ניתן ביום 20 דצמבר 2022

סגן הנשיאה אילן איטח

1. לפנינו שתי קבוצות של בקשות צד בסכסוך קיבוצי כללי, שמטרתן למנוע נקיטת אמצעים ארגוניים בנמלים: האחת תכונה להלן תיקי ינואר (סק"כ 55221-01-22; סק"כ 56051-01-22; סק"כ 58560-01-22; סק"כ 62475-01-22; סק"כ 67050-01-22; סק"כ 67544-01-22) ועניינה בניטול^[1] "מטען כללי" בנמלים החדשים. האחרת תכונה להלן תיקי אפריל (סק"כ 15446-04-22; סק"כ 16696-04-22; סק"כ 22078-04-22), ועניינה במסירת רציפים מסוימים לשימוש הנמלים החדשים, והכל כפי שיובא להלן.

א. רקע עובדתי

1. החלטת הרפורמה, הנמלים החדשים וכתבי ההסמכה: במסגרת מימוש ויישום של החלטת ממשלת ישראל מחודש יולי 2013 להנהיג רפורמה בנמלי הים (להלן - הרפורמה בנמלים או הרפורמה), הוקמו שני נמלים ים חדשים - נמל המפרץ בחיפה (להלן - נמל המפרץ) ונמל הדרום באשדוד (להלן - נמל הדרום) (להלן יחד - הנמלים החדשים). נמל המפרץ מופעל על ידי משיבה 4, SIPG טרמינל בייפורט בע"מ (להלן - חברת נמל המפרץ), ונמל הדרום מופעל על ידי משיבה 5, הדרום קונטיינר טרמינל בע"מ (להלן - חברת נמל הדרום) (להלן יחד - חברות הנמל החדשות).

ביום 28.5.15, לאחר שחברות הנמל החדשות זכו במכרז להפעלת הנמלים החדשים (כל אחת בנמל הרלוונטי לה), חתמו שרי האוצר והתחבורה על כתבי הסמכה שלהן להיות "תאגיד מורשה" לפי סעיף 10 לחוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד-2004 (להלן בהתאמה - כתבי ההסמכה ו-חוק הספנות). על פי כתבי ההסמכה הללו, מחויבת כל אחת מחברות הנמל החדשות לתת שירותי ים לנמלים השונים, בין היתר בתחום ניטול מכולות ואחסנתן, ורשאית כל אחת מהן לתת שירותים נוספים, ובכללם ניטול מטען כללי. יוסבר כי בתיבות "מטען כללי" הכוונה היא למטען שנישא על האנייה שלא בתוך מכולות, למשל: בתפזורת. עוד הוגדרו בכתבי ההסמכה השטחים (הפיזיים) שבהם תפעלנה חברות הנמל החדשות ונקבע שבנסיבות מסוימות הן רשאיות לבקש מהמדינה אישור למתן שירותי נמל בשטחים מסוימים נוספים וכי השרים רשאים לתת אישורם לכך. לגבי נמל המפרץ מדובר על רציפים 7 ו-8 (להלן - רציפים 7 - 8), ולגבי נמל הדרום על רציף 28 (להלן - רציף 28) (להלן יחד - רציפי העתודה).

הפעלת נמל המפרץ החלה בחודש ספטמבר שנת 2021. נמל הדרום החל לפעול בהמשך (לא הוברר בדיוק מתי).

1. המשא ומתן עם הנמלים הוותיקים והסכמי הרפורמה: בעקבות ההחלטה על הרפורמה בנמלים, הכריזה משיבה 1 - הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן - ההסתדרות), על סכסוך עבודה שעניינו הבטחת תנאי ההעסקה וביטחונם התעסוקתי של עובדי חברות הנמל הוותיקות - המבקשת בסק"כ 58560-01-22 (להלן - חברת נמל חיפה או נמל חיפה) והמבקשת בסק"כ 62475-01-22 ובסק"כ 22078-04-22 (להלן - חברת נמל אשדוד או נמל אשדוד) (להלן יחד - חברות הנמל הוותיקות או הנמלים הוותיקים). סכסוך העבודה האמור גרר הליך משפטי מורכב ורב שנים בבית דין זה (סק"כ 40815-07-13; להלן - ההליך הקודם) שבמהלכו התנהל משא ומתן בין חברות הנמל הוותיקות, משיבה 2 - מדינת ישראל (להלן - המדינה), משיבה 3 - חברת נמלי ישראל, פיתוח ונכסים בע"מ (להלן - חנ"י), וההסתדרות, בהיותה ארגון העובדים היציג בכל אחת מחברות הנמל הוותיקות (להלן - המשא ומתן). במסגרת המשא ומתן הגיעו הצדדים להסכמות שונות (להלן יחד - הסכמי העקרונות) ובסופו של יום נחתמו הסכמים קיבוציים מיוחדים בכל אחת מחברות הנמל הוותיקות וכן הסכמים ביחס לחלק מהסקטורים הפועלים בהן (להלן בהתאמה - הסכם חיפה, הסכם אשדוד ויחד - הסכמי הרפורמה או ההסכמים). זה עיקר הדברים^[2]:

"- ביום 18.12.18 נחתם 'הסכם עקרונות מוסכמים - נמל חיפה' (להלן - הסכם העקרונות חיפה), וביום 26.1.20 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד המסדיר את השלכות הרפורמה בנמלים על עובדי חברת נמל חיפה (להלן - הסכם חיפה);

- ביום 16.1.16 נחתם הסכם עקרונות בנמל אשדוד וביום 28.2.21 נחתם הסכם קיבוצי המסדיר את השלכות הרפורמה בנמלים על עובדי חברת נמל אשדוד (להלן - הסכם אשדוד).

- בשנת 2019 נחתמו הסכמים קיבוציים - כל חברת נמל וההסכם הקיבוצי שלה - בנוגע לעובדי מחלקת הים שלה. על-פי אותם הסכמים קיבוציים, הועברו עובדי מחלקות הים מהנמלים הוותיקים להיות עובדי חנ"י. החל מיום 1.1.22 הועברו להיות עובדי חברות התעבורה, שנותנות שירותים הן לנמלים הוותיקים והן לנמלים החדשים."

אף שהמדינה אינה חתומה כצד על הסכמי הרפורמה והסכמי המעבר^[3], היא נטלה חלק משמעותי מאד במשא ומתן כאמור והממונה על השכר במשרד האוצר אישר את ההסכמים, מכוח סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985.

יודגש כבר עתה כי הסכמי הרפורמה העניקו לעובדי הנמלים הוותיקים הטבות מפליגות ויוצאות דופן מבחינת היקף ההגנה מפני פיטורים - הן במספר העובדים המוגנים והן במשך תקופת ההגנה, מבחינת רשת הביטחון לפרמיה (שהובטחה אף בייעוד כספים למטרה זו) ובתועלות ותמורות נוספות, שההסתדרות עצמה, בזמן אמת, הציגה כהישג משמעותי ביותר שלה.

1. חברות התעבורה: כחלק מההסכמות בין הצדדים, הוקמו שתי חברות חדשות, חברות-בנות של חנ"י (להלן יחד - חברות התעבורה), המופקדות על מתן שירותי ים (תצפית ים, ניהול התור התפעולי, ניתוב, גרירה, עגינה ועוד) לנמלים השונים. בלי שירותים אלה לא ניתן לקיים פעילות נמלית. המבקשת בסק"כ 67050-01-22 - חברת תעבורה ימית אשדוד בע"מ (להלן - תעבורה אשדוד), מספקת שירותי ים לנמל אשדוד ולנמל הדרום, והמבקשת בסק"כ 67544-01-22 - חברת תעבורה ימית חיפה בע"מ (להלן - תעבורה חיפה), מספקת שירותי ים לנמל חיפה, לנמל המפרץ וכן למספנות ישראל (בנמל המצוי במפרץ חיפה). גם חברות התעבורה פועלות מכוח כתבי הסמכה המתירים להן לפעול כ"תאגיד מורשה" על פי חוק הספנות. כאמור לעיל, על פי כתבי ההסמכה של חברות התעבורה, אספקת שירותי הים לנמלים השונים היא בגדר חובה (למעט עניין מסוים^[4]). בהתאם להסכמות הצדדים הרלוונטיים להסכמים הקיבוציים המיוחדים שיכונו להלן הסכמי המעבר^[5], פעילות התעבורה הימית ועובדי מחלקות הים מהנמלים הוותיקים עברו לחנ"י ובהמשך - החל מיום 1.1.22, לחברות התעבורה. במקביל למעבר תוקנו כתבי ההסמכה של חברות הנמל הוותיקות ושל חנ"י ומחלקות הים בנמלים הוותיקים נסגרו. על פי הסכמי המעבר, ככלל, לחברות התעבורה בלעדיות במתן שירותי ים עד לשנת 2054.

יצוין כי גם הסכמי המעבר כללו מתנים נכבדים לעובדי מחלקות הים של הנמלים הוותיקים.

1. מעמד ההסתדרות בחברות השונות: פרט ליציגותה רבת השנים בנמלים הוותיקים ובחנ"י, ההסתדרות הוכרה כארגון העובדים היציג אף בקרב עובדי חברות התעבורה ובקרב עובדי נמל הדרום. במועד חתימת פסק דין זה תלוי ועומד בבית דין זה סכסוך בין ארגוני שעניינו שאלת היציגות בנמל המפרץ^[6].
2. סיום ההליך הקודם, הפעלת הנמלים החדשים, משבר הקורונה והפקק הימי: נוכח חתימת הסכמי הרפורמה, נמחק בהסכמה ההליך הקודם (פסק דין מיום 21.7.21). ביני וביני, בתחילת שנת 2020 פרץ משבר הקורונה העולמי ולימים הביא עמו, בין היתר, עומס רב בתעבורה הימית בעולם כולו וגם בישראל. החל מחודש מרץ 2021 (לפחות) נרשמים בנמלי ישראל תורים ארוכים וחריגים של אניות הממתינות זמן רב לכניסה לנמלים לשם פריקת המטען שהן נושאות (להלן גם - התור התפעולי או הפקק הימי). יצוין, ועל כך אין חולק, כי רוב רובו של הסחר לישראל וממנה מבוסס על תעבורה ימית, והסחורות נכנסות למדינה ויוצאות ממנה בעיקר באמצעות נמלי הים. בנסיבות אלה ובהינתן הנזק הכבד למשק כתוצאה מאורכו החריג של התור התפעולי, נעשו פניות שונות לגורמים במדינה, בדרישה לפעול בעניין. וכך, חמישה ימים בלבד לאחר מחיקת ההליך הקודם בהסכמה, כשנדמה היה כי נפתח עידן חדש בנמלי הים, לרבות שקט ביחסי העבודה בין כלל הגורמים הרלוונטיים, החלו להתהוות הסכסוכים שלפנינו.

ב. רקע עובדתי ביחס לסכסוכים שלפנינו

1. ביום 26.7.21 פנתה ההסתדרות למדינה וטענה כי נודע לה שחברת נמל המפרץ ביקשה מהמדינה לעשות שימוש ברציפים 7 - 8 לשם ניטול מטען כללי, במטרה לסייע בהקלה על העומס בנמלים. ההסתדרות הוסיפה כי ניטול מטען כללי בנמל המפרץ מנוגד להתחייבות המדינה בהסכמי הרפורמה, שלפיה יוקם בחיפה נמל חדש עם רציף אחד לניטול מכולות בלבד. במענה לפניית ההסתדרות ציינה המדינה את המצוקה הנגרמת מהפקק הימי והדגישה כי לא התחייבה שנמל המפרץ יעסוק בתחום המכולות בלבד ושכך עולה אף מכתב ההסמכה של חברת נמל המפרץ. בהמשך לאמור נמשכה תכתובת בין המדינה וההסתדרות (בין היתר), תוך שהאחרונה דורשת שלא יתאפשר ניטול מטען כללי בנמלים החדשים ומתייחסת בין היתר לאנייה מסוימת, נושאת מטען כללי, השמה פעמיה לנמל המפרץ.

להשלמת התמונה נציין כי אנייה זו שעמדה בלב הסערה בחרה בסופו של יום לפרוק את מטענה בנמל של מספנות ישראל במקום בנמל המפרץ. לפי הנטען, אך לא הוכח, היה זה בשל הוראה שנתנה ההסתדרות לעובדי תעבורה חיפה שלא לאפשר את כניסתה לנמל המפרץ.

1. הכרזת סכסוך עבודה בחודש ינואר 2022: ביום 17.1.22, בהמשך לחילופי המכתבים האמורים, הודיעה ההסתדרות לממונה הראשית על יחסי עבודה, לחברות הנמל הוותיקות ולחברות התעבורה על כוונתה לנקוט שביתה בנמלים הוותיקים ובחברות התעבורה החל מיום 1.2.22, בשל עניינים אלה:

"א. כוונה לעשות שימוש בנמלי הים החדשים או במי מהם, לפריקת מטען כללי, וזאת באופן חד צדדי, כרעם ביום בהיר, ובניגוד מוחלט להבנות רבות שנים אשר היוו את הנחת העבודה בעת ניהול המשא-ומתן לחתימת הסכמי הרפורמה בנמלי הים. כל זאת מבלי שהנושא יהיה מוסדר מול צד העובדים, וזאת כנובע מחוסר תום-לב קיצוני של צד המעסיקים במהלך המשא-ומתן כאמור.

ב. התנהלות בחוסר תום לב קיצוני, בניגוד למתחייב ביחסי עבודה קיבוציים ככלל, ובפרט בסקטור הציבורי."

(להלן - סכסוך ינואר או הכרזת ינואר)

1. הכרזת סכסוך עבודה בחודש אפריל 2022: ביום 6.4.22 הודיעה ההסתדרות לממונה הראשית על יחסי עבודה, לחברות הנמל הוותיקות, לחברות התעבורה ולחנ"י על כוונה לשבות מיידית בנמלים הוותיקים, בחברות התעבורה ובחנ"י, בשל עניינים אלה:

"א. התנהלות חד צדדית במסירת רציפים נוספים לנמלים הפרטיים החדשים (הדרום והמפרץ), בניגוד להבנות רבות שנים בין הצדדים שעמדו ביסוד הסכמי הרפורמה.

ב. פתיחה בלתי מבוקרת של שוק המטען הימי לתחרות בהתעלמות מנציגות העובדים.

ג. איום על איתנותם הפיננסית של הנמלים הקיימים כתוצאה מפתיחה גחמנית ובלתי מבוקרת של השוק לתחרות והשלכותיה החמורות על ציבור העובדים.

ד. התנהלות בחד צדדיות, בחוסר תום לב, ובהפרת יסודות בסיסיים ביחסי עבודה."

(להלן - סכסוך אפריל או הכרזת אפריל)

הרקע לסכסוך אפריל הוא כוונת המדינה (נכון למועד הכרזת אפריל) ובהמשך -החלטתה מיום 13.4.22, להעביר החל מיום 14.4.22 את רציפי העתודה לשימוש הנמלים החדשים, לשם ניטול מטען כללי בלבד, במטרה לצמצם את הפקק הימי. זאת, לתקופה בת שנתיים או "עד 60 ימים ממועד קבלת הודעה מאת מנהל רשות הספנות והנמלים, כי משך ההמתנה של אניות מטען כללי במבואות תחום [נמל אשדוד / נמל חיפה] בממוצע במשך רבעון, נמוך מ-20 שעות", לפי המוקדם. בהתאם להחלטת המדינה, שבאה בעקבות פניות הנמלים החדשים אליה להקצאת רציפי העתודה^[7], ניתן ביום 27.4.22 אישור מנהל רשות הספנות והנמלים (להלן - רספ"ן) להפעיל את רציפים 7 - 8 על ידי נמל המפרץ וביום 10.7.22 ניתן אישורו להפעלת רציף 28 על ידי נמל הדרום (להלן יחד - היתר השימוש ברציפי העתודה או ההיתר). נכון ליום 20.7.22, את רציפים 7 - 8 פקדו 17 אניות מטען כללי, ואת רציף 28 פקדה אניית מטען כללי אחת.

עמדת ההסתדרות היא שביסוד הסכמי הרפורמה עמדה ההנחה שרציפי העתודה יימסרו לשימוש חברות הנמל החדשות "לכל המוקדם בעוד בין 9 ל-15 שנים, ורק בהתקיים מספר תנאים הסכמיים", שלא התקיימו; הקדמת מסירת הרציפים הללו אפשרית על פי הסכמי הרפורמה כנגד תמורות מסוימות ש"אין מחלוקת שלמדינה אין כוונה ואין יכולת לתת בשלב זה" (הדגשה במקור - א.א.)^[8]. עוד נטען כי השימוש ברציפי העתודה "כבר עתה" הוא עניין חדש שלא הוסדר בהסכמי הרפורמה והמצדיק ניהול משא ומתן, וכי המדינה עצמה פנתה להסתדרות לנהל משא ומתן בעניין זה; כי מדובר במהלך המקנה לנמלים החדשים יתרון לא הוגן, העלול לסכל את הסכמי הרפורמה ולפגוע בשרידותם של הנמלים הוותיקים, כמו גם ליצור משבר אמון עמוק בין הצדדים ליחסי עבודה במשק כולו.

1. התור התפעולי: מנתונים שנמסרו עולה כי במועד הרלוונטי לתיקי ינואר עמד התור התפעולי על 63 אניות^[9]. בהודעה מיום 1.6.22 מסרה המדינה כי נכון לשעות הבוקר של אותו יום, עומד התור התפעולי על "59 אניות הממתינות לפריקה, מתוכן 31 אניות מטען כללי. בחלוקה אזורית, בנמלי הדרום ממתינות 25 אניות (בחברת נמל אשדוד - 23, בחברת נמל אילת - 1 ובנמל הדרום - 1); ובנמלי הצפון ממתינות 34 אניות (בחברת נמל חיפה - 10, בממגורות חיפה - 5, ובמספנות ישראל - 19)". בהודעה מיום 21.7.22 מסרה המדינה כי נכון לשעות הבוקר של אותו היום, "34 אניות ממתינות מחוץ לנמלים". יודגש כי נתונים אלה הובאו רק כדי לסבר את העין ואין הם מכסים את מלוא הנתונים הרלוונטיים להבנת נושא הפקק הימי על כלל היבטיו, כגון הנתון הנוגע למשך ההמתנה לפריקה.

ג. ההליכים הנוכחיים בבית דין זה

1. בעקבות הכרזות ינואר ואפריל הוגשו בבית דין זה, בהתאמה, תיקי ינואר ותיקי אפריל. להלן נפרט את עיקר השתלשלות האירועים בבית הדין ובהמשך נביא את הסעיפים הרלוונטיים מתוך הסכמי הרפורמה ונפרט את טענות הצדדים.
2. תיקי ינואר: בעקבות הכרזת ינואר הוגשו בקשות הצד בתיקי ינואר, הכוללות הן סעדים זמניים והן סעדים עיקריים (להלן בהתאמה - בקשות ינואר הזמניות, בקשות ינואר העיקריות ויחד - בקשות ינואר). בקשות ינואר הוגשו על ידי: המבקשת בסק"כ 55221-01-22 ובסק"כ 15446-04-22 - התאחדות התעשיינים בישראל (להלן - ההתאחדות); המבקשת בסק"כ 56051-01-22 ובסק"כ
   16696-04-22 - לשכת המסחר תל אביב והמרכז, איגוד לשכות המסחר (להלן - לשכת המסחר); חברות הנמל הוותיקות וחברות התעבורה. הסעדים שהתבקשו במסגרת בקשות ינואר, ככלל (הסעדים בבקשות השונות זהים ברובם): צו מניעה האוסר על נקיטת צעדים ארגוניים בנמלים הוותיקים ובחברות התעבורה ומורה לעובדיהן להמשיך בעבודה סדירה ורגילה, לרבות ניטול מטען כללי בנמל המפרץ או בכל רציף המסוגל לכך ולרבות מתן שירותי ים על ידי חברות התעבורה; להורות להסתדרות לבטל כל הוראה ארגונית שנתנה בקשר לכך; לקבוע כי סכסוך ינואר הוא סכסוך פוליטי שאינו מקנה זכות לנקוט צעדים ארגוניים ושאין ליתן לו תוקף; לקבוע כי השביתה המתוכננת במסגרת סכסוך ינואר היא בלתי-חוקית וללא עילה לגיטימית; לקבוע כי הכרזת ינואר ניתנה שלא כדין. ההתאחדות ביקשה גם צו המורה למדינה ולהסתדרות לנהל הידברות במטרה למצוא פתרון לסכסוך.
3. ביום 30.1.22 התקיים דיון מוקדם בבקשות ינואר^[10] לפני אב"ד. ביום 31.1.22 התקיים דיון בבקשות הזמניות, לפני הרכב בית הדין, ובמהלכו נחקרו שני מצהירים מטעם המדינה, מר צביקה שפירא - מנהל אגף כלכלה וקשרי חוץ ברשות הספנות (להלן - מר שפירא) ומר אפי מלכין, המשנה לממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר (להלן - מר מלכין); המצהיר מטעם חברת נמל אשדוד, מר משה ז'נה - מנכ"ל החברה (להלן - מר ז'נה); והמצהיר מטעם ההסתדרות, מר אבי אדרי - יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות (להלן - מר אדרי). בהחלטה מתום הדיון נאסרה, עד החלטה בבקשות, נקיטת צעדים ארגוניים באיזו מחברות הנמל הוותיקות או חברות התעבורה, וזאת מכוח הכרזת ינואר.
4. "הקפצה" ואיחוד: בהחלטה מיום 1.2.22 נקבע כי כל בקשות ינואר יידונו בבית דין זה, במאוחד.
5. צו מניעה זמני בתיקי ינואר: בהחלטה מיום 2.2.22 התקבלו בקשות ינואר הזמניות. נאסרה, עד למתן פסק הדין "בהליך המאוחד והעיקרי", נקיטת צעדים ארגוניים מכוח הכרזת ינואר על ידי עובדי איזו מחברות הנמל הוותיקות וחברות התעבורה. זאת, משנמצא, לכאורה, כי השביתה עומדת בניגוד להתחייבות ההסתדרות למיצוי תביעות ולשקט תעשייתי (להלן - סעיפי המיצוי והשקט) שבהסכמי הרפורמה ובהסכמי המעבר ומש"מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת מניעת השביתה".
6. בהחלטות מיום 31.1.22 ומיום 20.3.22 נדחו בקשות של גורמים שונים^[11] להצטרף להליכים שלפנינו כ"ידידי בית משפט".
7. לאחר שהוגשו תצהירי הצדדים, התקיים ביום 3.4.22 דיון מוקדם בבקשות ינואר העיקריות לפני אב"ד. בתום הדיון הסכימו הצדדים הרלוונטיים להצעת בית הדין להיפגש בניסיון להגיע לפתרון שייתר הכרעה בהליך, תוך שכל צד שומר על טענותיו. כפי שנראה להלן, ניסיון זה לא החל וממילא לא צלח, והסכסוך בין הצדדים אף העמיק בדמות סכסוך אפריל.
8. תיקי אפריל: ביום 7.4.22 הוגשה בקשת הצד הראשונה בתיקי אפריל על ידי ההתאחדות, ובהמשך הוגשו בקשות הצד של לשכת המסחר וחברת נמל אשדוד (להלן בהתאמה - בקשות אפריל הזמניות, בקשות אפריל העיקריות ויחד - בקשות אפריל). בקשות אלה אוחדו (תוך "הקפצת" הבקשה של חברת נמל אשדוד) ונדונו יחד ואף במסגרתן התבקש בית דין זה ליתן צווים זמניים וקבועים שעיקרם מניעת צעדים ארגוניים בנמלים הוותיקים, בחנ"י ובחברות התעבורה; להורות לעובדי חברות אלה להמשיך בעבודה סדירה ורגילה; לקבוע כי עילות הכרזת אפריל אינן לגיטימיות ולא ניתן לבסס עליהן סכסוך עבודה; לקבוע כי סכסוך אפריל הוא סכסוך פוליטי שאינו מאפשר נקיטת צעדים ארגוניים; לקבוע כי אין למנוע מהמדינה להעביר את רציפי העתודה לשימוש הנמלים החדשים; לקבוע כי השביתה המתוכננת במסגרת סכסוך אפריל היא בלתי חוקית, ללא עילה כדין; לאסור על ההסתדרות להורות לעובדי חברות התעבורה להימנע מהכנסת כל אנייה לכל רציף; לקבוע כי הכרזת אפריל ניתנה שלא כדין. גם במסגרת תיקי אפריל ביקשה ההתאחדות להורות למדינה ולהסתדרות לנהל הידברות במטרה לפתור את הסכסוך.
9. שמיעת הדיונים בתיקי ינואר ואפריל במאוחד: ביום 12.4.22 התקיים דיון בבקשות אפריל הזמניות לפני הרכב בית הדין. בתום הדיון הסכימו הצדדים כי תיקי אפריל יישמעו במאוחד עם תיקי ינואר.
10. צו מניעה זמני בתיקי אפריל: בהחלטה מיום 13.4.22 התקבלו בקשות אפריל הזמניות, בעיקר בשים לב למאזן הנוחות, וניתן צו האוסר נקיטת צעדים ארגוניים בנמלים הוותיקים, בחברות התעבורה ובחנ"י "עד למתן פסק הדין בהליך המאוחד העיקרי או עד למתן החלטה אחרת". לצד זאת הובעה מורת רוח מהתנהלות המדינה, שקיבלה את ההחלטה בקשר לרציפים הנוספים במהלך התקופה שנועדה לקיום שיח בין הצדדים בתיקי ינואר.
11. דיוני הוכחות וסיכומים: הצדדים הגישו תצהירים הן בתיקי ינואר והן בתיקי אפריל. ביום 26.5.22 התקיים לפני אב"ד דיון מוקדם שבו הוסכם על מתווה דיוני ההוכחות. בימים 2.6.22 ו-28.7.22 התקיימו דיוני הוכחות שבמהלכם נחקרו חלק ממצהירי הצדדים, כך: המצהיר מטעם חברת נמל חיפה - מר דוד כהן, סמנכ"ל התפעול של החברה; המצהירים מטעם המדינה - מר מלכין, מר איליה כץ - סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר, מר רועי כחלון - סגן מנהל החברות הממשלתיות, מר יצחק בלומנטל - מנכ"ל חנ"י במועד הדיון וקודם לכן מנכ"ל חברת נמל אשדוד, מר שפירא וגב' קרן טרנר-אייל - מנכ"לית משרד התחבורה מחודש יולי 2016 עד חודש יוני 2020 (המועדים הרלוונטיים לניהול המשא ומתן על הסכמי הרפורמה ולחתימת חלקם); המצהיר מטעם חברת נמל אשדוד - מר ירון הדרי - סמנכ"ל משאבים בחברה; והמצהיר מטעם ההסתדרות - מר אדרי. לאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים. ביום 20.9.22 התקיים דיון שבו נשמעו השלמות סיכומים בעל פה, ועתה הכל נכון להכרעה.

ד. הסעיפים העיקריים מתוך הסכמי הרפורמה

1. להבנת טענות הצדדים והכרעה בהן, נביא את הסעיפים העיקריים הרלוונטיים לענייננו מתוך הסכמי הרפורמה, כפי שצוטטו בהחלטה מיום 2.2.22 בתיקי ינואר. נתחיל בהסכמים הנוגעים לחברת נמל חיפה:

"18. במבוא להסכם חיפה פורטו החלטות הממשלה הרלוונטיות (החלטה על הקמת שני נמלים חדשים, הפרטת נמל חיפה, הקמת חברות בנות ממשלתיות למתן שירותי ים [הכוונה היא לחברות התעבורה - א.א.]), הכרזת סכסוך העבודה על ידי נציגות העובדים ביום 15.7.13 והסכם העקרונות חיפה, ובסופו של המבוא נאמר כי 'הואיל - ובעקבות האמור נוהל משא ומתן עם נציגות העובדים בקשר להשלכות של העניינים האמורים על העובדים'. בסעיף ההגדרות בהסכם חיפה (סעיף 2) הוגדר 'יום תחילת התחרות' כ'יום תחילת מתן שירותי נמל בפועל באחד מן הנמלים החדשים בהתאם לכתבי הסמכתם מיום 28.5.2015'. בהמשך, כולל ההסכם סעיפי מיצוי תביעות ושקט תעשייתי כמפורט להלן:

'38. מיצוי תביעות, שקט תעשייתי ושיתוף פעולה

38.1 הסכם זה מהווה מיצוי מלא ומוחלט של כל תביעות הצדדים בכל הנוגע לעובדים כהגדרתם לעיל בקשר להשלכות על העובדים כתוצאה מהנושאים המוסדרים בהסכם זה, ומהנושאים המוסדרים במסמך העקרונות.

בכל הנוגע להשלכות ההפרטה, יחול המיצוי כאמור ובלבד שהחלטת ההפרטה תבוצע בהתאם למסמך מתווה ההפרטה ולהסכם העקרונות.

38.2 אין באמור כדי לגרוע מזכותם של העובדים ו/או נציגות העובדים ליישום הסכמי עבודה קיימים לרבות הסכמי ההתייעלות המצורפים כנספחים א' עד ד' להסכם זה.

39. שקט תעשייתי

39.1 הצדדים מתחייבים בכל הנוגע לעובדים כהגדרתם לעיל כי לא ינקוט צד אחד או יחידה מיחידותיו נגד הצד השני או יחידה מיחידותיו, באמצעי שביתה או השבתה, מלאה או חלקית או כל פגיעה אחרת בהליכי העבודה או סדריה, ולרבות כל פגיעה או שיבוש העבודות התפעוליות הקשורות להקמת הנמל החדש, בקשר לנושאים המוסדרים בהסכם זה, ולנושאים המוסדרים במסמך העקרונות. בכל הנוגע להשלכות ההפרטה, יחול השקט התעשייתי כאמור ובלבד שהחלטת ההפרטה תבוצע בהתאם למסמך מתווה ההפרטה ולהסכם העקרונות.

39.2 למען הסר ספק אין באמור כדי לגרוע מזכותם של העובדים להשתתף בשביתה שתוכרז ע"י ההסתדרות במישור הארצי של עובדי המגזר הציבורי או כלל המשק.

41. ביטול סכסוכי עבודה

כל סכסוכי העבודה הקיבוציים שהוכרזו או הודעו, הנוגעים לנושאים שהוסדרו בהסכם זה, לרבות סכסוך העבודה מיום 15.7.2013, והכל ביחס לעובדי חברת נמל חיפה בע"מ, בטלים עם החתימה על הסכם זה. עם חתימת הסכם זה לא נותרו סכסוכי עבודה.'

סעיפי מיצוי תביעות ושקט תעשייתי בנוסח דומה, דהיינו התחייבות למיצוי תביעות ולשקט תעשייתי 'בנושאים המוסדרים בהסכם זה' מופיעים גם בהסכמים הקיבוציים שנחתמו ביחס לסקטורים השונים בנמל חיפה שעניינם התייעלות ושיפור הפריון, ושנכנסו לתוקפם עם חתימת הסכם חיפה."

1. בהמשך אותה ההחלטה פורטו החלקים מתוך הסכמי הרפורמה הנוגעים לחברת נמל אשדוד, כך:

"19. במבוא להסכם אשדוד פורטו החלטת הממשלה על הקמת הנמלים החדשים, הסכמי העקרונות שנחתמו בנמל חיפה ובנמל אשדוד, ההסכמים הקיבוציים למעבר מחלקת הים, הסדרת נושאים שונים בתשתיות נמל אשדוד, ובסופו של המבוא נאמר 'הואיל - ובעקבות האמור נוהל משא ומתן עם נציגות העובדים בקשר להשלכות של העניינים האמורים על העובדים'. בסעיף ההגדרות בהסכם אשדוד (סעיף 2) הוגדר 'יום תחילת התחרות' כ'יום תחילת מתן שירותי נמל בפועל באחד מן הנמלים החדשים בהתאם לכתבי הסמכתם מיום 28.5.2015'. בהמשך, כולל ההסכם סעיפי מיצוי תביעות ושקט תעשייתי כמפורט להלן:

'39. מיצוי תביעות, שקט תעשייתי ושיתוף פעולה

39.1 הסכם זה מהווה מיצוי מלא ומוחלט של כל תביעות הצדדים בכל הנוגע לעובדים כהגדרתם לעיל בקשר להשלכות על העובדים כתוצאה מהנושאים המוסדרים בהסכם זה. סעיף זה יחול גם על הנושאים המוסדרים במסמך עקרונות אשדוד 2016 לאור ובכפוף ליישום ההצהרות בהואילים.

39.2 ככל שיהיה שימוש ברציפים 24 ו-25 לצורך מתן שירותי נמל לתעשיית הגז הטבעי בלבד ולתקופה של עד 15 שנה מיום זכיית הזכיין במכרז למתן שירותי נמל לתעשיית הגז הטבעי, יחול מיצוי מלא ומוחלט בקשר להשלכות על העובדים [כ]כל שיהיו מהשימוש ברציפים אלו לצורך שירותי נמל לתעשיית הגז הטבעי בלבד. הוראה זו תחול עד 1.1.2036.

39.3 למען הסר ספק מובהר כי נושא הפרטה לא מוסדר בהסכם זה. האמור אינו גורע מטענות הצדדים לגבי יישום סעיף 18 להסכם עבודה 2005 (הפרטה) ומטענות הצדדים ליישום מתווה הפרטת נמל חיפה (כאמור בהסכם הקיבוצי בנמל חיפה מיום 26.1.2020 בעניין הרפורמה) בחברה.

39.4 אין באמור כדי לגרוע מזכותם של העובדים ו/או נציגות העובדים ליישום הסכמי עבודה קיימים לרבות הסכמי ההתייעלות המצורפים כנספחים א' - ג' להסכם זה.

40. שקט תעשייתי

40.1 הצדדים מתחייבים בכל הנוגע לעובדים כהגדרתם לעיל כי לא ינקוט צד אחד או יחידה מיחידותיו נגד הצד השני או יחידה מיחידותיו, באמצעי שביתה או השבתה, מלאה או חלקית או כל פגיעה אחרת בהליכי העבודה או סדריה, ולרבות כל פגיעה או שיבוש העבודות התפעוליות הקשורות להקמת הנמל החדש, בקשר לנושאים המוסדרים במסמך העקרונות אשדוד 2016 לאור ובכפוף ליישום ההצהרות בהואילים.

....

40.3 למען הסר ספק מובהר כי נושא הפרטה לא מוסדר בהסכם זה. האמור אינו גורע מטענות הצדדים לגבי יישום סעיף 18 להסכם עבודה 2005 (הפרטה) ומטענות הצדדים ליישום מתווה הפרטת נמל חיפה (כאמור בהסכם הקיבוצי בנמל חיפה מיום 26.1.2020 בעניין הרפורמה) בחברה.

....

40.5 למען הסר ספק אין באמור כדי לגרוע מזכותם של העובדים להשתתף בשביתה שתוכרז ע"י ההסתדרות במישור הארצי של עובדי המגזר הציבורי או כלל המשק.

41. ביטול סכסוכי עבודה

כל סכסוכי העבודה הקיבוציים שהוכרזו או הודעו, הנוגעים לנושאים שהוסדרו בהסכם זה, לרבות סכסוך העבודה מיום 15.7.2013 ביחס לעובדי חברת נמל אשדוד בע"מ, בטלים עם החתימה על הסכם זה. עם חתימת הסכם זה לא נותרו סכסוכי עבודה.'"

1. כאמור, גם בהסכמי המעבר יש סעיפי מיצוי ושקט, שאליהם נידרש בהמשך.

ה. תמצית טענות הצדדים

1. משהבאנו את השתלשלות האירועים, נעבור לפרוש את תמצית טענות הצדדים, בעיקר כפי שהובאו בסיכומיהם. משטענות רבות חוזרות על עצמן בכתבי הטענות של צדדים רבים, נביאן יחדיו, פרט להפרדה המתבקשת בין טענות ההסתדרות לטענות יתר הצדדים. נפתח בטענות ההסתדרות, לאחר מכן נתייחס לחברות הנמל החדשות ולבסוף נפרט את טענות יתר הצדדים שאינם ההסתדרות או חברות הנמל החדשות (להלן - יתר הצדדים).

ה(1) טענות ההסתדרות

1. כפי שחודד במסגרת ההליכים, טענת ההסתדרות אינה כי עיסוק הנמלים החדשים בניטול מטען כללי או היתר השימוש ברציפי העתודה לשם ניטול מטען כללי מהווים הפרה של הסכמי הרפורמה^[12], אלא כי המשא ומתן יוחד להשלכות הרפורמה בתחום ניטול המכולות בלבד, להבדיל מהשלכותיה בתחום ניטול המטען הכללי, וכי הקצאת רציפי העתודה צריכה היתה להיעשות בשלבים מאוחרים הרבה יותר, המאפשרים לנמלים הוותיקים להיערך לתחרות. מכאן, לשיטת ההסתדרות, שעניינים אלה לא הוסדרו בהסכמי הרפורמה ולכן סעיפי המיצוי והשקט לא חלים עליהם. לשיטת ההסתדרות, אף אילו היה נקבע שעניינים אלה מוסדרים בהסכמי הרפורמה, הרי שמשבר הקורונה, שגרם למדינה לשנות את מצב הדברים מקצה לקצה - לפתוח את התחרות גם בתחום המטען הכללי ולהקדים את מסירת רציפי העתודה, כך שהתחרות מתחילתה מתקיימת כשלרשות הנמלים החדשים עומדים 5 רציפים במקום שניים - מהווה "אירוע מפסיק" והדבר מחייב הידברות לשם התאמת ההסכמים למציאות החדשה. כך עולה מעמדת המדינה עצמה בדו"ח צוות בין משרדי, הדן בהשלכות הקורונה על יחסים חוזיים.
2. ההסתדרות סבורה כי אין לראותה, כטענת המדינה, כמסכימה מראש להפעלת כל סמכות שלטונית שהיא בתחום המטען הימי, לרבות פעולות שלא באו לעולם עובר לחתימת ההסכמים ולא נדונו בין הצדדים במשא ומתן, כגון פתיחת התחרות בתחום המטען הכללי. זאת מאחר שאין לכך זכר בהסכמי הרפורמה ומשלא הוכחה ההסכמה הנטענת. בהקשר זה מפנה ההסתדרות לתשקיף חנ"י מחודש אפריל 2018, לפרסומים שונים מטעם המדינה שליוו את החלטת הרפורמה ואת ההתקדמות בהוצאתה אל הפועל, לדו"ח מבקר המדינה משנת 2020 ועוד, ומסבירה כי עולה מאלה כי הצפי היה שהנמלים החדשים יעסקו בניטול מכולות בלבד. ההסתדרות מדגישה כי לכל אורך המשא ומתן היה ברור לנציגי העובדים, על יסוד מצגים של גורמי המדינה שנטלו בו חלק, כמו גם על יסוד עובדות בשטח (הנמלים החדשים נבנו כך שברור שהם מיועדים לניטול מכולות ולא מטען כללי), כי פתיחת התחרות היא בתחום המכולות בלבד. בהתאם למצגים אלה ניהלה ההסתדרות את המשא ומתן ובהתאם להם נחתמו הסכמי הרפורמה. עוד נטען כי גם הנהלות הנמלים הוותיקים ניהלו את המשא ומתן מתוך אותה הנחה ובהתאם - הדו"חות שהציגו היו בתחום המכולות בלבד. גם נוסחת הפרמיה, המהוה יסוד לרשת הביטחון לפרמיה שעליה הוסכם בהסכמי הרפורמה, מושתתת על תחום המכולות בלבד.
3. ההסתדרות מדגישה כי לא לקחה חלק בכתיבת כתבי ההסמכה, העומדים ביסוד טענות יתר הצדדים, וכי במכוון הם לא נמסרו לצדדים למשא ומתן, ועל כן הטענות הנשענות עליהם חסרות בסיס. לטענתה, כתבי ההסמכה הם "מסמך חד צדדי שבו המדינה שומרת לעצמה את הזכות לערוך שינויים, במישור המסחרי שבינה לבין הזכיין; שינויים שלא ניתן לערוך בהסכם קיבוצי ללא הסכמת העובדים". ההסתדרות מוסיפה שכתבי ההסמכה נמסרו לידיה רק לאחר שנחתם הסכם עקרונות חיפה, שם הוסכם מנגנון ההגנה על הפרמיה, וכי אי מסירתם "היא חלק מתפיסת עולם שהנחתה את נציגי המדינה, לפיה הרפורמה מתנהלת במישורים שונים, ופעולת הריבון מול הגוף המסחרי הפרטי, והזכויות ששומרת המדינה לעצמה מולו, אינן מעניינם של העובדים". הסכם עקרונות חיפה, שלעמדת ההסתדרות מהווה את "ליבת ההסדרה של הרפורמה בנמלים", נשען על תשובות המדינה בעל פה ולא על כתב ההסמכה.

עוד טוענת ההסתדרות כי בהסכמי הרפורמה דנן ביקשה המדינה להימנע מהגבלת סמכותה כריבון, בניגוד להסכם הרפורמה של מספנות ישראל משנת 2005^[13], אולם אין ללמוד מכך שהמדינה פטורה מדרישה להסדרת ההשלכות, עם הפעלת האפשרות לניטול מטען כללי על ידי הנמלים החדשים. עוד נטען כי כתבי ההסמכה והסכמי הרפורמה מתקיימים במישורים מקבילים, אין אחד מכיל את האחר, וחפיפה ביניהם היא רק בהיקף שהוסכם בין הצדדים ולענייננו - בתחום המכולות בלבד.

1. לתמיכה בטענותיה למצג שהוצג על ידי גורמי המדינה כאילו התחרות תהיה בתחום המכולות בלבד, הציגה ההסתדרות, בין היתר, ראייה המכונה על ידה "ראיית הזהב" - תמליל שיחה שהתקיימה והוקלטה ביום 8.7.19 (להלן - שיחת יצחקי). בשיחת יצחקי נטלו חלק מר עמית שרף, יו"ר ועד סקטור ציוד מכאני בנמל אשדוד, מר גדי בוטבול, לשעבר יו"ר ועד סקטור תפעול בנמל אשדוד, ומר עוזי יצחקי, יו"ר דירקטוריון חנ"י במועד השיחה (וגם במועד דיוני ההוכחות בהליכים) ומנכ"ל משרד התחבורה בשנים 2012 - 2016 (כלומר במועד קבלת ההחלטה על הרפורמה בנמלים ובחלק לא מבוטל של המשא ומתן). להלן החלק הרלוונטי מהשיחה^[14]:

"גדי: ... אתה זוכר כשדיברנו על כתב ההסמכה של נמל הדרום, נכון?

עוזי: כן.

גדי: של הטרמינל החדש שפותחים?

עוזי: כן.

גדי: מה דיברנו לפני שלוש שנים, על מה דיברנו, מה הם יעבדו?

עוזי: מכולות.

גדי: רק מכולות, נכון?

עוזי: נכון, נו מה, זה מה שגם אני יודע. מה. אם יש משהו חדש, תגיד לי.

גדי: אני לא יודע, אני שואל, אתה מבין?

עוזי: לא, לא, אין משהו, גם לא בונים להם משהו שהוא לא מכולות.

גדי: אם זה מה שדובר כל הזמן, רק מכולות.

עוזי: כן, כן, זה מה שדיברנו בזמנו, כן.

...

עמית: אפשר לראות את כתב ההסמכה של נמל הדרום? אפשר לראות אותו? אני יכול לראות מול מי אני מתמודד?

עוזי: קודם כל אני אומר לך שזה רק מכולות. שנית, אמרתי לך, אני אבדוק, אני אשאל פה את הגורמים מה הם יכולים להראות, מה לא, סודות מסחריים, לא יודע מה.

גדי: לא, לא, לא.

עמית: לא רוצים לדעת סודות מסחריים, רק שאני אראה מסמך שאני יודע שהם עובדים רק מכולות.

עוזי: שהם עובדים רק מכולות, בסדר, אני אדאג לזה."

1. לחלופין טוענת ההסתדרות, שגם אילו היה יסוד לטענה שלפיה נושא המטען הכללי והקצאת רציפי העתודה הוסדרו בהסכמי הרפורמה, ספק אם היה בכך כדי "להגן" על המדינה מפני הידברות על התאמת ההסכמות לשינוי הנסיבות הגורף שהצדדים לא צפו ולא הסדירו - מגפת הקורונה.
2. אשר לרציפי העתודה - לדברי ההסתדרות, בהסכמי הרפורמה הוסכם על פתיחת התחרות עם שני רציפים פרטיים ופתיחת שלושה רציפים נוספים רק בחלוף כעשור וחצי, בשנים 2033 - 2036, במקביל להקצאת רציף כרמל ב' לחברת נמל חיפה, ואילו המצב עתה הוא פתיחה מיידית של התחרות בכל חמשת הרציפים, לפני השלמת תהליכי ההתייעלות וההפרטה בחברות הנמל הוותיקות, ללא תקופת הסתגלות לתחרות ומבלי שבשלו התנאים להקצאת כרמל ב'. ההסתדרות מוסיפה כי אמנם קיימת אפשרות של הקדמת המסירה של כרמל ב' אל מול מסירה מוקדמת של רציפים 7 - 8, אך לא לפני שנת 2030 שרק ממנה ואילך אפשר לפתח את כרמל ב'. עמדת ההסתדרות היא שמצב הדברים הנוכחי - הקדמת הקצאת רציפי העתודה על רקע מגפת הקורונה - לא נצפה במסגרת המשא ומתן והצדדים לא נערכו אליו ולא הסדירו אותו. לפיכך יש להסדירו עתה במשא ומתן.

ההסתדרות מציינת שהסדר "מעט אחר" חל באשדוד לגבי רציפים 24 - 25 השייכים לחנ"י, גם לגביהם היתה ההקצאה צפויה בחלוף 15 שנה ולא מיידית. ההסתדרות מציינת זאת "כחלק מהפרשנות ההרמונית של נציגות העובדים להסכם הרפורמה" בנמלים הוותיקים.

עוד טוענת ההסתדרות כי בדיונים שנערכו בוועדת הכלכלה של הכנסת בימים 21.12.21 ו-22.2.22 נשאלו גורמי המדינה מדוע לא נמסרים רציפי העתודה לנמלים החדשים ותשובותיהם מלמדות על כך שהם עצמם סברו שהדבר מנוגד להסכמות עם ההסתדרות. בחודש מרץ 2022 פנתה המדינה להסתדרות בבקשה ליזום משא ומתן בעניין הקדמת ההקצאה של רציפי העתודה והשלכותיה, ובדיון שהתקיים בהליך ינואר ביום 3.4.22 דיווח על כך ב"כ ההסתדרות. יתר הצדדים נאחזו בדיווח זה כראייה לכך שהמדינה מנהלת משא ומתן כשהדבר נדרש, מתוך כוונה לחזק את עמדתם שבסוגיית המטען הכללי לא נדרש משא ומתן. ההסתדרות מדגישה כי על רקע דברים אלה בולט מאד "המהפך המוחלט והפתאומי" בעמדות יתר הצדדים. לאחר פגישת משא ומתן סוערת שהתקיימה ביום 6.4.22 נטשה המדינה את שולחן המשא ומתן ומסרבת לחזור אליו.

ההסתדרות סבורה שמעדויות מר מלכין ומר כהן עולה שאם היתר השימוש ברציפי העתודה יעלה על שנתיים, צפוי להיגרם נזק לעובדי חברות הנמל הוותיקות, ומציינת שמהמדינה מסרבת לבקשתה להסדיר את ההשלכות אם ההיתר יהפוך לקבוע, ואף מסרבת להתחייב לכך שההיתר לא יחרוג משנתיים.

1. לאור כל האמור, ההסתדרות סבורה כי העניינים הנזכרים בסכסוכי ינואר ואפריל אינם חוסים תחת סעיפי המיצוי והשקט וכי הם מקימים עילות לגיטימיות וחוקיות לנקיטת צעדים ארגוניים. לפיכך, מבקשת ההסתדרות לדחות את בקשות הצד ולבטל את צווי המניעה הזמניים שניתנו, ובכך לפתוח דרך למשא ומתן משלים בין הגורמים הרלוונטיים, בהתאם למצב הדברים הנוכחי.

ה(2) טענות יתר הצדדים

1. נפתח בכך שלחברת נמל הדרום ניתן, לבקשתה, פטור מהגשת סיכומים ומהתייצבות והיא הודיעה שתכבד כל החלטה של בית הדין. גם חברת נמל המפרץ לא הגישה סיכומים אך הגישה הודעה ובה הדגישה שאין עוד מחלוקת כי על פי כתב הסמכתה היא רשאית לעסוק בניטול מטען כללי. לעמדתה, מימוש זכותה זו או היתר השימוש ברציפי העתודה לא מקימים עילת שביתה, ההסתדרות לא רשאית למנוע את פעילות נמל המפרץ, שביתה מסוג זה אינה חוקית, זאת אף בראי דיני התחרות, וכרוך בה נזק משמעותי לציבור.
2. ועתה לטענות העיקריות של יתר הצדדים (שאינם ההסתדרות או חברות הנמל החדשות).
3. בהסכמי הרפורמה הוסדרו כלל השלכות הרפורמה בנמלים: הסכמי הרפורמה, ולצדם הסכמי העקרונות והסכמי המעבר, הסדירו את כלל ההשלכות של הרפורמה בנמלים, לרבות תחום המטען הכללי ולרבות הקצאת רציפי העתודה וכן הקדמת הקצאה זו. יש לדחות מכל וכל את טענות ההסתדרות שלפיהן עניינים אלה לא הוסדרו ואין לאפשר את פתיחת ההסכמים. ההסתדרות מנסה לבצע באופן כוחני ופסול שיפורים בהסכמי הרפורמה שעלו למשלמי המסים כסף רב, ואין לקבל זאת.
4. תוכן כתבי ההסמכה והסכמי העקרונות: כתבי ההסמכה מאפשרים לנמלים החדשים לעסוק, כרשות, בניטול מטען כללי. הם גם מאפשרים להם לבקש הקצאת רציפים נוספים לשימושם, לרבות הקדמת ההקצאה לפי הכללים בכתב ההסמכה, ומאפשרים למדינה להיעתר לכך בתנאים מסוימים. עניין רציפים 7 - 8 הוסדר גם בהסכם העקרונות חיפה. הסכמי הרפורמה נשענים על כתבי ההסמכה ועל הסכמי העקרונות ומפנים אליהם. ניטול המטען הכללי והיתר השימוש ברציפי העתודה נעשו בהלימה מלאה להסכמי הרפורמה ולכן לא מהווים עילות שביתה לגיטימיות.
5. מודעות ההסתדרות לתוכן כתבי ההסמכה במשא ומתן: תנאי הרפורמה ותוכן כתבי ההסמכה של חברות הנמל החדשות היו ידועים להסתדרות לאורך שנות המשא ומתן והעדויות בהליכים הוכיחו זאת. הובהר להסתדרות כי על פי כתבי ההסמכה, הנמלים החדשים רשאים לעסוק בניטול ואחסנה של מטען כללי, והסכמי הרפורמה מתבססים על כתבי הסמכה אלה. בכתבי ההסמכה לא חל כל שינוי לאחר חתימת הסכמי הרפורמה. העובדה שפעילות הנמלים החדשים, לרבות מתן שירות בתחום המטען הכללי כפי רשותן על פי כתבי ההסמכה, החלה לאחר שנחתמו הסכמי הרפורמה - אינה שינוי בעל השלכות חדשות שיש להסדיר. ההשלכות הן אותן השלכות שכבר הוסדרו. בשוק תחרותי ממילא משתנים התנאים כל העת ותפיסה המבקשת לנטרל כל השפעה של השוק התחרותי על תנאי העבודה והשכר היא תפיסה שאינה תואמת את המציאות הכלכלית בעולם המעשה. אף מלשון הסכמי הרפורמה עולה בבירור כי הוסדרו בהם מכלול הנושאים הכרוכים ברפורמה והשלכותיה, ללא אבחנה בין סוגי המטענים או הפעולות בנמלים החדשים. ברי כי אילו היו הסכמות כלשהן להגביל את התחרות בתחום המטען הכללי, היה הדבר בא לידי ביטוי מפורש בהסכמי הרפורמה, ודאי בהינתן שההסתדרות מתייחסת לסוגיה זו כאל סוגיה קריטית לחוסנם של הנמלים הוותיקים. בתשקיף חנ"י מחודש אפריל 2018 לא הוסתר שהנמלים החדשים יוכלו לפרוק גם מטען כללי^[15]. הדבר היה ידוע היטב להסתדרות בשנות ניהול המשא ומתן. שיחת יצחקי היתה לפני חתימת הסכמי המעבר, אך ההסתדרות לא הוסיפה להם סייג. מכל מקום, כתבי ההסמכה היו ידועים היטב להסתדרות שנים לפני השיחה.
6. משקל מרבי ללשון ההסכם: הסכם קיבוצי הוא חוזה וחלים עליו כללי הפרשנות של חוזים. לפי סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים) ובהתאם להלכת ביבי כבישים^[16] ביחס ל"חוזה עסקי" בין "שחקנים מתוחכמים" כפי שבענייננו, יש ליתן משקל מרבי ללשון ההסכם.
7. ההסתדרות מפרה את סעיפי המיצוי והשקט: הסכמי הרפורמה הסדירו את כלל ההשלכות של פתיחת התחרות בנמלים וסעיפי המיצוי והשקט שבהם כוללים כל פעילות שהנמלים החדשים רשאים לבצע על פי כתבי ההסמכה, ובכלל זה נושא ניטול המטען הכללי ונושא השימוש ברציפי העתודה. לשון ההסכמים ברורה - נושאים אלה, בניגוד לנושאים אחרים, לא הוחרגו מסעיפי המיצוי והשקט, ומכלל ההן נלמד הלאו. נקיטת שביתה בגין עניינים אלה, העולים בהכרזות ינואר ואפריל, מהווה אפוא הפרה של ההסכמים על ידי ההסתדרות.
8. לא הובטח להסתדרות להגביל את התחרות למכולות בלבד: טענות ההסתדרות להבטחה של המדינה לאי תחרות בתחום המטען הכללי לא הוכחה עובדתית ואף נסתרה. להסתדרות לא ניתנה בשום שלב כל התחייבות, שלפיה התחרות בנמלים תוגבל אך לתחום המכולות, אלא להיפך. במהלך המשא ומתן ביקשה ההסתדרות לעגן בהסכמים את דרישתה להגביל את התחרות לתחום המכולות, אולם דרישתה זו נדחתה שוב ושוב, תוך שהמדינה מקפידה להדגיש כי היא עומדת, כריבון, על אי הגבלת האפשרויות והסמכויות שלה וכי דרישת ההסתדרות אינה חוקית מבחינת דיני התחרות. נכון הוא שבתקופת המשא ומתן וחתימת הסכמי הרפורמה ההערכה הרווחת בקרב כלל הגורמים הרלוונטיים היתה שהתחרות העיקרית בין הנמלים החדשים והנמלים הוותיקים תהיה בתחום המכולות ולא בתחום המטען הכללי, אולם זו היתה הערכה בלבד. כך יש להבין אף את שיחת יצחקי. לא ניתנו להסתדרות התחייבויות או הבטחות, ודאי לא מחייבות, בדבר הגבלת התחרות לתחום המכולות בלבד, וההסכמים עצמם לא סייגו את התחרות למכולות בלבד.
9. גם אילו היתה הבטחה, אין לה תוקף: גם מבחינה משפטית, טענת ההסתדרות להסכמות בעל פה משוללת יסוד משפטי שכן סעיף 7 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים), קובע שהסכם קיבוצי יהיה בכתב, ואף הפסיקה עמדה על חשיבות הכתב בהסכמים קיבוציים. טענות אלה עומדות גם בניגוד להלכה שלפיה הסכם בכתב גובר על טענות להסכם בעל פה. בנוסף, הסכם המגביל את התחרות לתחום המכולות בלבד לא יכול להיאכף, בהיותו בלתי-חוקי (נוגד את חוקי התחרות).
10. רשת הביטחון: רשת הביטחון לפרמיה ניתנה לכל הסקטורים, ללא אבחנה בין עובדים שעיסוקם במכולות ובין עובדים שעיסוקם במטענים אחרים, והיא כוללת את מכלול הפרמיות, לרבות פרמיות שאינן בגין ניטול מכולות. הסדר זה מבטא את הסכמת הצדדים בנושא וממצה כל טענה לפגיעה אפשרית בפרמיה. כאמור, בזמן אמת ראו הצדדים את התחרות במטען הכללי כמשנית ביחס למכולות, אך זאת בשל ההערכה שהנמלים החדשים יעדיפו לעסוק בתחום המכולות שהוא רווחי יותר. בנסיבות אלה מודל רשת הביטחון לפרמיה מעניק לעובדים הגנה מיטבית. ואמנם הערכת הצדדים התגלתה כמושכלת, משעד היום לא נזקקו העובדים להפעלת רשת הביטחון ומשבפועל גם כיום עיקר עיסוקם של הנמלים החדשים הוא בתחום המכולות. אף בהיבט זה אין לטעון לקיומן של השלכות שליליות על העובדים.
11. רציפי העתודה: החלטת השרים בעניין זה התקבלה כדין, בסמכות ובהתאם לתנאי כתבי ההסמכה, שהיו בידיעת ההסתדרות לאורך כל המשא ומתן. יש לדחות אפוא את הטענה להתנהלות חד צדדית, מה גם שהפעלת הסמכות על ידי השרים לא מצריכה את הסכמת ההסתדרות. אף על עניין רציפי העתודה חלים סעיפי מיצוי ושקט בלתי מסויגים וההסתדרות מחויבת להם. בנוסף, היתר השימוש ברציפי העתודה הוא זמני ואין יסוד לטענה כאילו מדובר על היתר שימוש קבוע. סכסוך אפריל, שעניינו ברציפי העתודה, לא רלוונטי לנמל אשדוד משעה שלא היתה כל הבנה ואף לא הוראה אחת בהסכם אשדוד או בהסכם עקרונות אשדוד בקשר למסירת רציף 28 לנמל הדרום. אין כל יסוד לקשר שמנסה ההסתדרות לעשות בין מסירת רציף 28 לחברת נמל הדרום ובין מסירת רציפים 24 - 25 לחברת נמל אשדוד (דוגמת הקשר בנמלי חיפה בין מסירת סעיפים 7 - 8 ובין רציף כרמל ב'). הקצאת רציף 28 מוסדרת בכתב ההסמכה של חברת נמל הדרום בלבד. ממילא חוקיות או תקינות היתר השימוש ברציפי העתודה לא יכולות לשמש עילה לסכסוך עבודה.

אשר לחברות התעבורה - סוגיית היתר השימוש ברציפי העתודה לא נוגעת אליהן, הן לא צד להסכמות כלשהן בעניין, לא יכולות להשפיע לגביו ולהסתדרות אין עמן כל סכסוך בנושא זה.

אשר לחיפה - נושא ההקדמה של הקצאת רציפי העתודה הוסדר בהסכם עקרונות חיפה ובניגוד לטענת ההסתדרות, התמורה ניתנה כבר כיום והיא עצם האפשרות הנתונה לחברת נמל חיפה לפתח את רציף כרמל ב'. אמנם על פי ההסכם חנ"י מחויבת לתכנן את כרמל ב' עד שנת 2030 אך אין מניעה שתעשה זאת לפני כן.

1. קבלת עמדת ההסתדרות היא קריאת תיגר על דיני החוזים: מתן לגיטימציה לסכסוכי ינואר ואפריל משמעו קריאת תיגר על עקרונות היסוד של דיני החוזים: גמירות הדעת והוודאות העסקית הנשענים על יציבות המערכת החוזית. הסכמים יש לכבד. למהלך שמבקשת ההסתדרות להכשיר עלולות להיות השלכות הרסניות על יציבות המשק הישראלי בכללותו ומערכת יחסי העבודה. הסכמים ארוכי טווח, הגם שהם כוללים הסכמות בדבר מיצוי ושקט, לא יכולים לצפות את כלל ההתרחשויות הנוגעות למערכת ההסכמים. משא ומתן לעולם מתקיים בתנאים של אי ודעות משהוא צופה פני עתיד וכל צד נושא בסיכוניו. בסופו של יום, עת נחתמו הסכמי הרפורמה, יש לכבדם וחשיבות השמירה על הוראותיהם היא קריטית, בהיותה בלב הסדר החברתי.
2. הערכות נוספות לא התממשו: לצד ההערכה שהתבדתה שהנמלים החדשים לא יעסקו במטען כללי, התבדו הערכות נוספות, כגון הערכת חברת נמל אשדוד ביחס להיקף העבודה עם פתיחת התחרות, שהובילה להסכמות בנוגע לתכנית הפרישה מרצון, אך אין בכך עילה לפתיחת ההסכם. כך, הגם שהיקף העבודה בנמל אשדוד כיום גדול מכפי שצפו בתקופת ניהול המשא ומתן ולמעשה חסרות בו ידיים עובדות, לא יעלה על הדעת שנמל אשדוד יבקש לפתוח את הסכם אשדוד ולערוך בו התאמות. גם אילו היה מדובר על השלכות שהצדדים לא צפו, ולא היא, לכל היותר יכולה היתה ההסתדרות לבקש מהמעסיקים הרלוונטיים בחינה מחודשת של ההשלכות, ובמקרה של סירוב מצדם יכולה היתה לטעון לחוסר תום לב ביישום ההסכמים ולפנות לבית הדין בבקשת סעד. טענה לשינוי במצב העובדתי אינה גוברת על התחייבותה לסעיפי המיצוי והשקט. מכל מקום אילו היה נקבע שמדובר בשינוי נסיבות המצדיק הפרה של סעיפים אלה, היה מקום לפתוח את ההסכמים בכללותם, לרבות התחייבויות כלפי ההסתדרות, שהרי נעשתה עסקת חבילה.
3. ההכרזות מנוגדות לחוק: הכרזות ינואר ואפריל מנוגדות לסעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-1957. במסגרת סכסוך ינואר אישרה ההסתדרות כי נתנה הוראה, עוד בתוך תקופת הצינון, שלא להכניס לנמל המפרץ אניית מטען כללי, ובמסגרת סכסוך אפריל נמסר על נקיטת שביתה מיידית, ללא כל תקופת צינון. ההסתדרות כלל לא פנתה לחלק מהחברות שנגדן הכריזה על סכסוכי ינואר ואפריל על מנת לנהל איתן משא ומתן.
4. שימוש בעובדי חברות התעבורה וחנ"י על מנת להגן על עובדים אחרים: עובדי חברות התעבורה ועובדי חנ"י (האחרונים רלוונטיים לסכסוך אפריל בלבד) אינם צד לסכסוכי ינואר ואפריל וניטול מטען כללי בנמלים החדשים כלל לא משפיע על תנאי עבודתם. לחברות התעבורה אין כל יכולת להשפיע על חילוקי הדעות מושא ההכרזות והשביתה לא מכוונת נגדן. ההסתדרות עושה בעובדי חברות התעבורה ובעובדי חנ"י שימוש ציני, בסכסוכי עבודה שהם אינם צד להם ושנועדו להגן על עובדים אחרים - עובדי הנמלים הוותיקים. ההסתדרות עושה שימוש לא לגיטימי ובלתי חוקי בכוחה הארגוני, במטרה לסכל את התחרות בנמלים ובכך שומטת את הקרקע מתחת להסכמי הרפורמה. הכרזות ינואר ואפריל מנוגדות לבלעדיות שניתנה לחברות התעבורה ליתן שירותי ים לנמלים השונים. סעיפי המיצוי והשקט שבהסכמי המעבר לא כוללים כל סייג או הגבלה ביחס לסוג המטען או ביחס לשירותי הים הניתנים על ידי חברות התעבורה. היתר בשימוש ברציפי העתודה ניתן על ידי רספ"ן ולא על ידי חנ"י.
5. מדובר בסכסוכים פוליטיים ולא הוכחה פגיעה בעובדים: סכסוכי ינואר ואפריל הם סכסוכים פוליטיים, משהם מכוונים נגד החלטת המדינה כריבון לפתוח את שוק נמלי הים לתחרות. במקרה של שביתה בגין החלטת הריבון, יש להוכיח פגיעה בעובדים. בענייננו לא הוכחה פגיעה שכזו. לניטול מטען כללי על ידי הנמלים החדשים, בין אם ברציפים המקוריים ובין אם ברציפי העתודה, אין השלכות שליליות על ביטחונם התעסוקתי או על זכויותיהם של עובדי חברות הנמל הוותיקות. בהעדר השלכות אין לאפשר נקיטת צעדים ארגוניים. ההנחיה שנתנה ההסתדרות בינואר 2022 לעובדי חברות התעבורה, שלא להכניס לנמלים החדשים אניות הנושאות מטען כללי, היא הנחיה בלתי חוקית, משקביעת העדיפות בתור התפעולי מצויה בסמכות רספ"ן, והיא אף מנוגדת לבלעדיות תעבורה חיפה במתן שירותי ים. התוצאה היא שביתה פוליטית אסורה. טענות ההסתדרות לפגיעה באיתנותן הפיננסית של חברות הנמל הוותיקות הן טענות משוללות יסוד, ואף הוכח ההיפך, וממילא אינן מקימות עילה לשביתה. בכל הנוגע לסכסוך אפריל, מר אדרי אישר בעדותו כי אם אכן היתר השימוש ברציפי העתודה יהיה לשנתיים בלבד, אזי "אין אירוע".
6. סכסוך משפטי: אין בענייננו כל סכסוך עבודה אלא טענות מתחום דיני החוזים. מדובר בסכסוך משפטי שאינו מאפשר נקיטת צעדים ארגוניים אלא לכל היותר פנייה לערכאות.
7. הנזק כתוצאה משביתה בנמלים: בעוד שההסתדרות לא הוכיחה טענותיה לנזק אפשרי לעובדי חברות הנמל הוותיקות כתוצאה מהעניינים מושא סכסוכי ינואר ואפריל, הנזקים כתוצאה משביתה הם עצומים, לא רק לחברות שבהן תינקט אלא לכלל המשק. למעשה, התנהלות ההסתדרות עשויה אף לגרום נזק לעובדי חברות התעבורה, משהיא מבקשת למנוע מהם את האפשרות ליהנות משכר גבוה יותר על אספקת שירותי ים לנמלים החדשים.
8. חוסר תום לב בהתנהלות ההסתדרות: התנהלות ההסתדרות עולה כדי חוסר תום לב ביחסי עבודה קיבוציים.
9. הסעדים המבוקשים: ככלל, הסעדים המבוקשים בכל בקשות הצד, בנוסח כזה או אחר, מכוונים למתן צו מניעה קבוע האוסר על ההסתדרות לנקוט צעדים ארגוניים מכוח הכרזות ינואר ואפריל, צו המורה להסתדרות להפעיל את כוחה הארגוני על מנת לוודא שעובדי החברות הרלוונטיות ממלאים אחר צו כאמור וכיו"ב.

ו. דיון והכרעה

1. לאחר שעיינו בכלל החומר המונח לפנינו, הן בתיקי ינואר והן בתיקי אפריל, הגענו למסקנה כי דין בקשות ינואר ובקשות אפריל להתקבל וכי יש לאסור אפוא על ההסתדרות לנקוט אמצעים ארגוניים בקשר להכרזות ינואר ואפריל. להלן נפרט טעמינו.

ניטול מטען כללי

1. כפי שכתבנו בהחלטה מיום 2.2.22, ההתחייבות "למיצוי תביעות ולשקט תעשייתי [שבהסכמי הרפורמה] אינה מוחלטת, אלא מוגבלת 'לנושאים שהוסדרו בהסכם זה'". סלע המחלוקת הוא בפירוש הביטוי "נושאים שהוסדרו בהסכם זה".
2. ההלכה בדבר פירוש הסכם קיבוצי, על שני רבדיו; האובליגטורי והנורמטיבי, נסקרה בהרחבה מפי חברתנו השופטת סיגל דוידוב-מוטולה בעניין פומפן^[17]. בראש ובראשונה צוין כי:

"... כללי הפרשנות שנקבעו בהלכה הפסוקה בהתייחס להסכמים קיבוציים מבוססים על כללי הפרשנות של דיני החוזים הרגילים, בשינויים המחויבים הנובעים מאופיים המיוחד של הסכמים קיבוציים."

1. אשר לכללים הרגילים לפירוש הסכם - סעיף 25 לחוק החוזים קובע כך:

"(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.

(ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל.

(ב1) חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו.

(ג) ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים.

(ד) ..."

בצד הגישות השונות למקום הלשון בפירוש הסכם, שקיבלו ביטוי בפסיקה בשנים האחרונות^[18], ציין בית המשפט העליון אך לאחרונה כי מוסכם על הכל "שמטרתו הראשונה של התהליך הפרשני היא להתחקות אחר כוונתם האמיתית המשותפת של הצדדים לחוזה", כי "נקודת המוצא התוחמת את גבולות הפרשנות היא בראש ובראשונה לשון החוזה", "מתוך מכלול הוראותיו", וכאשר הלשון סובלת פירושים שונים "בחינת הלשון איננה נקודת הסיום של ההליך הפרשני, ולצד בחינת השפה והלשון, נדרש בית המשפט לבחון גם את הנסיבות החיצוניות שאפפו את כריתת החוזה על מנת לאתר את אומד דעתם של הצדדים... במסגרת זו, רשאי בית המשפט לבחון, בין היתר, את חילופי הדברים במהלך המשא ומתן בין הצדדים; את התנהגות הצדדים לאחר כריתת החוזה ונסיבות חיצוניות נוספות. חוזים אחרים שנכרתו בין הצדדים רלבנטיים אף הם להליך הפרשני, ועשויים לסייע בעמידה על אומד דעתם של הצדדים..."^[19].

1. הכללים לפירוש הסכם קיבוצי סוכמו בעניין פומפן כך:

"הסכם קיבוצי יפורש פרשנות תכליתית תוך איתור אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים, בהתאם לאינטרסים, המטרות והערכים שההסכם נועד להגשים. אומד דעת הצדדים יילמד בראש ובראשונה מלשון ההוראה הרלוונטית, תוך התחשבות במכלול הנסיבות לרבות לשון החוזה בכללותו, מהות ההסדר, הנסיבות שקדמו לכריתת ההסכם, ההקשר התעשייתי - המפעלי, הענפי והמשקי, התנהגות הצדדים לאחר כריתת ההסכם ודרך יישומו בפועל, כמו גם הסכמים מאוחרים יותר שנכרתו בין הצדדים.

בעת פרשנות הסכם קיבוצי, בפרט חלקיו הנורמטיביים, יינתן משקל גם לתכליתו האובייקטיבית של ההסכם, היינו ל'מטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים' (הלכת אפרופים). תכלית אובייקטיבית זו אמורה לשקף אומד דעת של צדדים הפועלים על פי אמות מידה של סבירות, היגיון ותום לב, ותוך התחשבות בהוראות הדין הכללי ובתכליתו של משפט העבודה."

1. אם כן, כיצד יש לפרש את הביטוי "הנושאים שהוסדרו בהסכם זה"? עיון בהסכמי הרפורמה, בעיקר במבוא שלהם, מעלה כי הם נועדו להסדיר את השלכותיו של אירוע משמעותי ביותר - פתיחת השוק הנמלי לתחרות באמצעות הקמת שני נמלי ים חדשים ("מסופים פרטיים" בלשון המבואות) ותפעולם על ידי גורמים פרטיים - על תנאי ההעסקה של עובדי הנמלים הוותיקים וביטחונם התעסוקתי. מבחינה עניינית המדובר באירוע ממוקד ומתוחם, הגם שמבחינה כרונולוגית יישומו נפרש על פני זמן. פרישה זו טומנת בחובה את האפשרות שיחול שינוי בנסיבות, ולכן מתחדדת שאלת פרשנות הביטוי "הנושאים שהוסדרו בהסכם".

מבחינה לשונית, שעה שלא נקבע בהסכמים כי הם מסדירים רק חלק מההשלכות של האירוע האמור - קרי, רק את ההשלכות בגין ניטול מכולות, הרי שמסתברת יותר האפשרות כי הם מסדירים את כל ההשלכות, לרבות אלה שהן פועל יוצא מפעילות הנמלים החדשים בתחום ניטול המטען הכללי. שכן, בהינתן כי מדובר בהסכם שבא להסדיר אירוע היסטורי מתוחם בין צדדים מנוסים ומקצועיים, המלווים בייעוץ משפטי, מתקבל יותר על הדעת כי לו ביקשו הצדדים להסדיר בהסכמי הרפורמה רק חלק מההשלכות - למשל, רק את אלה שהן פועל יוצא של תחרות בתחום המכולות, היו נותנים לכך ביטוי מפורש בלשון ההסכמים, בין אם בהוראות קונקרטיות המחריגות עניינים מסוימים מתחולת סעיפי המיצוי והשקט (או מתחולת ההסכמים בכלל), ובין אם בהוראות הקובעות כי הסכמי הרפורמה מסדירים עניינים מסוימים בלבד. כך עשו הצדדים למשל בהסכם אשדוד, בכך שבסעיפים 39.3 ו- 40.3 שבו החריגו מסעיפי המיצוי והשקט, לפי העניין, את סוגיית ההפרטה (מכירת מניות), ולמשל בהסכם חיפה, בכך שקבעו בסעיפים 38 - 39 כי המיצוי והשקט, לפי העניין, בכל הנוגע להפרטה הם רק כל עוד זו תבוצע בהתאם למתווה המוסכם.

גם מבחינת תכלית ההסכם מסתברת יותר האפשרות שהצדדים ביקשו להסדיר את כלל ההשלכות של הרפורמה בנמלים מבלי להותיר "מקטע השלכות" להסדרה עתידית, ואילו אומד הדעת המשותף היה הפוך - יש להניח כי היו מציינים זאת במפורש בהסכמי הרפורמה, תוך פירוט מהותו של אותו מקטע כפי שעשו, למשל, בקשר להפרטה.

1. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא גם בנסיבות החיצוניות להסכמים. לשון כתבי ההסמכה ברורה ביותר וממנה עולה כאמור לעיל, כי חברות הנמל החדשות רשאיות לפעול, בין היתר, בתחום ניטול המטען הכללי. עניין זה היה ידוע גם לנציגות העובדים לפני חתימת הסכמי הרפורמה - ההסתדרות עצמה מאשרת כי "כתב ההסמכה נמסר לידי ההסתדרות בחודש פברואר 2019"^[20].
2. יתר על כן, כעולה מעדותם של גב' טרנר ושל מר אדרי, אמנם האפשרות להגביל את הנמלים החדשים מלעסוק בתחום המטען הכללי עלתה במהלך המשא ומתן בין הצדדים, אולם היא נדחתה על ידי המדינה שוב ושוב, נוכח האמור בכתבי ההסמכה ומגבלות חוקיות אחרות.

בעניין זה מקובלות עלינו עדויות נציגי המדינה. כך למשל, עדות מר מלכין^[21]:

"אני יכול להגיד מה נאמר במשאים ומתנים שהייתי... היתה דרישה מפורשת של ההסתדרות להגביל את הפעילות [של הנמלים החדשים ברציפים הקיימים - א.א.] אך ורק למכולות והתקבלה תשובה מפורשת שאמרה שלא יכולים להגביל אותו ואין כוונה לעשות את זה. לכן שם גם אנשי ההסתדרות, [למיטב] הבנתי, הבינו וידעו זה על השולחן והמגרש."

עדות מר בלומנטל^[22]:

"לאורך כל המו"מ גם אני כמנכל חברת נמל אשדוד ביקשנו להגביל את כתב ההסמכה של [חברות הנמל החדשות] ולאורך כל הדרך המדינה סירבה לכך."

עדות גב' טרנר^[23]:

"מהר מאוד שהגעתי [לתפקיד מנכ"ל משרד התחבורה - א.א.], פנה אלי אבי אדרי ואחרים ואחת הסוגיות הראשונות שעלו זה שהמדינה תבטיח לנו שהזכיין החדש לא יעסוק במטען כללי. זו שאלה שהופנתה אלי אישית. הלכתי ובדקתי עם חברת נמלי ישראל מה המצב ומה כתב ההסמכה אומר, זה היה בתחילת התפקיד שלי במשא ומתן. הבהירו לי שכתב ההסמכה מאפשר לפרוק כל מטען. חזרתי ואמרתי אישית לכל נציג שהוא ולאבי, שאנו לא יכולים להבטיח אישית דבר כזה, כי כתב ההסמכה מאפשר לו לעשות כל דבר." (הדגשה הוספה - א.א.)

וכן^[24] -

"ש. גורמי המקצוע העריכו שהנמלים החדשים יפרקו מטען כללי? זה מה שהם שיקפו לעובדים?

ת. אנחנו שיקפנו שלזכיין הפרטי מותר לעשות הכל ושסביר שהוא יפרוק מכולות... זאת אומרת, חשבנו שהוא יפרוק מכולות, אבל מעולם לא אמרנו שהוא לא יפרוק מטען כללי, כי לא יכולנו לומר זאת." (הדגשה הוספה - א.א.)

1. מלבד העדויות שנשמעו לפנינו הובאו ראיות נוספות המצביעות על מודעות ההסתדרות, הרבה לפני חתימת הסכמי הרפורמה, לאפשרות שחברות הנמל החדשות יעסקו בניטול מטען כללי. למשל דברי מר אבי ניסנקורן מיום 28.5.18, בשעה ששימש כיו"ר ההסתדרות, במסגרת ההליך הקודם, כך^[25]:

"בית הדין מבין את גודל השבר שאנו מסתכלים עליו במועד פתיחת התחרות. המדינה הבהירה שמעבר לנושא הכבד שזה לב העבודה של הנמל [הכוונה היא לתחום המכולות - א.א.], כתב ההסמכה מאפשר לנמלים האחרים להתחרות... מעבר לשבר במכולות...

אנו מדברים על סיטואציה שבעתיד יהיו תחרות על מכוניות ועל המטען הכללי."

דברים ברוח זו נשמעו במסגרת אותו הליך, במועד מאוחר יותר (2.2.20) אך קודם לחתימת הסכם אשדוד, גם מפי מר שרף ("ההנהלה זימנה אותנו לדיון כלכלי והציגה לנו את התחרות שהולכת להיות לדוגמה במטעני מתכות [מטעני מתכות הם מטען כללי - א.א.]")^[26] ומפי מר בוטבול ("יצרו איזה שישה תרחישים של מה שיכול לקרות לחברה, תרד עבודה במכולות, מתקן כללי [צ"ל: מטען כללי - א.א.], תפזורת... אם מדובר בהורדת עבודה במתקן הכללי? זה שם אותנו בסיטואציה שמצד אחד דורשים מאיתנו התייעלות ועכשיו אומרים לנו שבמתקני התפזורת רוצים בכלל להוריד את התקנים")^[27].

1. עינינו הרואות, כי עמדת המדינה לאורך כל המשא ומתן היתה שלא ניתן להגביל את תחומי עיסוקן של חברות הנמל החדשות ושלא ניתן לפיכך להיעתר לבקשת ההסתדרות (וגם לבקשת חברת נמל אשדוד) להגביל את התחרות לתחום המכולות בלבד. עוד עולה מהדברים שעמדה זו נמסרה לנציגות העובדים לכל אורך הדרך וכי ההסתדרות היתה מודעת לתוכן כתבי ההסמכה הרבה לפני חודש פברואר 2019. בנסיבות אלה, שתיקת הסכמי הרפורמה ביחס לסיוג סעיפי המיצוי והשקט בנושאים המפורטים בסכסוכי ינואר ואפריל, מתיישבת יותר עם עמדה הרואה בכך הסדר שלילי מאשר עם עמדה הסבורה כי זהו חסר הטעון השלמה.
2. ממכלול הראיות שהוצגו לפנינו ומהעדויות שנשמעו, כמפורט לעיל ולהלן, עולה כי גורמים מוסמכים במדינה לא התחייבו - ודאי לא התחייבות בת תוקף, כי לא תהא תחרות בין הנמלים החדשים והנמלים הוותיקים בתחום המטען הכללי. הא ראיה, שאין ההסתדרות טוענת לפנינו כי עיסוק הנמלים החדשים בניטול מטען כללי מהווה הפרה של הסכמי הרפורמה. בהקשר זה ראוי להתייחס לדברים שנאמרו בשיחת יצחקי. נזכיר כי במועד השיחה כיהן מר יצחקי כיו"ר הדירקטוריון של חנ"י וקודם לכן כיהן כמנכ"ל משרד התחבורה. כפי שהובא לעיל, באותה שיחה אמר מר יצחקי כי העיסוק של נמל הדרום יהא בתחום המכולות בלבד, וכאשר התבקש להראות את כתב ההסמכה של חברת נמל הדרום, או "מסמך שאני יודע שהם עובדים רק מכולות"^[28], השיב מר יצחקי - "אני אדאג לזה". למעשה, שיחה זו, אף שהוגשה כראייה על ידי ההסתדרות, מלמדת על הקושי בעמדתה.

ראשית, מדובר בשיחה משנת 2019 ואילו הסכמי הרפורמה נחתמו זמן רב לאחריה, גם הסכמי המעבר נחתמו לאחריה, ודווקא היא מחזקת את מסקנתנו כי לו הגיעו הצדדים להסכמה לסייג את הסכמי הרפורמה, כך שיחולו אך ורק על ההשלכות של עיסוק הנמלים החדשים בתחום המכולות, הם היו מציינים זאת במפורש בהסכמים. כך כאמור לא נעשה, גם לא בהסכם אשדוד, שנציגי שניים מהוועדים בו היו צד לשיחת יצחקי;

שנית, אכן, שיחה זו היא ביטוי אחד מני רבים להערכה ששררה בקרב כלל גורמי המקצוע במדינה וביתר הגורמים הרלוונטיים, בתקופת ניהול המשא ומתן ולמעשה עד עתה, שלפיה הלכה למעשה, חרף האפשרות שניתנה לחברות הנמל החדשות לפעול בתחום המטען הכללי, התחרות אל מול חברות הנמל הוותיקות תהא בתחום המכולות בלבד. אין לנו צורך לסקור את שלל הראיות שהוצגו על ידי ההסתדרות בתמיכה לכך (שגם הן מתיישבות למעשה עם המסקנה שמדובר בהערכה בלבד ולא בהתחייבות או הבטחה מחייבת), ונסתפק בהפניה לסעיף 49 בעמדת המדינה מיום 2.3.22, הנתמכת בתצהירה של גב' טרנר, שם נאמר כי "לאורך המשא ומתן ההערכה של כל הצדדים למשא ומתן היתה שהחברות המפעילות יתרכזו בתחום המכולות ...". ואכן, הנמלים החדשים נבנו והחלו לפעול כמסופים לניטול מכולות בלבד ולא כללו ציוד לניטול מטען כללי.

אולם מכאן ועד לקביעה כי הערכה זו עולה כדי התחייבות של המדינה או כי הערכה זו מלמדת שהמשא ומתן בעקבות הרפורמה בנמלים התנהל אך ורק על השלכות התחרות בתחום המכולות, תוך שכל הצדדים הרלוונטיים מסכימים כי ההשלכות בגין התחרות בתחום המטען כללי יוסדרו בנפרד - המרחק רב.

למעשה, מהראיות עולה כי ההסכמים הותירו והתירו "אפשרות" של פתיחת התחרות בין הנמלים החדשים והוותיקים גם בתחום המטען הכללי, הגם שנראה כי כלל הצדדים העריכו אותה כאפשרות לא ריאלית, אפילו נכון לחודש פברואר 2021, עת נחתם הסכם אשדוד. לעניין זה ראו עדות מר אדרי, שלפיה "אני חושב שהמדינה לא צפתה שכל האירוע הזה יקרה. היא לא חשבה בחלומות המסוייטים של מי שיושב פה שהקורונה תגיע"^[29] ותוביל ליצירת הפקק הימי^[30] - ולמימוש האפשרות של ניטול מטען כללי על ידי הנמלים החדשים במטרה לצמצם את נזקיו של הפקק האמור.

על רקע זה, אמנם ניתן להבין מדוע הצדדים לא התייחסו בהסכמים באופן קונקרטי לשאלה מה יקרה אם תתממש האפשרות לפתיחת התחרות בתחום המטען הכללי, אולם אף שהיה בידם לשמר את האפשרות לדון בשאלה זו בעתיד, הם לא עשו כן.

1. בהינתן כי הסכם מסדיר את הקצאת הסיכונים של כל אחד מהצדדים לו, הרי שבמקרה זה, הסיכון להתממשות התרחיש של עיסוק הנמלים החדשים במטען כללי רובץ לפתחה של ההסתדרות, שהיא צד מנוסה ומיומן בעריכת הסכמים מסוג זה והיא הצד הטוען לפירוש ההסכמים באופן שאינו מתיישב עם לשונם, כך שיחולו רק על חלק מהשלכות הרפורמה ולא על כולן. ההסתדרות לא הוכיחה שאומד הדעת המשותף של הצדדים להסכמים היה שהסכמי הרפורמה יסדירו אך ורק את אותן השלכות שהן פועל יוצא מהעיסוק של הנמלים החדשים בתחום המכולות. לכל היותר ייתכן שניתן לומר כי מבחינת ההסתדרות זוהי "טעות בכדאיות העסקה"^[31], ומשכך ההסתדרות לא פטורה מהתחייבויותיה על פי ההסכמים.

אם ייאמר אחרת, כי אז וכתמונת מראה, המדינה וחברות הנמל הוותיקות שנטלו סיכון בהסכמתן לפרישה מוקדמת של עובדים בתנאים משופרים עד מאד, נוכח ההערכה כי פתיחת הנמלים החדשים תביא בטווח הזמן המיידי לירידה בהיקף המטענים הנכנסים לנמלים הוותיקים, עשויות לטעון כי יש לעצור פרישה זו בנימוק שהערכה זו התבדתה (נוכח התגברות התנועה הימית בעולם ובישראל) ושפרישת העובדים הכניסה את הנמלים הוותיקים למצוקת כוח אדם מקצועי הפוגע ביכולתם להתמודד, בין היתר, עם תנועת המטענים הנוכחית.

1. ויובהר, השאלה אם יש להשקיף על התבנית החוזית כפורשת כנפיה על סיכון שלא הוסדר בה באופן מפורש - וזאת מכוח המנגנונים החוזיים המקובלים כגון, פרשנות אומד דעתם המשתמע של הצדדים, השלמת חוזה מכוח סעיף 26 לחוק החוזים או דוקטרינת הביצוע בקירוב - היא שאלה משפטית. שאלה זו נוגעת להיקף החוזה ותוכנו. אולם, ועוד בטרם תגיע השאלה לפתחו של בית הדין, רצוי כי צדדים ליחסי עבודה, ובפרט יחסי עבודה קיבוציים שבהם חובת תום הלב היא מוגברת, יבואו בדברים על מנת לבחון אם ניתן ליישב את המחלוקת בדרכי שלום, ללא צורך בהכרעה משפטית. אם ניסיון זה לא צלח, או אז יעלה הצורך להכריע בשאלה המשפטית האמורה. לעיתים יימצא שמבחינה משפטית יש לפרש את ההסכמה כפורשת כנפיה על סיכון מסוים, ואו אז המענה למחלוקת משפטית בדבר היקף ההסכמה ותוכנה יהא משפטי. עם זאת, יתכנו נסיבות שבהן כתפיה של ההסכמה צרות מכדי להחזיק שינוי נסיבות מהותי המהווה "טריפת הקלפים" מבחינת הסיכונים שהתממשו, ולכן המענה למחלוקת המשפטית האמורה יהא כי אין מנוס מניהול משא ומתן בדבר דרך התאמת ההסכמה למציאות החדשה שנוצרה, ויש להניח שמשא ומתן כזה נוכח "טריפת הקלפים" יביא לעריכת התאמות מהותיות בהסכמה בהתאם לנסיבות העניין. מכל מקום, וכאמור לעיל, השאלה הראשונית בדבר היקפה של ההסכמה ותוכנה היא משפטית ולכן היא טעונה בירור וליבון בבית הדין, ולא שימוש בזכות השביתה לשם כפיית עמדת הטוען לצורך בביצוע אותן התאמות (אין באמור משום הבעת עמדה ביחס לשאלה אם בנסיבות העניין שלפנינו אמנם יש לקבוע כי חל שינוי נסיבות המחייב ניהול משא ומתן. גם אין באמור משום הבעת עמדה ביחס לאפשרות לנקוט צעדים ארגוניים לשם קידום משא ומתן כאמור, היה וייקבע כי הוא מוצדק וקמה חובה לנהלו).
2. זאת ועוד, כעולה מהראיות שלפנינו, בפועל, היקף העיסוק של הנמלים החדשים עד כה בניטול מטען כללי הוא מינורי (ובמקרה של נמל הדרום כמעט זניח), וזאת גם לאחר ההקצאה הזמנית (למשך עד שנתיים לכל היותר) של רציפי העתודה (לדיון בעניין זה כשלעצמו נפנה מיד). גם ההסתדרות מסכימה כי בשלב זה, בשל הנסיבות שהביאו ליצירת הפקק הימי, לא פחת היקף המטענים שנכנסו לנמלים הוותיקים, ומכל מקום לא הוצגו לנו נתונים המלמדים כי שינוי הנסיבות הביא כבר כעת או יביא בטווח הזמן הקרוב לפגיעה מהותית בציבור עובדי הנמלים הוותיקים.

היתר השימוש ברציפי העתודה

1. בכל הנוגע להיתר השימוש ברציפי העתודה הדברים דומים. אין טענה כי ההיתר ניתן שלא בהתאם לקבוע בכתבי ההסמכה, קרי שלא התמלאו התנאים שנקבעו בכתבי ההסמכה, שבהתקיימם רשאים הנמלים החדשים לעשות שימוש ברציפי העתודה, לאחר קבלת היתר. הטענה היא שההסכמים מבוססים על הנחה שהקצאת רציפי העתודה תיעשה בחלוף פרק זמן רב ממועד פתיחת התחרות. גם לעניין זה יש לומר - אכן זו היתה ההנחה של הצדדים למשא ומתן, אולם נוכח תוכן כתבי ההסמכה מדובר בתרחיש אפשרי מבחינת פעילותם של הנמלים החדשים, שההסתדרות היתה מודעת אליו לפני חתימת הסכמי הרפורמה^[32]. משכך מדובר בסיכון שהתרחשותו, גם לפני המועד שהצדדים ראו לנגד עיניהם, חוסה תחת סעיפי המיצוי והשקט. כך, למשל, העיד בעניין זה מר מלכין^[33]:

"השרים קיבלו החלטה מסויימת לאור הסיטואציה המשקית. האם הנסיבות והסיטואציה [היו צפויים - א.א.] בשעת חתימת ההסכם? לא. כל הצפי היה אחר בגלל זה הסכמנו לפרישת עובדים. אבל עדיין מבחינתנו ההסכם הסדיר גם את התרחיש האחר. נכון שזה לא היה הצפי העיקרי... אבל היה חשוב למדינה בכתב ההסמכה [לשמר] לעצמה את האפשרות הזאת בגלל שהיא ידעה שיש דברים לא צפויים."

וכן^[34] -

"לגבי השטחים החדשים - לא דובר ספציפית על תרחיש כזה או אחר. מבחינתנו ברגע שארגון העובדים הבין שהשרים יכולים להקדים ולהקצות באופן שונה מהתוכנית, מבחינתנו הדבר הזה הוא חלק מהפתיחה לתחרות וחלק מהרפורמה ולכן הוסדר בסיטואציה הזאת."

ראו גם עדות מר כחלון^[35]:

"לשאלת בית הדין, צפיתם את התרחיש ששטח ב' יוקצה הרבה לפני שכרמל ב' תהיה רלוונטית לנמל חיפה?

ת. אחרת לא היינו מציינים את זה בהסכם.

...

לשאלת בית הדין - בהסכם היה צפי של הקדמה, שני הצדדים הביאו בחשבון...

ת. לא צפי, אלא אפשרות או אופציה."

1. אכן, צודקת ההסתדרות כי הצדדים ראו לנגד עיניהם, כתרחיש סביר יותר, את הקצאת רציפי העתודה לאחר חלוף פרק זמן ארוך יותר משחלף עד כה - פרק זמן שיאפשר לנמלים הוותיקים להסתגל לתחרות טרם זו תוחרף ואף להשלים את הליכי התכנון שיאפשרו את הפיתוח של רציף כרמל ב', אם חברת נמל חיפה תבקש זאת. אולם, הסתכלות זו, כמו העמדה בעניין פתיחת התחרות בתחום המטען הכללי, היא בגדר הערכה בלבד שאינה עולה כדי התחייבות בת תוקף, וכאמור, שעה שמתן ההיתר הוא אפשרות קיימת על פי הסכמי הרפורמה ושעה שההיתר ניתן על פי התנאים הקבועים בכתבי ההסמכה, הרי שעל השימוש ברציפי העתודה, לרבות מוקדם מכפי שהצדדים להסכמים צפו, חלים סעיפי המיצוי והשקט.
2. זאת ועוד, יש לזכור כי היתר השימוש ברציפי העתודה מוגבל הן מבחינת סוג המטען (כללי) והן מבחינת משך ההיתר (לכל היותר שנתיים, אם נניח כטענת ההסתדרות כי התנאי האחר לפקיעת ההיתר אינו מעשי). על כן, בכל מקרה הוא לא יכול לעלות כדי שינוי נסיבות שייתכן שבכפוף להוכחתן בכוחו לחייב, מכוח עקרון תום הלב, ניהול משא ומתן על התאמות.

סיכום

הנמלים הוותיקים

1. משלא נקבע בהסכמי הרפורמה שהם מסדירים רק חלק מההשלכות של הרפורמה, ומשסעיפי המיצוי והשקט לא החריגו את נושא המטען הכללי או את נושא הקצאת הרציפים, לרבות הקדמת ההקצאה, הכרזות ינואר ואפריל המכוונות לנמלים הוותיקים מנוגדות להתחייבויות ההסתדרות בהסכמי הרפורמה למיצוי תביעות ולשקט תעשייתי. לפיכך, ההסתדרות אינה רשאית לנקוט מכוחן צעדים ארגוניים בנמלים הוותיקים. בנוסף, גם אם יש יסוד לטענת ההסתדרות שלפיה התרחש שינוי נסיבות המצדיק ניהול משא ומתן - וכאמור איננו מביעים עמדה בכך, אין בכך כדי להקים לה עילת שביתה להבדיל מעילה לנקיטת הליך משפטי.

חברות התעבורה

1. בהינתן הקביעות דלעיל אין צורך להידרש לטעמים הפרטניים הנוספים הנוגעים לחברות התעבורה, המפורטים בבקשות הצד שלהן. די בכך שמבחינת עובדיהן אין כל השלכה לפתיחת התחרות גם בתחום המטען הכללי או להיתר השימוש ברציפי העתודה.
2. גם אילו היינו מגיעים למסקנה שבהסכמי הרפורמה קיים חסר הטעון השלמה, לא היה בידינו לקבל את טענת ההסתדרות שלפיה לצורך הסדרת השלכות התחרות בתחום המטען הכללי יש להעמידה במצב שהיה ערב הסכמי הרפורמה ועל כן היא רשאית לנקוט צעדים ארגוניים גם בקרב חברות התעבורה.
3. סעיפים 20 - 21 להסכם הקיבוצי המיוחד מיום 9.12.19 בין ההסתדרות, חנ"י וחברת נמל אשדוד בנוגע למעבר עובדי מחלקת הים של חברת נמל אשדוד לחנ"י ובהמשך לתעבורה אשדוד; סעיפים 20 - 21 להסכם הקיבוצי המיוחד מאותו היום ובין אותם צדדים^[36] בנוגע למעבר הנתבים וקציני הים בגוררות; סעיפים 20 - 21 להסכם הקיבוצי המיוחד מיום 27.8.19 בין ההסתדרות, חנ"י וחברת נמל חיפה בנוגע למעבר עובדי אגף הים של חברת נמל חיפה לחנ"י ובהמשך לתעבורה חיפה; וסעיפים 20 - 21 להסכם הקיבוצי המיוחד מאותו היום בנוגע למעבר הנתבים - כל אלה מסדירים את מיצוי התביעות ואת השקט התעשייתי בנוגע למעברים האמורים. וכך הם קובעים (מאחר שסעיפים אלה זהים כמעט לחלוטין בכל 4 ההסכמים, יצוטטו להלן רק הסעיפים מתוך ההסכם המסדיר את מעבר עובדי מחלקת הים של חברת נמל אשדוד (הסכם 366/2019)):

"20. מיצוי תביעות

הסכם זה מהווה מיצוי מלא ומוחלט של כל תביעות הצדדים בקשר למעברי העובדים העוברים והעובדים העוברים בפנסיה תקציבית והשאלתם כאמור בהסכם זה, ובקשר לאמור בהחלטת הממשלה בנוגע לנמל אשדוד, להתקיימות יתר התנאים המוקדמים הנזכרים בסעיף 6 לעיל [מדובר על סעיף המסדיר את מעבר העובדים לתעבורה אשדוד בתנאים מסוימים, וכל עוד הם לא מתקיימים - לחנ"י - א.א.], ולאמור בהסכם עקרונות אשדוד בנוגע למעבר מחלקת ים כהגדרתה בהסכם. לאחר התקיימות יתר התנאים המוקדמים, יחול האמור בסעיף זה ובלבד שהתנאים המוקדמים יקודמו ויבוצעו בהתאם לקבוע בהם. האמור יחול אף במקרה שבו מעבר העובדים העוברים והעובדים העוברים בפנסיה תקציבית לחנ"י ולחברה הקולטת, לפי העניין, בהתאם להוראות הסכם זה יעוגן בחקיקה, בנוסח סעיף 49 לחוק הרספ"ן [חוק הספנות - א.א.], בשינויים המחויבים.

21. שקט תעשייתי

21.1. הצדדים מתחייבים כי לא ינקוט צד אחד או יחידה מיחידותיו נגד הצד השני או יחידה מיחידותיו, באמצעי שביתה או השבתה, מלאה או חלקית או כל פגיעה אחרת בהליכי העבודה או סדריה, בקשר למעברי העובדים העוברים והעובדים העוברים בפנסיה תקציבית והשאלתם כאמור בהסכם זה, ובקשר לאמור בהחלטת הממשלה בנוגע לנמל אשדוד, להתקיימות יתר התנאים המוקדמים הנזכרים בסעיף 6 לעיל, ולאמור בהסכם עקרונות אשדוד בנוגע למעבר מחלקת ים כהגדרתו בהסכם. לאחר התקיימות יתר התנאים המוקדמים, יחול האמור בסעיף זה [ו]בלבד שהתנאים המוקדמים יקודמו ויבוצעו בהתאם לקבוע בהם. האמור יחול אף במקרה שבו מעבר העובדים העוברים והעובדים העוברים בפנסיה תקציבית לחנ"י ולחברה הקולטת, לפי העניין, בהתאם להוראות הסכם זה יעוגן בחקיקה, בנוסח סעיף 49 לחוק הרספ"ן, בשינויים המחויבים.

21.2. ההסתדרות מתחייבת כי אם יהיה מצב שבו העובדים העוברים יועסקו על ידי חנ"י כאמור בסעיף 6.3, ובאותו זמן יועסקו על ידי חנ"י גם עובדי אגף ים של חברת נמל חיפה בע"מ לאחר שהועברו אליה מכוח ההסכם הקיבוצי מיום 27.8.2019, אזי ההסתדרות מודיעה כי בתקופה זו ניהול משא ומתן יתנהל כשני סקטורים - לגבי העובדים המושאלים לחברת הבת, ובנפרד לגבי העובדים המושאלים לחברת בת מקבילה בנמל חיפה; והעובדים בשני הסקטורים כאמור לא ינקטו באמצעי שביתה או השבתה, מלאה או חלקית או כל פגיעה אחרת בהליכי העבודה או סדריה, בו זמנית לעובדי הסקטור השני.

21.2.1 ההתחייבות האמורה לא תחול במקרים שבהם יחול לגבי עובדי שני הסקטורים במקביל, איזה מהבאים:

א. הפרטה

ב. פיטורים קולקטיביים

ג. הרעה בתנאי ההעסקה הקיימים במועד המעבר

ד. פגיעה בבלעדיות כאמור בסעיף 6.2.3 [הכוונה היא לבלעדיות תעבורה אשדוד במתן שירותי תעבורה ימית בנמל אשדוד, למעט שירותי קשירה, ריתוק והתרה לנמל הדרום - א.א.].

21.2.2 מבלי לגרוע מהאמור לעיל, אין באמור לגרוע מטענות אחרות של כל צד בנוגע לשביתה. למען הסר ספק אין באמור כדי לגרוע מזכותם של העובדים להשתתף בשביתה שתוכרז ע"י ההסתדרות במישור הארצי של עובדי המגזר הציבורי או כלל המשק."

1. מהקבוע בסעיפים אלה עולה התחייבות ההסתדרות למיצוי ולשקט ביחס "למעברי העובדים העוברים והשאלתם כאמור בהסכם זה ובקשר לאמור בהחלטת הממשלה" שהוגדרה במבוא להסכמים הנ"ל כהחלטה בדבר הוצאת מחלקות הים מהנמלים הוותיקים והעברתן לחברות בת של חנ"י. דהיינו, מבחינת עובדי הנמל הוותיקים שהוסדר מעברם (או השאלתם) לחברות התעבורה מוצו התביעות בקשר למעבר שבא בעקבות הרפורמה בנמלים. יתר על כן, ההחרגה של השקט התעשייתי נעשתה בשני הקשרים שאינם נוגעים לענייננו.
2. לפיכך, ההסתדרות אינה רשאית לנקוט צעדים ארגוניים בחברות התעבורה מכוח הכרזות ינואר ואפריל.

חברת נמלי ישראל (חנ"י)

1. כאמור, חנ"י כלולה רק בהכרזת אפריל. לא הוצגו לפנינו כל השלכות על עובדי חנ"י כתוצאה מפתיחת התחרות בנמלים - לא בתחום המכולות ולא בתחום המטען הכללי. לא בכדי בהליך הקודם לא נחתם הסכם רפורמה ביחס לעובדים אלה ולא בכדי בהסכם הקיבוצי לעובדי חנ"י שנחתם ביום 11.11.21 לא מוזכר עניין זה. יתר על כן, גם לא הוצג לפנינו טעם, ולו קלוש, המצדיק את כריכתה של חנ"י בצוותא חדא עם הנמלים הוותיקים או עם חברות התעבורה הימית. בנסיבות אלה לא היה כלל מקום לכלול את חנ"י בהכרזת אפריל. בהקשר זה נעיר כי ראוי לו לארגון עובדים לשקול היטב מי הם העובדים שאותם הוא כורך בסכסוך שעליו הוא מכריז.
2. לפיכך, ההסתדרות אינה רשאית לנקוט צעדים ארגוניים בחנ"י מכוח הכרזת אפריל.

ז. סוף דבר

1. בקשות ינואר ובקשות אפריל מתקבלות. נקיטת צעדים ארגוניים מכוח הכרזת ינואר ו/או מכוח הכרזת אפריל - אסורה, ועל עובדי חברות הנמל הוותיקות, עובדי חברות התעבורה ועובדי חנ"י להמשיך בקיום עבודה מלאה, סדירה ותקינה, לרבות (ומבלי לגרוע מכלליות ההוראה) מתן שירותי ים לאניות מטען כללי שיעדן הוא איזה מהנמלים החדשים באיזה מהרציפים שהותר להם השימוש בו, ועל ההסתדרות להפעיל את כוחה הארגוני לשם כך. למען הסר ספק, צו זה מוגבל לנקיטת צעדים ארגוניים מכוח הכרזות ינואר ואפריל.
2. כמקובל בהליכים קיבוציים - אין צו להוצאות.

השופטת לאה גליקסמן

אני מצטרפת לחוות דעתו המקיפה של סגן הנשיאה השופט איטח.

השופטת חני אופק-גנדלר

אני מסכימה לאמור בחוות דעתו רחבת היריעה של סגן הנשיאה, השופט איטח.

נציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ

אני מסכים לעמדת סגן הנשיאה, השופט אילן איטח, כפי שפורטה לעיל. יחד עם זאת, אני מבקש להוסיף התייחסות הקשורה לסעיפים 54 - 59 לעמדתו.

1. סעיפים אלה עוסקים במגבלות המפורטות בחוק, בפסיקה ובהסכמים הקיבוציים שעליהם חתום הארגון היציג, ושעל פיהן עליו לפעול, בכל הקשור להחלטה בדבר הצדדים שאותם יש לכלול כחלק מהסכסוך, ואֵילו צדדים שאין מקום לכלול אותם.
2. מבלי לפגוע בלגיטימיות של שימוש בכוח ארגוני בעת סכסוך קיבוצי, אני סבור כי יש להשתמש בכוח ארגוני זה בתום לב, באופן ממוקד ואחראי, תוך תיחום הצדדים המעורבים רק למי שיש לו נגיעה ישירה לסכסוך הקיבוצי (אלא אם מדובר, למשל, על שביתת סולדיריות, מה שאין כן בענייננו). ומכאן, צריכה הייתה ההסתדרות הכללית להימנע בעת ההכרזה על סכסוכי העבודה שלפנינו מלערב צדדים (גם ועדי עובדים וגם הנהלות) אשר אינם קשורים ישירות לסכסוכים.
3. לא זו בלבד, ההסתדרות הכללית הייתה מודעת להסכמים שהיא עצמה חתמה, במסגרת מכלול הסכמי הרפורמה בנמלים, ואשר הוציאו את עובדי חברות התעבורה ואת עובדי חנ"י ממתחם סכסוכים בעלי אופי כפי שהוכרזו במקרה שלפנינו. הכנסתם כחלק מהסכסוכים שלפנינו היא בניגוד מפורש להסכמים אלו.

זה מעשה שיש לדחות אותו, ולדעתי, על בית הדין לומר באופן מפורש שמעשה זה אינו מקובל במערכת יחסי עבודה קיבוציים.

1. לאור כל האמור לעיל, לו דעתי הייתה מתקבלת, הגם שלא נהוג להשית הוצאות בסכסוכים קיבוציים, אני חושב כי בנסיבות המקרה דנן היה מקום להשית הוצאות משמעותיות על ההסתדרות הכללית, לטובת חנ"י וחברות התעבורה.
2. והערה לסיום, האמור לעיל אמנם נוגע לסכסוכים שלפנינו. יחד עם זאת, העקרונות אשר צוינו לעיל חייבים להיות מיושמים בכל הארגונים היציגים הפועלים בישראל עובר לקבלת החלטה על הכרזת סכסוך עבודה קיבוצי.

נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר

אני מסכים עם האמור בעמדת סגן הנשיאה, השופט איטח. אשר לשאלת ההוצאות, אני מצטרף לעמדת נציג הציבור, מר עצמון ליפשיץ.

נציגת ציבור (עובדים) גב' ורדה אדוארדס

אני מסכימה לאמור בחוות דעתו של סגן הנשיאה, השופט איטח. בשאלת ההתייחסות להרחבת הסכסוך כלפי צדדים שלא היתה להם נגיעה לנושא וכן בשאלת ההוצאות, אני מצטרפת לעמדת נציג הציבור, מר עצמון ליפשיץ.

נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון

אני מצטרפת לעמדת סגן הנשיאה אילן איטח.

בהתייחס לאמור בחוות דעתו של חברי, נציג הציבור מר עצמון ליפשיץ, לטעמי, לא ניתן להתייחס לשיקול דעת של צד כזה או אחר אשר בסופו של הליך משפטי מתברר כשגוי, כחוסר תום לב של אותו צד או כחוסר אחריות מצדו.

במקרה שלפנינו מדובר במשא ומתן ארוך ומייגע שהשתרע על תקופה של שנים רבות ואשר לווה בהליכים משפטיים לא מעטים. הרבה מים זרמו בנהר בתקופה זו, כמו גם הרבה מילים, דרישות והצהרות שהוחלפו בין הצדדים, כולל של גורמים רגולטוריים ואחרים, אשר בפועל על אף מעורבותם הישירה במשא ומתן, כלל אינם חתומים על ההסכמים עצמם. 

מילים, דרישות והצהרות אלה, על אף שלא קיבלו במלואן ביטוי בהסכמים עצמם, הביאו מן הסתם כל צד לפרשם באופן המתאים ביותר לעמדותיו הוא. ואולם, פרשנות שונה של מילים כתובות או כאלו שנאמרו בעל פה, של הצהרות או אפילו של מעשים, אינה יכולה להיחשב כחוסר תום לב או כאי לקיחת אחריות של צד זה או אחר.

סעיפים 24(2) ו-25(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, מגדירים את סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בנושאים הקשורים להסכם הקיבוצי, ובין היתר בעניין: "פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי אחר, או בכל ענין אחר הנובע מהם, או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין״.

קביעה לפיה פרשנות שגויה של הסכם או של עניין הנובע ממנו, מהווה חוסר תום לב של הצד להסכם אשר בית הדין לא קיבל את פרשנותו, עלולה בעתיד להרתיע צדדים להסכמים קיבוציים מלפנות לבית הדין בשאלת פרשנות הסכמים.

גם בנסיבותיו של המקרה הנוכחי איני סבורה כי ניתן לקבוע שההסתדרות, הגם שעמדתה לעניין פרשנות ההסכמים נדחתה, עשתה שימוש בכוחה הארגוני בחוסר תום לב או בחוסר אחריות.

סוף דבר

על דעת כלל חברי ההרכב, בקשות ינואר ובקשות אפריל מתקבלות כאמור בסעיף 61 לעמדת סגן הנשיאה. לפיכך, נקיטת צעדים ארגוניים מכוח הכרזת ינואר ו/או מכוח הכרזת אפריל - אסורה, ועל עובדי חברות הנמל הוותיקות, עובדי חברות התעבורה ועובדי חנ"י להמשיך בקיום עבודה מלאה, סדירה ותקינה, לרבות (ומבלי לגרוע מכלליות ההוראה) מתן שירותי ים לאניות מטען כללי שיעדן הוא איזה מהנמלים החדשים באיזה מהרציפים שהותר להם השימוש בו, ועל ההסתדרות להפעיל את כוחה הארגוני לשם כך. למען הסר ספק, צו זה מוגבל לנקיטת צעדים ארגוניים מכוח הכרזות ינואר ואפריל.

על דעת רוב חברי ההרכב, בניגוד לדעתם החולקת של נציגי הציבור מר עצמון ליפשיץ, מר דורון קמפלר וגב' ורדה אדוארדס - אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשפ"ג (20 דצמבר 2022) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. ניטול מטען = העמסת סחורה וסידורה על גבי אניה וכן פריקת סחורה מאניה וסידורה בנמל. ↑

2. כפי שסוכמו בהחלטה מיום 2.2.22. לעניין חברות התעבורה הנזכרות בציטוט - ראו סעיף 4. ↑

3. ראו סעיף 4 וכן ה"ש 5 להלן. ↑

4. שירותי קשירה, ריתוק והתרה לנמלים החדשים הם בגדר רשות. ↑

5. ביחס לנמל אשדוד נחתמו ביום 9.12.19 שני הסכמים קיבוציים מיוחדים, האחד מסדיר את מעבר הנתבים וקציני הגוררות והאחר מסדיר את מעבר יתר עובדי מחלקת הים. ביחס לנמל חיפה נחתמו ביום 27.8.19 שני הסכמים קיבוציים מיוחדים, האחד מסדיר את מעבר הנתבים והאחר מסדיר את מעבר עובדי אגף ים. ↑

6. סב"א 22575-08-22 וסב"א 41966-08-22 - סכסוך בין ארגוני בין ההסתדרות (הכללית) והסתדרות העובדים הלאומית. ↑

7. פניית נמל המפרץ מיום 25.7.21 ופניית נמל הדרום מיום 6.4.22. ↑

8. סעיף 3 לתגובתה הראשונית של ההסתדרות מיום 8.4.22 בתיק סק"כ 15446-04-22. ↑

9. עמ' 58 לפרוטוקול הדיון מיום 31.1.22 שורה 1. ↑

10. פרוטוקול הדיון המוקדם מיום 30.1.22 ופרוטוקול הדיון מיום 31.1.22 נושאים מספרים של שני הליכים בלבד: סק"כ 55221-01-22 וסק"כ 56051-01-22, אף שבאותו המועד כבר הוגשו כל בקשות ינואר. זאת משבאותם מועדים טרם ניתנה החלטה על "הקפצת" חלק מבקשות ינואר לבית הדין הארצי (הכוונה לעשיית שימוש בסעיף 24(ג) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969) ועל איחוד הדיון בכל הבקשות הללו, כפי שיפורט להלן. ↑

11. לשכת הספנות, פורום קהלת, עמותת תחרות - התנועה לחירות בתעסוקה, עמותת האינטרס שלנו ואיגוד המשתמשים בתובלה ימית בתפזורת לשינוע גרעינים ומספוא. ↑

12. ראו למשל דברי ב"כ ההסתדרות, עמ' 157 לפרוטוקול הדיון מיום 20.9.22, שורה 12. ↑

13. שם התאפשר לנמל המספנות לעסוק בניטול מטען כללי, אך בהגבלה למכסה של 5% בלבד מכלל שוק המטען הכללי, ונקבע שאם תיפרץ המכסה - תופקע התחייבות ההסתדרות לשקט תעשייתי. המדינה בסיכומי התשובה טוענת כי מדובר בטענות שהועלו לראשונה בסיכומי ההסתדרות ומבקשת למחוק את הסעיפים הרלוונטיים (סעיפים 62 - 63 לסיכומי ההסתדרות). ↑

14. עמ' 3 לתמליל, ש' 7 - עמ' 6, ש' 18. ↑

15. צורף להודעת חנ"י מיום 4.8.22. ↑

16. ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20.11.2019) (בקשה לדיון נוסף נדחתה - דנ"א 8100/19 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (19.4.2020)) (להלן - עניין ביבי כבישים). ↑

17. ע"ע (ארצי) 23030-07-10 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ - פומפן (4.7.2012) (להלן - עניין פומפן). ↑

18. ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1 (2006); רע"א 3961/10 המוסד ‏לביטוח ‏לאומי נ' ‏סהר חברה ‏לתביעות ‏בע"מ בשם מגדל ‏חברה ‏לביטוח בע"מ, פ"ד סה(2) 563 (2012); עניין ביבי כבישים. ראו גם פסיקתו של בית דין זה: ע"ע (ארצי) 27861-09-20 בגון - עתידים חברה לתעשיות עתירות מדע בע"מ (2.12.2021) וכן ע"ע (ארצי) 34409-10-18 הבלט הישראלי, ע"ר - ימפולסקי (6.5.2020). ↑

19. ע"א 2308/20 ‏פז חברת נפט בע"מ נ' ממן, בסעיפים 64 - 65 לפסק הדין (28.8.2022). ↑

20. סעיף 58 לסיכומי ההסתדרות. ראו גם עדות מר אדרי בעמ' 134 לפרוטוקול, שורה 16. ↑

21. עמ' 92 לפרוטוקול, שורות 6 - 10. ↑

22. עמ' 103 לפרוטוקול, שורות 4 - 5. ↑

23. עמ' 120 לפרוטוקול, שורות 12 - 18. ↑

24. שם, בשורות 21 - 27. ↑

25. עמ' 205 לפרוטוקול ההליך הקודם, שורות 21 - 24, עמ' 206, שורה 27. ↑

26. עמ' 274 לפרוטוקול הדיון הקודם, מיום 20.2.21, שורות 7 - 8. ↑

27. שם, עמ' 275 שורה 29 - עמ' 276 שורה 5. ↑

28. עמ' 6 לתמליל השיחה, ש' 17. ↑

29. עמ' 133 לפרוטוקול ש' 11 - 12. ↑

30. שם, בש' 19. ↑

31. סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. ראו לעניין זה הנפסק רק לאחרונה בע"א 5858/19 פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ נ' אופיר (5.7.2022) (בקשה לקיום דיון נוסף נדחתה - דנ"א 5154/22 אופיר נ' פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ (13.11.2022). ↑

32. ראו למשל עדות מר אדרי, עמ' 134 לפרוטוקול, שורות 7 - 24. ↑

33. עמ' 83 לפרוטוקול, שורות 13 - 18. ראו עדותו גם בעמ' 90 שורה 19 - עמ' 91 שורה 4. ↑

34. עמ' 92 לפרוטוקול, שורות 12 - 15. ↑

35. עמ' 99 לפרוטוקול, שורות 24 - 26, עמ' 100, שורות 7 - 8. ↑

36. ההסכמים (הן בנמל אשדוד והן בנמל חיפה) המסדירים את מעבר עובדי מחלקת הים נחתמו מול ההסתדרות - איגוד עובדי התחבורה, ואילו ההסכמים (הן בנמל אשדוד והן בנמל חיפה) המסדירים את מעבר עובדי הנתבים ו/או קציני הגוררות נחתמו מול ההסתדרות - האיגוד הארצי לקציני הים. ↑