ערעור על החלטות כב' השופטת א' מור-אל (בתפקידה כרשמת), לפיהן, נדחתה בקשת המערער לפטור מאגרה במסגרת הליך ערעור שהוגש על ידו נגד לשכת הסיוע המשפטי (עש"א 47524-12-22).

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על נספחיה, החלטתי לדחות הערעור מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

המערער סבור כי, שגתה כב' הרשמת בהחלטתה מאחר שלא בחנה כדבעי את מצבו הכספי, ובהתייחס לסיכויי ההליך, שב המערער וטוען כי סיכויי הערעור טובים מכיוון שהמשיבה אינה מתייחסת לפניותיו החוזרות בבקשה לסיוע משפטי בתביעת לשון הרע שהוא מבקש להגיש.

נקבע לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון, כי: "לרשם בית המשפט שיקול דעת רחב בענייני אגרה וערובה, וערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל (ראו למשל לאחרונה: ער"א 4307/22 יהב נ' שבת, פסקה 1 (5.7.2022); ער"א 3507/22 נ' לשכת רישום מקרקעין – חולון, הרשות לרישום והסדר זכויות במקרקעין, פסקה 4 (30.5.2022)). מקרה זה אינו נמנה עם המקרים המצדיקים התערבות, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי ההליך העיקרי."

כב' הרשמת בחנה את מסמכי הבנק שהגיש המערער ואף שבה ובחנה את טענותיו בסוגיה זו פעם נוספת בהחלטתה מיום 28.12.2022 ומצאה כי לא הונחה תשתית ראייתית לגרסה, לפיה מחמת דלותו אין המערער יכול לעמוד בתשלום האגרה.

עוד יודגש כי, לערעור כפי שהוגש אין תוחלת מכיוון שהוא מופנה להחלטות משנים 2018 ו-2020.

אשר לבקשה עדכנית, נטען כי, המערער פונה לבית המשפט ומבקש שיורה למשיבה למנות לו עו"ד למרות שטרם התקבלה החלטה בבקשה זו.

לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן בלשכתי היום, כ"ד טבת תשפ"ג, 17 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.