הנני רואה לנכון לצרף מסמך הפורש השתלשלות הדיונים בדגש על פעילותו המכוונת של עוה"ד בלומנפלד בכל הקשור לגרירת התיק, גרימת סחבת קשה ועינוי דין לנאשמים ובזבוז זמנו של ביהמ"ש.

1. כתב אישום הוגש ביום 27/8/09 ונקבע דיון ליום 8/11/09.
2. ביום 8/11/09 הגיש ב"כ הנאשמים בקשה לדחיה ונקבע דיון ליום 13/6/10.
3. אח"כ התיק נקבע על ידי בית משפט ליום 23/6/10.
4. הנאשמים לא הופיעו לדיון ונקבע דיון ליום 14/9/10.
5. הנאשמים שוב לא הופיעו לדיון. הוצאו צווי הבאה ללא שחרור ונקבע דיון ליום 9/12/10.
6. ביום 9/12/10 התקיים דיון ונקבע להקראה נוספת ליום 1/5/11.
7. ביום 1/5/11 התקיים דיון בו היתה הקראה ונקבע להוכחות ליום 11/12/11 ותזכורת במעמד הצדדים ליום 2/10/11.
8. התקיים דיון ביום 12/12/14. נאשמים 3-5 לא הופיעו. נקבע דיון ליום 25/3/12.
9. ביום 25/3/12 החל עו"ד בלומנפלד לייצג. הנאשמים לא הופיעו לדיון.
10. ביום 13/5/12 הנאשמים לא הופיעו לדיון. נקבע דיון ליום 8/6/12.
11. ביום 18/6/12 ביקש עו"ד בלומנפלד דחיית דיון. המאשימה הסכימה.
12. 7/6/12 בקשה נוספת של עו"ד בלומנפלד לדחיית דיון. הבקשה נדחתה.
13. 12/6/12 בקשה נוספת של עו"ד בלומנפלד לדחיית דיון. הבקשה נדחתה.
14. 4/7/12 בקשה של בא כוח המאשימה לדחיית דיון. הדיון נקבע ליום 24/2/13.
15. הדיון נדחה ביוזמת בית משפט ליום 3/3/13.
16. הדיון נדחה ביוזמת בית משפט ליום 5/5/13 לנאשם 3 בלבד.
17. עו"ד בלומנפלד ביקש לדחות את הדיון ליום 22/12/13 לנאשם 3.
18. לנאשמים אחרים נקבע ליום 25/11/13.
19. הדיון לנאשמים 4 ו-5 נדחה ליום 16/2/14 ביוזמת בית המשפט
20. עו"ד בלומנפלד ביקש לדחות את הדיון שנקבע ליום 22/12/13 ואח"כ הבקשה הוגשה בהסכמה נקבע דיון ליום 13/3/14. עו"ד בלומנפלד חתום על הבקשה, בהסכמה.
21. ביום 16/2/14 התקיים דיון בין נאשמים 1,2,3 לבין 4,5 שהופרד וניתן גז"ד לנאשמים 4 ו-5.
22. ביום 6/3/14 הוגשה בקשה לדחיית דיון בהסכמה. נקבע דיון ליום 10/4/14 ביוזמת המאשימה.
23. ביום 4/9/14 הוגשה בקשה לדחיית דיון ע"י ב"כ המאשימה עקב חג. הדיון נקבע ליום 1/2/15.
24. ביום 5/1/15 הוגשה בקשה ע"י עו"ד בלומנפלד, בהסכמה לדחיית דיון. הדיון נדחה ליום 17/9/15.
25. ביום 21/1/15 הוגשה בקשה ע"י עו"ד בלומנפלד לדחיית דיון. הדיון נדחה ליום 16/9/15. ביום 17/9/15 התקיים דיון. נקבע דיון ליום 6/3/16.
26. ב"כ המאשימה בקשה דחיית דיון ביום 1/3/16 והדיון נדחה ליום 27/10/16.
27. הדיון נדחה ביוזמת בית משפט ליום 27/2/17. ביום 27/2/17 התקיים דיון ונקבע דיון ליום 2/7/17.
28. ביום 2/7/17 התקיים דיון ונקבע דיון ליום 12/12/17.
29. התקיים דיון בהקלטה ביום 14/3/18 ונקבע ליום 24/12/18.
30. ביום 18/12/18 ביוזמת המאשימה הוגשה בקשה מוסכמת לדחיית דיון ונקבע דיון ליום 9/9/19 לגבי 3 הנאשמים. דיון ההוכחות החל ב והמשכו וסיומו נקבע ל....

ביהמ"ש לא יתן ידו לפעילות לא תקינה זו, הננקטת באופן עקבי בתיק זה.

על כל בית משפט בערכאה נמוכה וגבוהה כאחד, להגיב באופן אסרטיבי וברור כנגד תופעה זו !! הגורמת רק נזקים. השימוש הנפוץ בהגשת בקשות דחייה על ידי עורכי דין, נחסם אף על ידי בית המשפט העליון בפסיקתו ובמתן הנחיות ברורות לכל השופטים בכל הערכאות.

עורך הדין מטעם נאשם מס' 3 הציג יפוי כוח הכולל פעולות בהעדר הנאשם. לעורך הדין מטעם הנאשם מס' 3 ממשרדו של עו"ד בלומנפלד שהתייצב לדיון, ניתנו כל ההזדמנויות לחקור העדים, אך הוא בחר לשבת במשך כל הדיון בספסל ב"כ הנאשמים וכל אשר עשה הוא לחזור אוטומטית כל פעם על אותו משפט "אין לי סמכות לחקור".

צר לי מאד שזו הדרך הננקטת במשרדו של עו"ד בלומנפלד והיא אינה מקובלת עליי כשופטת המבקשת לפעול ביעילות ובכבוד כלפי כל הצדדים ולעשות משפט צדק ללא כל עיכוב.

אני מסרבת לקחת חלק פעיל בצעדי הסחבת הננקטת כאן על ידי עורך דין בלומנפלד.

על כן קבעתי בהחלטתי שהדיון שנקבע זמן רב קודם ולשם כך פיניתי יום שלם, יתקיים. דיון ההוכחות נסתיים ונקבעו זמני הגשת סיכומים בכתב. ביהמ"ש העדיף יעילות על הענשה וקבע המשך הדיון ולא הטיל הוצאות עפ"י סעיף 42 לחוק סדר הדין הפלילי.

אני חוזרת ומדגישה גם נימוקים נוספים לכך כפי שצויינו על ידי בהקלטה:

1. לא הוגשה כל בקשת דחייה מטעם הנאשם או בא כוחו.

על עו"ד בלומנפלד היה להתייצב לדיון בהעדר בקשה ומכאן בהעדר החלטה, משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד.

2. המסמך שהוגש על ידי ב"כ נאשם מס' 3 שהתייצב לדיון, שנחזה לאישור רפואי, אינו קביל כאישור רפואי המצדיק העדרות. באשר הוא מסמך הפנייה של ביהמ"ש לרשומות הרפואיות במחשב קופ"ח.

3. בכתב האישום בתיק מצויינים שני נאשמים נוספים (נאשמים 1 ו-2), אשר הדיון שלהם אף הוא נקבע יחד עם נאשם מס' 3. אחד מהם התייצב עם בא כוחם השני הגיש אישור רפואי כדין המאשר כי השתחרר באותו יום מבית החולים וצויינו בדיוק ובמפורט כל המחלות ותוצאות כל הבדיקות שהוא עבר בבית החולים. בא כוחם של שני הנאשמים הנ"ל הצהיר ברוב הגינותו וכמי שכוונתו שלא לעכב את הדיון כי בידו הסמכות להמשיך הדיון ללא נוכחות הנאשם החולה.

בע"פ 10736/04, מרדכי כהן נ' מד"י (פסק הדין מיום 26/9/06), מפי כבוד השופט לוי, התייחס בית המשפט העליון לזכותו של הנאשם להיות נוכח בדיון וקבע כי אמנם יש לנאשם זכות להיות בדיון, אולם זכות זו אינה מוחלטת. זכויות הנאשם לניהול ההליך ומתן אפשרות להציג הגנתו במלואה – אינן זכויות מוחלטות. הן דיוניות ונועדו לשמש עזר לבימ"ש בעשיית דין צדק וחשיפת האמת. לפיכך, מקום בו השימוש שמבקש בעל הזכות לעשות בה מסכל מטרות אלה ניתן יהיה לסטות מסדרי הדין הרגילים. לבימ"ש יש סמכות לקבוע כי ההליך ינוהל בהעדר נאשם מכח ס' 131 לחסד"פ.

סירוב קונסיסטנטי של נאשם להתייצב לישיבות בימ"ש עשוי להיחשב ל"הפרעה" ולהוות הצדקה לניהול המשפט בהעדרו. השימוש בזכויות אלה צריך שייעשה בדרך מקובלת ובתום לב הן ע"י התביעה והן ע"י הנאשם. הזכות חלה במשפט האזרחי וכך גם יש לנהוג בהליך פלילי. סמכות בימ"ש לנהל את ההליך בהעדרו של הנאשם או להגביל את ניהולה של פרשת ההגנה, מקום בו מסכלת התנהלותה נאשם את תקינות ההליך או את עצם ניהולו, נגזרת מסמכותו הטבועה של בימ"ש למנוע פעולה או מחדל מצד בע"ד שיש בהם כדי להכשיל הליכי משפט ולמנוע ממנו מלמלא את ייעוד בעשיית דין צדק.

לבית המשפט יש סמכות להמשיך ולנהל את ההליך בהיעדרו של הנאשם כאשר המשך ניהול ההליך הכרחי ומוצדק, ואילו אי המשכת ההליך היה מסכל את מטרת ההליך המשפטי. בדומה לכך, יש גם הצדקה להגביל את זכותו של נאשם לנהל את הגנתו.

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ט, 12 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.