1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת ע"ס של 8,507 ₪.

הנתבעת הגישה תביעה כנגד התובע ע"ס של 7,000 ₪.

1. לטענת התובע ביום 5.9.21 רכש דירה מהנתבעת ברחוב יד לבנים 52. התמורה המוסכמת 711 אלף ₪. נכון ליום 10.10.21 על התובע היה לשלם 533 אלף ₪ מכספי משכנתא שקיבל. בשל הערכות נמוכות של שמאי הבנק נאלץ להוסיף מכספו 64,250 ₪. עשה כל שניתן לצורך קיום העסקה כולל הזמנת שמאי שלישי על מנת להשיא את מחיר הדירה . הופתע מהדרישה לשלם 8,250 ₪ בגין ימי איחור בתשלום התמורה וזאת לאור שחרור כספי המשכנתא ביום 29.11 ולא ביום 10.10. לטענתו ביום 6.10 נפטר אביו וביום 3.12 נפטרה סבתו. התניית מסירת המפתחות בקבלת הסכום הנ"ל כדמי פיצוי בגין איחור שלא הגיע לתובעת לפי סעיף פיצוי ההדדי. רק ביום 10.12.21 קיבל חזקה בדירה לאחר שהוחתם על טופס העדר תביעות שהוכן מראש עליו חתם בכפייה. לטענתו שילם ארנונה בין התאריכים 5.11.21 ועד ליום 10.12.21 כשהדירה בחזקת הנתבעת הואיל וקיבל חזקה בדירה רק ביום 14.12.21 ולפיכך זכאי להחזר בסך 257 ₪.
2. מנגד טוענת הנתבעת כי אין בחוזה מכירת הדירה סעיף המתנה או מסתמך על רכישת הדירה בכפוף להערכת השמאי. התובע לא התנה כל תנאי ברכישת הדירה. בהתאם לסעיף 4.3 לחוזה היה ידוע לתובע כי כל איחור התשלום המגיעים למוכר ישלם פיצוי כספי ע"ס של 250 ₪ לכל יום איחור החל מהיום השמיני. לטענתה הסכום בסך 8,250 ₪ נובע מאי עמידה בלוח הזמנים של התובע לתשלום הסך של 460,000 ₪ שהיו אמורים להוות תשלום סילוק חוב הלוואת המשכנתא וכתוצאה מכך נדרשה לשלם עוד 2 תשלומים המהווים יחדיו את הסכום. הדירה לא נמסרה עקב אי גמר תשלום במלואו מצד התובע בהתאם לסעיף 4.4 לחוזה המכירה.
3. הנתבעת הגישה תביעה כנגד ע"ס של 7,000 ₪ בגין אי עמידה על תנאי החוזה רכישת הדירה ותשלומה במועד. פינו הדירה ביום 5.11.21 נאמר לנתבע כי הדירה ברשותו אולם נזכר כי עליו להמתין לקבלת הכספים מהבנק. למרות זאת העבירו חזקות בדירה לידי הנתבע ועל שמו . התשלום בפועל שולם רק ביום 10.12.11. המדובר ב-28 ימי איחור המסתכמים ב-7,000 ₪. התובע חתום על מסמך לפיו אין לו שום טענות עתידיות .

דיון

1. שתי התביעות עניינן הסעדים בגין איחור בתשלום תמורת מכר הדירה ע"י התובע . האחת תביעה להשבה של סכום ששולם כפיצוי בגין תשלומי משכנתא ששילמו המוכרים ביתר והאחרת תביעה לתשלום פיצוי למוכרים בגין איחור יומי בתשלום בפועל.

סעיף 4.2.3 להסכם קובע:

"עד ליום 10.10.21 ישלם הקונה למוכר סך של 460,000 ₪...המוכר נותן בזה לקונה הוראה בלתי חוזרת לשלם מתוך תשלום זה את הסכום שיופיע במכתב הכוונות לחשבון שיפורט במכתב הכוונות ..."

סעיף 4.2.4 להסכם קובע:

"יתרת התמורה בסך 70,000 ..שקלים חדשים, ישלם הקונה עד ליום 5.11.21...כנגד מסירת החזקה הייחודית בדירה."

סעיף 4.3 להסכם קובע:

" כל איחור בתשלום מן התשלומים המגיעים למוכר ... ישולם שצירוף פיצוי יומי בסך של 250 שקלים חדשים לכל יום איחור, למן היום השמיני של הפיגור ועד ליום ביצוע התשלום בפועל. המוכר יהי רשאי לדרוש תשלום הפיצוי המוסכם לפי סעיף משנה זה כתנאי למסירת החזקה בדירה.

סעיף 4.4 להסכם קובע:

" איחור כלשהו של הקונה בתשלום אשר יעלה על 14 ימים , יהווה הפרה יסודית של חוזה זה."

יוער כי קיימים סעיפים מקבילים בהסכם לעניין מסירת החזקה – סעיפים 5.2 ו-5.3 להסכם.

באשר למועדי האירועים בפועל אין מחלוקת כי המוכרים קיבלו את תשלום המשכנתא רק ביום 29.11.21 במקום ביום 10.10.21. החזקה בפועל עברה רק ביום 10.12.21 כאשר החשבונות עוברים ע"ש הקונה עם פינוי הדירה ביום 5.11.21 אולם אינו מקבל את החזקה בשל העובדה שטרם שילם את מלוא תמורתה.

1. באשר לתביעה העיקרית מצאתי לדחות את התביעה שהוגשה למרות סיכום להעדר תביעות. הוצג בפני מסמך חתום ע"י הנתבע ומאושר ע"י התובע לפיו:

"אני הח"מ כנאנה מוחמד ת.ז.... מאשר קבלת חזקה בדירה ברח' יד לבנים 52 חיפה משטרן אביבה ואין לי שום טענות עתידיות ואני רואה את החוזה כעומד על כל תנאיו.

ולראיה באת על החתום היום 10.12.21."

עילת ביטולו של חוזה שנחתם מחמת כפייה קבועה בסעיף 17(א) לחוק החוזים (חל' כללי) תשל"ג-1973:

"(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה."

עילה זו קרובה לעילת העושק מבחינה עניינית ומעשית מאחר ושתיהן נובעות מפגם ברצונו החופשי של המתקשר, אך הן נבדלות זו מזו באופן משמעותי בכך שבעוד עילת העושק דנה בתנאי החוזה והיותם סבירים או חורגים מהמקובל, וכן דורשת הוכחה של מצוקה ממשית ולא קושי ארעי או חולף, בעילת הכפייה אין כלל התייחסות לתוכן החוזה וסבירות תנאיו וכן לא מוגדר מהי "כפייה".

לא הוגדר בחוק מהי "כפייה", אלא כי כוח או איום יכולים להוות כפייה, הנשיאה חיות בע"א 5806/02 ארביב נ' קרני, פ"ד נח(5) 193, 198 קובעת כי ההכרעה האם לחץ פסול עולה לכדי כפייה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה לגופו .

התובע העיד:

"יש שקרים שמתועדים ויש חתימה שנעשתה באינוס שהתובע כפתה עלי ואנסה אותי."

עם זאת התובע הודה והעיד:

"היא התנתה את מסירת הדירה בתשלום נוסף של 8250 ₪ המהווים קנס על איחור במסירת התשלומים ועוד 256 ₪ חוב ארנונה. הסיבה היא שהיה להן עיכוב במשכנתא שלהן ".

וכן

"ב10.12 החתימו אותי על חוזה בכפיה באונס שאני לא אתבע אותה."

בעלה של הנתבעת העיד:

"עקב 59 ימי איחור שילמנו פעמים משכנתא ."

וכן

"שילמתי פעמים אי עמידה במשכנתא וזה הסכום שביקשנו."

וכן

"ב 10.10 הוא היה להעביר וב 15.10 שילמתי משכנתא וב 15.11 שילמתי עוד פעם משכנתא. והוא שילם רק בנוב'"

התובע טען לחתימה תחת כפייה ואילוץ אולם לא הוכיח זאת לפיכך הינו מנוע מלהגיש תביעתו בניגוד להתחייבותו. יובהר כי התובע שילם את הסכומים מרצון, כאשר מדובר למעשה בתשלומים שנאלצה הנתבעת להמשיך לשלם על המשכנתא שלהם כתוצאה מאי סילוקה. המדובר בנזק ישיר שנגרם לנתבעת כתוצאה מהאיחור בתשלום התמורה.

סעיף 9.2 להסכם קובע :

"רק פיגור העולה על 14 ימים במסירת החזקה בדירה לקונה וכן פיגור בתשלום מחיר הדירה או תשלום שעור משעורי התשלום על חשבון מחיר הדירה למוכר העולה על 14 ימים יהוו הפרה של תנאי יסודי בחוזה ...וזאת מבלי לפגוע בזכותו לתבוע ולקבל כל סעד אחר או נוסף המוקנה לו על פי חוזה זה ו/או על פי כל דין".

כאמור המדובר באיחור בתשלום העולה על 14 ימים. סעיף 9.2 אינו שולל את האפשרות לקבל סעד אחר או נוסף. לפיכך ההסכמה לתשלום חודשיים משכנתא שעוגנה באישור בחתימת הקונה מיום 10.12.21 יש בה כדי למנוע טענה שלא הוכחה בדבר הצורך להשיב הכספים וזאת כאשר לא הוכחה חתימה בכפייה. יתרה מזאת סעיף 10.1 לחוזה קובע פיצוי מוסכם בשווי 71,000 ₪ על הפרה יסודית שלא נתבעה במלואה כך שהתשלום ששולם מוצדק בנסיבות העניין ולא מצאתי מקום להתערב.

באשר לארנונה לא מצאתי להורות על השבה שכן המוכרים פינו הנכס ורק הקונה בהתעכבותו מלשלם מנע את כניסתו. העברה אצל הגורמים השונים נעשתה בהסכמה כך שאין לתובע להלין אלא על עצמו והמפתח לכניסתו לדירה היה בידו.

מכל האמור דין התביעה העיקרית להידחות.

1. באשר לתביעה שכנגד מצאתי לקבל את התביעה. הנתבע שכנגד אחר בתשלום תמורת הדירה בתקופה של 28 יום כאשר מהיום השמיני עליו לשלם 250 ₪ ליום המהווים 7,000 ₪.

סעיף 6.2 להסכם קובע:

" גם אם לא יעלה בידי הקונה לקבל הלוואה כאמור ממוסד פיננסי...לא יהיה בכך כדי לפטור את הקונה מאיזו מהתחייבויותיו שעל פי הסכם זה ו/או לדחות מועד כלשהו לביצוע איזו מהתחייבות הקונה שעל פי הסכם זה.."

הנתבע שכנגד הודה כי :

" לא התנינו את קבלת המשכנתא בשמאות הדירה"

בעלה של הנתבעת העיד :

"קבענו עם התובע הוא היה בלימודים , הוא בא ביום שישי בצהרים ונתנו לו את המפתח. אני עזבתי את המפתח ב 5.11 והדירה היתה ריקה. גרתי בדירה אחרת ."

לפיכך יש לדחות טענה של הנתבע שכנגד להדדיות באיחור. מסירת החזקה היתה תלויה בנתבע שכנגד בלבד.

מכל האמור הנתבע אחר לשלם מיום 5.11.21 ועד ליום 10.12.11. המדובר ב-28 ימי איחור לתשלום המסתכמים ב-7,000 ₪. טענתו של התובע כי הסכום ששולם הינו עבור האיחור הימים דינה להידחות שכן התחשיב אינו עולה כדי האיחור בימים ומתאים לתשלום ששילמו עבור המשכנתא למשך חודשיים.

1. בסיכומו של יום הריני קובע כדלקמן:

דין התביעה העיקרית להידחות. לפנים משורת הדין כל צד יישא בהוצאותיו.

דין התביעה שכנגד להתקבל. הנתבע שכנגד ישלם לתובעת שכנגד 7,000 ₪ וכן הוצאות בסך 750 ₪.

הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

1. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום, ו' אב תשפ"ב, 03 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.