1. בקשת הנתבעות להפקדת ערובה בסכום של 47,000 ₪ לכל אחת מהן, להבטחת הוצאות משפט על-ידי התובעת שהינה חברה בערבון מוגבל. הבקשה הוגשה על-ידי שתי הנתבעות במשותף. המדובר בתביעת חוב והסעד המבוקש בתביעה הוא 1,044,498 ₪.
2. בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999, כפי שפורש בהלכה הפסוקה, במקרה בו התובעת היא חברה החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג (ראו, למשל, רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (נבו 23.5.2011)). במסגרת הבקשה בית המשפט יבחן את מצבה הכלכלי של החברה וסיכויי התביעה, כאשר הנטל להוכיח שיש לפטור את החברה מהפקדה, מוטל על החברה – התובעת (ראו, למשל, רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (נבו 11.2.2009). עוד נקבע כי בית המשפט יעמיד לנגד עיניו גם את השיקולים של שמירה על זכות הגישה לערכאות מול הבטחת תשלום הוצאות הנתבע והרתעה מהגשת תביעות סרק (ראו, למשל, ע"א 477/19 חברת ג'י בי אם בניה בע"מ נ' מנהל מע"מ לוד (נבו 2.2.21)).
3. במקרה דנא החברה התובעת לא הביאה ראיות ביחס למצבה הכלכלי והסתפקה באמירה (שאף לא נתמכה בתצהיר) כי הינה "חברה יזמית וקבלנית מובילה בתחום הבניין והתשתיות אשר בין לקוחותיה נמנים בין היתר רשויות מקומיות, מוסדות ציבור, עמותות ומשרדי ממשלה ועוד". מנגד, מעיון בכתבי הטענות ונספחיהם, לא ניתן לקבוע בשלב הראשוני בו מצוי ההליך, כי מדובר בתביעת סרק.
4. בשקלול כל האמור, בשים לב להוצאות הנחזות מן ההליך, ובהתאם להלכה הפסוקה אני מחייב את התובעת להפקיד סכום של 25,000 ₪ להבטחת הוצאות משפט של שתי הנתבעות. הסכום יופקד עד יום 15.7.22.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים

ניתנה היום, כ' סיוון תשפ"ב, 19 יוני 2022, בהעדר הצדדים.