ניתן ביום 06 יולי 2022

ב"כ המערער - עו"ד זהבית מקונן צוקרמן

ב"כ המשיבות - עו"ד טל שפרנט

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי באר-שבע (השופטת יעל אנגלברג-שהם ונציגי הציבור מר שרון מיכל ומר נתן חיים; סע"ש 64584-12-18), אשר חייב את המערער לשלם למשיבות פיצוי בגין הפרת הסכם העבודה, חובת אמון וחובת תום לב בסכום של 60,000 ₪, וכן סכום נוסף של 8,235 ₪ בגין סחורה שנטל ללא רשות. כמו כן, חויב המערער בהוצאות משפט בסכום של 20,000 ₪. מסכום זה הורה בית הדין לקזז סך של 14,520 ₪ עבור פיצויי פיטורים (ככל שסכום זה לא הופקד בקרן הפנסיה) וכן פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין פיטורים ללא שימוע. בית הדין האזורי שלל מהמערער חלק (28%) מפיצויי הפיטורים שהגיעו לו ונמנע מלפסוק לזכותו פיצוי עקב אי מתן הודעה מוקדמת.

2. לאחר שבחנו את כלל החומר שבתיק ואת טענות הצדדים בכתב ובעל פה, מצאנו שדין הערעור להידחות ושפסק דינו של בית הדין האזורי ראוי היה להתאשר מטעמיו בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, בכפוף לאמור להלן. קביעותיו של בית הדין האזורי מעוגנות היטב בחומר הראיות ובהתרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים. לא מצאנו מקום להתערב בקביעות אלו.

3. נדגיש, כי במחלוקת שעמדה במוקד ההליך קבע בית הדין האזורי כי בתקופת עבודת המערער במשיבות הקים המערער בצוותא חדא עם מנהלו הישיר ועם יועצת חיצונית למשיבות "שותפות" אשר ביצעה באופן ישיר פעילות לטובתה תוך הגדלת היקף הסיכון של המשיבות. עוד הוסיף וקבע בית הדין האזורי כך (ההדגשות במקור):

"מהדברים שהובאו בפנינו מצאנו כי הנתבע עם חבריו פעל בניגוד להוראות ההסכם שחתם עם התובעות שעל פיו היה עליו לפעול לטובת התובעות בכל הנוגע לתחום עיסוקן.

עוד שוכנענו כי בפעילות הנתבע וחבריו תוך כדי עבודתו בתובעות (ולפחות מחודש אפריל 2018) עת פנו לבדיקות הטף, אופן טחינתו והכינו תוכניות לשיווק עצמאי כאשר היה ידוע להם שהתובעות מחזיקות כמות גדולה של טף שהיא אינה מצליחה לשווק וכאשר לדבריהם כוונתם היתה לרכוש את הטף מהתובעות ולהכין מוצרים ובפועל מתברר כי כוונתם היתה לשווק את הטף הן של התובעות והן של מגדל אחר (כך לטענת התובע, שטען עוד כי הוא ביקש להמשיך בעבודתו במקביל לעסק החדש), מהווה חתירה תחת עסקן של התובעות העולה כדי הפרת חובת האמון וחובת תום הלב המוטלת על עובדים כלפי מעסיקיהם ... הנתבע פעל תוך העלמת האמת מהתובעות במכוון תוך הפרת חובת האמון, בתכנון מראש ותוך שימוש במידע שעמד לשימושו במסגרת עבודתו אצל התובעות".

נוכח הקביעה דלעיל, אשר נומקה בהרחבה בפסק הדין, מצאנו כי חיובו של המערער בתשלום פיצוי בלתי ממוני בסכום של 60,000 ש"ח עקב הפרת האמון והשלילה החלקית של פיצויי הפיטורים (28% מפיצויי הפיטורים) עבור תקופת העבודה הקצרה של המבקש במשיבות ואי פסיקת תמורת הודעה מוקדמת הם מידתיים ועולים בקנה אחד עם חומרת המעשים המיוחסים למערער.

4. עם זאת, לאחר שהמערער שטח לפנינו את נסיבותיו האישיות וניתן על ידינו משקל להסדר בין המשיבים לבין חבריו של המערער למעשים בעטיים חויב המערער בתשלום הפיצוי, בגדרו הופטרו אלה מכל חבות כספית כנגד ויתור על המשך ההליכים המשפטיים, ובשים לב לעמדתן של המשיבות שבהגינותן היו נכונות גם במעמד הערעור לוותר על חלק מהותי מהחיוב, מצאנו להעמיד את החיוב בפיצוי לא ממוני על סכום של 30,000 ש"ח כערכם ביום מתן פסק דינו של בית הדין האזורי (להתערבות בשיעור פיצויי בלתי ממוני, השוו: ע"ע (ארצי) 62-08 לבל דוד - חברת הדקה ה-90 בע"מ. פסקה 14 (27.12.2009)). כל יתר החיובים בפסק דינו של בית הדין האזורי יעמדו בעינם.

5. בשולי הדברים נבהיר כי שעה שבית הדין האזורי השתית את חיובו של המערער בגין פיצוי לא ממוני על הפרת חובת תום הלב וחובת האמון כלפי מעסיקותיו, הרי שאין צורך להידרש לשאלת הפרתו של סוד מסחרי או אינטרס בר הגנה.

6. סוף דבר – הערעור נדחה בעיקרו למעט הפחתת הפיצוי הבלתי ממוני והעמדתו על סכום של 30,000 ש"ח בלבד. אין צו להוצאות בערעור

המזכירות תעביר את הפיקדון שהופקד בקופת בית הדין על פירותיו לידי המשיבים באמצעות באי כוחם.

ניתן היום, ז' תמוז תשפ"ב (06 יולי 2022), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.