1. בקשה להורות על צירופו של בעל דין כצד שלישי נוסף בהודעות לצד שלישי ששלחה המבקשת. בבקשה עותרת המבקשת לצרף את חברת West of England (Hellas) Ltd. (להלן: Hellas) כנתבעת נוספת בהודעה ששלחה לשיפוי כנגד המשיבות 2 ו-3, בעלות האוניה Salamis Glory (להלן: האוניה).

2. ביום 30.7.02, במהלך תמרון יציאה מנמל חיפה, התנגשה האוניה באוניה Shelly וגרמה לטביעתה (להלן: האירוע). האירוע אירע בשטח נמל חיפה. בעקבות טביעת האוניה נחסם נתיב שיט לנמל, ועל כן נדרשה חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (להלן: חנ"י) למשות את שרידי האוניה. עם השלמת העבודות למשיית האוניה, הגישה חנ"י את תביעתה בתיק זה כנגד המבקשת – חברת נמל חיפה בע"מ (להלן: חנ"ח) לשיפוי בגין הוצאות שנגרמו לה. חנ"ח מצידה שלחה הודעה לצדדים שלישיים ובין היתר שלחה את ההודעה לבעלות האוניה, הן המשיבות 2 ו-3 לבקשה (להלן: בעלות האוניה) (יצוין כי ההודעה נשלחה גם כנגד גורמים נוספים, אשר נמחקו).

3. נזכיר עוד כי במקביל לתביעה בתיק זה, הגישה חנ"י גם תביעת חפצא בבית המשפט לימאות כנגד האוניה (ת"ח 30/07) והדיון בתביעות אוחד. כמו כן נזכיר כי חברת Salamis Lines Ltd., שהיא אחת מבעלות האוניה, הגישה אף היא תביעה כנגד חנ"ח בגין ההוצאות שנגרמו לה בעקבות האירוע, ובה הטילה את האחריות להתנגשות האוניה על חנ"ח והנתב מטעמה. בתביעה זו צורפה כתובעת נוספת חברת Hellas (ת"א 49312-12-10). בתביעה נטען כי Hellas משמשת כמועדון שיפוי הדדי של בעלי אוניות וכי היא התחייבה לשפות את בעלות האוניה על הוצאותיהן.

4. לאחר מספר קדמי משפט, הגישה הנ"ח את בקשתה הנוכחית לצירוף Hellas כצד שלישי בהודעה ששלחה לבעלות האוניה. בבקשה נטען כי Hellas משמשת למעשה כמבטח של האוניה ובעליה, ועל כן מכוח סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, עומדת לחנ"ח עילת תביעה ישירה כנגדה. עוד נטען כי לחנ"ח נודע כי האוניה נגרטה, ועל כן קיים בלבה חשש שמא לבעלות האוניה לא נותרו נכסים נוספים מהם תוכל להיפרע, אם תזכה בהודעה לצד שלישי.

5. באי כוח חנ"י הודיעו כי הינם מצטרפים לבקשה ותומכים בטענות חנ"ח. בעלות האוניה מצדן מתנגדות לבקשה. בהתנגדותן הן מעלות מספר טענות. נטען כי Hellas הינה רק נציגה של מועדון השיפוי וכי למעשה, מועדון השיפוי הינו חברת West of England Ship Owners Mutual Association (Luxemburg) (להלן: מועדון השיפוי). למרות זאת בעלות האוניה הסכימו לדון בבקשה כאילו מבוקש לצרף את מועדון השיפוי ולא את חברת Hellas.

6. ביחס למועדון השיפוי נטען כי המועדון כלל אינו מבטח כהגדרתו בחוק חוזה הביטוח שכן מועדון השיפוי פועל על פי תקנון פנימי של חבריו ואינו מחזיק ברישיון מבטח. בהתאם לתקנון פועל מועדון השיפוי על פי העיקרון של Pay to be Paid, דהיינו המועדון משפה את חבריו רק לאחר שנשאו בתשלומים שבהם חויבו. עוד נטען כי על פי תקנון המועדון וההסכמים בין המועדון לבעלות האוניה, יחול על הסכמים אלו הדין האנגלי. כן נקבעו תניות שיפוט לפיהן כל המחלוקות בין חברי המועדון למועדון השיפוי יתבררו בבוררות באנגליה. בעלות האוניה הוסיפו גם כי צירוף מועדון השיפוי יחייב דיון בשאלות חדשות שאינן דרושות להליך העיקרי.

בעלות האוניה הוסיפו כי אפילו אם חל הדין הישראלי, הרי שהוראות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח אינן חלות על התביעה כנגד מועדון השיפוי. ככל שהמועדון יוגדר כמבטח, הרי שעסקינן בביטוח ימי המוצא מתחולת החוק (למעט הוראות סעיפים 62 ו-69לחוק ) ועל כן סעיף 68 אינו חל. כן נטען כי גם האפשרות לתביעה ישירה כנגד מבטח על פי סעיף 69 לחוק חוזה הביטוח אינה רלבנטית, שכן בעלות האוניה אינן חדלות פירעון ולא ניתן כל צו פירוק או צו כינוס נכסים כנגדן. לבסוף נטען כי ההסכם שבין מועדון השיפוי לבעלות האוניה אינו הסכם לטובת צד שלישי ואינו מקנה לחנ"ח כל עילת תביעה. בעלות האוניה העלו גם טענות דיוניות ובמיוחד טענת שיהוי.

הכרעה

5. כפי שאפרט להלן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, מורה מתי לצרף בעלי דין בתובענה אחת:

(א) מותר לצרף בחזקת נתבעים בתובענה אחת את כל הנתבעים למתן סעד - בין ביחד, בין לחוד ובין לחלופין - בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עסקאות, או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הוגשו נגדם תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית.

(ב) היה לתובע ספק ממי הוא זכאי לתבוע, רשאי הוא לצרף נתבעים אחדים כדי ששאלת החבות ומידת החבות של כל אחד מהם תוכרע בין כל בעלי הדין.

(ג) אין צורך שכל נתבע יהא לו ענין לגבי כל הסעד שתובעים בתובענה".

תקנה 24 לתקנות מורה כי גם לאחר הגשת כתבי הטענות, רשאי בית המשפט להתיר הוספה של בעל דין. התקנה מורה כי יש להורות על הוספתו של אדם "[...] שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".

6. רואים אנו כי המבחן להוספת בעל דין לאחר הגשת התובענה מצומצם יותר, רק מי שצריך היה לצפרו או שנוכחותו דרושה. למרות זאת, בתי משפט נעתרים לבקשות צירוף גם בנסיבות נוספות, כגון כאשר מכתב ההגנה נובע לכאורה כי קיימת עילה כנגד הנתבע הנוסף, כאשר התברר שללא צירוף הנתבע לא תצמח כל תועלת מההליך, כאשר ללא הצירוף לא ניתן יהיה להכריע בכל השאלותשבמחלוקת וכד' (ראו י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 196 (1995); ע"א 9360/11 הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים נ' י' רבינוביץ' (8.1.12); ע"א 83/64 גראטש נ' אטיה, פ"ד יח(4) 132, 135 (1964); רע"א 9572/06 שירותי בריאות כללית נ' קורלנד (25.6.07)).

7. צירופו של מבטח שחייב בשיפויו של נתבע אינו עולה, בדרך כלל, על תנאים אלו, אף כי לעיתים הצירוף מוצדק שכן יאפשר ניהול יעיל יותר ויבטיח אפשרות פיצוי לתובע. הדבר נכון במיוחד מקום שניתן היה לצרף את המבטח מלכתחילה, כמו למשל כאשר מתקיימים יסודות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח.

8. עם זאת נפסק לא אחת, כי "אחד השיקולים החשובים בבירור בקשה לצירוף צד הינו שאלת היעילות הדיונית" (רע"א 9572/06 הנ"ל, פסקה 6). במסגרת זו בוחן בית המשפט את המועד שבו הוגשה הבקשה, את השלב אליו הגיעו ההליכים, האם הצירוף יכביד על המשך ההליך, האם לצורך הצירוף יידרש בירור עובדתי, האם הצירוף יסרבל או יפשט את ההליך וכד' (ראו גם ע"א 570/90 אדמור השקעות ופיננסים (1985) בע"מ נ' קפלן (12.3.90)).

9. במקרה הנוכחי דומה שצירוף מועדון השיפוי בשלב זה של ההליך אינו דרוש להכרעה במחלוקות, לא יסייע להכרעה יעילה במחלוקות, ונוכחות המועדון בהליך אינה דרושה. להיפך, צירוף מועדון השיפוי מחייב עיכוב ההליכים, שהרי התיק כבר נקבע להגשת תצהירים ולשמיעת ראיות. צירוף מועדון השיפוי יחייב הכרעה בשאלות נכבדות אשר עלולות לסרבל ולהאריך את הדיון. כך למשל יהיה צורך להכריע, לאחר קבלת עמדת המועדון, מהו הדין הרלבנטי לתביעת השיפוי. יתכן שיהיה אף צורך להביא ראיות להוכחת אותו הדין. אפילו יקבע כי חל חוזה הביטוח הישראלי, יש צורך לברר את טיבו של מועדון השיפוי ולקבוע האם עסקינן ב"מבטח" אם לאו. אמנם ישנם פסקי דין שהרחיבו את הגדרת המבטח גם מעבר להגדרת מבטח על פי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א – 1981, והחילו את הוראות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח גם על מצבים נוספים בהם מהותו של ההסכם הינו שיפוי המבוטח על נזק שגרם לצד שלישי, אלא שההכרעה לגבי טיבן של ההתחייבויות שנטל על עצמו מועדון השיפוי מחייבות קבלת ראיות ושמיעת טענות (ראו לגבי הגדרת מבטח, ש' ולר, ביטוח, כרך שני, 362 (2007) והאסמכתאות שם; כן ראו ת"א (תל אביב) 29103/03 שבתאי בכרך נ' ג'נרל מרין בע"מ (5.5.05) שצורף לטיעוני בעלות האוניה).

10. זאתו עוד, יש להוכיח כי יחסי מועדון השיפוי ובעלות האוניה הינם יחסים של מבטח אחריות. לשם כך תידרש הכרעה בשאלה האם עסקינן בביטוח אחריות או שמא בהתחייבות לשיפוי רק על חיוב ששולם על בסיס העיקרון של "Pay to be Paid" והוראות סעיף 10 לתקנון המועדון.

לכל אלו יש להוסיף את הטענות הצפויות לעניין תניות השיפוט המופיעות בתקנון המועדון, אשר על פיהן הדין סמכות השיפוט תהא לבוררות באנגליה (סעיף 59 לתקנון).

11. כדי להכריע בשאלת אחריותם של בעלות האוניה כלפי חנ"ח, אין צורך בצירוף מועדון השיפוי. ככל שהמועדון דרוש, הרי שהוא דרוש רק לצורך פירעון החיוב שיוטל, אם יוטל, על בעלות האוניה. אין בפני שמץ ראיה כי בעלות האוניה לא יוכלו לעמוד בנטל הכספי שיוטל עליהם אם חנ"ח תזכה בהודעה לצד שלישי, וגם מטעם זה ניתן לקבוע כי המועדון אינו בעל דין דרוש.

12. אשר על כן אני דוחה את הבקשה. המבקשת חנ"ח תשלם לבעלות האוניה הוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ג, 21 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.