הערעור

1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כבוד הרשמת הבכירה דנה ביאלר) בתא"מ 13985-03-20 מיום 02.01.2022 במסגרתו התקבלה תביעת המשיב, מר איאד עאבד, לחיוב המערערת (שביטחה את רכבו של המשיב הפורמלי) בתשלום 85% מהנזקים שנגרמו לרכבו של המשיב (היינו - סך של 36,171 ₪) כתוצאה מתאונת דרכים וכן בפיצוי בגין עוגמת נפש.

הרקע העובדתי

2. עסקינן בתביעה כספית לתשלום נזקים אשר אירעו לרכבו של המשיב, מסוג ב.מ.וו מ.ר 7399011 (להלן: "רכב המשיב") כתוצאה מתאונת דרכים שקרתה במעגל תנועה בכפר בענה ביום 24.07.2019 בשל התנגשות רכבו של המשיב ברכב המשיב הפורמלי מסוג סקודה מ.ר 5866253 אשר בוטח בזמנים הרלוונטיים אצל המערערת.

לאחר שהמערערת דחתה את דרישותיו לתשלום נזקיו, הגיש המשיב, ביום 08.03.2020, את התביעה לבית משפט קמא והעמיד את סכום תביעתו על 47,555 ₪.

3. לשם הוכחת הנזקים אשר נגרמו לרכב המשיב, צרף המשיב לכתב התביעה חוות דעת של השמאי עזארדין אגבאריה אשר בדק את הרכב ביום 25.7.2019 (יום לאחר התאונה) בה נרשם כי הרכב נפגע במוקד קדמי, בחזית. השמאי העריך את הנזק בסך של 37,253 ₪ (31,841 ₪, בתוספת מע"מ בשיעור 17%) וקבע כי נגרמה לרכב ירידת ערך בגין התאונה בשיעור 3.5% (3,502.49 ₪). סה"כ הנזקים על פי חוות הדעת, הועמד, אפוא, על סך של 40,756 ₪.

כמו כן, צורפו לכתב התביעה התכתבויות המשיב עם המערערת; דווח על התאונה לחברה המבטחת של רכב המשיב; אישור העדר תביעות, קבלה על תשלום שכ"ט השמאי בסך 1,800 ₪; חשבון עסקה ממוסך "פחחות וצבע פיראס" (להלן: "המוסך") על סך 37,253 ₪, ללא תאריך.

4. יצוין, כי תחילה לא הגישה המערערת כתב הגנה וניתן נגדה פסק דין בהעדר, אך זה בוטל. המשיב הפורמלי לא הגיש כתב הגנה.

למרות שנטען כי קיימת חוות דעת נגדית שנערכה על ידי חברת "ביטוח ישיר", בטרם התגלה שהמערערת הייתה זו שביטחה את רכב המשיב הפורמלי, בחרה המערערת שלא להגיש את חוות הדעת.

5. ביום 22.04.2021, התקיים קדם משפט בו נחקרו שני הנהגים (המשיב והמשיב הפורמלי) וביום 02.01.2022 התקיים דיון הוכחות, אך לא התייצבו עדים נוספים ולא הובאו ראיות. למרות שהמשיב הפורמלי ציין שתשאלו אותו שני חוקרים, המערערת לא הגישה דו"ח חקירה כלשהו ולא העידה חוקרים. באותה ישיבה סיכמו הצדדים את טענותיהם ועוד באותו יום, ניתן פסק דין קמא, עליו הוגש ערעור זה.

6. בדיון בערעור, שהתקיים ביום 07.04.2022, נוכח טענת המערערת לפיה המשיב לא הוכיח כי שילם עבור תיקון הרכב, נעשתה הפסקה בדיון, על מנת לאפשר לב"כ המשיב להציג מסמכים שיוכיחו תשלום עבור התיקון.

לאחר ההפסקה, הציג ב"כ המשיב בפני בית המשפט ובפני ב"כ המערערת, קבלה מספר 0724 על שיק בסך של 33,300 ₪ (להלן: "השיק") שהוצאה על ידי פחחות וצבע פיראס מכפר יאסיף, ביום 25.2.22 והיא נסרקה לאחר מכן לתיק בית המשפט.

7. בעקבות כך ולאחר דיון, הציע ב"כ המערערת כי ככל שיוכח שהשיק שפרטיו מופיעים בקבלה אכן נפרע בסמוך לתאריך 25.2.22, ולאיזה חשבון הוא נפרע וגם תומצא חשבונית מס, תסכים המערערת לדחיית הערעור בכפוף לזכותה לטעון להוצאות. ככל שלא תומצא הוכחה שהשיק נפרע, תעמוד המערערת על כל טענותיה בערעור ועל מתן פסק דין, תוך חיוב המשיב בהוצאות.

ב"כ המשיב הסכים לכך, וציין, כי ככל שתומצא הוכחה לתשלום יעמוד המשיב על דחיית הערעור ופסיקת הוצאות לטובתו.

8. בהתאם, ניתנה להסכמה תוקף של החלטה וכן ניתן צו לבנק לאומי, עליו נמשך השיק (להלן: "הבנק") להמציא אישור כי השיק אכן נפרע בסמוך ליום 25.2.2022 ולאיזה חשבון נפרע.

9. ביום 13.04.2022 הגישה המערערת הודעה אליה צורפה תעודת עובד ציבור מטעם הבנק, בה נרשם כי השיק לא נפרע ולא נמשך מחשבונו של המשיב בסמוך לתאריך המבוקש.

ביום 24.04.2022 הגיש המשיב תגובתו, בה טען כי הוא מסר את השיק בתאריך 25.02.2022 למוסך "פחחות וצבע פיראס" וחשב שהוא אכן נפרע, ולא ידע כי לא נפרע. כאשר התקשר לברר מול המוסך לאחר שהוגשה תעודת עובד הציבור, נאמר לו שהשיק הועבר לאחד מספקי המוסך ושלא ניתן לדעת את גורלו. לטענתו, צילום השיק והקבלה שצורפה מיום 25.02.2022 מוכיחים שאכן הועבר התשלום למוסך ויש להסתפק בכך.

10. יש להדגיש, כי השיק ניתן לאחר מתן פסק דין קמא ואף לאחר הגשת הערעור וכי, במגבלותיו של הליך זה, לא ניתן לברר את נכונות טענותיו של המשיב, בדבר מסירת השיק למוסך ובדבר "גורלו".

לפיכך, אבחן את פסק הדין כפי שניתן, על בסיס העובדות שהיו בפני בית משפט קמא.

תמצית פסק דין קמא

11. בית משפט קמא קיבל את התביעה, וחייב את המערערת, כאמור, בתשלום 85% מהנזקים שנגרמו לרכב המשיב, נוכח הטלת אשם תורם על המשיב, בשיעור 15% וכן בפיצוי בסך 1,000 ₪ בגין עוגמת נפש, שכר טרחת עו"ד בסך 4,700 ₪, והוצאות בסך 1,202 ₪

12. בית משפט קמא דחה את טענת המערערת לפיה, משלא הגיש המשיב קבלות על נזקיו, ונוכח דבריו בעדותו בהם הודה כי תוקנו לפחות 90% מהנזקים, יש לשלול ממנו את הפיצוי הכספי. בית משפט קמא קבע, כי המערערת איננה יכולה להבנות מכך שהמשיב הגיע, עם המוסך, להסדר של "תשלום מאוחר", כי מוטלת על המערערת החובה לפצות את הניזוק בגין הנזק בהתאם לדיני הנזיקין וכי קבלת טענתה תוציא את המערערת נשכרת, חרף חובתה בפיצוי.

13. נקבע, כי אין לגזור "גזירה שווה" מנזקים בתחום ובסדר הגודל הנדון במקרה דנן, מהדרך בה הלך בית המשפט בפסק הדין שניתן ברע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' אל סייד (10.09.2017) (להלן: "עניין הנסון") אליו הפנתה המערערת, שם נדונו נזקים המגיעים לכחצי מליון ש"ח.

בית משפט קמא הפנה לדברים שנאמרו בעניין הנסון, לפיהם על הנפגע להוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו "במידת ודאות סבירה" וציין כי, במקרה דנן, המשיב הביא טעם לכך שאין בידו קבלות וחשבוניות לתשלום, וכי המסמכים שהוצגו על ידי המשיב ובהם דו"ח שמאי שנעשה יום לאחר התאונה וכן חשבון עסקה מהמוסך בו מתוקן הרכב, ממלאים את מידת הוודאות המתבקשת (מידת ודאות סבירה) לפי הפסיקה, בהתאם לנסיבות ובשים לב לטענת המשיב בעניין אי הצגתן של קבלות בשל העדר אמצעים כלכליים לתיקון הרכב בבת אחת, ותיקון הרכב, "טיפין טיפין". בית משפט קמא האמין לעדותו של המשיב בעניין זה.

14. הוסיף בית משפט קמא וקבע, כי הפסיקה הנוספת אליה הפנתה המערערת איננה ישימה למצב בו מדובר באדם פרטי, אלא רק כאשר מדובר בחברות ליסינג והשכרת רכבים, שכן, ההנחה היא שהתיקון שאדם פרטי מבצע הוא בהתאם לחוות דעת השמאי.

בית משפט קמא הדגיש, שהמערערת יכולה הייתה להציג חוות דעת נגדית או לחקור את שמאי המשיב, אך היא החליטה שלא לעשות זאת ואף לא המציאה מסמכים נוספים והקלטות שלדבריה היא, נמצאים בידה.

15. בית משפט קמא קיבל, חלקית, את טענות המשיב בנוגע לעוגמת הנפש שנגרמה לו וחייב את המערערת, כאמור, בתשלום פיצוי בסך 1,000 ₪ (מתוך 5,000 ₪ שביקש), לאחר שהשתכנע כי עלה לכל הפחות מצד המערערת "ניחוח של ניסיון לדחות את מועד פיצוי התובע ככל שניתן וזאת ללא הצדקה".

טיעוני המערערת בערעור

16. במסגרת כתב הערעור, טענה המערערת כי טעה בית משפט קמא שקיבל את תביעת המשיב במלואה וזאת למרות שהמשיב לא הוכיח את נזקיו ולא הביא ראיות להוכחת התשלום עבור התיקון בפועל על אף שיכול היה לעשות כן.

17. נטען, כי קיימת בפסק דין קמא "טעות משפטית חמורה", אשר חותרת תחת הכלל הראייתי הבסיסי לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה" וחורגת מגבולות המקרה הספציפי שבנדון בהיותה מקטינה את נטל ההוכחה והראיה הנדרש מהמשיב ומעבירה הלכה למעשה את הנטל להוכחת התביעה מהמשיב אל המערערת והיא אף עלולה להיות "הרת אסון במובנה הרחב".

18. נטען עוד, כי פסק דין קמא עומד בניגוד להלכות מחייבות של בית המשפט העליון, אשר קובעות כי על הניזוק שמתקן את רכבו להוכיח את עלות התיקון בפועל ולהביא אסמכתאות לכך, וחוות הדעת שהוגשה בעניין זה, טרם התיקון, איננה רלוונטית, שעה שהוכח שהתבצע תיקון בפועל.

עוד נטען, כי בהתאם להוראות החוק ובפרט הוראות מס הכנסה, חייב כל עוסק להוציא קבלה מיד עם קבלת התשלום, ללא כל דיחוי. על כן, טעה בית משפט קמא שקיבל את טענתו של המשיב כי הוא לא קיבל קבלה כי טרם השלים את מלוא התיקונים, וכי הדבר אינו מתיישב עם טענתו לפיה הוא תיקן את רכבו במוסך מוסדר, ולא אצל "אדם פרטי".

כן נטען, כי גם אם היה ניתן לקבל את טענת המשיב כי טרם קיבל קבלה, הרי שהוא יכול היה להראות ראיות נוספות לביצוע התיקון לרבות ראיות בדבר הזמנת חלפים נדרשים או פירוט העבודות שבוצעו במוסך, ואף יכול היה להזמין את נציג המוסך שיעיד כי בוצעו תיקונים ומה עלותם. משלא עשה כן, לא היה כל בסיס לקבלת התביעה.

19. המערערת מציינת עוד, כי אין מדובר בהתערבות בקביעות עובדה או מהימנות, אלא במסקנות משפטיות שגויות, אשר הובילו לתוצאה שגויה ולכן יש מקום להתערב בפסק הדין ולבטלו.

20. בהתייחס לפיצוי בגין עוגמת נפש, נטען כי אין מקובל לפסוק פיצוי שכזה, בתיקים מסוג זה, ושלא היתה כל הצדקה לכך.

טיעוני המשיב בתשובה לערעור

21. המשיב סומך ידו על מסקנות בית המשפט קמא וטוען כי לא נפל בפסק הדין כל פגם ואין כל עילה להתערבות ערכאת הערעור. הוא מפנה לכך שהמערערת נמנעה מהעדת עדים רלוונטיים ומהצגת מסמכים אשר ביסוד המחלוקת, לרבות דו"ח החוקר, ואף נמנעה מלהגיש חוות דעת נגדית. לטעמו, המערערת תוקפת ממצאי עובדה ומהימנות, שהלכה היא כי אין להתערב בהם, וכי אף לא הובא טעם המצדיק סטייה מההלכה.

22. עוד נטען, כי צילום השיק שהוגש בעת הדיון בערעור, וקבלה שקיבל המשיב מיום 25.02.22 מהמוסך מוכיחים כי התשלום הועבר בפועל למוסך.

דיון והכרעה

23. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכל החומר אשר הונח בפניי, החלטתי (לא בלי התלבטות) לדחות את הערעור, פרט לפיצוי בגין עוגמת הנפש, שבו החלטתי להתערב. ואלו נימוקיי:

24. כלל הוא, כי נזק רכוש שנגרם בשל תאונת דרכים, מתגבש מיד עם התרחשות התאונה ולא רק עם תיקון הרכב [(ראו בעניין זה: בר"ע (י-ם) 546/08 ניסים עוג'ר נ' איתן ארד (18.11.2008)]. לפיכך, מי שנגרם נזק לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים, אינו חייב לתקן את הנזק והוא רשאי להסתמך על חוות דעת שמאית בנוגע לגובה נזק שנגרם לרכב, שנערכה לאחר בדיקת הרכב בסמוך לאחר התאונה.

יובהר, כי כאשר הניזוק אינו מתקן את הרכב, אין הוא יכול להמציא אסמכתאות על עלות התיקון בפועל ולכן פוסקים לו, כדבר שבשגרה, את הסכום שנרשם בהערכת השמאי (ככל שהיא לא נסתרה).

הערכת השמאי היא למעשה, הערכה של עלות התיקונים שיש לבצע על סמך ההנחה שתיקונים אלו יבוצעו במוסך מסודר. לכן, בדרך כלל, ההערכה מפרטת את הנזקים באופן אובייקטיבי ועל פי מחירי שוק סבירים, ודי בה, כאמור, כדי לפסוק את סכום הנזק האמור בה.

25. עם זאת, הניזוק אינו זכאי ליותר מאשר לנזקיו הממשיים, שכן העיקרון הבסיסי בדיני הנזיקין הוא, כי במסגרת העוולה הנזיקית אין הניזוק זכאי "לעשיית רווחים" על חשבון המזיק. לכן, כאשר הניזוק מתקן את הרכב, אין הוא זכאי ליותר מעלות התיקון + נזקים עקיפים כגון ירידת ערך וכדו'.

אדגיש, כי שיעור הנזק שנגרם לניזוק נבחן בעת הגשת התביעה ועל פי המצב העובדתי בעת הגשתה ולא לפי שינויים אשר ייתכן ויקרו לאחר מכן. ראו את הדברים שפסקתי בע"א (חיפה) 48263-07-20 פרץ נפתלייב נ' מנורה מבטחים לביטוח בע"מ (30.11.2020) פסקאות 56, 57, 59 לפסק הדין.

26. בענייננו, במועד הגשת התביעה (ביום 08.03.2020) רוב התיקונים (אם לא כולם) טרם תוקנו. על כן, חוות דעת השמאי שהוגשה, טרם תוקנו התיקונים, במועד הרלוונטי, אכן הייתה רלוונטית ולא ניתן להתעלם ממנה.

לא ניתן לומר שהמשיב לא המציא כל ראייה על העלות הצפויה של תיקון הרכב. בנוסף לחווה"ד השמאית, הוא המציא לבית משפט קמא חשבון עסקה ממוסך "פחחות וצבע פיראס", בה מפורטת עלות חלקים ועבודה, בהתאם להערכת השמאי.

27. המשיב הסביר בבית משפט קמא מדוע הוא אינו יכול להמציא חשבונית ובית משפט קמא נתן אמון בהסבר זה. המערערת לא הוכיחה (ואף לא טענה) שקיימים יחסים מיוחדים - חבריים או משפחתיים כלשהם בין המשיב לבין בעל המוסך שהיו עשויים להעלות ספק באותנטיות של חשבון העסקה.

אבהיר כי, לטעמי, אין להקיש, לכאן, מאשר נפסק בע"א (מחוזי מרכז) 33147-11-14 אוטו שי שרותי מימון והשכרה 2006 בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (23.02.2015) שכן שם היה מדובר בחברה להשכרת כלי רכב בעוד שבענייננו מדובר באדם פרטי.

בנוסף, בדין זקף בית משפט קמא, לחובת המערערת, את העובדה שהיא בחרה שלא להגיש חוות דעת נגדית, לא לחקור את השמאי מטעם המשיב, ובעיקר - לא להציג מסמכים וראיות שהיו ברשותה (כגון דו"ח חוקר, הקלטות וכיוצ"ב). על פי ההלכה - יש להניח שלא היה בהן כדי לסתור את גרסת המשיב, ואולי היה בהן אף כדי לתמוך בה.

28. שלא כטענת המערערת, אין מדובר רק במסקנות משפטיות, אלא בקבלת הגרסה העובדתית של המשיב, על ידי בית משפט קמא.

הלכה ידועה היא, שערכאת הערעור לא תתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות אליהם הגיעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ביותר, כאשר כללי הצדק הטבעי נפגעו, או היה פגם מהותי היורד לשורשו של ההליך או כאשר נפלה טעות בולטת בפסק הדין או שהסקת המסקנות בערכאה הדיונית הייתה בלתי מבוססת ושגויה, או שניתנה הנמקה שאינה עומדת במבחן ההיגיון והשכל הישר. [ראו, למשל: ע"א 3561/13 מאיר שרגאי נ' פקיד שומה תל אביב (23.10.2017); ע"א 7144/14 נתן מכנס נ' מעון רוחמה (03.09.2015); ע"א (תל אביב-יפו) 16249-01-22 בנימין כהן נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (28.03.22) ראו גם: רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גוליבנסקי (27.2.2006); ע"א 2976/12 בראל נ' קאופמן (23.11.2014); ע"א 5234/13 קרסנטי נ' בנק הפועלים משכן בע"מ (11.1.2015); ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד (24.07.1991)].

לא מצאתי שמתקיים, בענייננו, אחד מהחריגים הנ"ל. בית המשפט קמא קבע קביעות עובדתיות, המבוססות בין היתר על התרשמותו הישירה מהעדויות שנשמעו לפניו של שני הנהגים (המשיב והמשיב הפורמלי) ולא מצאתי עילה להתערב בהן.

29. אמנם השיק, הקבלה מטעם המוסך ותעודת עובד הציבור מטעם הבנק ניתנו רק לאחר מתן פסק הדין, אולם לאור טענות המערערת לגביהם ולאור הסבריו של המשיב, מוצאת אני לנכון לשוב ולהדגיש, כי לא אוכל לדחות את דבריו של המשיב, לפיהם נמסר לו מהמוסך שהשיק הועבר לאחד הספקים של המוסך. יש לזכור כי בבסיס טענותיה של המערערת בעניין זה עומדת, למעשה, טענת מרמה או קנוניה ולא ניתן לייחס למשיב מרמה או קנוניה, ללא שמיעת ראיות, מה גם שנטל הראייה, המוטל על הטוען טענות של זיוף ומרמה, הוא נטל מוגבר. [ראו: ע"א 5171/97 מוחמד סעיד ריאן נ' איברהים סעיד ו- 2 אח' (19.01.1998)].

30. עם זאת, נוכח כך שהמשיב לא המציא חשבונית מס, אין מקום לפסוק לזכותו את רכיב המע"מ, אשר מגיע, כאמור לעיל, לסך של 5,412 ₪. משמסר המשיב שיק למוסך, היה עליו לקבל, נגדו, חשבונית מס (מה גם שלגרסתו בעל המוסך אמר לו שהוא מסר את השיק לאחד מספקיו). משלא הוצאה חשבונית, יש להניח, בסבירות גבוהה, שרכיב המע"מ לא נגבה מהמשיב.

31. אשר לעוגמת הנפש - על אף שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בפיצוי בגין עוגמת נפש, סבורה אני כי במקרה זה יש לעשות כן.

זאת, לאור ההלכה לפיה, במקרים כגון דא, אין לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש, אלא במקרים חריגים. "ככלל, הלכה היא כי פיצוי בגין עוגמת נפש לא יינתן כדבר שבשגרה אלא במקרים הקיצוניים" [ראו: ע"ע 419/07 משרד המסחר והתעשיה נ' יעל חן (3.11.2008)].

"ניחוח של ניסיון לדחות את מועד פיצוי התובע ככל שניתן...", כפי נימוקו של בית משפט קמא, איננו מביא מקרה זה אל גדר אותם מקרים חריגים, מה גם שלא ניתן לומר שהמערערת דחתה את דרישת המשיב "ללא הצדקה", מבחינתה, וזאת - גם אם בסופו של דבר החליט בית משפט קמא לקבל את תביעתו של המשיב.

31. לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת, חלקית את הערעור, באופן שמהסכום שפסק בית משפט קמא יופחתו הסך של 1,000 ₪, שנפסק בגין עוגמת הנפש וכן סך של 5,412 ₪, בגין רכיב המע"מ. לא מצאתי הצדקה להפחית מההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא.

לפיכך, על המערערת לשלם את הסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא, בקיזוז הסך של 6,412 ₪, בערכם נכון למועד פסק הדין.

ככל שהמערערת שילמה למשיב את סכום פסק הדין, על המשיב להחזיר לה את הסך הנ"ל (6,412 ₪) בתוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה אצל ב"כ המשיב.

מאחר שחלק מהערעור התקבל וחלקו נדחה, יישא כל צד בהוצאותיו.

הערבון שהופקד על ידי המערערת לערעור, יוחזר לה באמצעות בא כוחה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ט אייר תשפ"ב, 30 מאי 2022, בהעדר הצדדים.