לפניי בקשת צד ג' לחיוב הנתבעת (והמודיעה) בתשלום הוצאות משפט וכן להורות על אגרת משפט ששולמה על ידי המודיעה יועבר לידיה;

עיינתי בבקשה ובתגובה;

הבקשה מוגשת לאחר שצד ג' הגיש כתב הגנה ולאחר שהתובעת והנתבעת הגיעו להסדר פשרה לסילוק התביעה אשר ניתן לו ביום 27.7.2019 תוקף של פסק דין, בעקבותיו נמחקה ההודעה לצד שלישי.

גם אם הנתבעת שומרת על טענותיה נגד צד ג', הליך ההודעה לצד שלישי כרוך אחר התובענה העיקרית ומותנה בקיומה. הכרעה בו תידרש רק מקום בו זכה התובע בתביעתו נגד הנתבע שולח ההודעה (ראו; רע"א 4962/19 לוקי בניה ופיתוח בע"מ נ' דנקנר (19.11.2019) פס' 20 וההפניות שם)). מהתובעת והנתבעת, שולחת ההודעה לצד שלישי, הגיעו להסדר פשרה ביניהן - נמחקה ההודעה לצד שלישי.

אשר לבקשה לחיוב בהוצאות; ברירת המחדל, לאור הוראת תקנה 152 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") הוא חיוב בהוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא בית המשפט "שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור". התכלית, שיפוי בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין (תקנה 151(א)). לא מצאתי בנסיבות העניין שמתקיימים טעמים מיוחדים לסטות מהכלל.

סיום ההליך בעקבות הסדר הפשרה בין התובעת לבין הנתבעת ומחיקת ההודעה לצד שלישי, אין בהם כשלעצמם טעם שלא לפסוק הוצאות לצד ג' אשר התגונן בהליך (ראו; ע"א 3975/21 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' אי. סיג בע"מ (20.3.2022)).

צד ג' עותרת לתשלום שכר טרחה בסך 16,580 ₪, בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינמלי המומלץ), התש"ס-2000 בתוספת הוצאות בסך 144 ₪ ולחלופין לתשלום שכר הטרחה הריאלי ששולם על ידה בסך 9,360 ₪ בהתאם לחשבונית שצורפה לבקשה.

בקביעת שיעור הוצאות יש לערוך איזון ראוי בין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות קניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין, תוך התחשבות בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש (תקנה 151(ב) ו-153(ג) לתקנות; ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ נ' תפן מדיקל בע"מ (24.2.2022)). בהתאם לתקנה 153 (א) לתקנות "סכום שכר טרחת עורך דין שיפסוק בית המשפט לטובת בעל הדין שזכה בהליך, בכפוף לאמור בתקנת משנה (ג), לא יפחת מן התעריף שנקבע לעניין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000, זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים, על תשלום סכום נמוך יותר מהסכום האמור".

במקרה זה לא מצאתי לפסוק הוצאות בהתאם לתעריף הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) וגם לא את מלוא שכר הטרחה הריאלי ששולם. מדובר בתביעה ובהודעה על סך 150,000 ₪, שעל פי הסכם הפשרה בין התובעות לבין הנתבעת קיבל תוקף של פסק דין התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 17,000 ₪. צד ג' הגישה כתב הגנה ונשאה בהוצאות ייצוג משפטי בסך 9,360. לצד זאת ההליך הסתיים בשלב מוקדם, בטרם התקיים דיון ותוך חסכון בזמן שיפוטי ובזמנם של הצדדים והנתבעת נשאה בהוצאות צד ג' בסך 2,500 ₪ בגין הבקשה (שהתקבלה) לחיובה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות צד ג' בהליך. במכלול הנסיבות, באיזון הראוי ולאחר שקילת כל השיקולים הצריכים לעניין - אני סבורה פסיקת הוצאות בסך של 5,000 ₪ מהווה הוצאות סבירות, הוגנות ומידתיות בנסיבות העניין.

אינני נעתרת לבקשה העברת כספי החזר האגרה בגין ההודעה לצד שלישי לצד ג'.

הנתבעת תישא בהוצאות צד ג' בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום.

ניתנה היום, י"ט אב תשפ"ב, 16 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.