1. לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו בתיק ה"ת 14852-02-22 מיום 9.3.2022 בגדרה נדחתה בקשת העורר להחזרת תפוס - רכב מסוג סיאט קוברה מספר רישוי 5228538 (להלן: "הרכב"), אשר בבעלות העורר והמוחזק על ידי המשיבה מתאריך 27.10.2021.

כפי שעולה מהודעת הערר ומעיון בתיק בית המשפט קמא, כנגד העורר הוגש בתאריך 19.1.2022 כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות בהיותו נתון תחת השפעת סמים, פקיעת רישיון רכב פחות משישה חודשים, נהיגה ללא ביטוח תקף, נהיגה ברכב עליו ניתנה הודעת איסור שימוש, נהיגה בקלות ראש, נהיגה ברכב הנמצא במצב העלול לסכן עוברי דרך ושינוי מבנה רכב.

עסקינן באירוע מיום 27.10.2021 עת נמצא העורר נוהג ברכב בעיר שפרעם ונעצר על ידי המשטרה.

2. הבקשה להחזרת תפוס הוגשה לבית המשפט קמא, לאחר שפנייה בכתב למשטרה לא הועילה, ולאחר שהליך נפרד אותו הגיש העורר לבית המשפט קמא נמחק על ידו. נטען, כי המשיבה בעצם לא החליטה מכוח מה היא ממשיכה להחזיק ברכב. שכן מחד גיסא, לא נערך לעורר שימוע בהתאם לסעיף 57א לפקודת התעבורה, ומאידך גיסא, לא נמסרה לו כל החלטה לפי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי. 

בבקשה נטען עוד, כי לאחר חקירתו במועד האירוע שוחרר העורר לדרכו, כאשר במהלך החקירה נדרש ליתן דגימת שתן לאיתור סם בגופו. אולם, לא נאמר לו דבר לגבי הרכב. עוד נטען, כי מדובר ברכב יקר ערך השווה לסך של 160,000 ש"ח וכי המשך החזקתו על ידי המשטרה פוגעת בזכות הקניין של העורר. נטען עוד, כי על פי הפסיקה ולנוכח פגיעה זו, מן הדין לחפש "חלופת תפיסה" אשר תאזן ותביא לפגיעה מידתית בקניינו של העורר. עוד נטען, כי באם מתכוונת המשיבה לבקש חילוט הרכב הרי שעסקינן בצעד חריג בשים לב לעבירות בהן מואשם העורר, ומבלי שיש למשטרה מדיניות סדורה וקונקרטית, שכן השימוש בסמכות החילוט בתיקי תעבורה שמור למקרים קיצוניים ונדירים.

3. בהחלטתו מושא הערר, דחה בית המשפט קמא את הבקשה תוך שקבע, כי "לו היה מדובר בתפיסה אך לצורך הצגת הרכב כראיה במשפט, ניתן היה בנסיבות העניין לבחון אפשרות השבתו למבקש (העורר - א' ס') כבר בשלב זה. אלא, שבכוונת המשיבה לבקש לחלט את רכבו של המבקש, היה ויורשע, וזאת נוכח חומרת המעשים המיוחסים לו כאמור לעיל". בית המשפט קמא ציין, כי גם כאשר התפיסה נועדה למטרת חילוט הרכב, "יש לערוך איזון בין זכותו הקניינית של הנאשם לבין האינטרס הציבורי שבחילוט רכבו, ובכללו, חומרת העבירה והסיכוי לחילוט הרכב, היה ויורשע בדין...". אולם, משסבר כי "מדובר על רכב שביכולתו לסכן את כלל משתמשי הדרך לאור שינוי המבנה לכאורה שנערך בו וזאת בנוסף נהיגה בשכרות לכאורה המיוחסת למשיב (צ"ל–"המבקש") בשעת נהיגתו על הרכב, ומסיבות אלו תפוס כעת הרכב לצורך חילוט והשמדה. סבורני כי נסיבות המקרה מחזקות את האינטרס הציבורי המובהק בענייננו (שמירה על שלום הציבור וכלל משתמשי הדרך), אשר גובר על נסיבותיו האישיות של המבקש. לפיכך, ראיתי להורות על דחיית הבקשה".

4. העורר מאן להשלים עם החלטת בית המשפט קמא. בהודעת הערר (שהוכתרה בכותרת "בקשת רשות לערער"), שב העורר וחזר על טענותיו מלפני בית המשפט קמא. הוא הוסיף וציין, בין היתר, כי בית המשפט קמא טעה בהחלטתו, אשר "נוגדת את המדיניות שהותוותה בפסיקה בעניין חילוט רכבים לפיה נקבע כי ניתן יהא להתנות את שחרור התפוס ל'חלופת תפיסה' בתנאים שיאפשרו את המשך קיום תכלית החלופה, תוך פגיעה פחותה בזכות הקניין של בעל התפוס כאשר לחלוף הזמן בו הוחזק התפוס בידי המשטרה ישנה משמעות" (ההדגשות במקור - א' ס'). החלטת בית המשפט קמא, לפי העורר, חורצת את דינו בטרם התבררו העובדות לגופן, זאת לאור "קשיים בהוכחת אישומים אלה ... וביניהם האישום של נהיגה תחת השפעת סמים שניכר כי המשיבה ייחסה אותו למבקש על מנת להעצים מחומרת העבירות כדי להצדיק בקשתה לחילוט הרכב". אי לכך, עותר העורר כי ערכאת הערעור תתערב בהחלטת בית המשפט קמא ותורה על החזרת הרכב לידיו "אף בכול תנאי שביהמ"ש הנכבד ימצא לנכון לקבוע".

5. המשיבה התנגדה לערר וביקשה להותיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה. לפי המשיבה, המטרה בסוף היא לעתור לחילוט הרכב, אך מדובר גם בראיה במשפט. לדידה, כאשר בידיה חוות דעת אשר מעידה על השינויים שבוצעו ברכב, המשיבה מתנגדת באופן עקרוני להחזרת הרכב. "הרכב כרגע משמש כראיה, מוצג. לא נוותר על הרכב בעד שום הפקדה". לפי ב"כ המשיבה, המערכת המותקנת ברכב "יכולה להיות מותקנת אך ורק במכוניות מרוץ. אם כאשר הותקנה ב'רכב רגיל' הרכב אסור לשימוש - זה מה שהוראות היצרן אומרות".

6. כאן המקום לציין, כי לאחר שהתקיים לפניי דיון ראשון בערר, ולאחר דין ודברים שהתנהל בין ב"כ העורר לבין ב"כ המשיבה, ואף טלפונית עם ראש השלוחה הרלוונטית אצל המשטרה, התבקשה דחייה של הדיון על מנת לנסות ולקדם הצעה אשר תהיה מוסכמת על הצדדים. בין לבין, הרכב גם נבדק על ידי מומחה מטעם העורר.

בדיון האחרון שהתקיים לפניי, נמסרו עותקים של שתי חוות הדעת, מטעם המשיבה ומטעם העורר. כן הוברר כי הצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה על אף שניהלו ביניהם דין ודברים, הן באשר להליך הנוכחי של החזרת הרכב והן לגופו של עניין.

דיון והכרעה

7. אקדים אחרית לראשית ואומר, כי באיזון בין מכלול השיקולים בתיק זה, מצאתי כי יש מקום להורות על החזרת הרכב לידי העורר בתנאים שיפורטו בהמשך, אשר יבטיחו מצד אחד השבת מצבו התחבורתי, המיכני והבטיחותי של הרכב לקדמותו, ומן הצד האחר, יבטיחו את הליך החילוט, היה ויוחלט על כך בסופו של דבר במסגרת התיק העיקרי.

8. כאמור, בהחלטתו קבע בית המשפט קמא, כי לו היה מדובר בתפיסה אך לצורך הצגת הרכב כראיה, ניתן היה בנסיבות העניין לבחון אפשרות השבתו לעורר. בעניין זה בית המשפט קמא צדק בקביעתו זו. ואכן, שעה שמונחות לפניי חוות דעת של הצדדים אשר נערכו על ידי מומחים מטעמם, הרי שקיימת בידי כל אחד מהם התשתית הדרושה לבירור המחלוקת בהליך העיקרי, ואשר תונח בבוא העת לפני המותב הדיוני שידון בתיק. בנסיבות אלה, החזקה פיזית של הרכב לצורך הגשתו כראיה אינה נחוצה וקביעתו של בית המשפט קמא בעניין זה אכן נכונה.

אולם, בית המשפט קמא לא הסתפק בכך אלא קבע, כי הואיל ובכוונת המשיבה לבקש לחלט את הרכב הרי שתפיסתו למטרת החילוט הינה תפיסה לתכלית ראויה. בית המשפט קמא היה מודע לצורך בעריכת איזון בין זכותו הקניינית של העורר לבין האינטרס הציבורי שבחילוט רכבו "ובכללו, חומרת העבירה והסיכוי לחילוט הרכב היה ויהושע". אלא שבית המשפט קמא קבע, נוכח שינוי המבנה, ש"מדובר ברכב שביכולתו לסכן את כלל משתמשי הדרך", וזאת בנוסף ל"נהיגה בשכרות לכאורה המיוחסת" לעורר, ולכן בנסיבות אלה גובר האינטרס הציבורי על נסיבותיו האישיות של העורר באופן המצדיק את המשך החזקתו של הרכב בידי המשיבה.

9. נשאלת אפוא השאלה, האם החשש עליו הצביע בית המשפט קמא מבחינת הסיכון למשתמשי הדרך, הוא חשש הניתן לאיון או לנטרול, או שמא מדובר בסיכון שלא ניתן להתגבר עליו?

בעניין זה דעתי שונה מדעתו של בית המשפט קמא, זאת נוכח הסכמת העורר, כפי שקיבלה ביטוי בדיונים לפניי, לתקן את כל הליקויים ולבטל את כל השינויים שבוצעו ברכב, באופן של החזרת המצב לקדמותו בהתאם לדרישות משרד הרישוי וכפי שקבוע ברישיון הרכב. אם התוצאה הזו אכן תושג, הרי השימוש ברכב לא יהווה סכנה למשתמשי הדרך, ומכאן ניתן להורות על חלופת תפיסה שיש בה כדי להבטיח את הליך החילוט.

10. כאן ראוי לציין, כי אף שחלפה כמעט שנה מאז ניתנה החלטת בית המשפט העליון בעניין אלנאשף (בש"פ 3434/21 אלנאשף נ' מדינת ישראל (15.6.21)), טרם גובשה "הנחיה משטרתית מעודכנת אשר תסדיר בצורה מפורטת את אמות המידה לתפיסה וחילוט של כלי רכב במקרים של עבירות תעבורה". מכל מקום, מטיעוני המשיבה בפניי לא נמסר אחרת. בכגון דא ראוי כי עניין זה יוסדר בהקדם.

עם זאת, וכפי שנקבע באותו עניין, אין מניעה להשתמש בסמכות הנתונה למשטרה מכח סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן ולעיל: "פקודת סדר הדין הפלילי"), לצורך תפיסת רכב שנעברה בו עבירת תעבורה, כבענייננו. זאת בעיקר נוכח העבירות המיוחסות לעורר כאן.

11. אולם, גם כאשר תפיסת הרכב הינה לתכלית ראויה, והמבוססת על מקור סמכות חוקי, עדיין מחוייב בית המשפט "לבחון האם מתקיימת עילה להמשך תפיסתו בחלוף זמן ואם כן, האם קיימת 'חלופת תפיסה' נאותה, העשויה להגשים בעת ובעונה אחת להגשים את תכלית התפיסה בלא פגיעה בלתי מידתית בבעל העניין. מקום בו ניתן למצוא נוסחת איזון נאותה כאמור, ראוי להחילה, תוך שחרור התפוס אגב קביעת תנאים מידתיים הולמים להגשמת תכלית משולבת של הגנה על האינטרס הציבורי ושמירה על זכויות הפרט" (בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (12.3.2006)).

כך ראוי לנהוג גם בענייננו. זאת אף בשים לב לפרק הזמן הארוך שחלף מאז נתפס הרכב. חלוף הזמן בנסיבות דכאן מהווה אף הוא נדבך נוסף במכלול השיקולים שיש לשקול בדנן.

12. אשר למנגנון על פיו יש לפעול לצורך הבטחת הליך השבת מצב הרכב לקדמותו, הכשרת הרכב והעברתו מבחן רישוי כמתחייב, סבורני כי יש להעביר את הרכב לידי מכונאי מוסמך במוסך מורשה של חברת סיאט אשר יבטל את כל השינויים שבוצעו ברכב וישיבו למצבו התחבורתי והבטיחותי בהתאם לרישיון הרכב. לאחר מכן יהיה על אותו מכונאי להעביר את הרכב מבחן רישוי במכון רישוי מורשה, ורק לאחר מכן ניתן יהיה להחזיר את הרכב לידיו של העורר.

החזרת הרכב תהיה כנגד חתימת העורר על כתב התחייבות בסך 50,000 ש"ח לפיו מתחייב להימנע מכל דיספוזיציה או שינוי במצבו התחבורתי והרישומי של הרכב כמו גם בבעלות על הרכב. בנוסף יפקיד העורר בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית סך של 7,500 ש"ח להבטחת התחייבותו כי ברכב לא יעשו שינויים ולא תעשה בו כל דיספוזיציה.

זאת ועוד, על הרכב יירשם במשרד הרישוי שעבוד לטובת המשיבה ואינדיקציה על כך תוצג למשיבה טרם שחרור הרכב.

13. לפני סיום אציין, כי בהחלטתי זו לא התייחסתי לשאלת הראיות לכאורה וגם הצדדים עצמם לא מיקדו טיעוניהם בעניין זה. בכגון דא, אציין, כי אף שנטען לקשיים ראייתיים בהודעת הערר, הרי בשים לב לחוות הדעת מטעם המשיבה לעניין השינויים שבוצעו ברכב ואשר הונחה לפניי, ולקיומו של דו"ח תוצאות מעבדה טוקסיקולוגית (כפי שעולה מרשימת עדי התביעה), הרי שאין לומר כי לא מתקיימת תשתית ראייתית לכאורית בעוצמה אשר תצדיק את הפעלת סמכות התפיסה (לא נעלמה מעיניי הטענה בהודעת הערר לעניין העדר "חשד סביר" שביסס את הדרישה למתן דגימת שתן, אך מעבר לכך לא נטענו טענות נוספות שיש בהן להפחית מעוצמת הראיות לכאורה). כאמור, בנסיבות דנן איני נדרש לשאלה זו.

סוף דבר

14. השורה התחתונה היא, שהערר מתקבל באופן שהרכב יוחזר לעורר בתנאים שנקבעו בסעיף 12 לעיל ובהתאם למנגנון שנקבע.

החתימה על ההתחייבות וההפקדה הכספית תתבצענה במזכירות בית המשפט קמא, ויהוו יחד עם רישום השעבוד, תנאי מקדמי להעברת הרכב למוסך. יש להבהיר כי העברת הרכב מהמגרש המשטרתי אל המוסך המורשה, תעשה על ידי גרר מאת המוסך אשר יבטיח את העברתו הישירה לשם. כמו כן מובהר כי ברכב לא יעשה כל שימוש מחוץ לתחומי המוסך עד להכשרתו הסופית והעברתו מבחן רישוי כדין.

מזכירות בית המשפט תשלח עותק החלטה זו לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ב' סיוון תשפ"ב, 01 יוני 2022, בהעדר הצדדים.