לפניי ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת עינת להב-אשר) מיום 31.7.2022 בתיק שמספרו 01-54108-99-3, בה דחתה כב' הרשמת את בקשת המערערת בטענת "פרעתי".

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בתשובת המשיבים ושמעתי השלמת טיעון בע"פ, נחה דעתי כי יש לדחות את הערעור.

עיקר טענתה של המערערת היא, כי כונס הנכסים (הוא המשיב 2) לא ביצע הפחתות חוב בתיק ההוצאה לפועל אשר ישקפו תשלומים ששולמו. טענה זו ביקשה המערערת להוכיח באמצעות "חוות דעת" מטעמו של רו"ח חרפק. עיון בחוות דעת זו מלמד, כי היא לוקה בפגמים רבים, המקשים להתייחס אליה ברצינות או לקבוע על בסיסה ממצאי עובדה. כך, נמנע רו"ח חרפק להוסיף לחוב ריבית פיגורים, אף שאין מחלוקת שהמערערת (ובעלה המנוח לפניה) לא עמדו בהסדרי התשלומים שנקבעו עמם, וזאת מטעמים שונים.

יוער, כי גם על פי חוות דעתו של רו"ח חרפק, קיימת יתרת חוב לא מבוטלת של למעלה מ-600,000 ₪. די בכך כדי לדחות את טענת "פרעתי" על הסף.

אל מול חוות דעתו של רו"ח חרפק, הגישו המשיבים חוות דעת מטעמם, של רו"ח קורנפלד. כב' הרשמת זקפה לחובת המערערת את העובדה, שטענותיה כאילו סכומים ששולמו (ושאינם שנויים במחלוקת) לא הופחתו מן החוב – לא בא זכרה בתצהירה של המערערת או אף בתצהירו של בנה, ועלו לראשונה בתשובה לתגובת המשיבים לבקשת "פרעתי". בכך צדקה כב' הרשמת: טענה כזו, לאי-הפחתת סכומים, אינה יכולה לעלות במסגרת תשובה לתגובה, ויש להעלותה בבקשה עצמה, ולתמוך אותה בתצהיר, ולחלופין –בחוות דעת מומחה ערוכה כדין. לא כך נהגה המערערת.

כב' הרשמת בחנה היטב את התיק, ואת ההפחתות שהוגשו בו, וקבעה כעניין שבעובדה, כי התשלומים שבוצעו – הופחתו מן היתרה בתיק. המערערת לא ביקשה להביא ראיות לשם סתירת קביעה זו של המערערת, ומכאן –שאין מקום להתערב בקביעה עובדתית זו.

הפועל היוצא הוא, שהמערערת לא הצליחה להראות כי נפלה טעות כלשהי בהחלטתה המנומקת והמפורטת של כב' הרשמת, ועל כן – הערעור נדחה.

ההליך בלשכת ההוצאה לפועל מתנהל משנת 1999, וערעור זה נדמה יותר כמו ניסיון לדחות את הצורך לפנות את הנכס מאשר כמו הליך המבוסס על טענות של ממש. בנסיבות אלה, תישא המערערת בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ₪, אשר יועברו מתוך הפיקדון שהופקד.

יתרת הפיקדון, על פירותיו, תועבר לתיק ההוצאה לפועל, ותופחת מיתרת החוב.

ניתן היום, י"ז כסלו תשפ"ג, 11 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.