בפניי בקשה מטעם התובעת למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום רפואת השיניים ושיקום הפה. הנתבעים מתנגדים לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה מטעם המבקשת ובתגובת הנתבעים, אני מוצאת לנכון להיעתר לבקשה.

אכן, מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתביעות שנושאן הוא רשלנות רפואית אינו נעשה כדבר שבשגרה ומצריך נקיטת זהירות רבה.

במקרה דנן הבקשה מוגשת מטעם התובעת, העותרת למינוי מומחה מטעם בית המשפט נוכח הפערים בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים. יש להביא עובדה זו בחשבון, שכן החשש שהובע בהלכה הפסוקה בנוגע למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתיקי רשלנות רפואית הוא בעיקר וכעקרון חשש של התובעים, וזה אינו מתקיים בענייננו.

לכך יש להוסיף את העובדה שהמחלוקת בתיק עוסקת בטענות לרשלנות רפואית בתחום רפואת השיניים ושיקום הפה, והפרקטיקה המקובלת לדיון בתיקים אלה נוטה לעבר מינוי מומחה מטעם בית המשפט, כל מקרה לגופו.

לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחים אני מוצאת כי קיימים ביניהם פערים גדולים הנוגעים לכל שלבי הטיפול בתובעת, למן האבחון ותוכנית הטיפול, עובר דרך מחלוקת בנוגע להסכמה מדעת, וכלה באופן הביצוע של הטיפול מן הבחינה הטכנית. בנסיבות אלה, קיימת הצדקה עניינית למינוי של מומחה מטעם בית המשפט בתיק זה, אשר יהא בו כדי לייעל את הדיון, הן בכך שיסייע לבית המשפט להכריע בנושאים שביריעת המחלוקת הרחבה בין הצדדים; הן בכך שיוכל לסייע לצדדים ללבן את המחלוקות ביניהם באופן שיאפשר להם לחסוך את הצורך בניהול ההליך.

אשר על כן, אני מקבלת את הבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט.

לבקשת הנתבעים, ניתנת לצדדים האפשרות להציע מומחה מוסכם מטעמם, וזאת עד ליום 12.12.2022. ככל שלא יוצע מומחה מוסכם, ימונה מומחה על-פי שיקול דעת בית המשפט.

תז"פ למתן החלטת מינוי מומחה ליום 13.12.2022.

ניתנה היום, ד' כסלו תשפ"ג, 28 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.