רקע ותמצית טיעוני הצדדים-

1. בפניי בקשה שהוגשה בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב, התשמ"ב-1982), להורות על העברת חומרי חקירה שונים לעיון ההגנה.

לכתחילה, דובר בבקשה שאחזה עשרות סעיפים, דיון ראשון בבקשה התקיים בפני כב' השופטת גרינברג בתאריך 21.3.22. בתאריך 11.5.22 הועברה הבקשה לטיפולי. בין לבין, בהמשך להידברות שהתקיימה בין הצדדים, צומצמו חלק מן המחלוקות, כך שהחלטה זו תתייחס לנושאים שנותרו במחלוקת ואשר הוצגו בפני ביהמ"ש בישיבה שהתקיימה בתאריך 24.5.22.

2. טרם ניתוח הסוגיות הטעונות הכרעה, אציין בתמצית כי כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשר לפשע, יצוא מוגבל בצוותא, הברחת טובין בנסיבות מחמירות בצוותא, הכנה או הצגת חשבון מכר בצוותא, מסירת הצהרה שאינה נכונה לפקיד מכס בצוותא, עבירות לפי פקודת הרוקחים, מעשי פזיזות ורשלנות בצוותא, זיוף בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירה של איסור הלבנת הון. עפ"י הנטען בכתב האישום המתוקן, בין ה – 1.1.13 ועד ל – 14.10.18, הציג עצמו הנאשם כמפתח תקופות בעל שם עולמי. הנאשם פנה לאבוהי, רוקח בהכשרתו, שהפעיל בתקופה הרלוונטית בית מרקחת שלא בהיתר, במטרה לקדם שותפות לפיה ישווקו וימכרו תכשירים תרופתיים באופן קמעונאי ברחבי העולם, אף שלא ניהלו בית מרקחת כדין ולא היה בידם היתר או רישיון לייצר, לשווק או לייצא תרופות מישראל. במסגרת הקשר בין השניים, נטען כי הנאשם ואבוהי מכרו וייצאו מישראל תכשירים תרופתיים שונים, המהווים סמי מרפא כהגדרתם בפקודת הרוקחים, ללא רישום כדין בפנקס התכשירים הרשומים שמנהל משרד הבריאות, תוך ששיווקם נעשה שלא כדין בהיעדר אישור או פיקוח. התכשירים התרופתיים נמכרו באמצעות אתר אינטרנט ובאמצעות מותג שיווקי. השיווק בוצע בשני אפיקי פעילות מרכזיים, ייצוא ממדינת סינגפור, בסיוע חברת שליחויות זרה ויצוא מישראל מבית המרחקת הפיראטי בפתח תקווה אותו הפעיל אבוהי. במסגרת הקשר, נטען כי הנאשם ניהל את ההזמנות שהתקבלו באתר, קיים קשר עם לקוחות, ניהל את המלאי, ניתב את הזמנות התרופות, העביר לאבוהי דרישות תשלום בגין הוצאות השותפות ועוד. אבוהי הכין את הזמנות התרופות שקיבל מהנאשם בבית המרקחת הפיראטי בפתח תקווה וניהל את הכספים.

הנאשם ואבוהי הצהירו הצהרות כוזבות על גבי שטרי המטען והמסמכים שצורפו לטובין שייצאו, במטרה להסתיר ולהסוות את הקשר הפלילי והפעילות האסורה. עוד נטען, כי הנאשם ואבוהי הפיקו ממון רב במהלך התקופה ועשו פעולות שונות ברכוש האסור, במטרה להסתיר או להסוות את מקורו.

3. במסגרת המענה שמסר הנאשם לאישום, אישר הנאשם הכרות עם אבוהי, ברם טען כי בהתאם להיכרותו עמו סבר שהוא רוקח בעל רישיון בתוקף ולא היה מודע בזמן אמת לטענה לפיה בית המרקחת לא היה מורשה. הוסיף הנאשם וטען, כי למיטב הבנתו לא הייתה מניעה חוקית לקיים את המיזם העסקי בינו לבין אבוהי. הנאשם כפר בכך שמכר או ייצא תכשירים החייבים ברישום שלא כדין, לשיטתו התכשירים שהיו תרופתיים היו פטורים מרישום לפי הוראות מנהל משרד הבריאות ותקנות הרוקחים. הנאשם כפר בכך שצורפו שטרי מטען כוזבים לטובין אך טען במקביל שלא היה חלק מתהליך השילוח ורישום ההצהרות על שטרי המטען.

4. במהלך הישיבה שהתקיימה בפני שמעתי השלמה בע"פ של טיעוני הצדדים ביחס לסוגיות שבמחלוקת. ב"כ המשיבה מסר לעיון ביהמ"ש את החומרים הנוגעים לעניין, פרט לשני מסמכים שטרם אותרו ע"י המשיבה. באי כוח המבקש העבירו לתיק ביהמ"ש לאחר הישיבה, לבקשת ביהמ"ש, חומרי חקירה הקשורים לשיטתם לסוגיות שבמחלוקת. כך, הועברו לעיון ביהמ"ש חוות הדעת של הגב' אלינה פופרנו ומסמכים בהם מאוזכר בית המרקחת BIO7. עוד העבירו הסנגורים את מענה המבקש לכתב האישום ומסמך טענות מקדמיות שהוגשו מטעמו.

אדון בנושאים הטעונים הכרעה לפי סדרם;

דיון והכרעה-

תכתובות בין נציג המשיבה לבין הגב' פופרנו ובין נציג המשיבה לבין מר עזרא ומר כהן ביחס לחוות דעת שהוכנו על ידם, לרבות טיוטות של חוות הדעת, ככל שהיו כאלו ( סעיפים ד.1. וד.2. לבקשה )-

5. הגב' פופרנו הכינה מספר חוות דעת מטעם משרד הבריאות ( מיום 12.2.21, מיום 9.3.21 ומיום 4.4.21 ), הנוגעות לתכשירים שנמכרו ע"י בית המרקחת "רפואה וטבע". בבקשה נרשם כי עפ"י הנטען דובר בתכשירים שנרקחו על ידי אבוהי בבית המרקחת ברחוב גיסין 86 בפתח תקווה בדומה לתכשירים שהמבקש מואשם בייצואם. לשיטת המבקש, בשים לב לחשיבות חוות הדעת יש מקום להעביר לעיונו את התכתובות שבנדון. עוד נטען, כי חוות הדעת איננה ערוכה כדין ואינה מכילה, בין היתר, את השאלות עליהן התבקשה המומחית לענות ולפיכך על המשיבה להעביר למבקש את השאלות שהופנו למומחית מטעמה. הוסיף המבקש וגרס, כי טיוטות חוות הדעת, היכולות ללמד על שינויים שהיו במסקנותיה ובממצאיה, רלוונטיות אף הן לאישומים ומשכך יש למסרן להגנה.

מטעמים דומים, התבקש העיון גם בתכתובות, בסיכומי ישיבות ובטיוטות של חוות הדעת שהוגשה מטעם אנשי המכס, מר דני עזרא ומר ירון כהן.

6. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת שעסקינן בתכתובות המהוות תרשומת פנימית. ביחס לתכתובות עם הגב' פופרנו נטען כי, ככלל, מדובר בתכתובות טכניות שאינן נוגעות למהות חוות הדעת. עוד הפנתה המשיבה לכך שבהתאם להלכה, תרשומות ביניים, טיוטות, שיח מקצועי פנימי וכו' אינם מהווים חומרי חקירה שקיימת לגביהם זכות עיון. אף ביחס לתכתובות בין רמ"ד יס"מ מכס מרכז, דני עזרא לבין ממונה בכיר במכס, ירון כהן, נטען כי מדובר בתכתובת פנימית בין שני עובדי ציבור המקיימים שיח שקשור למלאכתם, כאשר קיים אינטרס ציבורי בעל חשיבות גבוהה לאפשר לרשויות לקדם הליך קבלת החלטות יעיל, באופן פתוח וגלוי, מבלי שהתייעצות הקשורה בכך תהיה חשופה. הוסיפה המשיבה וטענה, כי אין מדובר בראיה עצמאית שהושגה במסגרת החקירה אלא בהליך הסקת מסקנות של עובדי ציבור, אשר החליפו כתובים הנוגעים לכך.

7. הגנה על תרשומות פנימיות נועדה לאפשר שיח כן וחופשי של אנשי הרשות המנהלית, ללא מורא וחשש של חברי הפורום הפנימי כי השיח והשיג ביניהם עשוי להיחשף. הרציונל העומד בבסיס ההגנה שבנדון הוא החשש מפני "אפקט מצנן" על אנשי הרשות המנהלית ( ראו ספרו של כב' השופט יצחק עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים - הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי (2021), ע' 781 ).

ההלכה הפסוקה הכירה לאורך השנים בכך שזכות העיון בהליך הפלילי איננה כוללת תרשומות פנימיות של הרשות החוקרת ושל הרשות המאשימה. ככלל, הפסיקה הבחינה בין ראיות עצמאיות או "חומרי גלם" הנאספים ע"י גורמי החקירה, כמו עדויות, ראיות פורנזיות וחפציות ומזכרים בעניין פעולות חקירה שבוצעו, לגביהם יש להכיר בזכות העיון של הנאשם, לבין עיבוד וריכוז של חומרי הגלם, שיש בהם ניתוח או הסקת מסקנות על בסיס חומר הריאות הגולמי, ויש לראותם כתרשומת פנימית. כאשר התרשומות הפנימיות כוללות גם ראיות, נתונים או מידע שלא נמסרו לנאשם במסגרת חומר החקירה, הרי שיהא על התביעה לגלותם, אך יש לבחון אם ניתן להפריד בין התרשומת הפנימית לבין החומר שיש למסור לנאשם ( שם, ע' 787-8 ).

8. בבש"פ 10787/06 אבו שחאדה נ' מ"י ( 17.1.07, פורסם בנבו ), שב ביהמ"ש העליון וקבע, מפי כב' השופטת חיות ( כתוארה אז ), את הדברים הבאים:

"משמעות החריג לזכות העיון הנוגע ל"תרשומות פנימיות" היא כי אין לסווג כחומר חקירה מסמכים פנימיים כגון תיעוד של דיונים והתכתבויות בין המשטרה לפרקליטות בנוגע לחקירה; סיכומים וסיכומי ביניים על מהלך החקירה; התרשמות מחומר הראיות, עיבודו, ניתוחו וכדומה".

צוין, שנפסק בעבר כי "התכתבויות פנימיות בהן מנחה הפרקליטות את המשטרה כיצד להמשיך לפעול וכן הנחיות מאת גורם אחד במשטרה למשנהו או סיכום והמלצות המצורפות לתיק שמעבירה המשטרה לפרקליטות, כל אלה "אינם 'הדבר עצמו' [חומר חקירה] אלא עיבודו"" ( סעיף 7 לפס"ד ).

בב"ש ( מחוזי חי' ) חורי נ' לשכת תביעות חיפה ( 10.11.05 , פורסם בנבו ), קבע כב' השופט עמית כי "ניירות עבודה, סיכומי חקירה, סיכום עיבוד וניתוח של חומר הגלם הראייתי הנמסר להגנה, הערכות והתרשמויות, תמיהות וספקות בדבר מהימנות עדים ובדבר סיכויי הרשעה, דו"חות וסיכומים שנועדו להוות חומר עזר לגיבוש עמדת המאשימה – כל אלו הם בגדר תרשומת פנימית במובנה הקלאסי" ( סעיף 26 לפס"ד ).

בבש"פ 4776/18 פלוני נ' מ"י ( 12.7.18, פורסם בנבו ) , קבע ביהמ"ש העליון ביחס לבקשה לקבל התייעצויות פנימיות ותרשומות שערכו חוקרי הילדים בנוגע לסוגיות שונות במהלך חקירת המתלוננים, וכן ביחס לבקשה לקבל תרשומות שונות שנערכו על ידי הפרקליטות, כדלקמן:

"הלכה היא כי להבדיל מ"חומרי גלם" הנאספים על ידי פעולות חקירה שונות, עיבודו וניתוחו של חומר כזה, כמו גם תיעוד של דיונים, התכתבויות ותרשומות פנימיות בתיק החקירה, אינם בגדר חומר חקירה (בש"פ 4285/97 אופנהיים נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.9.1997); בש"פ 10787/06 אבו שחאדה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 7 (17.1.2007)). החומר המתבקש על ידי העורר –התכתבויות ורישומים פנימיים – הוא בגדר מסמכי עבודה "פנימיים", ואין להורות על העברתם".

9. בבש"פ 7219/07 אדריאן שוורץ נ' מ"י ( 28.10.07, פורסם בנבו ) , דן ביהמ"ש העליון, בין היתר, בבקשה לקבלת טיוטות ומסמכים מתיק העבודה של ד"ר פרוינד מהמעבדה הרפואית וד"ר גפני ממז"פ. לאחר עיון בחומר, דחה ביהמ"ש את הבקשה בקבעו:

"התרשומות שבנדון אינן בגדר "חומר חקירה", שכן המדובר בתרשומות ביניים לקראת הדפסה בין שלב בחינת ובדיקת הנתונים המעבדתיים לבין סיכום חוות דעתו של המומחה, מתוך הנתונים שנבדקו. בתור שכאלה – אין הטיוטות דנן, על שרבוטיהן, בגדרו של "חומר חקירה"".

10. על רקע המסגרת הנורמטיבית ששורטטה מעלה, בחנתי את החומרים מושא הבקשה דנן;

א. לאחר עיון במסמכים הנוגעים לסעיף ד.1 ( ניילונית סומנה ע"י ביהמ"ש במ/1 ), מצאתי כי מסמכים א,ה,ו,ז הנם מסמכים טכניים באופיים, המהווים באופן מובהק תרשומת פנימית שאין להעבירה לעיון ההגנה.

עניינו של מסמך "ב" בהתוויית דרך להמשך חקירה על רקע פגישה בין גורמי האכיפה השונים. המסמך איננו בבחינת "חומר גלם" שנאסף ע"י הרשות החוקרת אלא מסמך המהווה עיבוד וניתוח של חומר כזה, לצד תיעוד של דיון. בהתאם לפס"ד בבש"פ 4776/18 פלוני נ' מ"י לעיל, מדובר במסמך עבודה פנימי שאין להורות על העברתו.

מסמך "ג" הנו דו"ח סודי שהוגש לביהמ"ש בירושלים עם הבקשה להמשך החזקה בתפושים. עסקינן במסמך המסכם ומעבד בתמצית חומר שנאסף, וכן סוקר פעולות חקירה מתוכננות. בהתאם להלכה, מצאתי כי המסמך מהווה תרשומת פנימית שהנה חריג לזכות העיון.

הוא הדין לגבי מסמך "ד", שהוגש לביהמ"ש השלום, בכפוף לכך שהמשיבה תודיע כי האמור בסעיפים 8 ו – 9 לאותו מסמך, תועד גם בחומר גלם שנמסר למבקש.

ב. לאחר עיון במסמכים הנוגעים לסעיף ד.2. ( ניילוניות סומנו ע"י ביהמ"ש במ/2 ובמ/3 ) מצאתי כי מדובר בהתכתבויות בין הפרקליטות לאנשי המכס ובין אנשי המכס לבין עצמם, המהוות תרשומות פנימיות שאין להעבירן לעיון המבקש. מדובר בשיח פנימי, בהתייעצות ובהעברות דעות, בין אנשי הרשות, טרם גיבוש הנוסח הסופי של חוות הדעת.

אעיר, כי המסמכים כללו, בין היתר, חלקי טיוטות של חוות הדעת מאת ירון כהן, ברם בהתאם לאמור בפס"ד בעניין אדריאן שוורץ לעיל, טיוטות של עורכי חוות הדעת אינן בגדר חומר שיש להעבירו להגנה, שכן מדובר בטיוטות ביניים לקראת הדפסה.

יתרה מזאת, במקרה של חוות הדעת שערך ירון כהן, אין מדובר בחוות דעת המנתחת ממצאים עובדתיים, אלא בחוות דעת הסוקרת את המצב המנהלי והמשפטי הנוגע ליצוא מישראל ולטיפול המכס במשלוחי יצוא ללא הצהרות יצוא תקינות. חומרי הגלם בבסיס חוות הדעת, המפרשת הלכה למעשה את המצב החוקי והמשפטי, גלויים לציבור, ולפיכך פתוחה הדרך בפני ההגנה לחקור את עורכי חוות הדעת על מסקנותיהם, לרבות תוך הצעת פרשנויות משלה למצב המשפטי הקיים.

חומרים מתיק רוקח מחוזי (מרכז) של בית מרקחת "רפואה וטבע" ממשרד הבריאות בין השנים 2011-2020 וחומרים מהרשעות וחקירות רוקחות מחוזית קודמות משנת 2011 בנוגע לבית מרקחת "נצח ישראל" של הרוקח אבוהי ( סעיף ד.7. לבקשה )-

11. לשיטת המבקש, מדובר בחומרים של משרד הבריאות הנוגעים לבתי מרקחת הרלוונטיים לכתב האישום בשנים הרלוונטיות לכתב האישום ( ס' 13 לכת"א ). המבקש נאשם בייצוא תכשירים רפואיים שלא כדין אשר עפ"י הנטען יוצרו או שווקו בבתי המרקחת האמורים ומכאן שהמידע שהיה קיים במשרד הבריאות ושנבדק על ידו, ביחס לבתי המרקחת, הנו רלוונטי להגנת הנאשם.

12. במהלך הדיון, הגיעו הצדדים להסכמות ביחס לחלק מן המסמכים נושא סעיף זה. כך, הוסכם כי פריט 11 מא.פ. 1-3 ופריטים 34-36, 53 מא.פ 4-2(3), יועברו להגנה לאחר השחרת פרטים לשם מניעת פגיעה בפרטיות. המשיבה הסכימה למסור אף את פרטיו של המסמך המסומן כפריט 40 א.פ. 3-4. ביחס לייתר המסמכים עמדת המשיבה הנה כי מדובר בתרשומות פנימיות או בחומרים שאין בהם רלוונטיות להגנת הנאשם, כאשר צוין כי בהעברת חלק מהם יש כדי לפגוע בפרטיותם של צדדים שלישיים.

13. נטלתי לידיי את החומרים לגביהם חלוקים הצדדים בדעתם ובחנתי אותם בשים לב לקו ההגנה הידוע לביהמ"ש בשלב זה, בהתאם לטיעוני ב"כ המבקש ובהתאם למסמכים שהעבירו באי כוח המבקש לביהמ"ש ב – 2.6.22. מסקנותיי ביחס למסמכים שבנדון יפורטו להלן;

מסמך א.פ.3 – פריט 12 ( סומן במ/4 ) – מדובר במסמך המתעד ביקורת בבית המרקחת "נצח ישראל", בתקופה שאיננה רלוונטית לכתב האישום, ומשכך לא מצאתי, בשלב זה, כי מדובר בחומר הרלוונטי להגנת הנאשם.

מסמך א.פ.3 – פריט 1 ( סומן במ/5 )– לא מצאתי כל רלוונטיות להגנת הנאשם בתוכן המסמך.

מסמך א.פ. 4 פריט 7 ומסמך א.פ. 4 פריט 3(2) ( סומנו במ/6 ובמ/7 ) -

עניינו של המסמך הראשון בפגישה שנערכה עם נציגי בית המרקחת "רפואה וטבע" במשרד רופאת מחוז מרכז בתאריך 14.1.13, על רקע צו סגירה שהוצא לבית המרקחת שבנדון.

עניינו של המסמך השני בשימוע לבית המרקחת "רפואה וטבע" במשרד רופאת המחוז מיום 16.1.13.

חלק מן המשתתפים בפגישות הנם עדי תביעה ( מר אבוהי והגב' פופרנו למשל ), מדובר בתקופה הנוגעת לכתב האישום. מטיעוני המשיבה בהליכי התפיסה הזמנית עולה כי מיוחסת למבקש מודעות להליכי האכיפה שקיים משרד הבריאות נגד אבוהי.

מן המסמכים שהועברו לעיוני ע"י הצדדים, לא ניתן לדעת האם הדברים שנמסרו מפי המשתתפים השונים עולים בקנה אחד עם גרסאות אשר מוצאות ביטוי בחומרי גלם שהועברו למבקש.

לפיכך, בטרם קבלת החלטה בנוגע למסמכים האמורים, תעדכן המשיבה את ביהמ"ש האם תוכן הדברים שנמסרו מפי עדי התביעה בפגישות הללו מוצא ביטוי בחומרי חקירה שהועברו לידי ההגנה.

בהיעדר התייחסות מפורטת לנושא בכתבי הטענות ובטיעון שהתקיים בדיון, יוכלו באי כוח הצדדים להעביר לביהמ"ש התייחסות משלימה בעניין הבסיס הנורמטיבי הנוגע למפגשי השימוע שבנדון, לרבות שאלת קיומו של חיסיון למה שנאמר במסגרתם.

במידת הצורך, יש להביא בפני ביהמ"ש את עמדת משרד הבריאות בסוגיה זו.

החלטת ביהמ"ש בנוגע למסמכים אלו תינתן לאחר קבלת העדכונים הדרושים מאת באי כוח הצדדים.

מסמך א.פ.4 פריט 25 ( סומן במ/8 )-

מדובר בתיעוד ישיבה של נציגי משרד הבריאות בנושא בית מרקחת "רפואה וטבע", ללא נוכחות גורמים חיצוניים או עדי תביעה. על פניו נראה כי אכן מדובר בתרשומת פנימית מובהקת המתעדת דיון פנימי של אנשי הרשות המנהלית ומשכך אין מקום להורות על העברת המסמך לעיון ההגנה. באי כוח המבקש לא הצביעו, בשלב זה, על רלוונטיות של המסמך להגנת הנאשם.

יחד עם זאת, נוכח היקפי חומר החקירה והשלב המקדמי בו מצוי ההליך הפלילי, מוצאת מקום להבהיר כי הישיבה המתועדת במסמך התקיימה בתאריך 3.2.13.

ככל שבהמשך ההליך, תסבור ההגנה כי קיימת רלוונטיות לאמור במסמך, תוכל לשוב ולפנות בעניין האמור לביהמ"ש.

מסמך א.פ.4 3(1) פריט 1 ( סומן במ/9 )-

מדובר במייל שנשלח בין שני אנשי משרד הבריאות בנוגע למכתב שהתקבל מעורך דינו של אבוהי. המייל מהווה התייעצות פנימית בין שני אנשי רשות ולפיכך אין לסווגו כחומר חקירה שיש להעבירו לעיון ההגנה.

מסמכים א.פ. 4 1-11 ( סומנו במ/10 ) -

מדובר במסמכים הנוגעים לביקורת שנערכה בבית מרקחת ביו 7 בחודש מאי 2016. כתב האישום איננו מייחס לנאשם ו/או לאבוהי פעילות אסורה במסגרת בית המרקחת האמור ( סעיף 13 לכת"א ). עיינתי במסמכים המשלימים שסומנו "ה" ו"ו" ע"י ההגנה, ברם לא מצאתי כי יש בהם כדי לבסס רלוונטיות של האמור במסמכים במ/10 להגנת הנאשם. בשים לב לכך שעלולה להיגרם מהעברת המסמכים פגיעה בצדדים שלישיים ובהיעדר רלוונטיות ברורה להגנת הנאשם, אינני מוצאת מקום להורות על העברת המסמכים לעיון ההגנה.

מסמכים א.פ. א 1-24 ( סומנו במ/11 ) -

עסקינן במסמכים ובהתכתבויות בנוגע לבית המרקחת ביו 7. נוכח הטעמים שפורטו ביחס למסמכים במ/10, בשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך ובהתחשב בחומרים המונחים בפני ביהמ"ש בעת הזו, לא מצאתי כי המסמכים רלוונטיים להגנת הנאשם.

באי כוח הצדדים יעבירו העדכונים הדרושים לתיק ביהמ"ש עד ליום 15.6.22.

במידת הצורך, תתאפשר השלמת טיעון קצרה בעל פה.

לאחר קבלת ההבהרות הדרושות תינתן החלטה משלימה בבקשה.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י' סיוון תשפ"ב, 09 יוני 2022, בהעדר הצדדים.