מבוא

1. לפני תביעת התובע לפיצוי בסך 17,098 ₪ בגין נזק שלטענתו נגרם לרכבו בעקבות תאונה מיום 11.2.21, בה פגע בו רכב הנתבעות שהיה נהוג בידי הנתבעת 1, פיצוי הכולל עלות תיקון הנזק בסך 15,098 ₪, שכ"ט שמאי בסך 1,000 ₪ ופיצוי בגין טרטור ועגמת נפש בסך 1,000 ₪.
2. אין הצדדים חלוקים על עובדת פגיעת רכב הנתבעות ברכב התובע מאחור בעת שעמדו בפקק ועל כי מדובר באירוע שבאחריות הנתבעות והמחלוקת היחידה עוסקת בשאלה האם הנזק בעטיו מבוקש הפיצוי נגרם בעטייה של התאונה נושא התביעה.
3. זוגתו של התובע היא שנהגה ברכב בעת קרות התאונה והיא שהעידה לפני מטעמו.
4. היום התקיים הדיון ולאחר שעיינתי בחומר שהונח לפני ושמעתי את עדויות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה, ואנמק.

דיון

1. התובע טוען כי עקב התאונה נגרם לרכב נזק בפגוש האחורי, כמתואר בתמונות שצורפו לדו"ח השמאי שעותק מוגדל שלהם הוגש וסומן ת/1, בהן נראה בבירור שבר במרכז הפגוש סמוך למקום המגע בין שני כלי הרכב.
2. הנתבעת 1 ובעלה אשר העידו לפני טענו כי הפגיעה בין כלי הרכב היתה במהירות נמוכה ("נשיקה") וכי הנזק היחיד שנגרם היה פגיעה של תושבת וו הגרירה של רכב התובע, הבולטת מקו הפגוש האחורי, בלוחית הרישוי של רכבם ומעיכתה אך כי לא יכול היה להגרם הנזק המתואר ב-ת/1, שכן מדובר בנזק בנקודה גבוהה יותר מזו בה התרחש המגע בין כלי הרכב וכי השבר שנטען כי נגרם בעקבות התאונה נושא סימנים המעידים כי מדובר בשבר ישן ולא כזה שנגרם במהלך התאונה בה עסקינן.
3. דא עקא, גם אם תושבת וו הגרירה בולטת מעט מקו הפגוש האחורי, ותמונה 1 ב-נ/1 מלמדת כי מדובר בבליטה מינורית ביותר, ברי כי המעיכה פנימה שנגרמה ללוחית רכב הנתבעות מתושבת זו משמעה הגעת התושבת אל מעבר לקו המקורי של הלוחית באופן המתיישב בהחלט עם מגע בין כלי הרכב גם בחלק גבוה יותר שקצה התושבת בולטת ממנו רק במידה מועטת.
4. זאת ועוד, עיון מדוקדק בתמונות שצילמה הנתבעת 1 (נ/1) במועד קרות התאונה מלמד כי במרכזה חלקו השמאלי של סמל חברת רנו ברכבה, הממוקם בדיוק מעל נקודת המעיכה בלוחית הרישוי שאין חולק כי נגרמה בתאונה, קיים סדק (ראו תמונות מס' 1, 2, 4 ו-5 ב-נ/1).

יוער כי הופעת סדק זה במספר תמונות שצולמו מזוויות שונות מבהיר כי אין מדובר בעיוות הנובע מזווית צילום מסויימת או השתקפות אור בעטייה אלא מסדק.

1. גם סדק זה, שהנתבעת 1 הכחישה בעדותה את קיומו (עמ' 5 שורות 19-18) הגם שהוא ניכר במספר תמונות שהיא עצמה צילמה כאמור, מתיישב עם מגע בין כלי הרכב גם מעל לגובה לוחית הרישוי בדיוק בגובה בו מצוי הנזק נושא תובענה זו ברכב התובע.
2. עיון בתמונות שהגישו הנתבעות, אשר צולמו במועד קרות התאונה (נ/1) מראה בבירור כי הנתבעת 1 צילמה את התמונות תוך התמקדות בשבר המצוי במרכז הפגוש האחורי של רכב התובע, באופן שדי ברור כי הבינה כבר אז כי שבר זה יהיה רלוונטי למחלוקת בין הצדדים.
3. הן הנתבעת 1 והן – וביתר שאת – בעלה, שהיה עימה ברכב העת קרות התאונה ואף הוא העיד, ניסו לטעון טענות שונות על כי סימנים שונים על גבי הפגוש הפגוע של רכב התובע מלמדים כי מדובר בפגיעה ישנה (עמ' 4 שורה 13, עמ' 5 שורות 8-7, עמ' 6 שורות 16-15 ועוד).
4. אינני מקבל טענה זו – ראשית נהיר כי מדובר במי שאינם אנשי מקצוע הבקיאים באופן בו נראות פגיעות שונות לאחר חלוף זמן או בהשפעת הזמן, העומס וזוויות הפגיעה על חומרים שונים, וגם בעלה של הנתבעת 1 שטען כי עקב היותו בעבר קצין מכונה בספינה יש לו ניסיון עם פגיעות מכניות לא ידע לומר אפילו מאיזה חומר עשוי הפגוש וממילא אין הוא יכול לדעת את תכונותיו וכיצד משפיעות על חומר שאינו מכיר מכות שונות.
5. יוער כי שני עדי ההגנה התייחסו, יותר מפעם אחת כל אחד, לסכום הנזק וטענו כי הוא מופרז, אולם אין מדובר בשמאים שבאפשרותם להעריך עלות תיקון או אף במי שטענו כי שוחחו עם שמאי שיכול היה לומר להם שעלות תיקון הנזק מופרזת, ועדותם יכולה להתמקד רק במה שחוות בחושיהם והאם השבר נגרם או לא נגרם בתאונה זו בעוד שהערכת עלות התיקון היא עניין שבמומחיות מבלי שהנתבעות הגישו מטעמן חוות דעת שמאי נגדית.
6. לא מן הנמנע שדווקא העלות, שנראתה מופרזת לנתבעת ובני משפחתה (על פי העדויות גם אביה היה מעורב במגעים עם התובע וזוגתו) וכה הודגשה על ידם היא שהובילה אותם לתחושה שמדובר בניסיון להתעשר על גבם שלא כדין ומכך הגיעו למסקנה בדבר "גיל" השבר.
7. זאת ועוד, עיון בטופס הודעת הנתבעת 1 על התאונה, שהוגש כראיה מטעם הנתבעות ואשר אין חולק כי בוצע על סמך דיווח טלפוני של הנתבעת 1, מלמד כי נרשם על גבו בתחילה – "משאירה לשיקול שלמה ביטוח את ההחלטה לאשר תשלום לצד ג'. תפנה לסוכן הבטוח שיעדכנו את הסוכן!", כיתוב שנמחק באמצעות קשקוש על גבו, ובנוסף נכתב בהמשך ולא נמחק – "מסוכן הביטוח: מבקשים לבחון את דו"ח השמאי של צד ג' ואז נקבל החלטה".
8. מי שמילא/ה את טופס ההודעה לא הובא/ה לעדות כך שלא ניתן היה לברר מה היו נסיבות הכיתוב והמחיקה ומדוע ביקש סוכן הביטוח לשקול את העמדה באופן סופי רק לאחר קבלת דו"ח השמאי העוסק בעלות ולא בשאלה האם נזק זה או אחר נגרם בעטייה של תאונה זו, אולם מדובר בעד/ה שבשליטת הנתבעות והללו נמנעו מהעדתו על כל הנובע מכך על פי הפסיקה.
9. יוער כי העובדה שהיתה המתנה לדו"ח השמאי העוסק בעלות התיקון מתיישבת עם ההנחה דלעיל שעלות זו היא שהובילה את הנתבעות להתנגדות לפיצוי ולהתלות בטענה ביחס להיות הנזק ישן.
10. הנתבעת 1 ובעלה טענו כי שוחחו עם בוחן תאונות שיחת טלפון ארוכה וכי הלה אישר כי הפגיעות אינן נובעות מן התאונה נושא תובענה זו, אולם מדובר – כמובן – בעדות מפי השמועה, מה גם שכפי שתואר הדבר לא בדק הבוחן את כלי הרכב עצמם ולא שמע גם את גרסת הנהגת השניה כך שאפילו אם תיאור דבריו מדוייק אין מדובר בבדיקה יסודית של בעל מקצוע.
11. כאן המקום להעיר כי ביום 4.1.23, שני ימי עבודה וארבעה ימים קלנדריים (כולל שישי ושבת) טרם מועד הדיון, הגישו הנתבעות בקשה לשינוי מועד הדיון ובמסגרתה הודיעו כי פנו לקבלת חוות דעת של בוחן ולה מסר כי דרוש לו זמן לשם כך אולם דחיתי בקשה זו וכך גם בקשה לעיון חוזר, ובעקבות החלטות אלו טענה ב"כ הנתבעות כי מנעתי מהן את יומן בבית המשפט.

דא עקא, טענה זו מוטב היה לולא נשמעה כלל מאחר שהפוסל במומו פוסל.

1. עסקינן בתובענה בדיון מהיר שהוגשה בחודש דצמבר 2021 ובהתאם לתקנות היה על בעלי הדין לצרף לכתבי טענותיהם את כל ראיותיהם, וכמעט אין צורך לציין כי חוות דעת בוחן לא צורפה לכתב ההגנה.
2. יובהר כי התובע פנה לחברת הביטוח שלו בחודש יוני 2021 על מנת שתפנה אל הנתבעות ומכתב הדחייה של הנתבעת 2 (נספח א' לכתב ההגנה) נשלח ביום 6.9.21, אך התביעה הוגשה רק בחודש דצמבר 2021 – כך שהיה לנתבעות סיפק להבין כדבעי את טיב המחלוקת בינן לבין התובע ולגבש את הדרך בה הן מתכוונות להתגונן בפני תביעה, לו תוגש, כך שהציפייה היתה שעם קבלת כתב התביעה וככל שעומדות הנתבעות על גרסתן יועבר העניין לבחינת בוחן, אך כך לא נעשה.
3. יוער כי במכתב הדחייה לא נזכרת ההנמקה של נזק שאינו נובע מתאונה זו ובהקשר זה ידועה הוראת המפקח על הביטוח אשר בית המשפט אימץ זה מכבר בדבר האיסור להעלות טענות שלא הועלו במכתב הדחיה (ראו רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' חביב אסולין (4.5.2006)).
4. גם לאחר הגשת כתב ההגנה ביום 17.2.22 לא הוגשה בקשה לצירוף חוות דעת בוחן מטעם הנתבעת.
5. זאת ועוד, התיק היה קבוע במקור לדיון ביום 28.12.22 אלא שביום 26.12.22 – יומיים לפני מועד הדיון – הוגשה בקשה לדחייתו בטענה שבן זוגה של הנתבעת 1 לא יוכל להתייצב להעיד במועד דיון זה, לה נעתרתי לפנים משורת הדין למרות שהוגשה ברגע האחרון.
6. אך ראו זה פלא, גם בבקשה זו לא נזכר נושא הצורך בחוות דעת בוחן ולו ברמז, הגם שמדובר בבקשה שהוגשה מעל עשרה חודשים לאחר הגשת כתב ההגנה ולאחר שהנתבעות ידעו כבר בבירור מה עמדתן כלפי התביעה והיה להן די והותר זמן לבקש היתר להגשת חוות דעת מבעוד מועד.
7. אעיר כי בהחלטה הדוחה את בקשת דחיית הדיון הנוכחי (החלטה מיום 4.1.23) ציינתי את אי אזכור חוות הדעת בבקשת הדחייה הקודמת ובבקשה לעיון חוזר בהחלטה זו טענות הנתבעות כי – "סברו כי הדיון ידחה לעוד הרבה זמן ועד אז תהיה חוות הדעת מוכנה", דהיינו – לא זו בלבד שחדלו שוב ושוב אלא ניסו להסתיר את דבר פנייתם לבוחן באופן שהיה מפתיע את התובע סמוך למועד הדיון וייתכן שהיה גורר דחייה נוספת שלו, עוד מחדל על גבי מחדל.
8. לא זו אף זו, עיון בעדות הנתבעת 1 מראה כי השיחה עם אותו בוחן תאונות התקיימה כשבועיים לפני המועד הקודם בו אמור היה הדיון להתקיים – ביום 28.12.22, דהיינו במחצית הראשונה של חודש דצמבר, כך שלא מן הנמנע שניתן היה לבקש מן המומחה לזרז מעט את עבודתו או לפנות לבוחן אחר באופן שמאפשר היה הגשת חוות הדעת טרם מועד הדיון הנוכחי ללא דחייה נוספת שלו אך שוב עסקינן במחדל של הנתבעות.
9. תקנות סדר הדין האזרחי מורות על קיום דיון בתובענה המתנהלת בדיון מהיר תוך פרק זמן מוגדר ואין כל הצדקה או היגיון לדחיות חוזרות ונשנות שלו עקב מחדל של ההגנה, קל וחומר שעה שהבקשות לדחיות אלה מוגשות פעם אחר פעם עקב הדיון תוך מניעת האפשרות לנצל את הזמן שיתפנה עקב הדחייה לקידום עניינם של מתדיינים אחרים ותוך הסתרת מידע רלוונטי.
10. אנו מוצאים, איפוא, כי מצד הנתבעות בוצעו מחדלים חוזרים ונשנים בעטיים לא קיימת בתיק חוות דעת בוחן מטעמן וכעת – בעזות מצח – הן מנסות להטיל את האחריות לכך על בית המשפט בטענה כי מנע מהן את יומן.
11. כאן המקום להזכיר את הוראת תקנה 4(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי האוסרת על בעל-דין לעשות פעולות שתוצאתן תשהה את ההליך או פעולות בלתי מידתיות אל מול עלות ההליך.
12. עסקינן בתביעה בסכום שהוא כמחצית מסכום התקרה בתביעות קטנות (מבלי לזלזל בפרוטה מכספם של מי מן הצדדים) ועיכוב נוסף של ההליך על מנת להכניס לתמונה בוחן תאונות שלא על פי הוראות התקנות – שעלות שכרו בדרך כלל מהווה אחוזים ניכרים מסכום התביעה בכללותה ובאופן שאם אתירו תביא לצורך לאפשר גם לתובע להערך בהתאם ואולי אף להגיש חוות דעת מטעמו, שלא לדבר על האפשרות של מינוי מומחה נוסף מכריע, מהווה במובהק פעולה אסורה על פי תקנה 4(ב) הנזכרת.
13. לא זו אף זו, לא אכן סברו הנתבעות – ולמצער הנתבעת 2, המנוסה בתובענות כגון זו ואשר היא הצפויה לשאת בעיקר העלות אם תתקבל התביעה – שיש הצדקה של ממש בפנייה לבוחן תאונות במקרה זה, בין היתר אל מול סכום התביעה, הדעת נותנת שהדבר היה נעשה מבעוד מועד, אך סביר כי גם הן העדיפו לא להכנס להשקעה זו עד ערב הדיון בו ייתכן כי הבינו שמצבן הראייתי בעייתי וניסו לשפר את מצבן שלא כדין.
14. בשים לב למחדלים המתוארים לעיל ולהוראות התקנות לא רק שלא בית המשפט מנע מן הנתבעות את יומן אלא שמחדליהן שלהן הן הגורם היחיד לכך שלטענתן נגרם להן נזק ראייתי, כל זאת הגם שכפי שנימקתי לעיל מן החומר המונח לפני מורה מאזן ההסתברות כי יש להעדיף את גרסת התובע ביחס לנזק נושא התובענה ולקבוע כי נגרם בעטייה של התאונה נושא תובענה זו בניגוד לגרסתן.
15. טענה נוספת שבפי הנתבעות היא כי חלף פרק זמן ארוך בין התאונה להודעה למבטחת התובע וכן בין התאונה לבין בדיקת הרכב.
16. גם טענה זו אינה יכולה לסייע בידי הנתבעות מאחר שהנתבעת 1 העידה – כפי שהעידה גם אשת התובע שעדותה היתה אמינה בעיני – כי האחרונה נהגה עימה באדיבות רבה, הרגיעה אותה לאחר קרות התאונה והסכימה להמתין עד שאביה (שבאותה עת לא היה בארץ) יכנס לעובי הקורה וקיימה עימו את המגעים בהנחה שלאור האחריות שאינה שנויה במחלוקת העניין יוכל להפתר בהסכמה וייתכן כי אף במישרין.
17. רק לאחר שהוברר לתובע וזוגתו כי הנתבעת 1 מושכת ידיה מקבלת אחריות לנזק פנו למבטחת התובע והחלו להפעיל את התהליך הכרוך בתביעה ובסמוך לכך אף נבדק הרכב על ידי שמאי מטעם התובע, כך שגם העיכוב לא רק שאינו פועל לחובת התובע אלא נובע מהגינותה וניסיונה של זוגתו ליישב את המחלוקת בדרכי נועם והסכמה, כרצוי.
18. אשר להשאלה האם בשל הפער בין מועדי התאונה לבדיקה התווסף נזק שלא היה קיים בעת קרות התאונה, התמונות שצילמה הנתבעת 1 במקום מצביעות בדיוק על אותם נזקים בהם עוסקת התביעה כך שגם בעניין זה לא יצר העיכוב כל קושי.
19. עוד טענה שהעלו הנתבעות היתה העדר קבלה בגין התשלום עבור התיקון שביצע התובע.
20. גם הפעם אין מדובר בטענה שיש בה כדי לסייע לנתבעות, שכן מדובר בתובע שהגיש חוות דעת שמאי וחשבונית מן המוסך כראיה להוכחת נזקו, אשר די בהן כדי להוכיח את הנטען שעה שעסקינן בתובע פרטי שאינו לקוח קבוע וחוזר של מוסכים ואין מקום להניח כי נהנה להנחות אל מול מחירי השוק או אל מול החשבונית שהונפקה לו.
21. המורם מכל האמור הוא שאני מקבל את עדות אשת התובע הנראית כאמינה ומתיישבת עם תמונות הנזק ותיאור התאונה שאינו שנוי במחלוקת ודוחה את גרסת הנתבעות.
22. הנתבעות בחרו לא לשלם לתובע את המגיע לו ולגרור אותו לניהול הליך עד תום ללא הצדקה של ממש, תוך מחדלים דיוניים חוזרים ותוך שהם מנסים להטיל את האחריות לתוצאות מחדלים אלה על בית המשפט.

בנסיבות אלו יש מקום לפסוק לזכות התובע גם את הפיצוי בגין הטרטור ועגמת הנפש לו עתר.

סיכום

1. אשר על כן אני מחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה בסך 17,098 ₪ וכן את המחצית הראשונה של אגרת בית המשפט בסך 377 ₪ כשלשני סכומים אלו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 21.12.21.
2. מאחר שבפועל התנהל בתיק זה הליך הוכחות ונשמעו סיכומים ונוכח התוצאה אני מורה למזכירות לחייב את הנתבעות במחצית השניה של האגרה.
3. נוסף על האמור, בשים לב להוראות תקנה 4(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, אליה הפניתי לעיל, וכן תקנות 3(ב), 153(ג) ו-156 ולאופן ניהול ההליך על ידי הנתבעות ישאו האחרונות בשכר העדה מטעם התובע בסך 300 ₪ ובשכ"ט ב"כ התובע בסך 5,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תוך 60 יום.

ניתן היום, ט"ו טבת תשפ"ג, 08 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.