ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ר. סולקין) בת.פ. 69980-11-20 מיום 6.3.22.

נוכחים: המערער וב"כ עו"ד סמיר אבו עאבד

ב"כ המשיבה עו"ד תהילה גלנטה

<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המערער:

חוזר על הודעת הערעור. התפלאתי מאוד ששירות המבחן מבקש דחייה ובית המשפט לא נעתר לדחייה. אני מחזיק פה תסקיר מיום 12.10.21, שירות המבחן הסיבה היחידה שלא מצליח לבדוק אלטרנטיבה טיפולית.

לשאלת בית המשפט האם אני מבקש כעת שירותי תרגום לאור כך שלא הוזמנו, אני מבקש.

<#2#>

החלטה

הדיון יתחדש לאחר הפסקה תוך שייעשה ניסיון לזמן שירותי תרגום לשפה הערבית.

<#3#>

ניתן והודע היום ב' סיוון תשפ"ב, 01/06/2022 במעמד הנוכחים.

הדיון התחדש לאחר הפסקה ולאחר התייצבות מתורגמן לשפה הערבית מר עבד חכים אבו עשיבה.

ב"כ המערער:

אני מצטט מהתסקיר הראשון מיום 12.10.21. הוא מוכר כנכה 100% ולאור העובדה שאינו מדבר את השפה העברית ומציע לדחות לתקופה של שלושה חודשים על מנת לפנות לשירותים החברתיים באזור מגורים ויפעלו למציאת מענה טיפולי.

ביום 6.1.22 בתסקיר, מצטט, מדברים על בן אדם עם דימוי עצמי נמוך, ובהתייחס לתוכנית טיפולית תיארנו כי ישנו קושי למצוא מענה מאחר ולא דובר את השפה העברית, ויש תקלה ממושכת, בעקבות שיפוצים בשירותים החברתיים באזור מגוריו. במהלך הדחייה שוב פנו עדיין קיימת אותה תקלה, ובעמוד השני בתסקיר, ממליצים לדחות את הדיון פעם נוספת, ייבחנו שוב את האפשרות מענה שירות המבחן רוצה לקבל אותו לבאר שבע לקבוצה טיפולית דוברי השפה הערבית עתידה להיפתח בתחילת פברואר 2022. אנו מדברים על מערער בעת ביצוע העבירה היה בן 19, בן אדם עם הגבלה בריאותית קשה, סובל ממחלת הסרטן, ושירות המבחן רואה שפניו של המערער לשיקום. נשאלת השאלה למה צריך להפלות את המערער מכל אזרחי המדינה בגלל שהוא דובר השפה הערבית, אלה שדוברים עברית יש להם. בגלל שיש אור בקצה המנהרה, תן לשירות המבחן שישקלו, החוק לא סתם קבע שעד גיל 21, אני אזרח ישראלי, שפה ערבית היא שפה רשמית, גם השפה העברית שהיא שפה רשמית של מדינת ישראל, אני כאזרח ישראלי משלם מיסים זכותי להשתתף בקבוצה טיפולית דוברי השפה הערבית, לא בית המשפט יגיד שלאור מתחמי ענישה בעבירות נשק גוזר את דינו. לא זאת הגישה. החוק מה קבע, שיש חובת תסקיר, מה זה חובת תסקיר עד גיל 21, מביאים אותו עד הבאר ולא נותנים לו לשתות. תן לבן אדם שיגיע לבאר שישתה ותעשה אח"כ מה שאתה רוצה.

ניסיון החיים מלמד, אם היה המערער מעל גיל 21, הייתי אומר יש לי פה נתונים בסיסיים אני יכול להסתמך עליהם. אבל פה החוק אומר חובת תסקיר, החוק לא אומר חצי תסקיר, החוק אומר עד גיל 21 יש חובת תסקיר. איזה נזק ייגרם לאינטרס הציבורי אם המערער היה משתתף בקבוצה טיפולית בחודש פברואר 2022, היום אנחנו ביוני, היום היינו אחרי זה. שתהיה כל התמונה. למה נועד תיקון 113, שם דובר על שיקום שהגישה טיפול ושיקום. אם יש סיכוי של פניו של נאשם כזה או אחר לשיקום וטיפול בית משפט יחרוג. פה לא נתת טיפול, למרותש הסיכוי טוב, למרות שאני לא דובר השפה לא זוכה לטיפול, מציב אותי בפני עובדה מוגמרת. תן לי בתור סנגור למלא את חובתי נאמנה בפני מרשי בכך שאני אומר לו שאלה הם התסקירים וההמלצות וזה גזר הדין. אבל לא לשלוח לקבלת תסקיר, כשאני מקבל תסקיר לא שלם, ובית המשפט אומר תטען לעונש מסיבה אחת ויחידה לאור מתחמי הענישה.

ב"כ המשיבה:

לגבי הטענות של חברי לגבי העדר קיומן של קבוצות טיפוליות בשירות המבחן לדוברי השפה הערבית, כשכב' הנשיאה של בית המשפט המחוזי לפני שנתיים בעקבות מספר ערעורים שהיו שכללו טענות כאלה, עשינו בירור עם שירות המבחן, הדברים לא כפי שמתאר חברי. יש קבוצות. אם מסתכלים על מניפת הפסיקה של עבירות נשק גם נאשמים בגילו של המערער מפנה לעפ"ג14175-12-20 כב' השופט עדן שימש כראש הרכב ביחד עם כב' השופט כהן וכב' השופט דנינו, צעיר בן 19 במהלך אותו ערעור הוא עסק בבגרויות, מפנה לגילאיים, אני אומרת הסוגיה הזו לובנה, אני לא יודעת מה הנסיבות מה קרה בתיק, כן יש קבוצות לדוברי השפה הערבית, בית המשפט המחוזי ווידא את העניין הזה עוד לפני שנתיים עם שירות ה מבחן.

אני מסכימה שיש חובת תסקיר, אלא שהפרשנות שנותן חברי לחובת תסקיר שמומשה היא לא רצף של דחיות מבית המשפט השלום או בית המשפט המחוזי בדן יחיד, או בכל מותב אחר, שעה שכל הנתונים נפרשו בפני בית המשפט כפי שנעשו במקרה הזה.

אני מבינה את הקושי של ערעור הגנה, בנקודת הזמן המשפטית הזו שבה אנו מצויים כיום, גם לאחר תיקון 140 או ברוח תיקון 140, שכן התיקון לא חל על התיק שבנדון, אם כי ראוי שאותו תיקון יהווה עננה משפטית במובן חיובי של כלל הפסיקה, בעיקר מפנה לפסיקת בית המשפט העליון בכל הנוגע למגפת עבירות הנשק. זה מושג שטבע כב' השופט קרא, אנחנו במגפה. לא עברנו את קו פרשת המים, אלא פרשנו את קו פרשת הדם, וכל הציבור גם במגזר הבדואי ובכל המגזרים, זה חוצה מגזרים של החזקות נשק ושימוש בנשק, זועק לעברנו, והכוונה לא רק לתביעה ולמשטרה, אלא גם לבית המשפט. גם כשמבוצעות העבירות ע"י נאשמים שהם צעירים נעדרי עבר פלילי כמו המערער. לכן בכל תמהיל הנסיבות הזה, אנו סבורים שבעת הזו כשכולנו מחוייבים לפסיקת בית המשפט העליון, ולפסיקת בית המשפט המחוזי בב"ש, יש מניפת פסיקה מהותית בעבירות נשק, כמעט מידי שבוע מתכנסים לעבירת נשק, מחייבת את דחיית הערעור. אותה פסיקה הציבה גם של בית המשפט המחוזי וגם של בית המשפט העליון הציבה את היחסיות המתבקשת לפחות לעת הזו, בין שיקולי ההלימה הרתעת היחיד והרבים בעבירות נשק, לבין שיקולי השיקום, שבעבירה הזו בעבירות של עבירות נשק, לאור המגפה שאותה כולנו מבקשים למגר, שיקולי השיקום לא מקבלים בכורה בעבירות אלה. שיקולי ההלימה ההרתעה של המערער ושל הרבים גוברים על השיקולים האלה, ולכן נבקש לדחות את הערעור.

ב"כ המערער:

חברתי התייחסה לכל מה שעשתה הנשיאה בכל מה שקשור לקבוצות טיפולית של דוברי השפה הערבית, כסוף סוף היתה אמורה להיפתח קבוצה בפברואר 2022 בית המשפט לא נתן למערער הזדמנות להשתתף בקבוצה.

חברתי דיברה על שיקולי השיקום, אני זוכר מותב זה בעניין אבו סבתיאן, בגין נשיאה והובלת נשק, בית המשפט נתן 9 חודשים של עבודות שירות. אקדח שנתפס מוסלק, בן אדם עבר הליך שיקומי, בית המשפט הטיל 9 חודשים של מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, ועוד להזכיר לפני שנתיים מ"י נ' צדוק, אותה פרקליטות החזקה של רובי קלצ'ניקוב תוצרת ברית המועצות, עם 700 כדורים, אותה מדינה סגרה הסדר שתטען ל 9 חודשים לעבודות שירות וההגנה למאסר על תנאי. גם הוגש ערעור וכב' השופטת כץ השאירה 6 חודשים עבודות שירות.

פנה אלי אבא של המערער והוא מבקש לומר דברים.

ב"כ המשיבה:

אין לי התנגדות.

מר איסמעיל אבו בדר:

אני אביו של המערער.

רציתי להפנות את בית המשפט שהבן שלי יש לו מחלה שהיא מאוד קשה, הוא זקוק כל שבועיים לעירוי דם ולהחזיק אותו, הוא היה גם עצור והיה לו קשה, ללכת עם אזיקים לבית החולים, זה הנוהל של שב"ס. נשק הוא לא השתמש בנשק.

<#4#>

פסק דין

המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות נשק (רכישה והחזקה) לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין.

המערער הינו הנאשם 2 בהליך בבית משפט קמא.

על פי כתב האישום המתוקן, החזיקו המערער ונאשם 1 ברשותם בחפץ דמו תת מקלע מאולתר, קליבר 9 מ"מ אשר יורה ובכוחו להמית אדם.

בהמשך כתב האישום המתוקן, מיוחס לנאשם 1, כי שהה ברחוב והחזיק בידיו את הנשק, ובאותה עת עברו במקום שוטרים ונאשם 1 השליך את הנשק מידיו אל הקרקע, וכתב האישום המתוקן ייחס לשני הנאשמים את העבירה כאמור לעיל.

בעניינו של המערער, יליד 10/2000, הוגשו שני תסקירי שירות מבחן. בתסקירים פורטו נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, ושירות המבחן בתסקיר הראשון התייחס לגורמי הסיכוי לצד גורמי הסיכון, והמליץ לדחות את הדיון כאשר במהלך תקופת הדחייה יעמדו בקשר עם גורמי הטיפול ויפעלו למציאת מענה טיפולי שיתאים לצרכיו של המערער ולהערכת הסיכון.

יש לציין, כי התסקיר מתאר כי מדובר במעורבות הפלילית הראשונה של המערער, למערער בעיה רפואית, ושירות המבחן התרשם כי מצבו הבריאותי של המערער הקשה עליו להשתלב בחברה באופן מיטבי.

בתסקיר השני אשר הוגש, מציין שירות המבחן כי נפגש עם המערער שוב, נבדקה שוב האפשרות להליך טיפולי, ושירות המבחן מציין כי בשלב זה הוא מתרשם כי המערער זקוק למסגרת של תעסוקה וטיפול שיסייעו בהליך השיקום, ובליווי שיאפשר מענה בתחומי חיים שונים, ולאור כך שעולה חוסר בהירות ביחס לתוכנית טיפול, וכי שירות המבחן לא קיבל מידע מדויק וברור מגורמי הטיפול בלשכה לשירותים חברתיים, הומלץ לדחות את הדיון פעם נוספת, ובמהלך תקופת הדחייה יבחנו שוב אפשרויות המענה עבור המערער, כולל מענה של קבוצה טיפולית המיועדת למשתתפים דוברי ערבית, קבוצה העתידה להיפתח בתחילת חודש פברואר 2022.

בגזר הדין בעניינו של המערער התייחס בית המשפט לחומרת העבירה, לפוטנציאל של הסיכון בהחזקת נשק חם קטלני, העלול למצוא דרכו לפעילות שלילית, התייחס לפסיקה הרלבנטית, וקבע מתחם עונש הולם הנע בין 20 ל – 40 חודשי מאסר בפועל.

במסגרת הענישה במתחם התייחס בית המשפט לנסיבותיו האישיות של המערער, גילו הצעיר, מצבו האישי והרפואי כפי שבא לידי ביטוי במסמכים רפואיים, וקבלת האחריות, ומכל האמור, הטיל ענישה אשר היא בתחתית המתחם.

לאור כל האמור, הוטלו על המערער 20 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים, וקנס בסך 10,000 ₪.

הערעור הינו על חומרת העונש.

טענה מרכזית הנטענת בערעור הינה כי היה על בית משפט השלום לאפשר למערער קבלת תסקיר נוסף, כמו גם התחלת הליך טיפולי. נטען כי התסקיר הינו תסקיר חובה, לאור גילו של המערער, ולא היה מקום לקבלת תסקיר חלקי בלבד, והיה על בית משפט השלום לקבל את האמור בתסקיר, ולאפשר הליך טיפולי, ונטען כי העיכוב היה עקב כך שנדרש היה הליך טיפולי המיועד לדוברי השפה הערבית.

ב"כ המשיבה עותרת לדחות את הערעור. נטען כי אמנם קיימת חובת תסקיר, אולם כל הנתונים נפרשו בפני בית משפט השלום במקרה זה.

נטען לחומרת עבירות הנשק, ולפסיקת בית המשפט העליון אשר הציבה את השיקולים של הרתעת היחיד והרבים בעבירות נשק כשיקולים מרכזיים, ונטען כי שיקולי השיקום אינם מקבלים בכורה אלה.

לאחר ששמענו את הצדדים, בחנו את מכלול הנסיבות, נסיבות ביצוע העבירה, ונסיבותיו של המערער, באנו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

תחילה לעבירה ולחומרה.

מדובר בהחזקת תת מקלע מאולתר.

עבירה חמורה זו מחייבת מענה עונשי מחמיר. רבות נפסק על חומרת עבירות הנשק בכלל, על הצורך במיגורן, ועל כך שבעת האחרונה לאור היקף העבירות מסוג זה, נדרשת מגמת החמרה בענישה בעבירות אלה.

נפנה בעניין זה לע"פ 3793/20 מורייחי נ' מ"י (23.11.2020), וכן לע"פ 5993/21 אבו סאלח נ' מ"י (29.11.2021), בו נפסק כי: "ההתמודדות עם השימוש הגובר בנשק חם דורשת התגייסות של כלל גורמי החברה". עוד נפסק כי: "אין להסתפק איפוא ברטוריקה בלבד, משלצד ההוקעה והגינוי יש צורך בענישה מחמירה על מנת לשרש תופעה בריונית ומסוכנת זו מהמרחב הציבורי". אמנם עבירות הנשק שם חמורות היו מהעבירה כאן, אולם, הדברים האמורים רלבנטיים גם לענייננו.

עוד נפנה לע"פ 2482/22 מ"י נ' קדורה (14.4.2022), שם התייחסות לעבירת החזקת הנשק על כי "החזקת נשק שלא כדין מאיים על שלום הציבור ובטחונו... לנוכח היקפן המתרחב של עבירות המבוצעות בנשק, הזמינות הבלתי נסבלת של נשק בידי מי שאינו מורשה לכך מהווה כאמור סיכון של ממש ומגבירה את הסיכון לביצוע עבירות חמורות נוספות... כמו גם לאסונות נוראיים... ענייננו "במכת מדינה" שהצורך להילחם בה על מנת להגן על הציבור, מצריך מענה הולם והטלת עונשי מאסר משמעותיים... ידע כל מי שמחזיק בנשק בלתי חוקי כי צפוי הוא להיענש בחומרה, בבחינת "אם מחזיקים – למאסר נשלחים"...".

המלחמה שיש לאסור בעבירות הנשק מחייבת כי השיקולים המרכזיים בענישה בעבירות אלו, יהיו שיקולי ההרתעה, הן הרתעת היחיד והן הרתעת הרבים.

ביחס למתחם העונש ההולם – לא מצאנו כי מתחם העונש ההולם חורג בחומרתו מהמענה ההולם לעבירה של החזקת תת מקלע מאולתר.

ביחס לענישה במסגרת המתחם – בית המשפט השלום הביא בשיקולים את מלוא הנתונים והנסיבות האישיות של המערער, וגזר את דינו בתחתית מתחם העונש ההולם.

נתנו גם אנו דעתנו לנסיבותיו האישיות של המערער, לרבות נסיבותיו הרפואיות. אף התרנו, באופן חריג, לאביו של המערער, לומר דברים במהלך הערעור.

ואולם, גם לאחר שנשקלות נסיבות אישיות ורפואיות אלו, איננו מוצאים כי יש בענישה כדי חומרה המחייבת התערבות ערכאת הערעור.

כפי שציין בית משפט השלום בגזר דינו, יש לתת את הדעת לכך שהמערער, כאשר הוא במצב בו הוא נמצא, מחזיק בתת מקלע מאולתר.

אשר לטענה המתייחסת לכך שבית המשפט השלום לא נעתר לבקשה לקבל תסקיר נוסף – איננו סבורים כי היתה חובה על בית משפט השלום לעשות זאת. התקבלו שני תסקירים ובהם מפורטות באריכות הנסיבות של המערער, ובכך לא יכול להיות חולק, כי התמלאה החובה להגשת תסקיר בשל גילו של המערער.

השאלה אם לאפשר או לא לאפשר דחייה מפעם לפעם לצורך הליך טיפולי או לכל צורך אחר, הינה לשיקול דעתו של בית המשפט, ולא מצאנו פגם בהפעלת שיקול דעת זו.

טיפול רפואי נדרש ניתן לקבל גם במסגרת שב"ס.

אשר על כן, הערעור נדחה.

המערער יתייצב לתחילת ריצוי המאסר ביום 17.7.22 שעה 08:00 במתקן הכליאה דקל.

מוצע למערער לערוך הליך מיון מוקדם.

<#5#>

ניתן והודע היום ב' סיוון תשפ"ב, 01/06/2022 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי חנה פלקר