בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא, השופט עמית יריב) בת"א 9549-03-16 מיום 23.1.22, בה דחה את בקשת המבקש, רוני לוי (להלן: "המבקש"), לביטול פסק הדין שניתן נגדו בהעדר הגנה.

מבוא

1. בשנת 2012 פנה המבקש למשיב, מר רומן אמינוב (להלן: "המשיב") והציע לו לרכוש ממנו את הבית שנמצא ברחוב מרדכי היהודי 12 קריית כורש, ראשון לציון, הידוע גם כגוש 5030 חלקה 76 (להלן: "הנכס"), אותו קיבל בירושה מהוריו בפטירתם.
2. ביום 29.4.12 נחתם בין המבקש והמשיב הסכם מכר מותנה לרכישת הנכס.
3. ביום 19.7.12 נרשמה הערת האזהרה לטובת המשיב על זכויותיו של המבקש בנכס, זאת בהתאם להסכם המכר המותנה.
4. ביום 29.11.12 הועברו זכויותיו של המבקש בנכס לידיו של המשיב.
5. בין לבין ביום 15.8.12, נחתם בין המשיב למבקש הסכם שכירות ולפיו התחייב המבקש לשלם למשיב דמי שכירות חודשיים בסך של 11,000 ₪.
6. במהלך שנת 2013, משהפר המבקש את הסכם השכירות ולא שילם את דמי השכירות החודשיים, הוגשה לבית המשפט השלום בתל אביב תביעה לפינוי המבקש וגרושתו מהנכס (ת.א 44708-05-13).

ביום 25.11.13, משלא הגישו המבקש וגרושתו כתבי הגנה, ניתן פסק דין המורה על פינויים מהנכס.

המשיב פתח תיק הוצאה לפעול לביצוע פסק הדין (01-17880-53-3), אולם משהתחייב המבקש לשלם את דמי השכירות, לא המשיך המשיב לפעול בו והוא נסגר.

1. החל משנת 2014, לא עמד שוב המבקש בתנאי הסכם השכירות ולא שילם את דמי השכירות החודשיים. משכך ביום 13.3.16, הוגשה על ידי המשיב לבית משפט קמא תביעה לפינוי וכן סעד כספי כנגד המבקש וגרושתו.
2. ביום 8.6.16 משלא הוגשה הגנה על ידי המבקש וגרושתו, ניתן פסק דין בהעדר הגנה, לפיו חויבו המבקש וגרושתו לפנות את הנכס באופן מיידי וכן חויבו לשלם למשיב סך של 286,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחה.
3. ביום 16.11.16, הגישה גרושתו של המבקש בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדה בהעדר הגנה. לאחר שהוגשה תגובת המשיב, נעתר בית משפט קמא (כבוד הרשמת הבכירה ורדה שוורץ) לבקשה בחלקה, והורה על ביטול פסק הדין כנגד גרושתו של המבקש, רק בנוגע לחיוב הכספי.
4. בין המשיב לגרושתו של המבקש נוהלו הליכים ובסופו של יום, ביום 4.9.17, הגיעו לפשרה.
5. ביום 23.1.22 הגיש המבקש, באמצעות בא כוחו, בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 8.6.16 וכן בקשה לרשות להתגונן.

במסגרת הבקשה טען המבקש כי לא שולמה על ידי המשיב מלוא התמורה עליה הוסכם בהסכם המכר, המשיב ניצל את העובדה כי הם היו חברים קרובים, כי המבקש לא שולט בשפה העברית – לא מדבר בעברית ולא קורא בעברית, ולכן לא הבין וידע מהו תוכן המסמכים עליהם חתם הן בעת עריכת הסכם המכר והן בעת החתימה על הסכם השכירות. לטענתו העברת הנכס על שמו של המשיב נעשתה במרמה.

1. בית משפט קמא בהחלטתו הראשונה מיום 23.1.22, דחה את הבקשה וקבע:

"פסק הדין ניתן בהעדר הגנה ביום 8.6.16, קרי- לפני למעלה מחמש שנים וחצי (!).

הנתבע (המבקש) אינו טוען שלא קיבל את כתב התביעה כדין, אינו טוען שיש לו הגנה מפני תביעת הפינוי, וכל טענתו נוגעת לתוקפן של זכויות התובע (המשיב) בנכס- טענה אשר נסתרת מכוחו של סעיף 125 לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969.

אין בבקשה כל הסבר מדוע התעלם הנתבע מן ההליך במשך חמש שנים וחצי, או מדוע נזכר בו לפתע פתאום, למעט העובדה שמועד הפינוי מתקרב, ועל כן הוא נזכר למצות את זכויותיו לכאורה.

מכל מקום, בהעדר הכחשה של המצאה כדין של כתב התביעה, ובהעדר טענת הגנה לגוף תביעת הפינוי, ומאחר שהטענה היחידה ממילא טעונה הגשת הליך נפרד בבית המשפט המוסמך- הבקשה לביטול פסק הדין נדחית..."

1. לאור החלטה זו, הגיש המבקש הבהרה במסגרתה טען כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות מקומית, הוא לא ידע על ההליכים שהתנהלו נגדו וכי מדובר בהונאה ומרמה של המשיב את המבקש בעסקת המכר.
2. בית משפט קמא בהחלטתו השנייה מיום 23.1.22, דחה את הבקשה וקבע:

"השיטה של "בקשות לשיעורין"- אינה מקובלת. על בעל דין להגיש את מלוא טענותיו כחטיבה אחת.

פסק הדין ניתן על יסוד אישורי מסירה שהניחו את דעת המותב שנתן את פסק הדין, ולא הועלתה טענה בבקשה המקורית שלפיה לא הומצא כתב התביעה או פסק הדין.

חזקה על רשם ההוצאה לפועל שאישר צו פינוי, כי הוכח להנחת דעתו שבוצעה המצאה חוקית. העובדה היא, שחרף הטענה שנודע למבקש על קיומו של צו הפינוי "בימים האחרונים", אין כל התייחסות קונקרטית למועד שבו נודע לו על פסק הדין.

הניסיון לעכב את הפינוי, שנעשה בשיהוי ניכר, מבלי שהועלתה טענה מתאימה, ותוך ניסיון לשפר עמדות תוך כדי תנועה- לא יצלח.

בכל מקרה- כאמור- טענות ההגנה אינן רלוונטיות להליך דנן, אלא להליך אחר, שטרם הוגש, שכן אין מחלוקת שהדירה רשומה בפועל על שם המשיב.

הבקשה נדחית אפוא, הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם...".

1. על החלטות אלו מונחת הבקשה שבפניי.

טענות המבקש

1. פסק הדין ניתן בחוסר סמכות שכן הדירה מצויה בראשון לציון וכך גם מקום מגורי המבקש וגרושתו. לכן הסמכות המקומית היא בראשון לציון ולא בתל אביב.
2. תיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגד המבקש, נפתח במרמה, לא בוצעה המצאה והתיק שכב רדום יותר מחמש שנים.
3. אין בתיק אישורי מסירה למבקש והמבקש אינו יודע מיהו עו"ד מטלון שהגיש הודעה בתיק בעבר. החתימה על ייפוי הכוח שצירף אותו עורך דין היא זיוף ברור וברי כי מדובר בניסיון הונאה נוסף מבית מדרשו של המשיב.
4. גרושתו של המבקש ניהלה הליכים מול המשיב, אך המבקש לא ידע עליהם ולא זומן לאף לא אחד מהדיונים.
5. המסירה שבוצעה לאליסה ביום 8.3.16 אינה מהווה המצאה כדין. אליסה הינה אלמנתו של בנו המנוח של המבקש, היא מעולם לא התגוררה עם המבקש, אין למבקש כל קשר עימה ואף אין לו את מספר הטלפון שלה, על מנת לברר עימה סוגיה זו.
6. עסקינן במרמה רבתי מצד המשיב אשר הונה ככל הנראה את המבקש, את באי כוחו ואת עו"ד מטלון.
7. המשיב הונה את המבקש וגזל את דירתו, אגב ניצול העובדה כי המבקש אינו יודע קרוא וכתוב בעברית.
8. על המשיב היה לשלם 3,000,000 ₪ עבור רכישת הדירה, אך בפועל, לא שולם מעולם דבר ומדובר בהונאה.
9. בין המבקש למשיב הוסכם על מכירת מחצית הדירה השייכת למבקש, בעוד גרושתו מעולם לא חתמה על ההסכם למכירת מחצית הדירה השייכת לה.
10. המבקש לא ידע כי מתנהלים הליכים נגדו.
11. לא ברור באיזו מסגרת ניתן צו הפינוי שכן פסק הדין מיום 8.6.16, מכוחו נפתח תיק ההוצאה לפועל, בוטל זה מכבר.
12. בית משפט קמא לא דן בהבהרה ובבקשה לעיון חוזר ודחה אותן אפריורית בלי לקיים דיון.
13. אין התיישנות ואין מעשה בית דין בגין תרמית.
14. יש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ואת החלטת בית משפט קמא שלא ביטלה את פסק הדין.

טענות המשיב

1. בקשת המבקש רצופת טענות כוזבות שכל מטרתן להשיג את עיכוב הפינוי.
2. בניגוד לטענות המבקש, הוא יודע אודות הליך ההוצאה לפועל.
3. הפינוי שנקבע לחודש ינואר 2022 אינו המועד היחיד שנקבע לפינוי של המבקש מהדירה, שכן נמסרו למבקש מספר הודעות פינוי ובכל פעם שקיבל המבקש הודעת פינוי, הוא פנה למשיב והתחנן בפניו כי יתן לו זמן נוסף להתארגן ולשלם, והמשיב בתמימותו הרבה היה מסכים ליתן לו אורכות.
4. פעם אחר פעם המבקש תעתע במשיב ולא שילם לו דמי שכירות ונשאר במושכר ואף נודע למשיב כי המבקש בחוצפתו הרבה משכיר חדרים מהמושכר לדיירים ומשלשל לכיסו כספים.
5. מדובר בהסכם מכר שנחתם ביום 29.4.12, קרי לפני כ- 10 שנים. אם היתה למבקש טענה ביחס להסכם, דין טענותיו להידחות ולו מחמת השיהוי והתיישנות.
6. המבקש היה פעיל מאוד ביחס לשלבים עד חתימת הסכם המכר ובעת חתימת הסכם המכר ולאחריו וכל טענה לאי ידיעה או לתרמית מהווה שקר גס.
7. בקשת המבקש רצופת השמצות חסרות בסיס ושחר והיא נעדרת כל עילות או ראיות של ממש.
8. טענות המבקש בלתי מוכחות ובלתי מבוססות.

דיון

1. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה לתגובה, בתיק בית משפט קמא ובהחלטותיו של בית משפט קמא, מצאתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.
2. אין בידי לקבל את טענת המבקש כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות מקומית. בית משפט קונה סמכות גם אם הסמכות המקומית אינה אצלו ככל שטענה זו לא עלתה. מקום שהמבקש לא התגונן כנגד התביעה שהוגשה בשעתה, ניתן פסק דין בהעדר הגנה בסמכות.
3. יתרה מכך אף בבקשתו הראשונה של המבקש ביום 23.1.22, לאחר מתן פסק הדין ובמסגרת הבקשה לביטולו והגשת רשות להתגונן, לא נטענה על ידו כל טענה בעניין זה. במסגרת בקשתו שטח המבקש את כלל טיעוניו המצדיקים לשיטתו את קבלת הבקשה ליתן רשות להתגונן ולבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. טענה בעניין סמכות מקומית יש לטעון בהזדמנות הראשונה.
4. אין בידי גם לקבל את טענותיו של המבקש כי לא ידע על ההליכים שהתנהלו נגדו.

ביום 4.4.16 וביום 7.4.16, הגיש המבקש בכתב ידו שלו בקשות להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן בנימוק שהוא מחפש לשכור שירותיו של עורך דין.

ביום 20.4.16 הוגשה לתיק בית משפט קמא בקשה לדחיית מועד כתב ההגנה מטעם המבקש, כאשר על הבקשה חתום עו"ד דרור שלמה טולדו ממשרדו של עו"ד דוד מטלון. לבקשה צורף ייפוי כוח חתום על ידי המבקש.

ככל שאכן, כפי שטוען המבקש, עו"ד דרור שלמה טולדו לא הגיש את הבקשה מטעמו, אין הסבר מדוע המבקש לא הגיש כל בקשה נוספת מטעמו.

מאז אותן שתי בקשות ועד להגשת בקשתו הנוכחית ביום 23.1.22 (כחמש וחצי שנים) לא עשה למעשה המבקש דבר ולא בדק מה קורה בתביעה שמתנהלת נגדו.

התנהלות זו של המבקש פועלת לחובתו ואין לו להלין אלא על עצמו.

1. יתרה מכך, במסגרת בקשתו הראשונה של המבקש לבית משפט קמא, לא נטענה על ידו ולו בחצי מילה הטענה כי לא ידע אודות ההליכים שהתנהלו נגדו. בקשתו ליתן רשות להתגונן ולבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, התבססה על הטענה הנוגעת לזכויותיו בנכס ותו לא. לכן בדין קבע בית משפט קמא את אשר קבע.
2. המבקש בבקשת רשות הערעור טוען כי הוסכם בינו לבין המשיב על מכירת מחצית הנכס, בעוד שגרושתו מעולם לא חתמה על ההסכם למחצית הנכס השייך לה. טענה זו אינה מתיישבת עם המסמכים המצויים בתיק, לפיהם המבקש קיבל את הנכס בירושה מהוריו ובו ביום שבו הנכס הועבר משם הוריו ז"ל על שמו, נרשמה לטובת המשיב הערת אזהרה על זכויותיו בנכס. לכן טענה זו אינה יכולה להתקבל.
3. טענותיו של המבקש למרמה והונאה, הינן טענות שנטענו בעלמא ובדין קבע בית משפט קמא כי, ככל שהמבקש דורש לבררן, יש להגיש הליך נפרד בבית המשפט המוסמך.

סוף דבר

1. לאור כל דבריי שלעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
2. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ₪, אשר יועברו מתוך כספי הפיקדון לידי באת כוחו של המשיב. יתרת הפיקדון תוחזר למבקש באמצעות בא כוחו.
3. הצו הארעי שהוצע על ידי בית משפט זה ביום 23.1.22, בטל.

ניתן היום, י"ב אדר ב' תשפ"ב, 15 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.