1. לפני תביעה לתשלום 10,057 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בין אירוע תאונת דרכים מיום 9.11.20. סכום התביעה כולל את נזקי הרכב, ירידת ערך לרכב, שכר השמאי והפסד בגין 3 ימי השבתה.
2. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לאחריות לקרות התאונה שכן נהגת הנתבעת הודתה הן עובר להליך, והן במעמד הדיון מיום 3.11.22, כי התנגשה ברכב התובעת כאשר נסעה מאחוריו.
3. המחלוקת הינה בשאלת הנזק כאשר התובעת תומכת יתדותיה על עצם האחריות לנהגת הנתבעת שהתנגשה ברכבה מאחור, על חוות דעת שמאי שהעריך את גובה הנזק ולאחר הדיון גם על תמונות שהציגה נהגת הנתבעת כמתואר בפרוטוקול הדיון.
4. התובעת מבקשת לקבל את התביעה במלואה.
5. הנתבעת מתנגדת לתביעה וטוענת כי בתביעה מסוג זה על התובעת לעמוד ב-3 יסודות והם: אחריות, נזק וקשר סיבתי אילו בנדון דנן הוכיחה רק את יסוד האחריות. הנתבעת טוענת כי לא ניתן להסתמך על חוו"ד השמאי ועל טופס הודאת נהג התובעת, שכן ללא שמיעדם עדותם מהווים המסמכים עדות שמועה. לעניין זה יוער כעת כי שמאי התובעת לא הופיע לדיון ואילו גם הנהג מטעמה ביום קרות התאונה לא הגיע לדיון ואל עלה בידי ב"כ התובעת להשיגו באותה העת.
6. כראיות מצד התביעה ישנם: חוו"ד שמאי, טופס הודאת נהג רכבה, והודאת נהגת הנתבעת כי התנגשה ברכבה מאחור.
7. כראיות מצד ההגנה ישנם: טופס הודאת נהגת רכבה, עדות הנהגת במעמד הדיון ותמונה שהציגה בדיון.
8. כאמור, אין מחלוקת כי רכב הנתבעת שנהג מאחורי רכב התובעת, התנגש בו. עם זאת, נהגת הנתבעת חולקת על כך שגרמה לנזק וטוענת כי נהגה במהירות נמוכה מאוד, בשיירת רכבים בעומס תנועה, וכי ההתנגשות היתה מזערית באופן שאינו יכול לגרום לתוצאה לה טוענת התובעת.
9. כאמור לעיל, נהג התובעת שהיה במקום בזמן אמת לא הופיע לדיון, אולם דומני כי די בעדות נהגת הנתבעת המאשרת כי התנגשה ברכבו מאחור וכאמור במחלוקת אינה אלא בשאלת גובה הנזק. ממילא נהג התובעת אינו הבעלים של הרכב ואינו המבוטח ולכן משהודתה נהגת הנתבעת בתאונה וכן משהוצגו בפני תמונות של הרכב ממועד התאונה, ניתן להסתפק בכך אף ללא עדות נהג התובעת.
10. מאידך גיסא, מטופס ההודעה של נהג התובעת עולה כי הנזק לרכבה, כפי שתואר בסמוך למועד התאונה, הינו לפגוש אחורי ושפשוף קל בדלת הפגוש – כך תואר הנזק. בתמונות שהציגה נהגת הנתבעת במעמד הדיון נראה נזק דומה כאשר מגן פלסטיק שמאלי אחורי יצא ממקומו וכן נראה נזק באזור לוחית הרישוי.
11. האמנתי לגרסת נהגת הנתבעת שטענה כי ההתנגשות של הרכבים היתה קלה וכי לא הבחינה כי נגרמו נזקים לרכב (למעט אלו שנראו בתמונה שהוצגה על-ידה) ואולם, חלק מהנזקים שתוארו בחווה"ד פנימיים ואינם נראים לעין אלא בבדיקת מומחה.
12. ממילא, מטעם הנתבעת לא הוצגה חוו"ד נגדית שיש בה כדי לסתור את חוו"ד השמאי מטעם התובעת.
13. ובעניין חוו"ד המומחה מטעם התובעת - ברי, כי אין מחלוקת ששמאי הרכב שבדק אותו והגיש דו"ח יכול לאבחן את מצבו, ברם אינו יכול לומר כי הנזקים נגרמו בהכרח כתוצאה מהתאונה. לכך יש להוסיף כי בדיקת הרכב נעשתה ביום 9.12.20 קרי חודש ימים לאחר קרות התאונה.
14. עם זאת, כאמור, ראשית כל לא הוצגה לי חוו"ד סותרת מטעם הנתבעת.
15. שנית, אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי מדובר בעדות שמועה. תקנה 81א. (4) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 קובעת כדלקמן: "ביקש מי מבעלי הדין לחקור מומחה שהגיש חוות דעת, יודיע על כך לבית המשפט ולשאר הצדדים שלושים ימים לפחות לפני המועד שנקבע לישיבת קדם המשפט או בתוך שבעה ימים ממועד קבלת חוות הדעת, לפי המאוחר."
16. משכך, ככל שחלקה הנתבעת על חוו"ד השמאי מטעם התובעת, היה עליה לבקש לזמנו לחקירה. משלא עשתה זאת, חוו"ד השמאי מהווה עדות מטעם התובעת באשר לגובה הנזק.
17. בנסיבות הללו, דינה של התביעה להתקבל באשר לרכיבי הנזק שהוכחו בחוו"ד השמאי.
18. באשר להפסד בגין ימי עמידה, המדובר בחברה להשכרת רכב ולכן יתכן כי יש ממש בטענתה לעניין זה. עם זאת, התובעת לא תמכה טענותיה בעניין הפסד כספי בגין ימי עמידה במסמכים ולא הציגה ראיות בעניין זה. לכן הנני דוחה טענת התובעת לעניין זה.

סוף דבר:

1. התביעה מתקבלת ברובה.
2. הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 8,857 ₪ בגין נזקי רכב.
3. כן תשלם התובעת לנתבעת החזר אגרת בימ"ש בסך 386 ₪ והוצאות עבור שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.
4. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה.

ניתן היום, י"א שבט תשפ"ג, 02 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.