המערער הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, אשר דחה ערעור על החלטת הממונה לדחות את בקשת המערער למתן צו לפתיחת הליכים, בטענה שכל חובותיו נוצרו בחוסר תום לב והפטר אינו חל עליהם.

ניתנה למערער רשות ערעור בשאלה האם לממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי יש סמכות לדחות בקשה לצו לפתיחת הליכים, כאשר מדובר ביחיד חדל פירעון (כלומר, כאשר מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 104(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי).

רקע

1. בשנת 2014 הורשע המערער בעבירות מס. לפי גזר הדין שניתן נגדו בת"פ 21974-07-13, אשר צורף לתשובת הממונה, המערער הורשע בכתב אישום שהוגש נגדו ונגד 5 חברות בבעלותו, בגין 2003 חשבוניות שהוצאו או נוכו שלא כדין בסכום מע"מ של למעלה מ-23 מיליון ש"ח.
2. המערער הגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים (להלן, בהתאמה: "הצו", "הבקשה למתן צו"), לפי סעיף 104 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018 (להלן: "החוק"), לפיה חובותיו מסתכמים בכ-11 מיליון ש"ח, כ-5.5 מיליון ש"ח למס ערך מוסף וכ-5.5 מיליון ש"ח למס הכנסה.
3. בטרם מתן החלטה בבקשה, פנה הממונה לקבלת עמדת רשויות המס.

מס ערך מוסף הודיע שהוא מתנגד למתן צו לפתיחת הליכים למערער. לטענתו, חובות המערער נוצרו במרמה, תוך ביצוע עבירות חמורות ומתוך כוונה להונות את רשויות המס, לכן חובו של המערער למס ערך מוסף אינו בר הפטר בהתאם לסעיף 175(א)(2) לחוק.

מס הכנסה הודיע אף הוא שהוא מתנגד למתן צו לפתיחת הליכים למערער. לטענתו, בין היתר בעקבות הרשעת המערער בפלילים, חויב הוא בשומה לפי מיטב השפיטה וחובותיו חלוטים ואינם בני הפטר, משום שמקורם, בין היתר, בביצוע עבירות פליליות ונוצרו במרמה.

1. לאחר קבלת עמדת רשויות המס, דחה הממונה את בקשת המערער למתן צו לפתיחת הליכים.

הממונה קבע שעל בסיס המידע עליו הצהיר המערער בבקשתו למתן צו, כל חובותיו הם לרשויות המס אשר אינם בני הפטר, בהתאם לסעיף 175(א)(2) לחוק, שכן הם נוצרו במרמה, ולכן אין בהליך חדלות הפירעון כל תועלת למערער.

1. המערער הגיש ערעור על החלטת הממונה ובית משפט השלום דחה את הערעור בעחדל"פ 48622-02-22.

בית משפט השלום פירט שלטענת המערער מתוך החוב הכולל בסך של 11 מיליון ש"ח, 4 מיליון ש"ח מהווים את קרן החוב והיתרה היא קנסות, ריביות והצמדה שבגינם, לטענת המערער, ניתן להעניק לו הפטר בהתאם לסעיף 175(ב) לחוק, אולם לצד טענה זו לא הבהיר המערער כיצד בכוונתו לשלם את קרן החוב לרשויות המס וכי המערער לא הראה נסיבות חריגות המצדיקות מתן הפטר בהתאם להוראות סעיף 175(ב)(1), כאשר מדובר בחובות בהיקף עצום שמקורם בעבירות מס פליליות בהן הורשע המערער.

בית משפט השלום דחה את הערעור, בעיקר לאחר שקבע שהמערער לא יוכל לקבל הפטר על חובותיו ומאחר שניהול ההליך לא ישרת את מטרות החוק.

1. על פסק דין זה, הגיש המערער בקשת רשות ערעור.

בהחלטה מיום 1.1.23, בהסכמת הצדדים, ניתנה למערער רשות ערעור בשאלה אם הממונה היה מוסמך לדחות את הבקשה למתן צו.

טענות הצדדים

1. למערער טענות רבות נגד החלטת בית משפט השלום, אולם, כאמור, ניתנה רשות ערעור רק בשאלה אחת – האם לממונה הייתה סמכות לדחות את בקשתו לצו לפתיחת הליכים, אם לאו.
2. לטענת המערער, החוק קובע בלשון מפורשת שיחיד העומד בתנאי סעיף 104 לחוק יקבל צו לפתיחת הליכים על ידי הממונה, ללא הבחנה אם חובותיו נוצרו בתום לב, וכי הסמכות שניתנת לממונה בסעיף 105 לחוק היא מינהלית טכנית בלבד – לבדוק אם מתקיימים התנאים המפורטים בסעיף 104 לחוק.
3. הממונה והנושים (מס ערך מוסף ומס הכנסה) סבורים שלממונה סמכות להימנע ממתן צו לפתיחת הליכים.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה שלממונה סמכות לדחות בקשה למתן צו לפתיחת הליכים.

סמכות הממונה ליתן צו לפתיחת הליכים היא סמכות חובה, אך לממונה הסמכות לבחון אם מתקיימים התנאים למתן צו, ואם הוא מגיע למסקנה שלא מתקיימים התנאים, הוא רשאי לדחות את הבקשה למתן צו. דהיינו, החובה בהפעלת הסמכות קמה אך בהתקיים תנאים מסוימים.

התנאים למתן צו לפתיחת הליכים קבועים בסעיף 104(א) לחוק, ונוכח העקרונות הכלליים של שיטת המשפט הישראלית ותכליות החוק, אני סבור שתנאים נוספים למתן צו הם שהיחיד יצר את חובותיו בתום לב ושתהיה תוחלת בניהול ההליך (ההתייחסות היא לתנאים הרלוונטיים למערער ואין מדובר ברשימה סגורה של תנאים). כאשר לא מתקיים אחד התנאים הנוספים, רשאי הממונה לסרב להעניק ליחיד צו לפתיחת הליכים, גם אם מתקיימים התנאים שבסעיף 104(א) לחוק.

להלן אפרט את נימוקיי.

סמכות הממונה ליתן צו לפתיחת הליכים

1. סמכותו של הממונה לתת צו לפתיחת הליכים קבועה בסעיפים 104 ו-105 לחוק:

מלשון החוק עולה כי הסמכות למתן צו לפתיחת הליכים היא סמכות חובה, דהיינו –בהתקיים התנאים הנדרשים למתן צו, על הממונה לתת אותו. אולם, החובה למתן צו קמה רק כאשר מתקיימים תנאים מסוימים, ולממונה יש שיקול דעת לבחון אם מתקיימים התנאים הנדרשים.

ראו יצחק זמיר, הסמכות המינהלית, כרך א' (מהדורה שנייה מורחבת, 2010) (עמ' 322 ואילך):

ראו גם דפנה ברק ארז, משפט מינהלי (כרך א', 2010) (עמ' 219):

נוכח האמור, הסמכות להעניק ליחיד צו לפתיחת הליכים היא סמכות חובה, אך לממונה הסמכות לשקול אם בנסיבות העניין מתקיימים התנאים הנדרשים על מנת להעניק ליחיד צו. כלומר, סמכות הממונה ליתן צו לפתיחת הליכים היא סמכות חובה, לפיה בהתקיים התנאים למתן צו, כך עליו לעשות, אך לממונה יש שיקול דעת עת הוא בוחן את התנאים להפעלת הסמכות.

התנאים למתן צו לפתיחת הליכים

1. אני סבור שבנוסף לתנאים הקבועים בסעיף 104(א) לחוק, נוכח העקרונות הכלליים של שיטת המשפט הישראלית ועקרונות החוק, תנאים נוספים למתן צו לפתיחת הליכים הם שהיחיד יצר את חובותיו בתום לב ושתהיה תוחלת בניהול ההליך (להלן: "התנאים הנוספים") (יוער – התנאים הנוספים המפורטים לעיל הם הרלוונטיים בעניינו של המערער, ואין מדובר ברשימה סגורה).

כאשר בוחן הממונה את התנאים הנוספים, עליו להפעיל שיקול דעת ואין מדובר רק בבחינה טכנית. אם לא מתקיימים התנאים הנוספים, אני סבור שהממונה מוסמך לשקול אם להעניק ליחיד צו לפתיחת הליכים אם לאו, תוך איזון בין התכליות והאינטרסים השונים של ההליך - מצד אחד - מטרות ההליך המפורטים בסעיף 1 לחוק, לרבות להביא ככל האפשר לשיקומו הכלכלי של היחיד ולקדם את שילובו מחדש במרקם החיים הכלכליים, ומצד שני – שמירה על תקנת הציבור, שלא יצא חוטא נשכר ובחינת התוחלת שבניהול ההליך.

לכן, על הממונה לבחון אם מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 104(א) לחוק והתנאים הנוספים ולפעול כדלקמן:

אם מתקיימים התנאים – קמה החובה להעניק ליחיד צו לפתיחת הליכים.

אם לא מתקיימים התנאים - רשאי הממונה להפעיל שיקול דעת ולהחליט אם במקרה הספציפי נכון להעניק ליחיד צו לפתיחת הליכים אם לאו, תוך איזון בין התכליות והאינטרסים השונים של החוק.

חובת תום הלב

1. עקרון תום הלב, שמקורו בסעיפים 61(ב) ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, חל בכל תחומי המשפט והוא עיקרון יסוד בשיטת המשפט הישראלית:

[ע"א 2643/97 שלמה גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ, 5.2.03].

חובת תום הלב חלה גם בהליך חדלות פירעון, הן במעמד יצירת החובות והן במשך ניהול ההליך. ההלכה קובעת שהליך חדלות פירעון הוא "חסד של המחוקק" ועל מנת שיחיד יוכל להיכנס בשערי הליך חדלות הפירעון, נדרש הוא להתנהל בתום לב, הן לפני תחילת ההליך והן במהלכו:

[רע"א 663/21 שייח יוסף מנאר נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון, 20.06.2021].

ביסוד כלל דברי החקיקה עומדים כללי היסוד של השיטה, לפיהן "אל יצא חוטא נשכר" ושמירה על תקנת הציבור:

[ע"א 6416/01 דני בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, 04.05.03; ראו גם ע"א 7375/18 יניב גל נ' בן ארצי ואח', 2.10.19].

לכן יחיד אשר יצר חובותיו שלא בתום לב, תוך זלזול בנושיו או בהפרת חובת ההגינות כלפיהם, אינו זכאי להיכנס להליך:

[ע"א 6892/18 עמוס אמיר רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן, 18.12.2019].

ראו גם:

[ע"א 4836/22 שלמה קוליש נ' עו"ד שמואל מיכאל, 11.12.2022].

על כן, אני סבור שהממונה רשאי לבחון האם היחיד יצר את חובותיו בתום לב, שהוא אחד התנאים למתן צו לפתיחת הליכים, ואם הוא מגיע למסקנה שחובותיו של היחיד או חלקם נגועים בחוסר תום לב, עליו לשקול, תוך איזון בין התכליות השונות של החוק, האם בנסיבות הספציפיות של היחיד יש לדחות את בקשתו לצו לפתיחת הליכים [לדוגמה, ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, 4.5.03], או שנסיבות העניין מאפשרות להעניק ליחיד צו לפתיחת הליכים למרות חוסר תום הלב [לדוגמה, ע"א 3083/13 פלונית נ' שיכמן, 11.1.15; ע"א 3376/11 רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', 6.10.13] (יוער שפסקי דין אלו מתייחסים לדין הקודם, אולם עקרונותיהם ישימים גם כעת).

כך, לדוגמה, קובעת ההלכה שכאשר הליך חדלות פירעון מבוטל, אין מקום לאפשר ליחיד להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים אלא לאחר "תקופת צינון" בין ההליך שבוטל לבין פתיחת הליך חדש. הגורם אשר מחליט שלא להעניק ליחיד צו לפתיחת הליכים בטרם חלוף "תקופת הצינון" הוא הממונה, וההלכה אף קובעת שאם לא נקבעה תקופת צינון על ידי הערכאה שביטלה את ההליך הקודם, הממונה הוא הגורם המוסמך לקבוע את אורך "תקופת הצינון" [ע"א 663/21 הנ"ל].

תוחלת להליך

1. סעיף 1 לחוק קובע את מטרותיו של החוק, כדלקמן:

ההלכה קובעת שתכלית נוספת העומדת בבסיס החוק היא מניעת בזבוז משאבי ציבור, ואין מקום לאפשר ניהול הליכי חדלות פירעון שאין בהם תוחלת:

[ע"א 663/21 הנ"ל].

על כן, אני סבור שהממונה רשאי לבחון האם יש תוחלת להליך בטרם מתן צו לפתיחת הליכים.

כך, לדוגמה, כאשר ליחיד חובות שאינם בני הפטר, לפי סעיף 175(א)(2), הקובע שחוב שנוצר בדרך מרמה (או הנובע מעבירת גניבה או מעבירת מין או אלימות חמורה כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001), אינו בר הפטר, ובית המשפט אף אינו יכול להעניק עליהם הפטר (ס' 175(ב) לחוק המאפשר להעניק הפטר, בנסיבות חריגות, על חלק מהחובות שאינם בני הפטר לפי סעיף 175(א) – תשלומים בשל אי תשלום במועד של "תשלום עונשי" וחוב מזונות. בניגוד לטענת המערער, סעיף 175(ב) אינו מאפשר להעניק הפטר מחוב שנוצר במרמה, לפי סעיף 175(א)(2)), רשאי הממונה להימנע ממתן צו לפתיחת הליכים אם יגיע למסקנה שלא מתקיימות מטרות ההליך ושאין בו תוחלת.

אך, גם כאשר מוצא הממונה שייתכן שאין תוחלת בניהול ההליך, עליו להפעיל שיקול דעת, תוך איזון בין האינטרסים השונים, ולהחליט אם בנסיבות העניין הספציפי יש לדחות את הבקשה למתן צו לפתיחת הליכים או שראוי להעניק ליחיד צו.

מן הכלל אל הפרט

1. נסיבות יצירת החובות על ידי המערער מפורטות בגזר הדין בת"פ 21974-07-13, במסגרתו הורשע בכתב אישום שהוגש נגדו ונגד 5 חברות בבעלותו, בגין 2003 חשבוניות שהוצאו או נוכו שלא כדין בסכום מע"מ של למעלה מ-23 מיליון ₪. נגד המערער הוגשו תביעות חוב בהיקף של כ-11 מיליון ש"ח, על ידי רשויות המס, כאשר כל חובותיו נוצרו עקב מעשה מרמה ותוך ביצוע עבירות חמורות, ואינם בני הפטר.

הממונה בחן את נסיבות העניין ומצא שחובותיו של המערער נוצרו בחוסר תום לב קיצוני וכי נוכח העובדה שמלוא חובותיו של המערער אינם בני הפטר ויכולת ההחזר של המערער (הרכוש עליו הוא הצהיר ויכולת השתכרותו) תאפשר גביית אחוז קטן מחובות המערער, אין תוחלת בקיום ההליך. בנסיבות אלו, לאחר שאיזן בין התכליות השונות של ההליך, החליט הממונה לא להעניק למערער צו לפתיחת הליכים.

1. מאחר שאני סבור שהממונה היה מוסמך לדחות את הבקשה למתן צו לפתיחת הליכים ונוכח השאלה בה ניתנה רשות ערעור, דין הערעור להידחות.
2. מעבר לדרוש, אני סבור שהממונה פעל בגדר סמכויותיו, הפעיל את שיקול הדעת אשר הוענק לו לבחינת התקיימות התנאים הנוספים, ומסקנתו סבירה, ראויה, ויש לומר שבנסיבות העניין - מאחר שמדובר בחובות שנוצרו בחוסר תום לב קיצוני ושמירה על תקנת הציבור משמעה שהמערער לא יהנה מהזכויות וההגנות המוענקות על ידי החוק [ראו: ע"א 6416/01 הנ"ל] וכן מאחר שאין תוחלת בקיום ההליך – מסקנתו אף מתבקשת.

לכן, גם לגופו של עניין דין הערעור להידחות.

התוצאה

1. אני סבור שבנוסף לתנאים הקבועים בסעיף 104(א) לחוק, תנאים להענקת צו לפתיחת הליכים ליחיד הם יצירת החובות בתום לב ותוחלת להליך, והממונה רשאי לשקול גם את התנאים הנוספים כאשר הוא שוקל אם להפעיל את סמכותו להעניק ליחיד צו לפתיחת הליכים, ואם התנאים אינם מתקיימים – מוסמך הממונה לדחות בקשה למתן צו, גם אם מתקיימים התנאים שבסעיף 104(א) לחוק.
2. נוכח האמור לעיל, הגעתי למסקנה שהממונה היה מוסמך לסרב להעניק למערער צו לפתיחת הליכים, ולכן הערעור נדחה.
3. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

אם הפקיד המערער ערובה, תושב היא למערער, על פירותיה, באמצעות בא-כוחו.

ניתן היום, א' אדר תשפ"ג, 22 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.