1. מונח לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופטת רונה פרסון) (להלן: בית משפט קמא) בתיק המ"ש 8449-02-22 מיום 24/3/22, במסגרתה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להישפט בגין דו"ח שקיבל ביום 24/5/20 המייחס לו עבירה של אי ציות לאור אדום.

החלטת בית משפט קמא

2. בית משפט קמא דחה בהחלטתו את בקשת המערער תוך שהפנה לסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: החסד"פ) המתייחס לבקשת שפיטה המוגשת באיחור ומפנה לתנאי סעיף 229(ה) לחסד"פ – לפיו, נדרש שכנוע של בית המשפט כי הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מייד לאחר שהוסרה המניעה, או מ"נימוקים מיוחדים אחרים" שיפורטו בהחלטת בית המשפט.

3. צוין בהחלטה כי למערער עמד פרק זמן של 90 יום להגיש בקשה להישפט כפי שקבוע בחוק, אך בקשה זו לא הוגשה במועד, אלא בחלוף כשנה וחצי מתום תקופת 90 היום הקבועה בחוק. ביחס לטענת המערער כי סבר שהשוטר וויתר לו על הדו"ח של אי ציות לאור אדום משום שנתן לו זימון למשפט בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, קבע בית משפט קמא, כי טענה זו אינה יכולה לעמוד למערער משנמסר הדו"ח לידיו והוסברה לו מהות העבירה ודבריו ביחס לאותה עבירה אף נרשמו בדו"ח.

4. בית משפט קמא דחה את טענת המערער בדבר "סיכון כפול", תוך שציין, כי אמנם קיימת זהות ברכיב הנהיגה אולם בכל אחת מהעבירות ישנן נסיבות נוספות שונות שהן אלה שמהוות את יסודות העבירה הנפרדת, כך שאין זהות במעשים המיוחסים למערער בשני כתבי האישום. נקבע כי אין ממש בטענות ההגנה שהעלה המערער בשים לב לדברים שמסר, כאמור בדו"ח, ולפיהם לא שם לב לרמזור.

נימוקי הודעת הערעור

5. בנימוקי הערעור טוען המערער, כפי שטען בפני בית משפט קמא, כי השוטר נתן לו זימון למשפט בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה לגבי אותו אירוע ואמר לו: "אני נותן לך זימון למשפט אל תתייחס לדו"ח הזה". לטענתו, שגה בית משפט קמא עת שלא בחן כלל את הטענה הנ"ל אף שמדובר לשיטתו בטענה מהותית ומוצדקת, אשר מגובה בכך שאכן השוטר מסר למערער הזמנה לדין בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, עליה הורשע ודינו נגזר ביום 28/06/20. להמחשת דבריו, וללמד כי תגובתו בדו"ח מתייחסת לעבירה העיקרית שעניינה נהיגה בזמן פסילה, הפנה המערער לדבריו הבאים הרשומים בדו"ח: "אני אין לי רישיון נהיגה פסול.."

6. עוד טוען המערער, כי שגה בית משפט קמא עת שלא התייחס כלל לטענות ההגנה המהותיות וכן לא התייחס לכפירתו המפורטת בעבירה המיוחסת. המערער סבור, כי בענייננו מתקיימים התנאים שנקבעו בסעיף 229(ה) לחסד"פ. מדובר, לשיטתו, בנסיבות מיוחדות המצדיקות מתן ארכה להישפט.

טיעוני הצדדים בדיון

7. בדיון לפניי היום, חזר ב"כ המערער על האמור בהודעת הערעור, תוך שהוסיף וטען כי במקרה דנן קיימת סיבה מוצדקת להיעתרות לבקשה להארכת מועד להישפט, הנעוצה בכך שהשוטר ערך שני דוחות שונים בגין אותו אירוע. לטענת ב"כ המערער, התנהלות השוטר אינה עולה בקנה אחד עם נהלי המשטרה בעניין רישום של יותר מדו"ח אחד כלפי המשתמשים בדרך. נטען כי על פי הנוהל המשטרתי הנ"ל, במקרה בו ביצע המשתמש בדרך מספר עבירות, ככלל יירשם דו"ח אחד בגין העבירה החמורה ביותר. ב"כ המערער ביקש להסתמך על פסקי דין בהם נמתחה ביקורת במקרים במסגרתם מואשם אדם בגין אותו מעשה פלילי במספר כתבי אישום או שלחובת אדם נרשמו שתי עבירות בשתי הודעות תשלום קנס בגין אותו אירוע. לשיטת ב"כ המערער, לא פעלה המשטרה במקרה דנן כראוי עת שנרשמה בעניינו של המערער, גם הודעת תשלום קנס בגין עבירה של נהיגה ברמזור אדום וגם זימון למשפט בגין העבירה של נהיגה בפסילה. בסיכומו של דבר, ביקש ב"כ המערער לקבל את הערעור, תוך שהוסיף בשולי דבריו, כי יש לתת את הדעת לדברי המערער בתצהירו, לפיהם השוטר אמר לו לא להתייחס לדו"ח של נהיגה ברמזור אדום וזאת בהינתן הזימון למשפט בגין העבירה של נהיגה בפסילה.

8. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור, תוך שהפנה להחלטת בית משפט קמא, וטען כי עסקינן בהחלטה סבירה וראויה המשקללת את כל הנתונים והנסיבות. בנוסף, טען ב"כ המשיבה, כי הבקשה להארכת מועד להישפט הוגשה בשיהוי של שנה וחצי וכי לא נגרם כל עיוות דין למערער, מה גם שעלה בתגובה שמסר, כנרשם בדו"ח, טען שלא שם לב לרמזור. בהתייחס לטענת ב"כ המערער לגבי הנוהל המשטרתי בעניין רישומו של יותר מדו"ח אחד, טען ב"כ המשיבה כי ב"כ המערער לא הפנה לסעיף הנכון, שכן סעיף ב(2)ד לנוהל הנ"ל, קובע במפורש כי במקרה בו העבירות הן גם מסוג ברירת משפט וגם מסוג הזמנה לדין, הרי שיש לרשום כל דו"ח בנפרד ובלבד שלא יירשמו יותר משני דוחות סך הכל.

דיון והכרעה

9. מסעיף 230 לחסד"פ עולה, בין היתר, כי בית המשפט רשאי לקיים את המשפט בגין הודעת תשלום קנס גם אם הבקשה להישפט הוגשה באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה) לחסד"פ, בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו. סעיף 229(ה) לחסד"פ קובע, כהאי לישנא:

"תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".

10. בית המשפט הנדרש להארכת מועד להישפט שוקל שיקולים הדומים לשיקולים הנשקלים במסגרת דיון בבקשה לביטול פסק דין, שניתן בהיעדר נאשם, המוגשת מכוח סעיפים 130 ו- 240 לחסד"פ (ראו: רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מ"י, פ"ד נ"ז (6) 793). על המבקש הארכת מועד להישפט להראות טעם טוב וראוי המבהיר מדוע נמנע מהגשת הבקשה להישפט במועד ובית המשפט נדרש לשקול – האם אי היעתרות לבקשה תגרום עיוות דין לנאשם, באופן המצדיק היעתרות לבקשתו.

11. ומהתם להכא:

במקרה דנן, לא הצביע המערער על טעם טוב וראוי המבהיר, מדוע נמנע מהגשת הבקשה להישפט במועד ומדוע הגיש את בקשתו בשיהוי ניכר של שנה וחצי. כמו כן, אי היעתרות לבקשת המערער לא תגרום עיוות דין למערער, באופן המצדיק היעתרות לבקשתו. ודוק, אין חולק שהמערער קיבל במהלך האירוע הן הזמנה לדין בגין העבירה של נהיגה בפסילה והן הודעת תשלום קנס בגין העבירה של אי ציות לאור אדום. כל שמעלה המערער הינה טענה סתמית, לפיה אמר לו השוטר, במהלך האירוע, שלא להתייחס לדו"ח בגין העבירה של אי ציות לאור אדום בהינתן הזימון למשפט בגין העבירה של נהיגה בפסילה. צדק בית משפט קמא עת שקבע בהחלטתו, כי הטענה הנ"ל אינה יכולה לעמוד למערער משנמסר לו, כאמור, הדו"ח לידיו והוסברה לו מהות העבירה ואף דבריו בהתייחס לאותה עבירה של אי ציות לאור אדום, נרשמו בדו"ח.

12. כמו כן, אין ממש בטענת המערער, לפיה פעל השוטר שלא כראוי ובניגוד לנוהל המשטרתי, עת שרשם בגין אותו אירוע, שני דו"חות. עיון בסעיף ב(2)ד לנוהל המשטרתי הנ"ל מלמד כי הדין עם ב"כ המשיבה בטיעונו, לפיו מאותו נוהל עולה, כי במקרה כגון זה שבפנינו, יש לרשום כל דו"ח בנפרד ובלבד שלא יירשמו יותר משני דו"חות. השוטר במקרה שבפנינו פעל בהתאם לנוהל הנ"ל עת שרשם הן דו"ח בגין העבירה ברירת משפט והן הזמנה לדין בעבירה של נהיגה בפסילה בגינה נשפט המערער זה מכבר. בנקודה זו, אוסיף כי עסקינן בשתי עבירות נפרדות המגלמות בחובן שני מעשים שונים, כפי שקבע בית משפט קמא בהחלטתו ובצדק.

13. לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי המערער בתגובה שנרשמה בדו"ח בגין העבירה של אי ציות לרמזור אדום, טען כי לא שם לב לרמזור ולא כפר בביצוע העבירה הנ"ל, דבר נוסף המלמד כי לא קיים במקרה דנן חשש לעיוות דין נוכח אי העתרות לבקשת המערער להארכת מועד להישפט.

14. נוכח כל האמור לעיל, הרי שלא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט קמא, אשר החליט לדחות את בקשת המערער להארכת מועד להישפט.

בסיכומו של דבר, אני דוחה את ערעורו של המערער.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשפ"ב, 27 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.