עסקינן בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי.

הצו

1. הצו ניתן ביום 23.2.2022 על ידי יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה על פי סמכותו מכוח סעיף 221 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן - החוק).
2. הצו מתייחס ל- "תוספת בנייה בשטח של כ-20 מ"ר... ע"י קירות בטון עם ציפוי אבן וגג מחומר קל (פנלית)" במקרקעין המצויים ברחוב החומה השלישית 3 מורשה, גוש 30059, חלקה 5107 בירושלים, קואורדינטות 221494/632498.

ההתנגדות

1. עיקר טעמי ההתנגדות:
   1. המבקש גר ומאכלס את הבינוי יותר מ-30 ימים ממועד הגשת התצהיר והדבקת הצו. צורפו תמונות לתמיכה בטענה.
   2. מרבית הבינוי המתואר בצו היה קיים מזה שנים ועבר חידוש.
2. יצוין כי תצהיר המבקש לא הוגש עם הבקשה כנדרש (לטענתו בשל תקלה במזכירות בית המשפט), אך הואיל והתצהיר הוגש ביום הדיון, לאחר החלטה שניתנה בעניין, לא מצאתי לנכון לסלק את הבקשה על הסף. התצהיר לא הוסיף טעמים נוספים, אך נטען בו כי הצו הוצא ברשלנות, הואיל והיה על נותן הצו לדעת כי המבנה מאוכלס ואינו חדש (סעיף 6 לתצהיר המבקש).

תשובת המשיב

1. עיקרי תשובת המשיב לטענות המתנגד:
   1. ביום 20.1.2022 בוצע ביקור בנכס ואותרו פעולות אסורות כמפורט בצו. ביום 24.1.2022 בוצע נוסף, כאשר במועד זה ראו הפקחים כי העבודות נמצאות עדיין בעיצומן וטרם הסתיימו, המבנה טרם אוכלס ואינו ראוי למגורים. במועד זה הודבק צו הפסקת עבודה. תמונות שצולמו ממועדי הביקור צורפו לתגובה שהגיש המשיב להתנגדות ביום 10.3.2022. התמונות שצירף המבקש להתנגדות אינן מתוארכות ולא ניתן להסיק מהן דבר ביחס למבנה המדובר.
   2. מדובר בעובדה אסורה של בינוי חדש אשר החליף בינוי ישן, כך שאף לא מדובר בשיפוץ.
   3. הואיל ועסקינן בעבודות אסורות שטרם הושלמו במועדי ביקור של מפקח הבניין במקום, וכל שכן המבנה טרם אוכלס, ולאחר היוועצות עם תובעת ביום 1.2.2022, הוצא צו מנהלי נושא הליך זה.
   4. לא נסתרה חזקת התקינות המנהלית ולא הוכח פגם חמור היורד לשורשו של עניין.

הדיון

1. בדיון שהתקיים ביום 4.4.2022 נחקרו המתנגד-מבקש והפקח מטעם המשיב.
2. המבקש העיד תחילה בחקירה הראשית כי הוא רכש את הבית לפני כשנה וחצי והתמונה שהוצגה לו ע"י בא כוחו (עמ' אחרון להתנגדות) מדגימה כי מבנה מפאנלית היה קיים בעת שקנה את הנכס. לדבריו הוא צילם את התמונה כשקנה את הבית. כשנשאל בחקירה הנגדית מדוע אין תאריך על התמונה, הסביר המבקש כי התמונה צולמה בטלפון של אשתו שכבר לא קיים אצלה ועל כן אין דרך לדעת מתי צולמה אותה תמונה. כן העיד המבקש כי אין בידיו תמונות נוספות. בשלב מאוחר יותר בחקירתו העיד המבקש כי התמונה צולמה לפני 11 שנים, אך כשנשאל על הסתירה בעדותו הבהיר כי כוונתו הייתה כי מי שמכר לו את הנכס גר בו 11 שנים, והתמונה שהוצגה צולמה על ידו כדי לקבל משכנתה (עמ' 7, שור' 10-12).
3. המבקש לא הכחיש בחקירתו כי מדובר בבנייה חדשה. לדבריו היה קר לרעייתו במבנה הקיים ולכן החליט להוריד את הפאנלית ובנה במקומה מבנה מאבן. כשהוצגו למבקש תמונות שצורפו כנספח "א" לתגובה לבקשה לביטול הצו, הוא לא הכחיש כי הוצגו בהן חומרי בנייה, תפסנים, חוטי חשמל חשופים, קירות לא מסוידים, ולמעשה לא יכולה להיות מחלוקת כי באותו מועד העבודה הייתה עדיין בעיצומה. עוד אישר המבקש כי בתמונה שצולמה ביום 20.1.2022 לא רואים חלון, בעוד שבתמונה מיום 28.2.022 ניתן לראות חלון.
4. בכל הנוגע להיקף הבינוי התגלו סתירות בעדות המבקש. תחילה העיד המבקש כי הרס רק את החלק הקדמי של המבנה שהיה קיים קודם לכן (עמ' 4, שו' 3 לפרוטוקול), אך בהמשך חקירתו ניתן היה להבין כי הרס את כל המבנה וכי בנה מבנה חדש, "שיצא קדימה" לדבריו ב-80 ס"מ מעבר למבנה הישן (עמ' 4 שור' 33 – עמ' 5 שור' 8 ובעמ' 7 לפרוטוקול).
5. הואיל והטענה לעניין שטח העבירה (80 ס"מ) הנה טענה חדשה שלא הופיעה בהתנגדות וגם לא בתצהיר (שצורף כאמור אך בבוקר הדיון), התרתי למשיב להציג תצ"א משנת 2021, שלא צורפה למסמכים שצורפו לתגובת המשיב. לאחר הפסקה של מספר דקות שהתקיימה לבקשת ב"כ המבקש לאור הצגת התצ"א, המשיכה החקירה הנגדית במסגרתה נשאל המבקש לגבי החריגה בהיקף של 80 ס"מ (לדבריו) ולבקשת ב"כ המשיב הצביע המבקש על המבנה שרכש כפי שנראה בתצ"א משנת 2021, וניסה להראות היכן התוספת של 80 הס"מ עליהם דיבר. המבקש גם העיד שפאנלית שמופיעה בתצ"א משנת 2021 אינה קיימת כיום (עמ' 7 לפרוטוקול).
6. המבקש נשאל אם למבנה שקיים כיום יש היתר והשיב (עמ' 7, שור' 18-19):

"למה שעכשיו עשינו? מאיפה אני יודע אם יש או אין היתר. כשאני קניתי מבחינתי איך שזה היה זה איך שהפכתי והחריגה הזו של ה 80 שאמרתי עליה".

1. הפקח, מר יונתן מדמון, העיד כי בעת ביקורו ביום 20.1.2022 התקיימו עבודות בניית קירות ביטון וציפוי אבן וגג מחומר קל המכונה פאנלית. הוא הדגיש כי בזמן הביקור לא נכח איש מבעלי הנכס במקום והנכס לא היה מאוכלס וכך היה גם בביקור מיום 24.1.2022. על כן הודבק צו הפסקת עבודה על הנכס. ביום 28.2.2033 התקיים ביקור שלישי במסגרתו הודבק צו ההריסה.
2. הפקח הפנה לתמונות שצולמו בביקור מיום 20.1.2022, שם ניתן לראות בנית ציפוי אבן, רגלי בניין שתומכות בלוחות ליציקה וכן תמונה של התחלת קירות בלוקים.
3. כשנשאל הפקח מה היה קיים כשהגיע לנכס ביום 20.1.2022 השיב כי הכל היה חדש: "קירות חדשים, בלוקים חדשים, מרצפות חדשות הכל חדש. גם אם היה קיים משהו בעבר, בזמן הביקור הוא נהרס ונבנה בינוי חדש לגמרי... טרם הסתיימו העבודות הטייח היה במצב של אתר בנייה" (עמ' 10, שור' 2-10).
4. עוד הסביר המפקח כי צו ההריסה המנהלי הוצא בהתאם לביקור שנערך ביום 24.1.2022, כאשר לא היה שינוי במצב הקיים מהביקור שנערך ביום 20.1.2022.
5. חלק ניכר מחקירתו של הפקח התמקדה בשאלת הזמן שחלף מהביקור הראשון שלו בנכס ועד הוצאות הצו המנהלי. ב"כ המבקש טען בפני הפקח כי בדרך כלל לוקח כ-10 ימים בלבד להוציא צו וזה השיב כי אינו יודע לענות על כך. כן נשאל המפקח האם הוא יודע מה המועדים להוצאת צו הריסה מנהלי והשיב כי המגבלה היא של 30 יום ממועד הביקור.
6. כן אישר המפקח כי מדובר בבנייה חדשה וכי גם אם חלק ממנה היה קיים בעבר, אזי מה שהיה נהרס, והתמונות שצולמו הן של מבנה חדש.
7. המפקח העיד כי לא ידוע לו על היתרים במקום, אך אישר כי לא בדק את היתר הבנייה של הבניין המקורי, אשר לדבריו אין לו רלוונטיות וממילא ברור כי גם המבנה שהיה לפני העבודה החדשה היה בלתי חוקי, משום שלא ניתנים היתרים למבנים מפאנלית.
8. עוד נשאל הפקח האם קיבל רשות להיכנס למקרקעין והשיב כי כאשר אין אכלוס ולא ניתן לאתר את בעל הבית, אין צורך באישור.

סיכומי הצדדים

1. המבקש הדגיש כי חלפו 39 ימים ממועד הביקור הראשון בנכס ביום 20.1.2022 ועד מועד הדבקת הצו ביום 28.2.2022. לשיטתו, המשיב הפר את האמור בסעיף 221 לחוק הקובע כי ניתן להוציא צו הריסה מנהלי משלא חלפו 30 יום מהיום שהמבנה אוכלס.
2. טענה נוספת שהעלה המבקש בסיכומיו היא כי לא עמדו בפני עושה הצו כל הידיעות או האמצעים הרלוונטיים שהיו אמורים לעמוד בפניו בטרם הוצאת צו הריסה מנהלי. לשיטתו, היה על המפקח לבדוק האם במקום היה מבנה ישן, האם הוא עבר חידוש או נהרס ונבנה מחדש ולעדכן את במידע זה את עושה הצו. כן היה צריך לבדוק את היתר הבנייה המקורי, מה שלא נעשה כאן. משכך נפל, לטענת המבקש, פגם היורד לשורשו של עניין המצדיק את ביטולו של הצו וכן די בו כדי לסתור את חזקת התקינות המנהלית.
3. טענה שלישית שהעלה המבקש נוגעת לכך שכאשר מבקשים להרוס תוספת של מבנה קיים אזי יש צורך בחוות דעת מהנדס שניתן להרוס את התוספת מבלי לגרום נזק למבנה הראשי (בהתאם סעיף 221(ד) לחוק).
4. לשיטת המשיב, הואיל והביקור האחרון בנכס היה ביום 24.1.2022, כאשר חתימת עושה הצו ניתנה ביום 23.2.2022 לא חלפו 30 יום מיום הביקור האחרון ועד למועד החתימה.
5. לטענת המשיב יש לדחות את ההתנגדות על הסף שעה שהמבקש לא הציג כל זיקה לנכס מושא הצו. נסח הטאבו שהוגש מתייחס לשטח של 40 מ"ר ולא לשטח של 20 מ"ר שנבנו מעל אותו מבנה. גם לא צורף אישור על תשלום ארנונה המצביעה על זיקה לנכס.
6. עוד נטען כי המבקש לא צירף תצהיר איש מקצוע מטעמו וממילא לא הגיע איש מקצוע להעיד, ועל כן לא ניתן לטעון טענה תכנונית או עובדתית אחרת. בניגוד למשיב שצירף תמונות ותצ"אות, המבקש לא הציג כל אסמכתאות מלבד תמונה בודדת שאינה נושאת תאריך.
7. עוד נטען כי אין מחלוקת שביום 20.1.2022 המבנה לא היה מאוכלס, ועל כן לא הייתה מניעה מצד המפקח להיכנס לנכס. לדברי המשיב, הוכח כי מדובר במבנה חדש וגם אם היה מבנה קודם הוא היווה חלק קטן מן המבנה הקיים כיום בשטח. כן נטען כי כל האסמכתאות הנדרשות הובאו בפני נותן הצו וכי לא נפל כל פגם היורש לשורשו של הצו.

דיון והכרעה

1. בטרם נתכבד ונדון בטענות הצדדים נזכיר כי הנטל להוכחת קיומו של פגם בצו מוטל על המבקש, וזאת בהיות צו הריסה אקט מינהלי ולא עונשי. משום כך, עומדת למשיב חזקת התקינות המינהלית, היינו, חזקה כי פעולתו המינהלית נעשתה כדין. המבקש לסתור חזקה זו – עליו הנטל להוכיח את הפגם שנפל, לטענתו, בהתנהלותה של הרשות המינהלית (ראו למשל: רע"פ 2956/13 ‏דמקני נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו [פורסם בנבו] (31.07.2013); רע"פ 13/6032 אהרן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה טבריה [פורסם בנבו] (19.01.2014); רע"פ 5387/16 אלארזק נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים [פורסם בנבו] (19.9.2016)).
2. סעיף 229 לחוק קובע: "לא יבטל בית המשפט צו מינהלי אלא אם הוכח לו שהעבודה או השימוש בוצעו כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו.".
3. אין מחלוקת כי הבינוי לגביו הוצא הצו נבנה ללא היתר ואף לא נטען אחרת. על כן, נדון בשאלה אם התקיימו הדרישות למתן צו כאמור בסעיף 221 לחוק.
4. טענת המבקש כאילו המבנה היה מאוכלס במועד ביקור הפקחים בנכס (בתצהירו טען כי המקום מאוכלס למעלה מ-30 יום), נסתרה לא רק בעדות הפקח אלא גם מן התמונות של הבינוי שצורפו לתגובת המשיב, המראות בבירור כי במועד שני הביקורים העבודות טרם הושלמו.
5. גם ככל שהמבקש ומי מבני משפחתו התגוררו בבינוי במועד ביקורי המפקח (ספק גדול בעיני אם כך היה לאור התמונות שהוצגו), ממילא לפי הפסיקה השאלה אם הנכס אוכלס הנה שאלה אובייקטיבית שנגזרת מהשאלה האם העבודות הושלמו ולא מן השאלה אם בפועל גרו בנכס. שימוש במבנה בלתי גמור אינו נופל בגדר דרישות של ס"ק 238א(ח) [הסעיף שעניינו צו הריסה מנהלי בטרם תיקון 116 לחוק – ע.ט.] (ר"ע 1/84 אברהם דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד לח(1) 494, 499 (1984)). משמע, מבנה בלתי גמור אינו יכול להיחשב כמאוכלס, וכניסתו של אדם להתגורר במבנה בלתי גמור לא יכולה להיחשב "אכלוס".
6. למען הזהירות אבהיר גם כי לא הוכח בפניי שהמבקש או מי מבני משפחתו התגוררו בנכס במועד הביקורים של הפקח, ומהתמונות שצורפו לבקשה לא ניתן לדעת מתי צולמו והיכן בנכס בדיוק – בחלק החוקי או במבנה לגביו הוצא הצו.
7. בין עדותו של המפקח לעניין האכלוס לבין עדותו של המבקש – בחרתי להאמין לראשון. זאת, הן לאור הסתירות שהיו בעדות המבקש לעניין מועד צילום התמונה שהציג והן לעניין הגורם שצילם אותה (תחילה טען שאשתו צילמה ולכן אין לו את התמונה בטלפון, אך בהמשך טען שהוא עצמו צילם).
8. אני מקבל את טענתו של המשיב כי אין ממש בטענה כאילו במקרה שלפנינו הופר האמור בסעיף 221(א) לחוק, הקובע, לעניין בית מגורים – כי במועד הגשת התצהיר המפקח לעושה הצו "בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס". כך, שעה שבמקרה שלפנינו, מועד הביקור האחרון לפני מתן הצו הוא יום 24.1.2022 (עת העבודות היו בעיצומן) ותצהיר המפקח ניתן ביום 23.2.2022, דהיינו חלפו 30 ימים ולא למעלה מכך. בניגוד לטענת המבקש, אין חשיבות לכך שחלפו 39 ימים ממועד הביקור הראשון בנכס ביום 20.1.2022 ועד מועד הדבקת הצו ביום 28.2.2022. אלה אינם המועדים אליהם מתייחס סעיף 221(א) לחוק.
   ב"כ המבקש הפנה בהקשר לזה לעפמ"ק (י-ם) 27892-12-20, אשר נסיבותיו שונות בתכלית מהמקרה שלפנינו, ודי אם נציין כי שם היו ראיות לכך שהבינוי היה גמור במועד היחיד בו ביקר המפקח בנכס. בוודאי לא כך בענייננו, כאשר מהתמונות שהוצגו מטעם המשיב עולה כי במועד הביקור המבנה לא היה ראוי למגורים וטרם נסתיימו העבודות (למשל בעדות המפקח מעמ' 7 שור' 32 ועד עמ' 8 שור' 3 ובעמ' 10 משור' 9).
9. גם בטענתו של המבקש כאילו לא עמדו בפני עושה הצו כל העובדות הרלוונטיות בטרם הוצאת צו הריסה מנהלי – אין ממש. ניתן לראות כי לעושה הצו הועברו כל המסמכים הנדרשים וביניהם תצהיר מפקח חתום, שבו צוינה העבודה האסורה, ובנוסף אף חוות דעת תכנונית ואישור התייעצות עם תובע.
10. אין ממש בטענת המבקש כאילו היה על המפקח לעדכן את עושה הצו כי מדובר היה במבנה ישן, שעה שהמפקח העיד – ועדותו עלתה בקנה אחד לעניין זה עם זו של המבקש עצמו – כי ככל שהייתה תוספת ישנה למבנה היא נהרסה וכל התוספת הנוכחית נבנתה מחדש. במצב זה אין כל משמעות לתוספת שהייתה קיימת קודם לכן ורואים את הבנייה כמבנה חדש. ראו לעניין זה למשל בעניין ת"ב (מחוזי ב"ש) 32018-09-20 אבו ואקד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] מפס' 26 (8.11.2020). למעלה מן הדרוש יוער כי בפסיקה נקבע לא פעם, כי גם כאשר לא הוגדל שטח הבינוי, ניתן להורות על צו הריסה כאשר מדובר בשיפוץ מסיבי (למשל: עתפ"ב (ת"א) 9325-05-19 חסדים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון [פורסם בנבו] (16.09.2019)). קל וחומר במקרה שלפנינו כאשר אף המבקש הודה כי התוספת הוגדלה לעומת התוספת שהייתה במועד בו רכש את הנכס.
11. כך גם לגבי הטענה מטעם המבקש כי היה על המפקח לבדוק את היתר הבנייה המקורי. בנסיבות הדברים, כאשר המבקש עצמו אינו טוען כי הבנייה המקורית נבנתה בהיתר, אלא רק כי קנה את הנכס עם תוספת הבנייה אותה הרס, ושעה שהמבקש עצמו לא צירף תצהיר של איש מקצוע הנדרש כדי להוכיח נושאים תכנוניים, הרי שלא נראה שיש חשיבות כלשהי לגבי היתר הבנייה של הבינוי המקורי. הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר במקרה שלפנינו המבקש עצמו הודה כי חרג ב-80 ס"מ מהבינוי המקורי (כלומר אין טענה כי מדובר בבניה כדין) וממילא השתכנעתי כי החריגה בפועל מהתוספת המקורית הייתה גדולה בהרבה, כפי שניתן היה להתרשם מהתצ"א משנת 2021 שהוצגה בדיון, כמו גם מהתמונות שצירף המבקש עצמו כנספח לבקשתו. בנוסף, הטענה המשתמעת של המבקש לפיה ניתן בעבר היתר לבינוי מפאנלית (כפי שנבנתה התוספת המקורית) – אינה אפשרית מתוך עצמה.
12. טענת המבקש כי היה על המפקח לבדוק תצ"אות כדי לראות אם היה בינוי ישן נראית תמוהה בנסיבות העניין, כאשר תצ"א משנת 2021 שהמשיב הציג בדיון, הוכיחה כי המבקש לא אמר אמת כשטען שחרג בבינוי החודש לעומת הבינוי הישן ב-80 ס"מ בלבד.
13. המבקש הוסיף וטען כי היה על המשיב לצרף חוות דעת מהנדס, כאשר מבוקש להרוס את הבניה שנבנתה על מנת שלא יגרם נזק למבנה הראשי (בהסתמך על סעיף 221(ד) לחוק). בטענה זו אין ממש, שעה שלא מבוקש להרוס "חלק מבניין שנבנה כדין" אלא רק את התוספת הבלתי חוקית שבנה המבקש. ממילא המבקש לא הוכיח, לא באמצעות חוות דעת מהנדס ולא בדרך אחרת, כי התוספת המקורית נבנתה כדין. הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר אין חולק כי במקרה שלפנינו המבקש עצמו הרס את כל התוספת שהייתה למבנה עת רכש אותו ובנה במקומה תוספת חדשה ללא היתר.
14. המבקש טען כי בעובדה שלא צוין בתצהיר המפקח כי מדובר במבנה ישן שנהרס בחלקו ושעה שאין התייחסות לשאלה אם יש היתר בנייה במקום, הרי שנפל פגם במידע העובדתי המצדיק את ביטול הצו. בנסיבות העניין, כאשר כמפורט לעיל תוספת הבנייה שהייתה בעבר נהרסה כליל (גם לדברי המבקש) ולמעשה מדובר בתוספת שנבנתה מחדש (להבדיל משיפוץ גרידא) הרי שאין בחסר האמור כדי להביא לקיומו של פגם בצו, וודאי לא "פגם חמור" כנדרש בסעיף 229 לחוק.

פסק הדין אליו הפנה ב"כ המבקש לעניין זה (ע"פ (י-ם) 14126-03-17) אינו יכול להועיל לעמדת המבקש, שעה ששם הוסכם כי חזותו החיצונית של המבנה לא שונתה, לא נבנו לו תוספות, אלא הוחלפו גג המבנה, חלונותיו ורצפתו, בעוד שכאן המבקש הרס את התוספת ובנה מחדש ואף חרג משמעותית מהתוספת המקורית. גם פסק הדין בעניין עפמ"ק (י-ם) 43569-02-21 אינו יכול להועיל לעמדת המבקש, בין היתר משום ששם נטען כי לא עמדה בפני נותן הצו חוות דעת תכנונית, שכן עמדה בפניו במקרה שלפנינו.

1. לא מצאתי כי יש לייחס חשיבות לכך שאין בתיק אישור הדבקה מקורי של הצו להפסקת עבודות אלא צילום בלבד, שעה שקיים צילום בצבע של האישור שהודבק.
2. גם אם ניתן היה מקום לקבוע כי נפל פגם כלשהו בנוגע למתן הצו בו עסקינן, הרי שאין בכך כדי להוביל בהכרח למסקנה שלפיה יש להורות על ביטולו, אלא יש לבחון את נפקות הפגם, בהתאם לעקרונות דוקטרינת הבטלות היחסית (ע"פ 40588/07 קמיל סנו נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים [פורסם בנבו] (26.3.2008); רע"פ 5387/16 אלארזק נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים [פורסם בנבו] (19.9.2016). על פי הפסיקה, הפגמים שיובילו למסקנה שהצו בטל, הם פגמים חמורים בלבד, היורדים לשורש הסמכות שביסוד צו ההריסה, (עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז(1) 196 (2002)). במקרה שלפנינו אני קובע כי לא נפל פגם במתן הצו, בוודאי לא פגם חמור שיכול להוביל לביטולו.

סוף דבר

המבקש-המתנגד כשל בהוכחת איזה מהתנאים הנדרשים בסעיף 229 לחוק לשם ביטול צו ההריסה המינהלי מושא דיוננו. לפיכך הבקשה נדחית. הצו יבוצע בהתאם להוראת סעיף 222(ב)(1) לחוק, אך לא לפני יום 1.5.2022.

משהתקיים הליך מלא לרבות דיון הוכחות וסיכומים בע"פ, אני מחייב את המבקש בהוצאות המשיבה בסך של 4,000 ₪.

ניתנה היום, י"ז ניסן תשפ"ב, 18 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.