בפני בקשה שניה להורות על הסרת משכון כסעד זמני, לאחר שבקשה קודמת התקבלה רק בחלקה בהחלטה מיום 2.8.22. נסיבות המקרה ועילת התביעה פורטו בהרחבה בהחלטה הנ"ל, במסגרתה קבעתי שאין מקום למחיקת המשכון כולו, משלושה טעמים. ראשית, סברתי שמחיקת המשכון עלולה לסכל את אפשרות קיום ההסכם למכירת מחצית הזכויות במקרקעין, והיא למעשה שקולה לביטול ההסכם דה-פקטו, וקבלת התביעה בשלב מקדמי, בלי לקיים בה כל דיון. שנית, לא שוכנעתי שאם יבוטל ההסכם תיוותר בידי הנתבע בטוחה טובה אחרת, בהעדר שומה של הבטוחה החלופית שהוצעה במסגרת הדיון. ושלישית, סברתי שלא ברורה נחיצות הצו, מעת שהוריתי על הסרת המשכון ממחצית הזכויות במגרש.

שבועיים לאחר שניתנה אותה החלטה הגיש התובע "בקשה לעיון מחדש בבקשה לסעד זמני". הבקשה אינה מתבססת על שינוי נסיבות פתאומי שחל באותם שבועיים, אלא היא בגדר "מקצה שיפורים" שמבקש התובע לעשות נוכח הטעמים שפורטו בהחלטה המקורית כטעם לדחייתה (ר' דברי ב"כ התובע בעמ' 6 ש' 7-11).

ת' 98 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, קובעת את גדרי שיקול הדעת בבקשה לעיון מחדש בבקשה לסעד זמני:

"לבקשת בעל דין רשאי בית המשפט לעיין מחדש בסעד זמני שניתן, או בתנאיו, אם סבר כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שהתגלו מאז מתן הצו ולא היה ניתן לגלותן בשקידה סבירה קודם לכן או בשל חלוף הזמן או אם מצא שיש מקום לשנות את היקפו או את התנאים שבהם ניתן."

במקרה דנן, כאמור, לא השתנו הנסיבות, לא התגלו עובדות חדשות שלא ניתן היה לגלות בשקידה סבירה, ולא חלף פרק זמן המצדיק עיון מחדש, והתובע גם אינו טוען אחרת. טענתו היא שבית המשפט מוסמך לעיין מחדש בהחלטתו גם מטעמים אחרים. אלא שלא מצאתי טעם אחר לעיון מחדש.

גם היום, לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחוות הדעת השמאית שצורפה לבקשה, לא שוכנעתי שהבטוחה החלופית שמציע התובע "שוות ערך לבטוחה המקורית". ודוק – הצדדים הסכימו על רישום המשכון במסגרת הסכם המכר עליו חתמו. לא בנקל ימיר בית המשפט את הבטוחה המוסכמת בבטוחה אחרת, החורגת מתנאי ההסכם, ובכך יחרוג מההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, והוא יעשה כן רק אם שוכנע שהתנגדות הנושה חסרת תום לב, וכי הבטוחה המוצעת שוות ערך לבטוחה המקורית (רע"א 1554/16 י.ש. אבן ישראל בע"מ נ' ראובן שולמן (5.6.16)). התובע לא עמד הנטל לשכנע שכך הדבר, במיוחד כאשר על פי דבריו במסגרת הדיון, שווי המגרש נשוא ההליך לפני הבינוי היה דומה לשווי החלופה המוצעת, אולם אין חולק שבמגרש זה כבר הוחל בבינוי, ועל כן יש להניח ששוויו גבוה בהרבה.

יתר על כן, כאמור בהחלטה המקורית, יש טעם רב בדברי הנתבע, לפיהם המשכון במקרה דנן נועד להבטיח ביצועה של עסקת המכר, ולא רק החזר הלוואה. לדברי התובע, הוא מבקש להסיר את המשכון על מנת למשכן את המגרש לשם נטילת הלוואות בסכומים ניכרים, וזאת למרות התנגדות הנתבע. התובע מוסיף וטוען כי המלווה החדש סבור שאין די בבטוחה החלופית המוצעת על מנת לפרוע אותן הלוואות. הסרת המשכון בטרם התקיים דיון בתביעה להצהיר על בטלות הסכם המכר, עלולה לסכל את האפשרות לבצעו אם תדחה התביעה, שכן לא ניתן יהיה לרשום את העברת הבעלות מבלי לסלק אותן הלוואות. במילים אחרות, קבלת הבקשה לסעד הזמני עלולה להציב את הנתבע בפני שוקת שבורה, אם תדחה התביעה נגדו. לא לכך נועד הסעד הזמני.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

התובע יישא בהוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, ד' תשרי תשפ"ג, 29 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.