לפניי בקשת נופי יהודה הימית 55 בע"מ (להלן: "המבקשת"), שאיננה צד להליך, להתיר לה לעיין במסמכי תיק בית המשפט, בהתאם לתקנה 4(ג) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) התשס"ג-2003;

1. בין המבקשת לבין נתבע 1 (להלן:"הנתבע") מתנהלים הליכים משפטיים במסגרת ת"א 6338-05-20 ותנ"ג 63180-02-22 במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שעניינם בטענות המבקשת כי הנתבע הונה אותה והפר הסכמים והתחייבויות בקשר לפרוייקט בנייה משותף.
2. עניינה של התביעה בתיק זה הוא תשלום דמי תיווך, במסגרתה נטען, בין היתר, כי הנתבע הסתיר מהתובעת ולא גילה שהוא התקשר בעבר בהסכם תיווך עם אחר על אותו נכס.
3. המבקשת טוענת כי הליך זה וכן ההליך בינה לבין הנתבע, עניינם בתביעות חוזיות להפרות נטענות מצד הנתבע, וכי עיון במסמכי התיק דנן ישפוך אור על דרכי הפעולה של הנתבע ועל התנהלותו הפסולה והשיטתית.
4. הנתבעים טוענים בתגובה שבקשת העיון, אינה אלא ניסיון מחטף מצד המבקשת העולה כדי "הונאה דיונית", בהינתן שאותה בקשה נדונה והוכרעה בבית המשפט הכלכלי במסגרת תביעת מבקשת העיון והותר להתיר למבקשת עיון מוגבל ביותר בתיק.

הנתבע מוסיף וטוען כי שאין קשר בין הסכסוך התאגידי המתנהל בתביעת מבקשת העיון לבין הליך זה, כי העיון אינו נחוץ ואינו דרוש למבקשת וכי כל תכלית הבקשה, המוגשת בחוסר תום לב וממניעים זרים, נועדה להשחיר את פניו. לחלופין ומטעמי זהירות טוען הנתבע שיש לאפשר עיון נקודתי בלבד התחום בכתב התביעה ונספחיו ושאין להתיר עיון גורף ביחס למסמכים שטרם באו לעולם וטרם הוגשו.

1. המבקשת בתשובה מלינה על הסגנון המשתלח של הנתבעים ומפנה לכך יש לשקול מחיקת התגובה מטעם זה, תוך חיוב הנתבעים בהוצאות. לגוף העניין טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת העיון שהגישה וקבע כי הנתבע לא הצליח לשכנע שאין להתיר בשלב זה את העיון בתיק. המבקשת טוען שלא הותר "עיון מוגבל" אלא שמכיוון שבמועד מתן ההחלטה כתב הטענות היחיד שהיה מצוי בתיק זה היה כתב התביעה, מבקשת העיון קיבלה את העיון המבוקש בכתב הטענות שהיה מצוי בתיק (וממילא אינה יכולה לעיין במה שטרם הוגש לתיק).
2. התובעים לא הגיבו לבקשה.

דיון

1. זכות העיון בתיק בית משפט של מי שאינו בעל דין מעוגנת בתקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית משפט), התשס"ג-2003 (להלן: "תקנות העיון") הקובעת "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט ובלבד שהעיון בו אינו אסור על-פי דין".

נקודת המוצא היא שככלל יש לאפשר עיון בתיקי בית המשפט אף למי שאינו צד להליך, אלא אם כן העיון אסור על פי דין, כאשר הנטל על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע שאין להתירו (ראו; ע"א 3976/04 בורנשטיין נ' קבוצת כרמלטון בע"מ (פורסם בנבו, 25.10.2004); בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (פורסם בנבו, 8.10.2009) (להלן: "בג"ץ האגודה לזכויות האזרח")). עם זאת, יש לערוך איזון בין זכות העיון לבין אפשרות הפגיעה במי מבעלי הדין או בצדדים שלישיים, תוך שעל מתנגד העיון להצביע על טעם כבד משקל המצדיק את מניעת העיון (ראו; תקנה 4 (ד) לתקנות; ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433 (2000)).

1. במקרה זה, כפי שגם נקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.4.2022 במסגרת ת"א 31015-02-22 בבקשת המבקשת לעיון בתיק זה, הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם לשכנע שאין להתיר את העיון בתיק. התובעת, כאמור, לא הגיבה.
2. אין טענה לאיסור בדין להתרת העיון, וכבר נפסק שנטל ההנמקה המוטל על הפונה לבית המשפט בבקשה לעיון מצומצם. די בהנמקה מינימלית ובטענה של מבקש העיון שהעיון דרוש לו לצורך התדיינות עם אחד מבעלי הדין ואין הכרח כי המבקש יסביר כיצד העיון יועיל להתדיינות המשפטית האחרת ולהיזקק לבחינה מדוקדת של הזיקה בין ההליכים (ראו; בג"ץ האגודה לזכויות האזרח; ע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' טהוליאן (פורסם בנבו, 26.8.2010)).
3. לעניין הנטל המוטל על מתנגד העיון נקבע בעניין בג"ץ 1003/08 עו"ד תומר לוי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 5.4.2012):

"בהקשר זה נפסק לא פעם כי מי אשר מתנגד לעיון בתיק בית המשפט נדרש להציג הסבר קונקרטי לפגיעה שעלולה להיגרם עקב העיון. בטענות כלליות לא סגי. אכן, "בהיעדר הסבר קונקרטי באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים, יש לאפשר את העיון..." בענייננו לא עמדו העותרות בנטל להצביע על טעם מהותי, קונקרטי וכבד משקל הגובר על זכות העיון, ולא ציינו מסמכים ספציפיים שהעיון בהם כרוך בפגיעה מהותית, זאת על אף שניתנו די הזדמנויות לעשות כן...".

כך גם במקרה זה.

1. יחד עם זאת, בקשה לעיון נבחנת ביחס למסמכים הקיימים בתיק, שרק לגביהם ניתן לבחון אם קיימת מניעה כזו או אחרת לעיון ואין להחילה באופן גורף על מסמכים שטרם הוגשו לתיק (ראו; בר"ש 121/14 ד"ר שטנגר נ' ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין בישראל (פורסם בנבו, 13.5.2014)).
2. המבקשת עצמה מאשרת בסעיף 5 לתשובתה שהיא אינה יכולה לעיין במה שטרם הוגש לתיק.
3. אמנם ראוי היה אילו המבקשת הייתה מציינת בבקשתה את החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת העיון שהגישה, אולם אין מקום להצגת הנתבעים את המבקשת כמי שמבצעת "הונאה דיונית" בהגשת הבקשה לעיון בתיק זה, וראוי היה לנתבעים לנהוג בריסון בהתבטאויותיהם.

בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו בבקשת העיון בתיק זה שהגישה המבקשת, כי הנתבע לא הרים את נטל השכנוע שאין להתיר בשלב זה את העיון. החלטתו, צומצה לעיון בכתב התביעה ונספחיו שבאותו שלב רק הוא היה מצוי בתיק, תוך מתן אפשרות לשוב ולהידרש לשאלת העיון, במהלך חיי התיק ותוך התפתחויותיו הטבעיות.

1. בשלב זה בתיק מצוי אך כתב התביעה שהמבקשת מאשרת כי הומצא לידיה, ובקשת הנתבעים לעיכוב הליכים שטרם נדונה. כתב הגנה טרם הוגש. מכל האמור, משנקודת המוצא היא לאפשר עיון והנתבעים לא השכילו לשכנע שאין להתיר בשלב זה את העיון ולא הציגו טעם קונקרטי לכך, באיזון הראוי בין איטרסים של הצדדים, יש לאפשר עיון בשלב זה גם בבקשה לעיכוב הליכים בתיק.
2. הנתבעים ימציאו למבקשת העיון את הבקשה לעיכוב הליכים כפי שהוגשה לתיק תוך 20 יום.

1. לאור התוצאה אליה ומשהיה על המבקשת לפרט בבקשתה את ההחלטה שניתנה בבקשת העיון שהגישה לבית המשפט המחוזי, אין צו להוצאות.

5129371

54678313

ניתנה היום, כ"א אייר תשפ"ב, 22 מאי 2022, בהעדר הצדדים.