1. ראשית דבר:

בפניי בקשה להחזרת הרכב (להלן: "התפוס") לידי המבקש, וזאת מכוח סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט – 1969 (להלן: "הפקודה").

2. נסיבות המקרה:

עסקינן בתפוס מסוג סיאט מספר רישוי 52-285-38 אשר באמצעותו נהג המבקש וביצע לכאורה מספר עבירות המיוחסות לו בכתב האישום (פל"א 9273-01-22): נהיגה בשכרות, נהיגה ללא רישיון רכב, ללא ביטוח תקף, נהיגה ברכב שניתנה לגביו הודעת איסור שימוש, נהיגה בקלות ראש, רכב העלול לסכן עוברי דרך ושינוי מבנה רכב. הרכב נתפס ביום 27/10/21 וטרם שוחרר. המבקש טוען באמצעות סניגורו כי לא נערך לו שימוע ולא ניתנה כל החלטה המורה על שלילת רישיון הנהיגה.

3. דיון והכרעה:

כאמור, רכבו של המבקש נתפס במהלך חקירת האירוע הנטען בכתב האישום וזאת מכוח סמכות המשטרה על פי סעיף 32 לפקודה לתפוס חפץ העשוי לשמש ראיה בהליך משפטי והן לצרכי חילוט מכוח סעיף 39 לפקודה.

לו היה מדובר בתפיסה אך לצורך הצגת הרכב כראיה במשפט, ניתן היה בנסיבות העניין לבחון אפשרות השבתו למבקש כבר בשלב זה. אלא, שבכוונת המשיבה לבקש לחלט את רכבו של המבקש, היה ויורשע, וזאת נוכח חומרת המעשים המיוחסים לו כאמור לעיל.

תפיסה למטרת חילוטו של הרכב מכוח סעיף 39 לפקודה הוכרה בפסיקה כתפיסה לתכלית ראויה (בש"פ 342/06 לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 12/3/06)). עם זאת, יש לערוך איזון בין זכותו הקניינית של הנאשם לבין האינטרס הציבורי שבחילוט רכבו, ובכללו, חומרת העבירה והסיכוי לחילוט הרכב, היה ויורשע בדין (בש"פ 6686/99 אליהו עובדיה נ' מדינת ישראל פ"ד נד(2)).

בנסיבות העניין, מדובר על רכב שביכולתו לסכן את כלל משתמשי הדרך לאור שינוי המבנה לכאורה שנערך בו וזאת בנוסף נהיגה בשכרות לכאורה המיוחסת למשיב בשעת נהיגתו על הרכב, ומסיבות אלו תפוס כעת הרכב לצורך חילוט והשמדה. סבורני כי נסיבות המקרה מחזקות את האינטרס הציבורי המובהק בענייננו (שמירה על שלום הציבור וכלל משתמשי הדרך), אשר גובר על נסיבותיו האישיות של המבקש. לפיכך, ראיתי להורות על דחיית הבקשה.

4. סיכומו של דבר:

הריני לדחות את בקשת המבקש להחזרת התפוס.

המזכירות תמציא העתק מהחלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ו' אדר ב' תשפ"ב, 09 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.