1. לפניי בקשה לביזיון צו בית המשפט לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט (להלן "פקודת הביזיון").

2. העובדות הצריכות לעניינו הן, בתמצית, כדלקמן:

2.1 עסקינן בתביעה למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת מס' 2 (להלן "הנתבעת") לבצע עבודות בנייה ו/או חפירה בחלקה 193 גוש 11200 (להלן "החלקה") ומתן סעד כספי.

2.2 ביום 12/7/11 נתן המומחה מטעם בית המשפט (להלן "המומחה") את חוות דעתו (להלן "חוות הדעת המקורית") וביום 2/11/11 השיב המומחה על שאלות הבהרה מטעם הנתבעת.

2.3 בין לבין, התנהל בין הצדדים הליך נוסף בפני המפקחת (ת. 29/10) וניתן בו פסק דין ביום 26/4/11.

2.4 בישיבה מיום 20/12/11 הגיעו הצדדים להסכם פשרה, הקובע כדלקמן:

"... 1. הנתבעת מס' 2 תהיה רשאית להקים מחסן עבורה בהתאם לפתרון המוצע בחוות הדעת של מומחה בית המשפט מיום 12/7/11 , מסומן מש/1 (להלן "הפתרון המוצע") וזאת לאחר קבלת הנחיות מהמומחה באשר להעתקת בריכת הביוב הנמצאת בפתח המחסן המיועד או כל פתרון אחר באשר לבריכת הביוב שיקבע על ידי המומחה. ב"כ התובעים והנתבעת מס' 2 יפנו במשותף תוך 7 ימים מהיום למומחה על מנת לקבל את ההנחיות לגבי ביצוע הפתרון המוצע (מש/1) בשים לב לקיומה של בריכת הביוב כאמור. הנחיות המומחה תשולבנה בפתרון המוצע על ידו ותהוונה חלק בלתי נפרד ממנו (להלן "הנחיות המומחה").

2. הנתבעת מס' 2 תגיש תוך 30 יום מיום קבלת הנחיות המומחה בקשה להיתר בנייה בבקשה יסומן גם הקירות הנדרשים להריסה על ידי התובעים בהתאם לפס"ד המפקחת על רישום המקרקעין חיפה (תיק תביעה 29/10 ) מיום 26/4/11 (להלן "היתר הבנייה המתוקן" ו- "פסק דין המפקחת").

הנתבעת מס' 2 תפעל בזריזות על מנת להשלים את כל הנדרש ממנה על מנת לקבל את היתר הבנייה המתוקן בהקדם.

3. הצדדים יפעלו בשיתוף פעולה מלא על מנת לקבל את היתר הבנייה המתוקן עבור בניית המחסן בהתאם לפתרון המוצע והנחיות המומחה והשלמת בנייתו ובלבד שעלויות הקמת המחסן על פי הפתרון המוצע תחולנה על הנתבעת מס' 2.

4. אם וככל שלמרות הסכמת כל הצדדים שלפניי הרשויות לא תקבלנה את הפתרון המוצע ו/או תבקשנה שינוי, ב"כ התובעים והנתבעים מס' 2 יפנו במשותף למומחה בית המשפט על מנת שיכריע במחלוקת ו/או יציע פתרון שיענה על דרישות הרשויות והכרעתו תהיה סופית ומוחלטת. אם יבצר מהמומחה לעשות כן ימונה מומחה אחר בהסכמה.

5. אין באמור כדי לפגוע בחובתם של התובעים על פי פסק דין המפקחת. יחד עם זאת, פסק דין המפקחת יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת היתר הבנייה המתוקן על חשבון התובעים.

6. עם מתן היתר הבנייה המתוקן תהייה הנתבעת מס' 2 רשאית לבנות את המחסן על פיו והתובעים לא ימנעו מהנתבעת מס' 2 להשלים את בניית המחסן כל עוד הבנייה תבוצע על חשבונה ובהתאם לפתרון המוצע (מש/1) לרבות שיקום הגינה והפיתוח הקיימים, אם וככל שיידרש.

7. אין באמור כדי לפגוע בטענות נוספות ובתביעות כספיות של הצדדים האחד כלפי השני ובקביעות המפקחת...".

הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין (להלן "פסק הדין").

2.5 ביום 22/4/13 הגישה הנתבעת בקשה לוועדה המקומית בחיפה (תיק בניין 56/1845, בקשה מס' 56/1845/14 - להלן "הבקשה להיתר בניה").

2.6 התובעים הגישו התנגדות לבקשה להיתר בניה, אך ביום 22/4/13 אישרה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה בתנאים את הבקשה להיתר (להלן "ההיתר החדש").

2.7 ביום 27/5/13 הגישו התובעים ערר על החלטת הוועדה המקומית (ערר מס' 154/13).

2.8 בישיבה מיום 8/9/13 ובהמלצת וועדת הערר - נמחק הערר, ללא צו להוצאות.

2.9 ביום 6/10/13 הגישו התובעים בקשה דחופה לביזיון וביום 28/10/13 נתקיים דיון בבקשה.

2.10 בהחלטה מיום 12/11/13 ולאחר ששמעתי הצדדים ובחנתי הודעת התובעים מיום 5/11/13 - מצאתי לנכון לפנות למומחה אשר יחווה את דעתו בשאלות הבאות:

"1. האם הבקשה להיתר וההיתר שניתן לנתבעת תואם את הפתרון שהוצע על ידו בחוות דעתו וסומן מש/1 (ראה: סעיף 1 להסכם שקיבל תוקף של פסק דין ביום 20/12/11).

2. אם וככל שהמומחה ימצא שהפתרון הכלול בהיתר שהונפק לנתבעת אינו תואם את הפתרון שהוצע על ידו בחוות דעתו - יפרט המומחה את השוני בין התוכניות וכן יתן המומחה את הפתרון המיטבי - בין אם יהיה זה הפתרון שהוצע והוסכם (מש/1) או כל פתרון אחר. כמו כן יהיה המומחה רשאי להוסיף הנחיות ביצוע, ככל שימצא לנכון, בשים לב למכלול טענות הצדדים, לרבות בבקשה מיום 9/10/13 ותשובה מיום 14/10/13".

2.11 בהתאם לחוות דעת המומחה מיום 15/12/13:

2.11.1 ההיתר החדש מיום 22/4/13 תואם את הפיתרון המוצע בחוות דעתו המקורית.

2.11.2 המחסן המוצע נמצא דרומית מקיר קו התפר ומדירת התובעים. בניית המחסן אינה דורשת הריסת קירות הממ"ד.

2.11.3 עבודות הבנייה חייבות להיעשות בפיקוח הנדסי כנדרש בהתאם לבנייה.

(להלן "חוות הדעת המשלימה").

2.12 ביום 19/1/14 הודיעו התובעים כי הם עומדים על בקשתם ומבקשים לזמן לחקירה נגדית את המומחה מאחר ולשיטתם נפלו טעויות מהותיות בחוות הדעת המשלימה.

3. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, בחוות דעת המומחה ושמעתי את טיעוני הצדדים גם בדיון מיום 28/10/13 - נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

4. סעיף 6 (1) לפקודה קובע כי לבית המשפט "הסמכות לכוף אדם בקנס או במעצר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות את המעשה או האוסר לעשות כל מעשה".

תכליתו של סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט היא אכיפתית ולא עונשית. כדברי כבוד הנשיא (כתוארו אז) א. ברק, ע"פ 5177/03, שמואל מור נ' דנציגר-משק פרחים "דן", פ"ד נח(4), 184:

"תכליתה של הוראה זו היא לכפות ציות בעתיד להוראות בית המשפט המופרות, ולא לענוש על מה שאירע בעבר. ההוראה צופה פני עתיד ולא פני עבר. היא נועדה לכוון התנהגות בעתיד ולא לענוש על התנהגות בעבר. בית משפט זה עמד על כך כבר לפני למעלה מחמישים שנה (ע"פ 6/50 לויט נ' אנגל, פ"ד ד 459 (להלן - פרשת לויט))..."

(וראה גם למשל: ע"פ 519/82, גרינברג נ' מ"י, פד"י לז(2) 187; רע"פ 714/98, עזרא נ' זלזניאק, פד"י נג(3) 337, ע"פ 281/80, לגו מ. למלשטרייך בע"מ נ' בר רם בע"מ, פד"י לד(4) 557).

נוכח תכליתו האכיפתית של סעיף 6(1) לפקודת הביזיון והאינטרס הציבורי בשמירתו - להיקף ההפרה, יכול שתהיה השלכה על האמצעי שיקבע בית המשפט בגין ההפרה - קנס, קנס מידי, קנס על תנאי או מאסר - אך לא לעניין עצם ההפרה.

לפיכך, שומה עלינו לבחון תחילה האם הוכחה הפרת פסק הדין.

חובת ההוכחה רובצת לפתחם של התובעים/המבקשים (ראה: ע"פ 514/66, חסיד נ' הוצאת הספרים "פרדס" ישראל בע"מ, פד כא(1) 607) - אשר חדלו בכך.

ודוק: עסקינן ב"הליך המצוי בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי "רגיל" להליך פלילי. ההליך נושא אופי מיוחד באשר אינו מטיל אחריות פלילית אך גם אינו הליך אזרחי "טהור" במובנו הרגיל" (ראה: רע"א 3888/04, שרבט נ' שרבט, פד נט(4) 49; וכן ראה: ע"פ 5177/03, שמואל מורן דנצינגר נ' משק פרחים "דן", פד נח(4) 184; רע"א 1068/12, דנ-אל פתרונות תוכנה מתקדמים בע"מ נ' גיל סנפיר תוכנה וייעוץ (2012)).

משכך, חובת ההוכחה הנדרשת היא מוגברת, כאמור ב-ע"פ 2351/95, "מובי" בירנבאום בע"מ נ' שמעוני, פ"ד נא(1), 661:

"יש לזכור כי מדובר בהליך בעל אוריינטציה פלילית...

ואף שרמת ההוכחה הנדרשת לצורך חיוב לפי פקודת הבזיון טרם נתבררה בבית משפט זה, מקובל לחשוב כי היא גבוהה מזו הנדרשת בהליך האזרחי (ראו: א. הרנון בזיון בית משפט על ידי אי-ציות (תשכ"ה), 295). סביר הוא כי לצורך חיוב לפי הפקודה תדרש רמת הוכחה גבוהה מזו הנדרשת לשם הוצאת צו מניעה".

5. בהתאם לחוות הדעת המשלימה הפיתרון ההנדסי, אשר הוצע על ידי המומחה בחוות דעתו המקורית ואשר אומץ בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, תואם את היתר הבנייה החדש.

לא מצאתי כל טעם שלא לאמץ את קביעת המומחה.

5.1 המדובר במומחה אשר מעבר למעמדו כמומחה מטעם בית המשפט, הלה ליווה את הסכסוך מתחילתו ואף ביקר בחלקה.

מטעם זה, בין היתר, הגיעו הצדדים להסכם פשרה על בסיס הפיתרון שהוצע על ידו.

5.2 בהתאם להוראת סעיף 4 להסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, מומחה זה אף הוסמך להכריע במחלוקת בין הצדדים או להציע פיתרון שיענה על דרישת הרשויות, אם וככל שהפיתרון המוצע לא יתקבל על ידי הרשויות "והכרעתו תהיה סופית ומוחלטת".

אמנם, במקרה דא אין טענה כי השינוי הנטען נבע מדרישת הרשויות אך גם בשים לב לסמכויות שניתנות למומחה במסגרת הסכם הפשרה - אין מקום שלא לקבל את חוות דעתו המשלימה באשר להתאמת היתר הבנייה החדש לפיתרון המוצע.

5.3 מעבר לכך, יש לשים לב לאכסניה בה אנו מצויים.

המדובר בהליך של ביזיון המחייב ניהול משפט יעיל ומהיר באשר לעצם ההפרה. לעניין זה ראה עוד ב-ע"פ 514/66, חסיד נ' הוצאת ספרים "פרדס" ישראל בע"מ, פ"ד כא(1) 607:

"גם לנו נראה שבדרך כלל אין בית משפט נזקק לראיות חיצוניות, לא בדבר כוונות בעלי הדין ולא בדבר כוונת בית המשפט, כדי לפרש את הצו ולהעניק לו, לאחר המעשה, משמעות שלא הייתה בו על פניו. ההליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט הם, כידוע, מעין פליליים וכל ספק בדבר משמעותו של צוו בית המשפט צריך לפעול לטובת הנתבע - הנאשם, העומד בחזקתו שלא הפר את הצוו - ולו מן הסיבה בלבד שלא הבין (ולא יכל להבין) את משמעותו" [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.].

וראה גם ב-רע"פ 7148/98, עזרא נ' זלזניאק (1999):

"... מטרת סעיף 6 לפקודת הבזיון הינה אכיפתית. לשם הגשמת מטרה זו, חיוני הוא שהליכי האכיפה לפי סעיף זה יתבררו במהירות וביעילות. עניינו של הצד הנפגע - הפונה בבקשה לפי סעיף 6 לפקודת הבזיון לאכוף את הצד המפר לקיים את פסק הדין - הוא ביצוע פסק הדין במהירות האפשרית. כאשר הצדדים חלוקים בשאלת פרשנותו של ההסכם שבבסיס פסק הדין, הצורך לשמוע ראיות ועדויות, שמטרתן להתחקות אחר כוונתם הקונקרטית או המשוערת של בעלי הדין, עשוי לסכל זאת. ובלשונו של השופט (כתוארו אז) ש' לוין:

"הליכי אכיפה לפי פקודת בזיון בית המשפט מיועדים מעצם טבעם להתברר במהירות וביעילות כדי לאכוף צווים הברורים על פניהם או שניתן ללמוד על משמעותם ללא טרחה יתירה ואין מקום להפוך את הדיון בהם למשפט מלא עם ראיות ועדויות של מומחים כדי להתחקות על כוונתם הקונקרטית או המשוערת של בעלי הדין ..." [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.].

מכאן, בין האסכולה המחמירה כפי שבאה לביטוי בעניין "חסיד" ובין לפי "גישת הביניים" כפי שבאה לידי ביטוי ב-רע"א 3888/02, שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49 (וראה גם: עת"מ (ת"א) 1491/06, ברוך נ' מנהל מקרקעי ישראל (2008) - אין מקום להיעתר לבקשת התובעים לקיום הליך הוכחות.

5.4 זאת ועוד. קבלת טענת התובעים, משמעה שהמומחה אשר נתן את הפתרון המוצע שבבסיס הסכם הפשרה ופסק הדין טועה ביישומו. לשון אחר: פסק הדין שניתן, לכאורה, אינו ברור וניתן לפרושים שונים.

בבואנו לנקוט בהליך אכיפה קיצוני ופוגעני שומה על הצו השיפוטי להיות ברור, חד-משמעי ומבוסס על אדנים מוצקים. אין להפעיל הליך זה מקום בו הצו השיפוטי לוקה בערפול או משמעות שאינה ברורה דייה, כאמור ב-רע"א 3888/04, שרבט נ' שרבט, פ"ד נ"ט (4) 49:

"פסק הדין או הצו שאת אכיפתו מבקשים צריך להיות ברור וחד משמעי. אין אוכפים מכוח פקודת הבזיון אלא צווים והחלטות שמובנם ברור ושאינם מאפשרים יותר מפירוש אחד. צו שאינו ברור וחד משמעי אין רואים בהפרתו משום בזיון בית משפט..."

וכאמור ב-רע"א 1068/12, דנ-אל פתרונות תוכנה מתקדמים בע"מ נ' גיל סנפיר - סנפיר תוכנה וייעוץ (2012)):

"... על צו שיפוטי שאכיפתו מתבקשת במסגרת הליך הבזיון, להיות ברור, בלתי משתמע לשתי פנים, ונטוע היטב בקרקע משפטית או עובדתית. ככל שצו שיפוטי אינו עומד ברף זה, אין מקום להניע את גלגלי הליך הבזיון ...".

(וראה גם: עת"מ (ת"א) 1491/06, ברוך נ' ממ"י (2008); רע"א 7148/98, עזרא נ' זלזניאק (1999); רע"א 4231/90, אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש מפסקי כרם שלום, פד מה (1) 617; ע"פ 517/06, מנור נ' KPMG Inc; ת.א. (ת"א) 1643/06, דניאל נ' זואי אינטראקטיב בע"מ (2011); ת.א. (ת"א) 1101-05, דניה קוסמטיקס בע"מ נ' שרכאת אל כרמל קוסמטיקס בע"מ (2011); מ. קשת "בזיון בית המשפט" עמוד 110).

די בכל אחד מהטעמים, בוודאי בהצטברותם, כדי לדחות הבקשה.

6. מעבר לדרוש יצויין כי מסקנה זו מתיישבת עם הכלל הפסיקתי לפיו אין להיזקק להליכי ביזיון כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע הצו השיפוטי (ראה למשל: רע"א 1068/12, דנ-אל פתרונות תוכנה מתקדמים בע"מ נ' גיל סנפיר - סנפיר תוכנה וייעוץ (2012); רע"א 3888/04, שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49; ת.א. (י-ם) 1365/98, טייב נ' איגור (2004); ע"א 3967/13, כוכרבי נ' כונס הנכסים הרשמי (2013)).

במקרה דא נטען להפרה של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

למבקש לאכוף את הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בטענה להפרה על ידי הצד שכנגד פתוחות מספר דרכים המסווגות על פי אבחנה שבין הפן "ההסכמי" לבין הפן "השיפוטי". בפן ההסכמי - פתוחה לפני הנפגע האפשרות להגיש תביעה חדשה שעילתה הפרת הסכם פשרה. בפן השיפוטי - פתוחה לפני הנפגע האפשרות לאכוף את פסק הדין במסגרת הוצאה לפועל על פי חוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1976 או להגיש בקשה על פי סעיף 6 לפקודת ביזיון מקום בו הפרת ההסכם היא ברורה וחד משמעית. זאת מעבר להוראה העונשית הקבועה בסעיף 287 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (ראה למשל: רע"פ 7148/98, עזרא נ' זלזניאק (1999); רע"א 3888/04, שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49).

התובעים כאמור בחרו לנקוט דווקא בהליך זה. ברם, בנסיבות מקרה דא אין זה, לשיטתי, ההליך ההולם והראוי לאכיפת ההסכם הן על פי תכלית סעיף 6 לפקודת הביזיון והן על פי אופיו וטיבו של ההסכם. יפים לעניינו דברי בית המשפט ב-רע"פ 7148/98, עזרא נ' זלזניאק (1999):

"... פסק דין הנותן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים, איננו פסק דין במשמעותו הרגילה, המסיים הליך משפטי. אין בו ברור הסכסוך על ידי בית המשפט, אין בו קביעת עובדות על ידו לאור הראיות שהובאו בפניו, ואין בו הסקת מסקנות עובדתיות ומשפטיות מתוך העובדות שנקבעו. מעורבותו של בית המשפט בהסכם שבין הצדדים אינה מתבטאת במעורבות בתוכן ההסכם, אלא במתן גיבוי להסכם על ידי אישורו כפסק דין ... לפיכך, בדרך כלל, כאשר מתעורר סכסוך בין הצדדים באשר לפרשנותו של ההסכם - שהוא סכסוך אזרחי רגיל - אין הליכי הבזיון הולמים את הטיפול בסכסוך. זאת ועוד, שיקול הדעת המופעל על ידי בית המשפט באשרו הסכם פשרה, שונה מזה המופעל על ידו לקראת הכרעת דין במחלוקת בין הצדדים.

גם בשאלת הסעדים שבית משפט מוסמך להעניק, שונה סמכותו של בית משפט בהליך אזרחי רגיל מסמכותו בהליך לפי פקודת הבזיון. במסגרת הליך הבזיון, אין לבית המשפט סמכות לשקול את הסעדים המתאימים בגין הפרת ההסכם. הסעד אותו יכול הוא להעניק, הוא, אכיפת הסכם הפשרה על ידי קנס או מאסר. לבד מסעד זה, אין הוא מוסמך להעניק סעד אחר, כגון: פיצויים או סעד מן הצדק, אם אכיפה אינה צודקת בעיניו. בנוסף לכל אלה, מחטיא השימוש בהליכי הבזיון את תכליתם כהליך יעיל ומהיר. כמו כן, לא בגין כל הפרת הסכם ראוי להטיל כתם מעין פלילי, על מי שחלוק עם רעהו בעניין פרשנותו של הסכם, שהוא התקשרות אזרחית רגילה בין שניים. בפני צד הטוען להפרת הסכם שאושר, פתוחה דרך אכיפה אלטרנטיבית, שהיא בבחינת ה"דרך החמורה פחות", והיא, התדיינות אזרחית רגילה בבית המשפט המוסמך, בה תלובן שאלת הפרת ההסכם הנטענת והסעד הראוי בעקבותיה".

7. סוף דבר -

7.1 דין הבקשה להידחות.

7.2 בנסיבות, ובשים לב כי המדובר בשכנים - אין חיוב בהוצאות.

המזכירות תמציא עותק לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, י"ג אדר תשע"ד, 13 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.