ת"א 4653-12-22 טאוב נ' העשיל

בפני כב' השופטת פנינה נויבירט

העתק החלטת בית משפט מיום ט"ו טבת תשפ"ג 08 ינואר 2023

בהתאם להוראות סעיף 27(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), לא ייזקק ביהמ"ש לבקשת ביטול שהוגשה כחלוף 45 יום מיום מסירת פסק הבוררות, זולת מטעמים מיוחדים שיירשמו. בהתאם להוראת תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, תשכ"ט-1968, רשאי משיב להתנגד לאישור פסק בוררות בדרך של בקשה לביטולו בתוך חמישה עשר ימים מיום המצאת בקשת האישור, כל עוד מועד זה אינו מאוחר למועד שנקצב בסעיף 27(א) לחוק הבוררות.בהתאם להלכה הפסוקה, הטעמים המיוחדים להצדקת הארכת מועד להגשת בקשת ביטול הם הטעמים המיוחדים הדרושים להארכת מועד לפי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי (ראו, בין היתר, ברע"א 10753/05 יצחק חסן נ' יחיאל בן חמו (פורסם במאגרים 05.04.2007, בפסקה 5).
המקרה שלפני אינו נמנה על המקרים המיוחדים והחריגים, המצדיקים ארכה כאמור. פסק הבורר ניתן עוד ביום 3.7.22. בקשת הארכה לביטולו הוגשה כמעט חודשיים לאחר מתן פסק הבוררות וכשלושה שבועות לאחר הגשת בקשת אישור פסק הבוררות. זאת, מבלי שסופקה סיבה מספקת לכך, וללא התחשבות בצד שכנגד ובציפייתו הלגיטימית לסיום הליך הבוררות.
לטענת המבקש, לאחר קבלת פסק הבוררות לא ידע מה עליו לעשות, אחר שלא סבר שהוא יכול ללכת לערכאות אזרחיות. טענה זו אינה משכנעת, זאת מאחר שאליבא דדברי המבקש עצמו, הוא נועץ בעו"ד לאחר קבלת פסק הבוררות, ואף פנה, בסופו של דבר, לערכאות אזרחיות (לאחר הגשת בקשת אישור פסק הבוררות). מעבר לכך, אף לאחר שנודע למבקש על הגשת בקשת אישור פסק הבוררות, השתהה המבקש למעלה מחודש ימים מהגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, ללא הסבר לכך. המבקש אף הגדיל עשות והגיש במסגרת הליך אישור פסק הבוררות בקשת ארכה להגשת תגובה לבקשת האישור (ביום 8.11.22), מבלי לציין כי בכוונתו לעתור לביטול פסק הבוררות (תשומת הלב להחלטה מיום 17.11.22 בהליך אישור הבוררות לפיה הארכה שניתנה למבקש היא להגשת תגובה לבקשת האישור, אשר אין בה משום ארכה להגשת בקשת ביטול פסק בוררות).
באשר לטענת המבקש, כי הודיע למשיב ולבורר על ביטול זכרון הדברים, ומשלא קיבל תשובה הניח כי הודעתו שכנעה אותם או "שישמע מהם שוב" - טענה זו נטענה ללא ביסוס וללא אסמכתא, וככזו אין בה די.
גם הטענה כי המבקש לא היה מודע ללוחות הזמנים להגשת בקשה לביטול פסק בוררות בהתאם לחוק הבוררות אינה כשלעצמה עילה למתן ארכה.
אף אין לקבל הטענה כי גם המשיב השתהה בהגשת בקשת אישור פסק הבוררות, שכן הוראות חוק הבוררות אינן מגבילות המועד להגשת בקשה כגון דא, כפי שהן מגבילות המועד להגשת בקשת ביטול כאמור.
באשר לסיכויי ההליך, המבקש מפרט בבקשתו שורה של טענות כנגד פסק הבורר, בהן טענה לאי החוקיות בה נגוע זכרון הדברים, לכך שהבורר למעשה מינה את עצמו, וכן טענות למעורבות אישית של הבורר בעסקה, להיות הבורר "נוגע בדבר", למעורבות הבורר הנוגעת לכסף שחור, ולניהול הבוררות באופן בו זכות הטיעון ניטלה מהמבקש. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, לא התרשמתי מקיומם של סיכויים מובהקים להליך, המצדיקים מתן הארכה כאמור, בהיעדר תירוץ ממשי לפשר השיהוי בהגשת בקשת הארכה, כמפורט לעיל. מכלול טענותיו של המבקש טעונות הוכחה. לפחות ביחס לחלקן ניתן להעלות תהיות.
כך, מעורבותו של המבקש בהליך הבוררות ובדיונים שהתקיימו בגדרו מעמידה בספק את הטענה לאי חוקיות זכרון הדברים ובו תניית הבוררות ולהיעדר הסכמה לבוררות. העובדה כי הדיון בהליך הבוררות מיום י"ז בסיוון תשפ"ב בבוררות התקיים "בהזמנתו" של המבקש (ראו בפתח דבריו בפרוטוקול הדיון) מעמידה בספק את הטענה כי ניטלה ממנו זכות הטיעון. באשר לטענה בדבר ניגוד אינטרסים, לא הוצגה תשתית ראייתית מספקת לכך.
סיכומם של דברים, בקשת הארכה הוגשה זמן רב לאחר חלוף המועד לכך, לא סופקו טעמים מיוחדים למתן ארכה, ובכלל זה לא ניתן הסבר משכנע לשיהוי בהתנהלות המבקש, הן קודם להגשת בקשת האישור והן לאחריה, ולא הוצגה תשתית מספקת לסיכויי ההליך, שדי בה כדי להצדיק מתן הארכה כאמור.
על כן הבקשה נדחית. התיק ייסגר.