1. בבקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה – בקשה מס' 32 – עתרו התובעות בכל התיקים גם להורות על השבת האגרות, כולן או חלקן, ששולמו על ידן. נטען, כי בסך הכל שילמו הצדדים בשלושת התיקים אגרות תביעה ואגרות בהודעות לצדדים שלישיים בסך כולל של 425,962 ₪. סך של 93,750 ₪ שולם כאגרת המחצית השנייה בתיק ימאות 30/07.

2. הבקשה הועברה לתגובת הפרקליטות. בתגובתה מבקשת הפרקליטות לדחות את הבקשה. נטען, כי על פי תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, לא ניתן להורות על השבת אגרה כאשר הדיון בתיק הסתיים בפשרה, אלא בנסיבות הקבועות בתקנה 6.

3. דין הבקשה בעיקרה להידחות. בתיק זה התנהלו ישיבות רבות והסדר הפשרה הושג רק לאחר שהדיון בתיק נקבע לשמיעת ראיות. הדיון בכל שלושת התיקים אוחד וכך גם הדיון בהודעות לצדדים שלישיים. על-כן, אין עילה בדין להורות על החזר האגרה.

4. התקנות מכירות בהשבת האגרה רק ברשימת נסיבות מוגדרת ואין מקום להורות על השבה, רק בשל תחושת הצדק או תחושה כי האגרה ששולמה גבוהה מדי (ראו רע"א 7031/12 שערי צדק המרכז הרפואי נ' ת.ש. ומדינת ישראל (23/10/2013). יתכן, ואיני מביע דעה לכאן או לכאן, כי ניתן לשנות את רשימת הנסיבות שמאפשרת להורות על השבת אגרה ששולמה ולאפשר השבת אגרה גם כאשר הושגו הסדרי פשרה ללא עזרת מגשר חיצוני, אלא שההחלטה בעניין זה מסורה למחוקק. המחוקק ביקש לעודד הפניית תיקים להליכי גישור ועל-כן קבע החזר אגרה בתיקים שהסתיימו בהסדרי גישור. לא כך כאשר הפשרה נעשית ישירות בין הצדדים או אפילו בסיוע בית המשפט.

5. בעניין אחד יש בכל זאת מקום להחזר. הדיון הסתיים לפני שהחלה שמיעת הראיות. על כן, ככל שהתובעת שילמה את המחצית השנייה של האגרה בתיק 30/70 או בכל אחד מהתיקים האחרים, על המזכירות להשיבה באמצעות באי כוח התובעת.

בכפוף לאמור בפסקה 5 לעיל, הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ד, 13 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.