המבקש הגישה התנגדות לביצוע שטר ובצידה בקשה להארכת מועד. בהחלטתי מיום 8.9.22 קבעתי כי ככל שיפקיד המבקש סך של 10,000 ₪ עד ליום 20.10.22 תינתן לו רשות להתגונן. המבקש לא פעל בהתאם להחלטתי כאמור וביום 25.10.22 ניתן פסק דין המורה על מחיקת הבקשות של המבקש אגב חיובו בהוצאות בשיעור 1,000 ₪.

ביום 21.11.22 הגיש המבקש בקשה שבמסגרתה טען, כי הוא פעל לגייס את סכום הערובה אך בצל הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו הוא לא יכל לגייס את סכום ההפקדה. המבקש טען, כי לאחר מאמצים עד כדי "קיבוץ נדבות" כלשונו הוא הצליח לגייס את סכום הערובה, ומכאן הוא עתר להאריך את המועד להפקדת סכום הערובה. לשיטתו מאחר והמועד נקבע בהחלטת בית המשפט לא נדרשים טעמים מיוחדים להארכת המועד.

המשיבה הגישה תגובה לבקשה הנתמכת בתצהיר. לשיטתה מדובר בבקשה טורדנית וקנטרנית שנועדה להשתמט מתשלום החוב והיא מוגשת בחוסר תום לב. המשיבה טענה כי שיהוי בנקיטת הליכים כנגד המבקש גורם לה לנזקים כלכליים, וכי המבקש זנח את ההליך עת שלא מילא אחרי החלטת בית המשפט ולא הפקיד את הערובה. הוסיפה וטענה המשיבה כי מדובר בבקשה דלת פרטים וכוללת מידע כללי וסתמי. המשיבה טענה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה וכי קיים חשש שמטרת המבקש להבריח נכסים. המשיבה ביקשה כי היה ובית המשפט יעתר לבקשה, יש להתנות זאת בהפקדת סכום הערובה בקופת בית המשפט.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, הגעתי למסקנה שיש לדחות את הבקשה.

להלן השיקולים המנחים אשר נקבעו בפסיקה לביטול פסק דין שניתן בשל אי הפקדת ערובה :

"בפסיקה נקבע כי בעת דיון בבקשה לביטול דחיית תובענה בשל אי מתן ערובה, רלוונטיות שתי מערכות של איזונים: הראשונה, איזון בין אינטרס התובע לבין אינטרס הנתבע; השנייה, איזון בין אינטרס התובע לבין אינטרס הציבור (רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, [פורסם בנבו] פסקה 6 (21.2.2010)). באותו עניין מנה השופט (כתארו אז) א' גרוניס את השיקולים הבאים במערכת האיזונים בין התובע לבין הנתבע: ציפיית הנתבע כי לא ישוב ויוטרד בעניין שלגביו נדחתה התובענה; אינטרס הנתבע אשר ילך ויתעצם ככל שהחייאת התובענה תגרום לו לפגיעה; הסיבה בגינה לא הופקדה הערובה במועד; הנזק העלול להיגרם לנתבע; פרק הזמן שחלף ממועד מתן ההחלטה הדוחה את התובענה ועד למועד הגשת הבקשה לביטולה. באיזון בין אינטרס התובע לבין אינטרס הציבור, ניצבים האינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט אל מול זכות הגישה לערכאות של התובע (ראו: רע"א 846/14 ישראל היום השקעות ופיתוח 1987 בע"מ נ' לנדקו ישראל יזום וניהול בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 5 (2.4.2014)). בענייננו, בית המשפט המחוזי, בהחלטה מנומקת ומפורטת כדבעי, איזן כראוי בין האינטרסים השונים." (ראו נא: רע"א 5988/19 מריאל נ' מירלשווילי (ניתן ביום 6.11.19)).

כאמור בהחלטתי מיום 8.9.22 היה על המבקש להפקיד את סכום הערובה שנבקע באותה החלטה עד ליום 20.10.22. המבקש לא עשה כן. במסגרת בקשתו מושא ההחלטה תירץ המבקש את מחדלו בכך, כי מצבו הכלכלי הינו קשה. דא עקא, הבקשה נעדרת תצהיר תומך, כמצוות תקנה 50 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018, אשר מפרט את קשיו הכלכליים ואת מאמציו לגייס את סכום הערובה. כך גם, המבקש אינו מפרט מדוע הוא לא הגיש בקשה להארכת המועד להפקדת הערובה ולא פעל כן, בסמוך למתן פסק הדין ביום 20.10.22. משכך- טענותיו העובדתיות שהעלה במסגרת בקשתו לא הוכחו ולו לכאורה, ומכאן בית המשפט אינו יכול ללמוד על סיבת המחדל שבצלו לא הופקדה הערובה. כמו כן, ממילא לא ניתן הסבר, לא כל שכן, הסבר המניח את הדעת מדוע לא הוגשה בקשה להארכת המועד להפקדת הערובה הכספית. בצדק הניחה המשיבה, כי בשל אי הפקדת הערובה, זנח המבקש את ההליך ובכך גמר בדעתו, כי אין הוא עומד עוד על המשך ההליך המשפטי.

משכך הבקשה נדחית.

בנסיבות, אף במידה מסוימת לפנים משורת הדין לא ראיתי לחייב בהוצאות נוספות מעבר לאלה שנפסקו.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשפ"ג, 13 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.