לפני בקשת הנתבעות למנות מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי לקביעת נכותו הנוירולוגית של התובע ותוחלת חייו בגין תסמונת נוירופתיה של סיבים דקים (להלן: "התסמונת" או "נוירופתיה").

לצידה, בקשת התובע למחיקת הרישא של פרק 9 לחוות דעת המומחה שעניינה קביעת שיעור הנכות.

1. מדובר בתביעה שנקבעה בה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") נכות על פי דין בגין פיברומיאלגיה בשיעור של 20%, אשר במסגרתה התקבלה בחלקה בקשת הנתבעות להביא ראיות לסתור, וניתנה החלטה כי ימונה מומחה בתחום הראומטולוגי לקביעת הקשר הסיבתי בין הפיברומיאלגיה לתאונה (החלטה מיום 23.5.22).
2. ביום 9.7.22 ניתנה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט פרופ' אברהם וינברגר.

המומחה קבע שקיים קשר סיבתי, ושהפיברומיאלגיה החלה לאחר התאונה וכתוצאה ממנה.

המומחה הוסיף וקבע, כי יכולה להיות חפיפה בין חלק מהתסמינים של פיברומיאלגיה ובין נוירופתיה של סיבים דקים, כי תסמונת זו הינה בתחום ההתמחות של נוירולוג, וכי בשאלה האם התובע סובל מנוירופתיה של סיבים דקים מומלץ לקבל חוות דעת של נוירולוג.

בסיום חוות דעתו הוסיף המומחה וקבע כי שיעור הנכות בגין הפיברומיאלגיה עומד על 15%.

בקשת הנתבעת למינוי נוירולוג

1. לאחר שהתקבלה חוות הדעת הגישה הנתבעת את בקשתה הנדונה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי "לקביעת נכותו הנוירולוגית ותוחלת חייו שאינה קשורה לתאונה בגין תסמונת של נוירופתיה של סיבים דקים ממנה הוא סובל ללא קשר לתאונה".
2. לטענת הנתבעת, יש מקום למינוי נוירולוג לאור העובדה שיכולה להיות חפיפה בין התסמינים של הפיברומיאלגיה לתסמינים של הנוירופתיה, ולכן "אין לשלול כי אבחנתו של התובע הינה נוירופתיה של סיבים דקים ולא של פיברומיאלגיה ו/או כי קיימת חפיפה בין הנכות שייחס המומחה למחלת הפיברומיאלגיה, כולה או חלקה, לנכות הנובעת מנוירופתיה של סיבים דקים שאינה קשורה לתאונה".

עוד טוענת הנתבעת, כי המומחה המליץ על מינוי נוירולוג, וכי הוא העריך את נכותו של התובע בגין מחלת הפיברומיאלגיה הקשורה לתאונה בשיעור של 15%.

1. התובע מתנגד לבקשה למינוי נוירולוג וטוען, כי גם אם יכולה להיות חפיפה בין התסמינים של הפיברומיאלגיה לתסמינים של הנוירופתיה, אין בכך כדי להפחית או לגרוע מהנכות בגין הפיברומיאלגיה אשר נקבעה במל"ל.

התובע טוען, כי העלאת הטענה ע"י הנתבעות מהווה הרחבת חזית, וכי מדובר בתיק בו נקבעה נכות על פי דין ואין לאפשר פריצת המסגרת ומינוי מומחה נוסף.

עוד טוען התובע, כי הנוירופתיה אובחנה רק לאחר התאונה, ומכיון שהמומחה הוסמך בהחלטת המינוי לבחון את מצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה, אזי ממילא אין מקום להמשיך ולבדוק בענין התסמונת שהתגלתה לאחר התאונה.

1. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.
2. כאמור, מדובר בתביעה שנקבעה בה נכות על פי דין. המל"ל קבע כי לתובע נכות בגין פיברומיאלגיה בשיעור של 20%.

מכיון שלא עמדו בפני המל"ל מסמכים אודות מצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה, ולכאורה היתה קיימת אפשרות שהנכות של התובע, כולה או חלקה, נובעת ממצבו הרפואי עובר לתאונה וללא קשר אליה, התרתי הבאת ראיות לסתור בשאלת הקשר הסיבתי, והוריתי על מינוי מומחה בתחום הראומטולוגיה לצורך כך.

הצדדים העבירו למומחה מסמכים אודות מצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה.

לאחר שהמומחה בחן את המסמכים ובדק את התובע, הוא קבע בחוות דעתו, כי יש קשר סיבתי בין הפיברומיאלגיה ובין התאונה.

משכך, כאשר יש קביעה של המל"ל כי לתובע נכות בשיעור של 20% בגין פיברומיאלגיה, ויש קביעה של המומחה מטעם בית המשפט כי קיים קשר סיבתי בין הפיברומיאלגיה לבין התאונה, אין מקום למינוי מומחה נוסף.

1. ככל שהתובע סובל גם מנוירופתיה של סיבים דקים אין בכך כדי לגרוע מקביעת המל"ל בענין הפיברומיאלגיה.

עיון בחוות דעתה של הפנימאית ד"ר דולינסקי שעל בסיסה נקבעה הנכות במל"ל מלמד, כי בפניה עמדה (בין היתר) חוות דעתו של הנוירולוג ד"ר אינספקטור מיום 23.5.19. עיון בחוות דעת זו מלמד כי יש בה התייחסות לבדיקת QTS אשר בוצעה לתובע ביום 16.1.19 תוך שנכתב במפורש: "תמונת QTS מתאימה לנוירופאתיה של סיבים קטנים".

כלומר, עת נקבעה הנכות במל"ל כבר היתה אבחנה או השערה שהתובע סובל מנוירופתיה, וכשזה מסד הנתונים אשר עמד בפני הוועדה של המל"ל קבעה הוועדה כי התובע סובל מנכות בשיעור של 20% בגין פיברומיאלגיה.

גם המומחה מטעם בית המשפט, אשר היה מודע לנוירופתיה, קבע כי התובע סובל מפיברומיאלגיה בעקבות התאונה.

1. טענת הנתבעת שלפיה "אין לשלול כי אבחנתו של התובע הינה נוירופתיה של סיבים דקים ולא פיברומיאלגיה" אינה עולה בקנה אחד עם קביעת המל"ל ועם חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

כך גם הטענה כי קיימת חפיפה בין הנכות בגין הפיברומיאלגיה, כולה או חלקה, ובין הנכות בגין הנוירופתיה, וכי יש לייחס חלק מהנכות שנקבעה ע"י המל"ל לפיברומיאלגיה וחלק לנוירופתיה.

כאמור, המל"ל היה מודע לנוירופתיה של התובע וקבע לתובע 20% נכות בגין פיברומיאלגיה.

1. אינני מקבלת את הטענה כי יש מקום למינוי נוירולוג נוכח המלצת המומחה. המומחה הבהיר, כי נוירופתיה של סיבים דקים אינה בתחום התמחותו, וכי ככל שנדרש לברר את הענין יש מקום למינוי נוירולוג. אולם כאמור, בנסיבות הענין ונוכח קביעות המל"ל והמומחה בענין הפיברומיאלגיה, אין מקום לצורך תביעה זו להמשיך ולברר את ענין הנוירופתיה, ולפיכך אין מקום למינוי נויורולוג.
2. טענת הנתבעת, כי יש מקום למנות נוירולוג לצורך קביעת קיצור תוחלת חייו של התובע נטענה בעלמא. לא הובאה לפני כל אינדיקציה לכך שהנוירופתיה עלולה לגרום לקיצור תוחלת חיים, ולא נטענה כל טענה בענין תוחלת חייו הצפויה של התובע. משלא הובאה ראשית ראיה בענין זה, אין מקום למינוי נוירולוג לצורך קביעת קיצור תוחלת חייו של התובע.
3. על יסוד האמור לעיל, הבקשה למינוי נוירולוג נדחית.

בקשת התובע למחיקת קביעת המומחה בענין שיעור הנכות

1. התובע הגיש בקשה למחיקת שיעור הנכות שקבע המומחה מטעם בית המשפט בפרק 9 רישא לחוות דעתו (15%). לטענת התובע, שיעור הנכות נקבע על פי דין (20%), המומחה התמנה רק כדי לבחון את שאלת הקשר הסיבתי, הנתבעת לא חלקה על שיעור הנכות שנקבע במל"ל, וקביעת המומחה לענין שיעור הנכות חורגת מהסמכות שהוקנתה לו.

הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת, כי המומחה קבע כי רק 15% מהנכות בגין הפיברומיאלגיה קשורים בקשר סיבתי לתאונה. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע נבדק ע"י המומחה שנתיים לאחר שהוא נבדק ע"י הוועדה הרפואית של המל"ל, וכי חוות דעתו של המומחה מלמדת על הטבה במצבו של התובע ולפיכך יש לאמץ את שיעור הנכות שנקבע בחוות דעתו בהיותו משקף את מצבו הרפואי של התובע היום.

1. טענות הנתבעת אינן עולה בקנה אחד עם חוות דעת המומחה, ואינני מקבלת אותן.

מחוות הדעת ברור, כי המומחה קבע כי יש קשר סיבתי בין התאונה ובין הפיברומיאלגיה ממנה סובל התובע (כולה). עוד וללא קשר לשאלת הקשר הסיבתי קבע המומחה, כי הוא מעריך את הנכות בין הפיברומיאלגיה ממנה סובל התובע בשיעור של 15%. המומחה לא קבע, לא במפורש ולא מכללא, כי הנכות בגין הפיברומיאלגיה עומדת על 20%, שמתוכם רק 15% קשורים קשר סיבתי לתאונה ו- 5% נוספים אינם קשורים לתאונה, כפי שמבקשת הנתבעת לייחס לו.

גם לא ניתן ללמוד מחוות דעת המומחה, כי חלה הטבה במצבו של התובע, וכי לכן נקבעה נכות בשיעור של 15% כאשר שנתיים קודם לכן עמדה הנכות על 20%. דומה שהפער של 5% בין שיעור הנכות שנקבע במל"ל לשיעור הנכות שקבע המומחה מטעם בית משפט נובע מכך שבסופו של יום מדובר בהערכה שאינה מדע מדוייק, ויכולים להיות פערים בין הערכות שונות בוודאי כאשר מדובר בפער לא דרמטי של 5%.

1. כאמור, בתיק זה נקבעה נכות על פי דין ע"י המל"ל בגין פיברואמיאלגיה בשיעור של 20%. בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 שיעור הנכות שנקבע מחייב בהליך הנדון. המומחה מטעם בית המשפט לא מונה לקביעת שיעור הנכות בגין הפיברומיאלגיה (נכות זו כבר נקבעה ע"י המל"ל), אלא רק על מנת לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין הנכות, כולה או חלקה, לתאונה. המומחה קבע כי קיים קשר סיבתי, ובכך סיים את תפקידו.

לפיכך, אני מקבלת את בקשת התובע וקובעת כי יש להתעלם משיעור הנכות בגין הפיברומיאלגיה שנקבע ע"י המומחה מטעם בית המשפט.

1. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בגין הבקשות הנדונות בסך 2,500 ₪.
2. הצדדים יפעלו להגשת תחשיבי נזק אליהם יצרפו את כל המסמכים עליהם הם מבקשים להסתמך. התובע בתוך 30 ימים. הנתבעת בתוך 30 ימים מיום קבלת תחשיב התובע.

תז"פ ליום 29.11.22 לצורך בחינת משלוח הצעה בכתב.

הדיון הקבוע ליום 2.10.22 מבוטל.

ניתנה היום, י"ט אלול תשפ"ב, 15 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.