הבקשה מהטעם שהנתבעת לא הוכיחה כי סיכויי ההליך קלושים או כי סיכוייה לגבות את הוצאות המשפט קלושים אף הם. התובעת כימתה את רכיבי התביעה בהתאם למתכונת עבודתה ונסיבות סיום העסקתה ולא ניתן לומר כי המדובר בהליך סרק מובהק כפי שנקבע בפסיקה.
11. ביחס להליך הקודם טענה התובעת, כי הליך זה נמחק מחמת חוסר מעש בשל טעות במשרד בא כוחה. כאשר התגלתה הטעות, בשל חלוף הזמן, לא היה טעם בהגשת בקשה לביטול המחיקה ועל כן בחרה התובעת להגיש את תביעתה מחדש. אשר לשוני בסעדים שנתבעו טענה כי כנגד הנתבעת ניתן פסק דין בהליך שהגישה עובדת נוספת (סע"ש 55946-07-18) אשר בעקבותיו ערכה התובעת את חישוביה מחדש והגישה תביעה זו.
12. אשר למצבה הכלכלי טענה התובעת כי בהליך הקודם לא נפסקו כנגדה הוצאות וככל שהנתבעת סבורה כי יש לחייבה, היה עליה להגיש בקשה לפסיקתן. העובדה שהתובעת הגישה תביעה לקבלת דמי אבטלה לאחר סיום עבודתה אצל הנתבעת לא הופכת את התובעת למעוטת יכולת או חסרת כל – בבעלותה בית מגורים צמוד קרקע, דירת גן, היא עובדת במקום עבודה מסודר ופנסיונרית של משרד הביטחון.
13. לא שוכנעתי כי יש להורות על חיוב התובעת בהפקדת ערובה, בהתאם לתנאים שנקבעו בפסיקה.
14. אשר לסיכויי ההליך – במסגרת כתב התביעה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה וסיומה. תביעת התובעת טעונה בירור עובדתי ושמיעת ראיות ועל כן לא ניתן לומר בשלב זה כי היא נעדרת סיכוי. הנתבעת לא התייחסה כלל לשאלת סיכויי ההליך, לבד מהטענה כי מעל לשליש מההליך הינו "מופרך" ואולם לא פירטה באופן ענייני ומנומק מדוע המדובר בתביעת סרק. אציין כי עצם העובדה שסכום התביעה גבוה בכ- 30,000 ₪ מההליך הקודם, אינו מצביע על כך שהמדובר בתביעת סרק. משכך, לא שוכנעתי כי בשלב זה המדובר בהליך סרק מובהק אשר סיכוייו קלושים או שהוגש בחוסר תום לב.
15. אשר למצבה הכלכלי של התובעת – לא שוכנעתי כי הוכח מצב כלכלי דחוק אשר בשלו תתקשה הנתבעת לגבות את הוצאותיה ככל שאלו יפסקו לזכותה. העובדה שהתובעת הגישה בקשה לקבלת דמי אבטלה אינה מעידה על מצבה הכלכלי ובנוסף, לא נסתרה טענתה (אשר נתמכה בתצהיר) לפיה היא בעלת נכסים וזכויות, כמפורט בתגובתה.
16. ביחס לנפסק בבר"ע 34065-01-22 קבאגה נ' יצחק שטרן ושות' בע"מ (27.1.22) אליו הפנתה הנתבעת - באותו עניין חויב התובע בהפקדת ערובה בהליך בבית הדין האזורי אשר נמחק בשל אי הפקדת הערובה במועד. לאחר המחיקה, הגיש התובע את תביעתו בשנית, מבלי שציין את דבר קיומו של הליך קודם. באותו עניין הבהיר בית הדין הארצי לעבודה כי לא ניתן להלום את ההתנהלות הדיונית של התובע אשר נמנע מהפקדת הערובה ותחת זאת הגיש הליך חדש.
17. אשר לחובת היידוע בדבר קיומו של הליך קודם נפסק, כי מכוח חובת תום הלב היה על התובע ליידע את בית הדין האזורי על עובדת הגשת ההליך הקודם ומחיקתו וכי חובה זו עוגנה אף בתקנה 10(11) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018. ביחס לסנקציה הראויה במקרה של אי יידוע בדבר קיומו של הליך קודם צוין, כי התנהלות דיונית של זניחת תביעה בהמתנה למחיקתה והגשתה מחדש ללא ציון כי הוגש הליך קודם וללא ציון נסיבות מחיקתו, עשויה לגרור בערכאה הדיונית הוצאות לטובת אוצר המדינה.
18. בנסיבות ההליך שלפניי, ההליך הקודם נמחק בשל חוסר מעש, כאשר בפסק הדין מיום 24.3.21 ציין בית הדין: "שאלת ההוצאות תידון ככל שבית הדין יידרש לבקשה לבטל את פסק הדין".
19. הנה כי כן, במסגרת ההליך הקודם לא נפסקו לחובת התובעת הוצאות כלשהן, חידוש ההליך לא הותנה בתשלום הוצאות (ובשל כך אין לקבל את הנחת המוצא של הנתבעת לפיה היו נפסקות הוצאות ככל שפסק הדין היה מבוטל) ובית הדין אף לא הורה על חיובה בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעת.
20. צודקת הנתבעת בטענתה לפיה היה על התובעת לציין בתביעתה את דבר קיומו של הליך קודם. עם זאת, על אף שלא עשתה כן וגם אם אקבל את טענת הנתבעת לפיה דרך המלך היא הגשת בקשה לביטול המחיקה מחמת חוסר מעש תחת הגשת תביעה חדשה, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי בנסיבות דנן עשתה התובעת (אשר נתנה הסבר לסיבה שבשלה הוגשה תביעה חדשה) שימוש לרעה בהליכי משפט לצורך חיובה בהפקדת ערובה.
21. ודוק, ערה אני להוצאות שנגרמו לנתבעת בשל מחיקתו של ההליך הקודם והיא רשאית לבקש כי טענותיה, הנוגעות להתנהלות התובעת, ילקחו בחשבון בהליך העיקרי. עם זאת, אין בכך כדי להטות את הכף בשלב זה לעבר חיובה של התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, כפי שפורט לעיל.
22. כללו של דבר – הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא מצאתי לעשות בשלב זה צו להוצאות והן תישקלנה בסיום ההליך.

ניתנה היום, כ"ה אדר ב' תשפ"ב, (28 מרץ 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.