1. בפניי שתי תביעות שהגישו עוה"ד שרין סולן (להלן: התובעת) ועוה"ד גדלי סולן (להלן: התובע), העובד במשרדה, נגד הנתבע, בהן ביקשו שני התובעים לחייב את הנתבע לפצותם מכח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: החוק), בגין פרסום שפירסם הנתבע בעמוד העסקי של כל אחד משני התובעים במנוע החיפוש "גוגל".

רקע וטענות הצדדים

1. אין חולק, כי משרדה של התובעת מייצג את ד' כ', אשתו של הנתבע (להלן: ד') בהליך גירושין המתנהל בין השניים בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני.
2. לטענת התובעת, ביום 24.4.2022 פסק בית הדין הרבני בעניין חלוקת הרכוש בין בני הזוג, כאשר לטענתה התקבלו כל טענותיה של ד' בעניין זה. נטען, כי כיוון שהיה מדובר בפסק דין תקדימי, הוא אף פורסם בהשמטת פרטים מזהים.
3. נטען, כי בסמוך לאחר מתן ההחלטה המתירה את פרסום פסק הדין, ומתוך רצון לנקום בתובעת על שהינה מייצגת את ד' במסירות ובמקצועיות, פירסם הנתבע ביום 25.5.2022 ביקורת שלילית בעמוד העסקי של התובעת במנוע החיפוש "גוגל", על ידי כך שדירג אותה בכוכב אחד מתוך חמישה, הדירוג הנמוך ביותר האפשרי, וזאת ללא הסבר כתוב או מלל כלשהו. נטען, כי הדירוג השלילי דלעיל פגע בדירוג משרדה של התובעת ב"גוגל". נטען, כי לבתי עסק אחרים, כגון מספרה בעיר מגורי הנתבע ועורך הדין המייצג אותו בהליך הגירושין, העניק הנתבע דירוג של חמישה כוכבים.
4. נטען, כי בעקבות בירור שערכה, התחוור לתובעת כי המפרסם איננו לקוח משרדה, אלא בעלה של מרשתה ד'. לפיכך פנתה אליו ב"תגובה מהבעלים" בזו הלשון: "א', שלום, אתה מתבקש להסיר את הדירוג לאלתר, בטרם ינקטו נגדך הליכים משפטיים בגין פרסום לשון הרע. אין לך כל זכות לגיטימית לדרג את המשרד. אינך לקוח של המשרד, מעולם לא היית."
5. לא רק שהנתבע לא הסיר את הדירוג השלילי, טענה התובעת, הוא פירסם שני דירוגים שליליים נוספים באמצעות שני חבריו, האחד בשם יוני והשני בשם דימה; שני חברים אלו העניקו כל אחד למשרד התובעת כוכב אחד מתוך חמישה, ללא מלל נוסף. נטען, כי ד' היא זו שעידכנה את התובעת כי מדובר בחבריו של הנתבע.
6. בתביעת התובע, שרובה ככולה זהה לתביעת התובעת, למעט השינויים המחוייבים, נטען, כי בנוסף לאמור לעיל דירג הנתבע ביום 28.5.2022 בכוכב אחד גם את העמוד העסקי שלו. גם הוא פנה אליו ב"תגובה מהבעלים" בנוסח דומה לזה בו פנתה התובעת אל הנתבע, אולם גם במקרה הזה לא הסיר הנתבע את הדירוג השלילי.
7. שני התובעים טענו, כי הנתבע, בכוונת זדון, פירסם דירוג שלילי על מנת לפגוע בפרנסתם ובמשלח ידם. על כן תבעו ממנו, כל אחד בנפרד, פיצוי בסך של 33,400 ₪.
8. הנתבע הגיש כתב הגנה בכל אחת מהתביעות. אשר לתביעת התובעת טען, כי הינה תביעת סרק קנטרנית שכל מטרתה להוציא ממנו כספים שלא כדין ולהטיל עליו אימים על מנת לסכל את ההליכים המתנהלים בינו ובין ד', וזאת תוך ניצול כוחה ומעמדה של התובעת כעורכת דין אל מול נתבע בלתי-מיוצג בבית המשפט לתביעות קטנות; הוא כינה אותה כמחרחרת מלחמה למען פרנסתה האישית ועל חשבון ילדי בני הזוג ועוד כהנה וכהנה כינויים בלתי מחמיאים בלשון המעטה. לטענתו, חובתו להזהיר את הציבור מפני עורכת דין שרלטנית שאף מנחה את לקוחותיה לשקר ולרמות את מערכת המשפט, כאשר במקרה דנא פעלה לשיבוש בדיקת פוליגרף אותה הסכימה ד' לעבור במסגרת סכסוך הגירושים. התובע הבהיר, כי דירג את התובעת בכוכב אחד בלבד לנוכח התרשמותו ממנה בדיונים שניהל מולה כי מדובר בתובעת שאיננה מקצועית, מתנסחת ומתנהלת באופן בוטה ומביך במהלך הדיונים ואף אוכלת ושותה במהלכם. לטענתו, חרף התרברבותה, היא לא השיגה למען ד' שום הישג משמעותי בסכסוך הגירושים ביניהם, להיפך.
9. לטענת הנתבע, אפשרות הדירוג בעמוד העסקי של התובעת פתוחה לכלל הגולשים ברשתות החברתיות להביע את דעתם האישית ולהתבטא בחופשיות ואינה מוגבלת ללקוחותיה בלבד; לראיה, טען, בעמוד העסקי שלה מופיעה תגובה של אדם בשם משה גולן, המאשר כי התובעת לא ייצגה אותו אלא את חברו הטוב, והוא משתף את חוויותיו משיחות עמו. זאת ועוד, טוען התובע, בעמוד העסקי של התובעת מופיעות ביקורות רבות שנכתבו על ידי עובדי משרדה ובני משפחתה, שאף אותם מעולם לא ייצגה התובעת. לטענתו, בעל עסק המפרסם את עסקו ונותן אפשרות לדרגו ולבקרו לוקח בחשבון כי לא כל הדירוגים והביקורות יהיו טובים, מה גם שעל בעל עסק לנצל דירוגים וביקורות כאלו על מנת להשתפר.
10. עוד טוען הנתבע, כי עומדת לו הגנת "אמת בפרסום" שבסעיף 14 לחוק, שכן הוא עצמו ספג את נחת זרועה ונפגע מהתנהגותה העבריינית, ומכאן שיש לראות בפרסום משום פרסום אמת. עוד עומדת לו, לטענתו, הגנת תום הלב שבסעיף 15 לחוק, קרי, כי היחסים בינו ובין התובעים הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות את הפרסום (סעיף 15(2)), הפרסום נעשה למען הגנה על עניין אישי כשר של הנתבע (סעיף 15(3)) וכי הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע כב"כ בעל דין בדיון משפטי (סעיף 15(5)); הנתבע ראה לעצמו, לטענתו, חובה חוקית ומוסרית להזהיר מפני התנהגותה הירודה של התובעת לבל יפלו אנשים בפח, כפי שנפלה אשתו ד'.
11. מכל אלו עותר הנתבע לדחיית תביעת התובעת, תוך חיובה בהוצאותיו בשל עגמת הנפש שנגרמה לו נוכח נסיון ההפחדה וההשתקה מצד התובעת בהגשת תביעה זו ותביעת התובע ובשל הפסד ימי עבודה והוצאות ייעוץ משפטי עקב הצורך להתגונן בפניהן.
12. בכתב ההגנה בתביעת התובע חזר הנתבע בתמצית על טענותיו והוסיף, כי אין לתובע מוניטין בפני עצמו, אלא הוא חוסה בצילה של אמו התובעת, שבמשרדה הוא מועסק. לטענתו, אף הוא גילה רשלנות בייצוגה של ד', כאשר לאחד הדיונים הגיע באיחור וללא עניבה, עד כי הנתבע נאלץ לומר לו לענוב עניבה ולעמוד בפנותו אל בית המשפט. עוד טען, כי התובע היה שותף ביחד עם התובעת בשיבוש העמדתה של ד' לבדיקת פוליגרף אותה היתה אמורה לעבור. מכל אלו, ביקש לדחות גם את התביעה הזו תוך חיוב התובע בהוצאותיו.

הדיון בתובענות

1. בדיון שהתקיים בתובענות חזרו התובעים והנתבע על טענותיהם בכתבי הטענות. התובעת אף חקרה את הנתבע חקירה נגדית לא קצרה. במהלך הדיון אישרה התובעת, כי לא רק לקוחות העסק רשאים לדרגו, אולם עליהם לעשות כן בתום לב, ואילו הנתבע לא פעל בתום לב, אלא במטרה לגרום לנזק. לטענתה, בעקבות דירוגם השלילי של הנתבע ושל חבריו ירד דירוגה מ - 5 כוכבים ל - 4.8, ורק בזכות לקוחות שראו את הדירוגים האמורים והוסיפו ביקורות חיוביות עלה הדירוג ל - 4.9, הוא הדירוג הנוכחי.
2. הנתבע טען, מנגד, כי יוני ודימה אשר דירגו את העמוד העסקי של התובעת בכוכב אחד אינם רק חבריו, אלא גם חבריה של ד', ודירוגם ניתן לאחר שיחות שלהם עמה, בהן סיפרה להם כיצד גבתה ממנה התובעת שכר טרחה מבלי לתת חשבוניות וכיצד לא עלה בידה לקחת ממנו את עסקיו ולהביא לקביעת שיעור מזונות גבוה לילדים. מכל מקום, טען הנתבע, חבריו דירגו את העמוד העסקי של התובעת ביוזמתם ומתוך התרשמותם האישית ולא לבקשתו, וכי אם יש לה טענות בעניין, תוכל לתבוע אותם ישירות.
3. בסיום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת ראיותיהם, מצאתי לנכון לדחות את התביעות. להלן טעמיי.
2. בהתאם להוראות החוק, כפי שפורשו בפסיקת בתי המשפט, שאלת החיוב באחריות בגין לשון הרע תיבחן בארבעה שלבים: הראשון - כי מדובר ב"פרסום"; השני - כי הפרסום הינו משום "לשון הרע" לפי מובנו הטבעי והרגיל בעיני אדם סביר; השלישי - בחינת תחולתן של הגנות אפשריות; והרביעי, בהעדר הגנה - בחינת הסעד המתאים לנפגע מהפרסום (ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך [8.2.2012]; ע"א 6903/12 CANWEST GLOBAL COMMUNICATION CORP נ' עזור [22.7.2015]).
3. דומה כי אין חולק, כי דירוג כוכבים בעמוד עסקי של בית עסק המתפרסם ב"גוגל" עונה על התנאי של "פרסום", ומכאן שהיסוד הראשון מתקיים.
4. האם דירוג בית עסק בכוכב אחד מתוך חמישה מהווה לשון הרע? דומני כי התשובה לשאלה זו שלילית. סעיף 1 לחוק מורה, כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול, בין היתר, להשפיל אדם בעיני הבריות, לפגוע בעסקו או לבזותו. נפסק, כי על מנת לקבוע האם מדובר בלשון הרע יש לפרש את הביטוי בהקשר האובייקטיבי, על פי אמות מידה מקובלות של האדם הסביר (ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי ואח' [4.8.2008]).
5. בענייננו, הפרסום שעשה הנתבע מסתכם בהענקת כוכב אחד מתוך חמישה. לא צורף מלל כלשהו, לא כל שכן בלשון פוגענית ובכלל. אינני סבורה כי יש בפרסום זה משום לשון הרע, אלא עסקינן בהבעת דעה לגיטימית. בית עסק המציע מוצרים, ובענייננו - שירותים לציבור הרחב, ואשר מאפשר דירוג כוכבים ופרסום תגובות בעמוד העסקי שלו חושף עצמו לביקורת, לעיתים חיובית, אך לעיתים גם שלילית; כל הצדדים יוצאים נשכרים מהבעת דעה זו: ציבור הצרכנים יידע לכלכל את צעדיו בכל הנוגע לבית העסק ולמוצר או לשירות שהוא מציע, ובעליו של בית העסק יכול לשפר את המוצר או את השירות שהוא מציע. אינטרס ציבורי הוא, איפוא, לעודד פרסום של ביקורות צרכניות שיסייעו לציבור כולו (ראו ע"א (מח' נצרת) 5001-02-18 בייטמן נ ' חמו [31.10.2018]; ת"א (ראשל"צ) 36501-03-17 ליסטר נ' ברדוגו ואח' [19.6.2020]; ת"ק (רמלה) 24664-11-19 מרציאנו ואח' נ' קדם בארות יצחק ואח' [16.6.2021]).
6. זאת ועוד, אינני סבורה כי יש בדירוג שלילי כאמור כדי "לפגוע" בבית העסק במובנו של סעיף 1 לחוק (ראו ת"ק 66003-03-19 אנקרי ואח' נ' מורנו ואח' [24.7.2019]). אלו הקוראים את הביקורות המתפרסמות במרחב הוירטואלי עושים זאת בעיניים צרכניות, כאשר המשקל הניתן לביקורות כאלו אינו גבוה; משכך, הרף לקביעת פרסום המהווה לשון הרע במרחב הוירטואלי הוצב במקום גבוה יותר מאשר הפרסום "המסורתי":

"עוד יש לזכור, כי כשם שלא כל קריאת גנאי ברחובה של עיר מקימה עילת תביעה, כך אף לא כל פרסום מגנה ומגונה באינטרנט מהווה עילה. רבות מן התגוביות הן דברי הבל ברמה ירודה, שכל בר דעת מבין כי אין לייחס להן כל משקל, וערכן העוולתי בהתאם." (רע"א 4447/07 מור נ' ברק אי. טי. סי [1995] החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ, פ"ד סג(3) 664 [2010]).

1. בהתאם נפסק -

"אם יש להתייחס לחילופי הדעות במרחב הווירטואלי כאל אותן דעות המושמעות בכיכר העיר, יחסו של "הקורא הסביר" בהתאם. המשקל שיינתן לדעות שכאלו עלול להיות נמוך. הסף הנדרש כדי שמושא הפרסום גם ייחשב לכזה שהושפל או בוזה יהא גבוה יותר. דברים שעלולים להיחשב כהוצאת לשון הרע אם פורסמו בדרכים המסורתיות, לא ייחשבו ככאלו אם פורסמו במרחב הווירטואלי, פשוט מאחר והמשקל שנותן הציבור לדברים שכאלו נמוך. בדומה למשקל הניתן לזה העומד על ארגז ומשמיע הגיגיו." (ת"א (של' ת"א-יפו) 31694-09-16 גיע ניהול ומסעדנות בע"מ נ' קונקי [5.2.2018]; וראה גם ת"א (של' חי') 63077-06-15 איי פאב בע"מ נ' זסלבסקי [14.11.2019]).

1. אכן, על בעל עסק המעמיד את הדף העסקי שלו לביקורת הציבור להביא בחשבון כי לא כל הביקורות יהיו חיוביות; כפי שהוא נהנה מביקורות חיוביות, עליו להיות מוכן גם לביקורת שלילית מצד אלו אשר זכו לחוויה בלתי נעימה במפגש בינם לבינו, והעשויים להעניק לעסקו ציון נמוך. ודוקו: את הביקורת רשאי להביע מי שקיים מערכת יחסית עסקית או צרכנית עם בעל העסק, ומי שהתרשם ממנו ומהמוצר או מהשירות שהוא מציע מכלי ראשון ומתוך התנסותו האישית. על כן, אין ממש בטענת התובעת, כי הזכות לדרג את משרדה ולהגיב בעמוד העסקי שלה שמורה אך ורק ללקוחותיה; זכות זו קיימת גם לנתבע, אשר התרשם באופן בלתי אמצעי מהתנהלותה של התובעת כמייצגת בהליך משפטי לו היה צד ישיר.
2. שונה איפוא מקרה זה מנסיבות פסק הדין בתא"מ (ראשל"צ) 52067-08-19 טופ ליין ט.ס. מטבחים בע"מ נ' גאמה ליין בע"מ [27.3.2020], אליו הפנו התובעים בכתב התביעה ובדיון: באותו מקרה סומן דירוג של כוכב אחד בדף עסקי של בית עסק, על ידי מי שכלל לא קיים כל מערכת יחסים עסקית או צרכנית עם בעל העסק, אלא על ידי בית עסק מתחרה שלמעשה ניצל את אפשרות הדירוג ככלי לתחרות עסקית בלתי הוגנת במסווה של צרכן מאוכזב; המקרה כאן שונה: הנתבע אינו בית עסק מתחרה, והגם שלא קיים מערכת יחסים עסקית או צרכנית עם התובעת כלקוח, הרי שהוא קנה את הזכות להביע דעה על התנהלותה מתוך התרשמותו הישירה מהתנהלות זו במסגרת ההליך המשפטי בו ייצגה את בעלת-הדין שכנגד.
3. זאת ועוד, הוכח כי התובעת עצמה מאפשרת למי שאינו לקוח שלה לדרג את משרדה ולכתוב ביקורת בעמוד העסקי שלה, שהרי אותו משה כהן, שצילום מסך של התגובה המחמיאה שפירסם בעמוד העסקי של התובעת צורף לכתב ההגנה, איננו לקוח שלה, אלא חברו הטוב של הלקוח; אם מאפשרת התובעת למי שאינו לקוח שלה לדרגה ולפרסם ביקורת חיובית אודותיה בעמוד העסקי שלה, תתכבד נא ותאפשר זאת, באותה המידה, גם למי שמבקש לתת ביקורת שאינה חיובית. לא היה מקום, איפוא, שתפנה לנתבע דרישה להסרת דירוגו מן הטעם שאינו לקוח של המשרד ועל כן "אין לו זכות לגיטימית לדרגו", כפי שכתבה התובעת במסגרת ה"תגובה מהבעלים".
4. יפים דברים אלו גם ביחס לעמוד העסקי של התובע; לטענת הנתבע בכתב הגנתו, התובע הופיע לחלק מהדיונים בהליך המשפטי מול ד' כמייצגה, ומכאן שהיה באפשרותו של הנתבע להתרשם באופן ישיר גם מהתנהלותו. מכאן שהיה זכאי להביע דעה לגבי התנהלות זו בעמוד העסקי של התובע, בנפרד ובמקביל להבעת הדעה בעמוד העסקי של התובעת.
5. מכל האמור לעיל אני קובעת, כי אין מתקיים בענייננו יסוד "לשון הרע" הנדרש לצורך חיובו של הנתבע מכח החוק.
6. ודוקו: גם אם ניתן היה לראות בדירוג התובעת בכוכב אחד בלבד משום "לשון הרע" (וכאמור, דעתי שונה), סבורה אני כי לתובע עומדת הגנת תום הלב שבסעיף 15 לחוק; ביקורת צרכנית הנוגעת להתנהלות נותן שירות וטיב השירות מהווה עניין ציבורי, וככזה ניתן לראות בו גם עניין אישי כשר של המפרסם, המוגן לפי סעיף 15(3) לחוק (ע"א (מח' נצ') 5001-02-18 פוגרבנוי נ' חמו [31.10.2018]; ת"א (של' חיפה) 50855-12-15 בלו נ' שריון [11.11.2018]); ת"א (של' ת"א-יפו) 57398-11-16 סולו איטליה בע"מ ואח' נ' בוטגה [12.1.2020]). כן ניתן לראות בדירוג האמור משום הבעת דעה על התנהגות התובעת כבאת כוחה של בעלת-דין, המוגנת אף היא לפי סעיף 15(5)(א) לחוק; אכן, דיוני הליך הגירושים בין הנתבע ובין ד' התנהלו מן הסתם בדלתיים סגורות ולא בפומבי, כנדרש בחלופה זו, אולם משאין מדובר בהבעת דעה מילולית, לא כל שכן כזו המתייחסת לתוכן הדיונים, אלא בדירוג כוכב בלבד, סבורתני כי הגנה זו חלה גם בענייננו.
7. בהתאם לסעיף 16(א) לחוק, משעשה הנתבע את הפרסום בנסיבות האמורות באחת החלופות דלעיל של סעיף 15, חזקה עליו כי עשה זאת בתום לב, ובלבד שהפרסום לא חרג מתחום הסביר בנסיבות. בענייננו, כאשר אין מדובר אלא בדירוג כוכב, ללא מלל כלשהו, יש לקבוע כי הפרסום לא חרג מן הסביר; מכל מקום, התובעים - שעליהם הנטל לסתור חזקה זו - לא עשו כן. הם לא הוכיחו כי הנתבע פעל מתוך מניע של נקמה או כוונה זדונית להזיק לתובעת ולמשרדה. פסק הדין של בית הדין הרבני, שפרסומו אושר בסמוך לפני הדירוג, ואשר נטען כי לאור הקביעות בו גמלה בלבו של הנתבע לנקום בתובעים, לא צורף. בנוסף לא הוכיחו התובעים כי שני חבריו האחרים של הנתבע, שדירגו אף הם את משרד התובעת בכוכב אחד, עשו זאת בהנחייתו או לבקשתו, הם לא זימנו אותם כעדים לדיון, ועד כמה שהבנתי מגעת- לא הגישו נגדם תביעה נפרדת.
8. גם טענות התובעים בעניין הנזק שנגרם למשרדם עקב דירוג הכוכב של התובע ו/או של חבריו לא הוכחו; התובעת הציגה אמנם נתונים על כמות הצפיות בפרופיל העסקי שלה, אך אין בכך כדי ללמד על מידת הפגיעה בעסקה עקב הדירוג האמור. אדרבא, על אף הדירוג האמור, ירד הדירוג הכולל של התובעת בשתי עשיריות בלבד; ובזכות דירוגים חיוביים רבים שניתנו לה, לטענתה, בעקבות זאת על ידי לקוחותיה, במטרה להשיב את הדירוג לקדמותו (כאשר לטענת הנתבע, לא כולם לקוחותיה, אולם משלא הובאו כל ראיות לתמיכה בכך, לא אתן לטענה זו כל משקל), ואכן דירוגה שב ועלה בעשירית והינו עומד על 4.9, דירוג גבוה ביותר לכל הדעות.
9. אגב, התובעת אישרה כי ד' עצמה לא דירגה את משרדה בעמוד העסקי שלה; טענתה לפיה לא עשתה כן מתוך חששה מהנתבע לא הוכחה, משלא הובאה ד' להעיד מטעם התובעים.
10. סיכומו של דבר: אינני מוצאת כי הבעת ביקורת לגיטימית בעמוד העסקי של התובעת עולה כדי לשון הרע; אינני מוצאת כי רק ללקוחותיה שמורה הזכות להביע דעה בעמוד עסקי זה, אלא גם למי שהתרשם באופן בלתי אמצעי מהתנהלותה, כגון בעל דין שכנגד; מכאן שאין מתקיימים היסודות לחיובו של הנתבע על פי החוק. לחלופין, עומדת לנתבע הגנת תום הלב כמפורט לעיל.
11. מכל האמור לעיל עולה, כי אין לחייב את הנתבע מכוח החוק.
12. דין התביעות להידחות, איפוא.
13. התובעים ישאו בהוצאות הנתבע בסך של 500 ₪ כל אחד.

הערה: כיוון שתוכן הסכסוך נוגע לענייני משפחה, הושמטו פרטיהם המלאים של הנתבע ושל אשתו.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ה' אלול תשפ"ב, 01 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.