1. התובע, יליד 4.5.84, הגיש נגד הנתבעת תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים מיום 20.8.08 שארעה לו כרוכב אופנוע. הנתבעת הודתה בקיום כיסוי ביטוחי ובחבותה לפצות את התובע והמחלוקת בין הצדדים היא בשאלת נזקי התובע והפיצויים להם הוא זכאי.

2. בעקבות התאונה התובע פונה באמבולנס לבי"ח איכילוב, שם אובחנה פגיעה רב מערכתית. בחדר המיון זוהתה פרפלגיה מלאה עם חוסר תחושה מרמה T6 ובצילום זוהו שברים רבים. התובע נותח ביום 24.8.08. במהלך הניתוח בוצע קיבוע של השברים בעמוד השדרה ובעצמות הפנים. מאחר שנגרם לתובע נקב בריאות, ואלה נתמלאו דם, נוקזו נוזלים מהריאות מספר פעמים. בתאריך 11.3.09 הועבר התובע לבי"ח שיבא למחלקת שיקום.

ביום 28.7.09, כעבור 342 ימי אישפוז, שוחרר התובע לביתו.

3. בתיק זה מונו מומחים בתחום העיניים, בתחום הפסיכיאטריה ובתחום השיקומי.

הנכות

4. פרופ' בנימין מילר, המומחה בתחום העיניים, קבע בחוות דעתו כי:

"מדובר בגבר צעיר אשר לרוע מזלו שבר את עמוד השדרה בתאונת דרכים ונשאר במצב של פרפה פלגיה. בנוסף לכך, נחבט בארובת עין ימין וכתוצאה מכך נשברה רצפת הארובה והשריר הישר התחתון נפגע ותנועתו נשארה מוגבלת. ארמה שגיב נותר עם ראייה כפולה במבט ימינה ולמעלה, אשר מתוקנת לפחות חלקית על ידי משקפיים עם עדשות פריזמטיות. ראייה כפולה זו מטרידה אותו מאוד עד כדי צורך בעצימת עין שמאל כדי להתגבר עליה. נשארה לו מבחינת העיניים, נכות של 15% עקב הראייה הכפולה במבט להיקף שדה הראייה העליון והימני, על פי סעיף 57(2) של תקנות המוסד לביטוח לאומי".

5. פרופ' לאון גרינהאוס, המומחה בתחום הפסיכיאטריה, תאר בחוות דעתו את ממצאי בדיקתו כדלקמן:

"אדם שכתוצאה מתאונת דרכים משותק בחלקו התחתון של הגוף. כתוצאה מכך מתנייד בכיסא גלגלים. מתאר מצב גופני ונפשי מורכב. נזקק לעזרה כדי לעבור לכיסא הגלגלים. סובל מהתכווצויות מכאיבות של הגפיים התחתונות. כתוצאה גם מפיל דברים שמחזיק. קיימות דליפות שתן וצואה. נזקק לטיטולים באופן קבוע. סובל מדלקות חוזרות בדרכי השתן. למרות שבאשפוזים לא אובחן פגם קוגנטיבי משמעותי טוען שהזיכרון שלו נפגע ובמיוחד הזיכרון לטווח הקצר. קובע לעצמו משימות ושוכח מה קבע, לא זוכר פרטים של סרטים ועוד. כתוצאה מהמוגבלויות הפיזיות מאוד מיואש. הסתגר חברתית ולא אוהב לצאת כמעט. כל הזמן חושב על עתידו ואיך מצבו יגביל אותו מאוד בעבודה, בקשר עם נשים, ביכולת שלו להקים משפחה ולגדל ילדים. בנוסף למצב הרוח הירוד מתקשה גם לישון. מוסר שבתקופת האשפוז הדיכאון היה הרבה יותר קשה. תיאר שאז היה מיואש מאוד, כעס רב הזמן, שהתייחס מאוד לא יפה לסובבים אותו.

נראה כפי גילו ומשתף פעולה. רזה. על כסא גלגלים. מתמצא בכל המושגים. אפקט תקין אך מעלה הרבה דאגה לגבי עתידו וכעס על גורלו. התפקוד הקוגנטיבי מאוד איטי. מבצע פעולות מתמטיות פשוטות עם טעויות. את החישובים הוא מבצע באיטיות רבה, לא מצליח לבצע פעולות חיסור פשוטות (כמו קבלת עודף אחרי תשלום). השיפוט הינו תקין (מפרש טוב פתגמים). ללא הפרעות בתוכן או בתהליך החשיבה.

מר ארמה שגיא היה בחור נורמטיבי לפני התאונה מתאריך 20.8.02. את לימודיו בתיכון סיים בהצלחה חלקית ואת שירותו בצה"ל עבר בהצלחה למרות שתיאר סימפטומים פוסט טראומתיים שהופיעו לאחר מבצע עופרת יצוקה. לסימפטומים פוסט טראומתיים אלו אין השפעה על מצבו הנוכחי. הוא תכנן להתגייס למשטרה ובמקביל היה אמור להתחיל קורס מדריכי חדר כושר. התאונה מתאריך 20.8.08 שינתה את תוכניותיו מקצה לקצה. מצבו הגופני והנפשי היום מאוד רעועים והוא מוגבל פיזית ונפשית ואינו מתפקד באופן עצמאי. המוגבלויות הפיזיות מובילות למוגבלויות נפשיות משמעותיות. למעשה מאז התאונה הוא שרוי במצב דכאוני משמעותי. חש מדוכא, בוכה לעיתים קרובות, כועס על עצמו ועל המצב ולא מאמין שיש עתיד כלשהו עבורו. כבר במחלקת שיקום נוירולוגי הוצע לו טיפול תרופתי נגד דיכאון וגם פסיכו תרפויטי, לא ברור עד כמה השתמש באופציה זו ואם כן זה עזר. הוא התלונן על קשיים קוגנטיביים ושל זכרון. ממצא זה לא תואר בתיק הרפואי למרות שהחולה טען שנעשו לו בדיקות במחלקת השיקום בשיבא. בבדיקה התרשמתי שקיימת אפשרות של פגיעה קוגנטיבית P0ST-TBI ולכן ההמלצה לבצע מבחנים נוירו קוגנטיביים. מבחינה אבחנתית מדובר ב:

S/P TBI + COGNITIVE IMPAIRMENT

MOOD DISORDER SECONDARY TO A GENERAL MEDICAK CONDITION

בפרק המסקנות קבע המומחה:

"א. מצבו הנוכחי של מר ארמה שגיא הוא תוצאה ישירה של תאונת הדרכים שהתרחשה ב-27.08.08.

ב. נכות זו היא לצמיתות והיא של 20% מבוססת על סעיף 34 ג' של תקנות הביטוח הלאומי.

ג. יש לאפשר לו טיפול פסיכיאטרי כפעם בחודש בעלות משוערת של 800 ₪ לביקור, למשך שנתיים.

ד. יש לאפשר לו טיפול פסיכו תרפויטי שיקומי בעלות של 400 ₪ לביקור, פעם בשבוע למשך שנתיים.

ה. מאחר וקיימות תלונות משמעותיות על פגיעה בזכרון יש לבצע מבחנים נוירו קוגנטיביים. עם קבלת התוצאות יש להתאים את דרגת הנכות".

בממצאי הבדיקה הנוירו קוגנטיבית שנערכה לתובע ביום 14.9.2011 נקבע:

"במהלך ביצוע המבחנים הנוירו קוגנטיבים מר שגיב ארמה תפקד ברמה לא עקבית ונטולת קשר בין דרגת קושי המטלה לבין איכות ביצוע. לדוגמא, לעיתים תפקד בצורה מוגבלת וירודה משמעותית במבחנים הבודקים יכולות קוגנטיביות בסיסיות ביותר ולעומת זאת, ביצע מבחנים מורכבים בצורה מוצלחת יותר. דפוס אשר לא ניתן להסבירו ע"י פסיכופטולוגיה כלשהי............

מר שגיב ארמה הופנה לבדיקה נוירו-קוגטניבית עקב ירידה בתפקוד וקושי בהתמודדות עם בעיות בחיי היום יום. התנהגותו בעת הבדיקה אופיינה ע"י חוסר מוטיבציה ואף התנגדות לביצועה (ראה תאור התנהגותו של מר שגיא ארמה במהלך הבדיקה בסעיף 2 בדוח). בזמן הבדיקה בלטו סף גירוי ותסכול נמוכים. לעיתים התפרץ באמירות כעסניות, הביע מרירות רבה ותחושת יאוש וירידה במצבו ו"יחס לא הוגן" לבעיותיו שחש מצד הסובבים. תופעות אלו ניתן לפרש כביטוי להפרעות מהם סובל: "תסמונת אורגנית מוחית S/P, והפרעה פוסט טראומתית".

עפ"י תוצאות הבדיקה, לא ניתן לשלול קיומה של ירידה קוגנטיבית מסוימת אך לא ניתן למפות ולהעריך אותה בצורה מדוייקת מהנסיבות שפורטו מעלה (חוסר מוטיבציה בזמן ביצוע מטלות). דפוס ביצוע כזה בדרך כלל מקשה מאוד על זיהוי ליקויים קוגנטיביים אמיתיים, במידה והם קיימים".

6. פרופ' אלי איסקוב, המומחה השיקומי, תאר את מצבו של התובע כדלקמן:

"היום, יותר מ-3 שנים מאז פציעתו, ניתן לקבוע כי מר ארמה שגיב סבי (כך במקור- הערה שלי-ב.ב.) הגיע למירב ההישגים השיקומיים ומצבו הרפואי והתפקודי הנם בלתי הפיכים.

מבחינה רפואית:

סובל מספסטיות קשה של שרירי הגפיים התחתונים אשר איננה מגיבה לטיפול.

סובל מחולשה כללית, כאבי ראש, סחרחורות, כאבי גב, פצעי לחץ

אינו שולט על הסוגרים

מתקשה בראיה עקב כפילות ראייה בעין ימין

סובל מדכאון, עצבנות, סיוטים וקשיי שינה, מחשבות חודרניות, בידוד חברתי

נמצא בטיפול ומעקב המחלקה לשיקום נוירולוגי ומרפאותיה, בבי"ח שיבא

מבחינה תפקודית:

ניידות- מרותק לכסא גלגלים

שרות עצמי- זקוק להשגחה ולעזרה בכל פעולות יום יום

עבודות בית- זקוק עזרה מלאה

קניות וסידורים מחוץ לבית- זקוק לעזרה מלאה"

7. פרופ' איסקוב קבע בחוות דעתו את צרכיו השיקומיים והרפואיים של התובע כדלקמן:

"א. צרכים רפואיים

מעקב וביקורת-

נפגעי חוט שדרה חייבים להגיע לבדיקות מעקב במחלקה לשיקום נוירולוגי, פעם בשנה.

נפגעי חוט שדרה הסובלים משיתוק של הסוגרים ואשר נאלצים לבצע צינתורים של השלפוחית מספר פעמים מידי יום, סובלים מדלקות חוזרות בדרכי השתן ועשויים לסבל מסיבוכים מאוחרים ושונים בכליות ובמערכת הפרשת השתן. ממליץ כי מר ארמה (תיקון שלי –ב.ב.) יגיע לבדיקות מעקב אל המחלקה לשיקום נוירולוגי של בי"ח שיבא, לפחות אחת לשנה.

סיכום- בדיקת הערכה רפואית במחלקה לשיקום אחת לשנה הכוללת:

• 1. בדיקה גופנית של רופא
  2. הערכה אורולוגית (אולטרה סאונד דרכי השתן, אורודינמיקה, אורטרו-ציסטוגרפיה)
  3. בדיקת שתן לכללית ולתרבית אחת לחודש (אצל הרופא המטפל)
  4. בדיקת דם לתפקודי כליות אחת לחודש (אצל הרופא המטפל).

היגיינה-

התובע נדרש לצנתר עצמו 6 פעמים ביום. לצורך כך, יש לספק לו את כל הציוד הנלווה לפעולת הצינתור ויציאות:

קטטרים NELATON מס. 14 לצנתור שלפוחית השתן (180 לחודש).

כפפות לטקס חד פעמיות לחוקן כפפה (50 לחודש).

בקבוק SAVIOR (3 ליטר לחודש).

סבון SEPTAL SCRUB (4 לחודש).

שפורפרת ואזלין (90 לחודש).

שפורפרת עזרקאין (10 לחודש).

פדים סטרילים לצינתור (180 לחודש).

מכנסונים חד פעמיים (30 לחודש).

סדיניות (30 לחודש).

2 בקבוקי פלסטיק לאיסוף שתן (אחד מהם בעל צוואר ארוך לשעות הלילה (לשנה)

שקית אורינל עם ברז ניקוז, 500 סמ"ק (4 לשנה).

פנרוס ומחזיק פנרוס (4 לשנה)

דיאטנית

מיותר לציין את חשיבות נושא שמירה על משקל גוף תקין. לכך השלכות על תפקוד יום יומי ועל הבריאות באופן כללי. כבד גוף אשר סובל גם משיתוק שרירים בגפיו נדרש להוצאת אנרגיה גבוהה בעת ביצוע פעולות יום יום שונות. להשמנת יתר סיבוכים משניים רבים בעיקר על מערכת הלב וכלי הדם ובעיקר אצל אנשים המוגבלים בתנועה ובניידות. ממליץ כי יפנה לפגישות מעקב והדרכה אצל דיאטנית מוסמכת (פעמיים בשנה).

רופא פסיכיאטר

טיפול פסיכיאטרי, פעם בחודש, למשך שנתיים.

פסיכולוג

טיפול פסיכולוגי, פעם בשבוע, למשך שנתיים.

פיזיותרפיה/הידרותרפיה

אמנם לטיפולים אלו ערך מוגבל ביותר ככל שחולף הזמן מאז הפציעה אך למרות זאת, ממליץ על 2 סדרות טיפולים בשנה ולו רק לצורך מעקב והערכת מצבו הגופני. באופן כללי מדובר בטיפולים אשר מיועדים להפחתת הספסטיות, שמירת טווחי תנועות מפרקים, חיזוק שרירים ושיפור סיבולת גופנית.

פעילות גופנית

היתרונות הבריאותיים בשמירה על משקל גוף תקין ועל כושר גופני סביר ידועים ומוכרים וחשיבותם רבה עוד יותר אצל נפגעי חוט שדרה. ממליץ כי מר ארמה שגיא יעסוק בפעילות גופנית באופן סדיר (למשל, שחיה) ויהיה בעל מנוי במועדון ספורט מתאים.

שיקום מיני

ממליץ להפנותו ליעוץ/טיפול למרפאה לשיקום מיני

ב. צרכים שיקומיים

ציוד

מר ארמה שגיא זקוק לציוד אשר יאפשר ויקל עליו בעת ביצוע פעולות יום יום שונות, בעיקר במסגרת הבית.

1. קיימים אביזרי עזר שונים אשר את חלקם למד להפעיל ולהשתמש בהם לשרות עצמו. למשל, "יד לעזר" המאפשרת להגיע למקום מרוחק מהגוף, לתפוס חפץ, להרימו ולקרבו. קיים גורב גרביים וכף נעליים מיוחדת למי שמוגבל בטווחי תנועות עמוד שדרה ואינו יכול להתכופף. עליה וירידה ממיטה קלה יותר כאשר ניתן לכוון את גובהה. אנשים במצבו של התובע מוגבלים גם בביצוע שינויי תנוחה במיטה. לאור האמור, ממליץ על קרש החלקה למעברים ומיטה חשמלית מתכווננת בעלת מזרון למניעת פצעי לחץ.
2. מר ארמה שגיא זקוק לכסא גלגלים קל ופריק עם כרית ישיבה למניעת פצעי לחץ. בנוסף, זקוק לכסא שירותים/רחצה.
3. כיוון שמר ארמה שגיא אינו שולט על הסוגרים, יש לכבס לעיתים קרובות את בגדיו ומצעי המיטה. לצורך כך, זקוק למכונת כביסה ויבוש.

סכום מפרט האביזרים-

גורב גרביים

כף נעליים

ספוג רחצה בעל ידית ארוכה

"יד לעזר"

כסא רחצה עם ידיות פריקות ומפתח הגייני קידמי

כסא גלגלים קל ופריק

עמידון

כרית ישיבה למניעת פצעי לחץ

מיטה חשמלית מתכווננת עם מזרון ויסקוג'ל למניעת פצעי לחץ

מכונת כביסה ומכונת ייבוש לכביסה מוגברת, כולל חומרי כביסה.

עזרה

התובע זקוק לעזרה מלאה במגוון רחב של פעולות כגון, רחצת הגוף, לבוש פלג גוף תחתון, הכנה והגשת אוכל. זקוק להשגחה בעת ביצוע מעברים. זקוק לעזרה מלאה בכל העבודות הקשורות לתחזוקת הבית ולסידורים מחוץ לבית.

סיכום- זקוק לעזרת ולהשגחת הזולת לטיפול בביתו ובעצמו במשך כל יממות השבוע.

דיור

מומלץ כי התובע יגור בדירה ללא מדרגות בכניסה או בתוך הבית. את רוחב פתח הדלתות יש להתאים למידות כסא גלגלים. את גודלו של חדר הרחצה יש להתאים לשימוש בכסא רחצה, פינת רחצה בישיבה על הכסא, להתקין בקיר מאחזי בטחון, ווסת לטמפרטורה של המים.

סיכום-

התאמת כניסת חדרי הדירה לשימוש בכסא גלגלים

דירה בקומת קרקע ללא מדרגות

במידה ויגור בדירה עם מדרגות, עליו להצטייד במעלון חשמלי לכסא גלגלים

הגבהת האסלה לנוחיותו עם מאחזים בצידיו

ידית רחצה ("טוש") מאורכת ליד האסלה

ווסת לטמפרטורה של המים במקלחת

אינטרקום לדלת הכניסה לבית

מזגן מרכזי

מערכת הפעלה ושליטה מרחוק על אביזרי חשמל (תריסים, טלויזיה, רדיו, ועוד)

חניה מקורה בסמוך לכניסה לבית

שביל גישה נוח מהחניה לבית

עבודה

התובע למד 12 שנים. על פניו, הוא יכול לבצע מגוון רחב של עבודות המתבצעות בישיבה. לאור מצבו הגופני (ספסטיות קשה וכאבים) ומצבו הנפשי (כמתואר), אני סבור כי אינו יכול להשתלב בכל עבודה.

נהיגה

מר ארמא שגיב מרותק לכסא גלגלים. עקב ספסטיות קשה, משתנה ובלתי צפויה וקשורה לתנוחות או ניסיון לביצוע פעולה, התובע יכול להכנס ולנהוג רכב, רק שכהוא יושב בכסא גלגלים. אני סבור כי הרכב המתאים עבורו הנו רכב מסוג VAN המותאם לנהיגה ידנית ומאפשר כניסה ויציאה בעזרת מעלון ונהיגת הרכב תוך כדי ישיבה בכסא ממונע. לאחרונה הציעה הרופאה המטפלת בבי"ח שיבא רכב המכיל גם מיטה לצורך החלפת בגדיו במהלך השעות בהן יוצא מביתו".

8. אין מחלוקת כי לתובע 100% נכות רפואית לצמיתות.

תוחלת חיים

9. פרופ' איסקוב קבע בחוות דעתו:

"נושא הערכת תוחלת החיים של אנשים השייכים לקבוצות חולים שונות, היה ונותר בעייתי בעיקר עקב 3 סיבות. האחת, קיימים משתנים רבים אשר עשויים להשפיע על מהלך ומשך החיים של החולה. השנייה, לרופאים המומחים במחלת החולה אין את הידע הנדרש ואת הכלים הסטטיסטיים והאפידמיולוגים על מנת להגיע להערכת תוחלת החיים. השלישית, בספרות המדעית, קיימות טבלאות חיים למספר מצומצם ביותר של קבוצות חולים.

במקרה של נפגעי חוט שדרה, פורסמו בספרות המדעית טבלאות חיים. במטרה להתייחס לשאלת תוחלת החיים של מר ארמא שגיב בחרתי להסתמך על מאמר מדעי עדכני (משנת 2006). החוקר קובע כי תוחלת חייו של גבר בן 25 אשר פגיעתו זהה לפגיעתו של התובע הנה 37.6 שנים נוספות. כלומר מר ארמא שגיב אמור להגיע לגיל 63 שנים, לפחות".

בחקירתו על ידי התובע הוצג לפרופ' איסקוב מאמר של סטובר הקובע כי קיצור תוחלת החיים הינו 10.8 שנים בלבד. בתשובה אמר:

"תוחלת החיים ארוכה יותר ממה שמנבא סטובר. הוא מנבא 10.8 ואני חושב שזה מספר נמוך יותר והמספר צריך להיות נמוך יותר. שנות הקיצור צריכות להיות נמוכות יותר".

עוד הוסיף כי:

"כיוון שאנו יודעים את הסיבות העיקריות שמקצרות את תוחלת החיים של נפגעי חוט שדרה, אני יכול להגיד שסביר להניח שאם נמנע אותם, אז גם תוחלת החיים תהיה ארוכה יותר. אני קבעתי את תוחלת החיים לפי טבלה ולא לפי המניעה. אין לי ברירה כי זה נתון סטטיסטי".

בחוות הדעת הסתמך פרופ' איסקוב על מאמר משנת 2006, בו נאמר שהוא מתייחס לתוחלת חיים של גבר בריא – 76.6 שנים. ב"כ התובע טענה בפני המומחה כי כיום תוחלת החיים של גבר בריא בישראל הינה 80.8 שנים. פרופ' איסקוב השיב כי :

"כאשר אני עשיתי את חישוב תוחלת החיים הצפויה, עשיתי את זה בהנחה שתוחלת החיים של אדם בריא היא 76.6...אבל אם נניח שתוחלת החיים היום היא יותר ארוכה כמו 80 שנה, אז צריך לתקן גם את הנתון שקבעתי באופן יחסי".

בתשובה לב"כ הנתבעת השיב פרופ' איסקוב הדגיש כי המאמר עליו התבסס, משנת 2006, הוא המאמר האחרון והעדכני ביותר.

10. ב"כ התובע טענה כי קביעת תוחלת החיים של פרפלג, סטטיסטית ולא אישית, לא יכולה להשתנות ממקרה למקרה. ב"כ התובע סקרה פסיקה בנושא, בה נקבע כי קיצור תוחלת החיים של פרפלג עומד על 5%-10% ובמקרים מסוימים, גם נקבע כי לא צפוי קיצור של תוחלת החיים. ב"כ התובע טענה כי הנתונים האישיים של התובע (כמו גנטיקה משפחתית, שייכות לקבוצה בעלת השכלה, משפחה תומכת וכו') מצדיקים קיצור תוחלת חיים של 5%, לכל היותר. ב"כ התובע טענה כי גם פרופ' איסקוב העיד כי תוחלת החיים מושפעת מטיב הטיפול שיקבל התובע ושיש לקחת ב"ערבון מוגבל" את הנתונים הסטטיסטיים ולבחון לגופו של עניין את נתוני התובע. ב"כ התובע טענה כי מכל מקום, יש לתקן את חוות דעתו של פרופ' איסקוב באופן יחסי, כך שתוחלת החיים הסטטיסטית הינה 80 שנה ולא 76.6 שנה כפי שהסתמך בחוות דעתו.

11. ב"כ הנתבעת טען כי יש לאמץ את חוות דעתו של פרופ' איסקוב כלשונה. לטענתו, פרופ' איסקוב העיד כי לדעתו האישית תתכן תוחלת חיים ארוכה מעט ממה שקבע בחוות הדעת, אולם על פי הספרות המקצועית, אין מקום לשינוי מקביעותיו בחוות הדעת. ב"כ הנתבעת טען כי תוחלת החיים של גברים נמוכה יותר מזו של נשים.

12. לסוגיית קיצור תוחלת החיים התייחס כבוד השופט ת. אור בע"א 8109/95 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. גינת, פ"ד נב(5), 637( 1998):

"השאלה הקשה אם, ובאיזה שיעור, חל קיצור בתוחלת החיים של נפגעים קשה בתאונות – קוודרופלגים ופרפלגים – שבה ועולה בתביעות לפיצויים בגין נזקי גוף. הסיכונים העלולים להביא לקיצור תוחלת חיים לנפגעים, אשר עקב פגיעתם נפגעו בכושר הניידות שלהם, הובהרו לא אחת על^-ידי בתי^-המשפט. גם במסגרת הראיות בתיק זה הועלו הסיבוכים המקובלים המוכרים במצב זה, דהיינו זיהום בדרכי השתן, פצעי לחץ, דלקת ריאות וסיבוכים בכליות, על כל התוצאות המסוכנות לחיי החולה הנלוות אליהם.....

הנה^-כי^-כן, סיכון לקיצור תוחלת החיים של התובעת הוכח. אמנם, ככל שתזכה התובעת להשגחה ולטיפול אופטימליים, מבחינת מועד הטיפול וטיבו, כן תפחת סכנת הסיבוכים, על תוצאותיהם. ואולם, גם בכך אין כדי לשלול כליל קיצור תוחלת חיים. בע"א 283/89 עיריית חיפה ואח' נ' א' מוסקוביץ ואח' וערעור שכנגד [8], נדרש בית^-המשפט לשאלת קיצור תוחלת החיים של חולה רתוקה למיטה בנכות של 100%. בית^-המשפט המחוזי סבר, שבהשגחה ובטיפול צמודים של ההורים, ניתן למנוע את הסיכון של קיצור תוחלת החיים לחלוטין. בית^-המשפט העליון, מפי השופטת נתניהו, לא נדרש שם לאמוד את מידת קיצור תוחלת החיים, שכן החליט שהפיצוי יינתן בדרך של תשלומים עתיים. אך בשאלה אם ניתן לקבוע שאין, בנסיבות שם, כל סיכון לקיצור תוחלת החיים, אמר בית^-המשפט:

"אין ולא יכול להיות בסיס לביטחון המלא המובע בפסק הדין, כי תוחלת חייה של איה לא תקוצר. החשש לכך יצומצם בוודאי כשתטופל בבית, ולכן זכאית היא לפיצוי על הבסיס שתישאר בבית כל עוד הדבר אכן יתממש. השאלה היא, כאמור, רק שאלת מידתו ושיעורו של הסיכון לתוחלת חייה" (שם [8], בעמ' 725).

בענייננו, בית^-המשפט המחוזי לא אמד את שיעורו של הקיצור בתוחלת החיים. את שלא עשה בית^-המשפט המחוזי, נעשה אנו. עם כל הקושי בהערכת קיצור תוחלת החיים, נראה לי שבהתחשב בכלל הנסיבות, ובדרך אומדן, ניתן לצאת מהנחה ולחשב את הפיצויים המגיעים למשיבה בהנחה של קיצור תוחלת החיים בחמש שנים, דהיינו עד לגיל 72 שנים במקום גיל 77 שנים".

בע"א 10842/02 ‏ ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' פלונית (20.9.06) נאמר על ידי כבוד השופט א. ריבלין בענין זה כי:

"סוגיית קיצור תוחלת החיים. סוגיה זו – קשה היא. קשה היא במישור העקרוני, וקשה היא גם במישור היישומי. תחושה של אי-נוחות מלווה את העיסוק במועד פטירתו הצפוי של אדם, אי-נוחות בשל מהות העניין וגם בשל היומרה-לכאורה הטמונה בכך. את מועד פטירתו של אדם – אדם בריא ואדם שנפגע בגופו – איש אינו יכול לחזות. אכן, "כל המצוי בנושא זה של קביעת קיצור תוחלת חיים, יודע עד כמה קיים קושי לקבוע זאת, ועד כמה חלוקות הדעות בנושא זה בין המומחים השונים" (ע"א 2099/94 חיימס נ' איילון, פ"ד נא(1) 529, 534). יחד עם זאת, כפי שהדבר נעשה לא אחת בדיני הפיצויים, העוסקים תכופות בעתיד וממילא – בתחזיות והשערות, גם בהקשר זה עשוי בית המשפט לקבוע ממצא, ובלבד שהובאו בפניו חוות-דעת מתאימות. אלה – חוות-הדעת – עשויות להתבסס גם על נתונים סטטיסטיים באשר להשפעתה של פגיעה או מחלה מסוימת על תוחלת החיים – ובל נשכח כי תוחלת החיים של אדם בריא נקבעת אף היא על-בסיס נתונים סטטיסטיים (ראו גם ע"א 11183/04 דלאל נ' קינן, תק-על 2006(1) 1908; ע"א 9656/03 עזבון מרציאנו ז"ל נ' ד"ר זינגר, תק-על 2005(2) 125; ע"א 140/00 עזבון אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486, 509-510; ע"א 6935/99 קרנית נ' עטא אבו סרייה, פ"ד נה(3) 599). למותר לציין – הממצא הנקבע בכגון דא על-ידי בית המשפט נועד כדי לשמש בסיס לחישוב, הא ותו לא.

במקרה זה הובאה בפני בית המשפט המחוזי חוות-דעת של מומחה רפואי באשר לקיצור תוחלת החיים המיוחס, מבחינה סטטיסטית, לחולים מהסוג הנדון. בית המשפט ראה ליתן משקל לחוות-דעת זו, אך בחר למתן את הנתון שנקבע בה (קיצור של 15%). לאור מספר נתונים קונקרטיים שציין, קבע בית המשפט את קיצור תוחלת החיים בשיעור של 10%. בעמדתו של בית המשפט קמא בעניין זה לא ראיתי עילה להתערב, לכאן או לכאן". 

ובע"א 4767/13 ‏ ‏ המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' שובבו נתן (25.11.13) על ידי כבוד השופט י. עמית:

"הסוגיה של קיצור תוחלת חיים עולה כמעט בכל תיק שבו מעורבת פגיעה קשה. בנושא זה נהוג להבחין בין פגיעות ראש לבין פגיעות חוט שידרה וגובה הפגיעה בחוט השידרה. פרמטרים נוספים המשפיעים על תוחלת החיים הם קבוצת הגיל של הנפגע, החשש לזיהומים חוזרים ונשנים, טיב הטיפול בנפגע ועוד. יש הטוענים כי בנושא זה, אין מקום לאמץ מחקרים ממדינות כמו ארצות הברית אלא ממדינות אחרות הדומות לישראל, וכי יש לקחת בחשבון את התקדמות הרפואה בישראל.

איני סבור כי ניתן לקבוע "כלל אצבע" שכוחו יפה לכל התיקים של פרפלגים וקוודרופלגים. המדובר בנושא סבוך שיש בו משתנים רבים ושיקולים שונים, ואין לערכאה המבררת אלא מה שנגד עיניה. אף בהנחה כי קיימות אסכולות שונות ודעות ;שונות בנושא, הן בקרב הרופאים העוסקים בתחום השיקום והן בין הרופאים מומחי השיקום לבין הרופאים המומחים בתחומם, ההכרעה הסופית מסורה לבית המשפט ששמע את המומחה השיקומי, והתרשם מניסיונו ומהאסמכתאות והמחקרים עליהם הסתמך.

בית משפט קמא, בפניו נחקרה ד"ר פרבר באריכות, מצא לאמץ את חוות דעתה ולפיה העריכה את קיצור תוחלת החיים של המשיב ב-13-12 שנה, ואיני רואה לסטות מקביעה זו. ד"ר פרבר השיבה בחקירתה כי המחקרים החדשים והעדכניים בסוגיית קיצור תוחלת החיים, מצביעים על כך שהקיצור בתוחלת החיים אף גדול יותר ממה שסברו בעבר, ומחקרים אלו אף שללו את הדעה הרווחת לפיה אם הנפגע שורד את השנים הראשונות לאחר הפגיעה גדלים הסיכויים כי תוחלת חייו לא תקוצר. לדבריה, המחקרים לא התבססו על מחקרים אמריקאים בלבד אלא על מחקרים מכל העולם, וכי על התחלואים שהיו ידועים בעבר כמקצרי תוחלת חיים (בעיקר זיהומים שונים ופצעי לחץ) נוספו תחלואים אחרים, כמו מחלות לב וכלי דם...".

13. מכל האמור עולה כי מדובר בתחום בו שולטת אי הודאות, כאשר גם בין המומחים השונים שוררים חילוקי דעות. בנוסף, ברי כי נתונים סטטיסטיים אינם יכולים לדייק וככל שמבקשים למזער את הטעויות לאפס, ראוי לפסוק תשלום עיתי (דרך ששני הצדדים לא טענו לה).

ועוד עולה מהאמור כי ראוי לאמץ את קביעת המומחה בתיק הספציפי, אלא אם עסקינן בנסיבות חריגות – אשר לא הובאו בפני בעניינו של התובע.

14. תוחלת החיים כפי שנקבעה על ידי המומחה רלבנטית למועד התאונה (2008) ולא למועד עדותו (2013). בנוסף, המומחה השיב במפורש כי המאמר הקובע בענין זה נכון לשנת 2006 וספק בעיני אם ניתן לשנות חישוב סטטיסטי על בסיס נתון אחד בלבד, כפי שמבקשת ב"כ התובע.

יחד עם זאת, לאור אישור המומחה כי יש לערוך תיקון מסויים אם גיל תוחלת החיים הממוצע גבוה יותר, ובשים לב לאמור, אני מעמידה את גיל תוחלת החיים הצפוי של התובע על 67 שנים.

כאב וסבל

15. הפיצוי בגין כאב וסבל , מסתכם (בצירוף ריבית) ב- 231,632 ₪.

הנכות התפקודית

16. התובע העיד על ההשלכות הספסטיות של מצבו כדלקמן:

"אם זה באוכל, אם זה במקלחת, אם זה בשינה, אם זה בנהיגה, זה עוצר אותי. אני לא יכול לעשות שום דבר, לא לאכול, לא לישון, לא לנהוג, לא לצאת מהבית, בגלל זה סדר היום שלי הוא כמו שאמרתי.....זו תזוזה לא רצונית שמלווה בכאב, כאב שאני לא מכיר אותו ואני לא יכול להסביר אותו. משהו שמשגע אותי ומוציא אותי מדעתי. עם דבר כזה אי אפשר לתפקד ולא לישון, לא ללמוד, לא לעבוד, אי אפשר להתחייב לשום דבר גם לא לזוגיות".

בחקירתו הוא אישר כי הוא מתקלח בכוחות עצמו.

17. פרופ' איסקוב קבע בחוות דעתו:

"התובע למד 12 שנים. על פניו, הוא יכול לבצע מגוון רחב של עבודות המתבצעות בישיבה. לאור מצבו הגופני (ספספטיות קשה וכאבים) ומצבו הנפשי (כמתואר), אני סבור כי אינו יכול להשתלב בכל עבודה".

בחקירתו על ידי ב"כ הנתבעת השיב פרופ' איסקוב כי התובע יכול להתקלח בכוחות עצמו, בחלקים מסוימים בגופו, יכול לאכול בכוחות עצמו ולהזיז את כסא הגלגלים בכוחות עצמו. כן אישר כי התובע יכול לעבוד בישיבה, למשל יכול להיות פקיד בנק.

18. בסיכומים טענה ב"כ התובע כי לאור הנכויות שנקבעו לתובע, יש לפסוק לתובע נכות תפקודית בשיעור 100%. ב"כ התובע היפנתה לחוות דעתו של פרופ' איסקוב וטענה כי התובע סובל מספזם יוצא דופן, חזק מאוד שלא מאפשר ביצוע מעברים או היפוך במיטה ללא עזרה, מפריע בלבוש וברחצה וגורם לכאב עז. התובע סובל מכאבים קשים, מ"דליפות" ו"פנצרים" לאורך שעות היממה, בעיה בשמירה על שיווי משקל, מראייה כפולה בעין ימין, וממצב נפשי ירוד.

ב"כ התובע הפנתה לכך שבמהלך ישיבת ההוכחות מיום 24.06.13 נפל התובע מכסאו וכן לסיכום ביקור של התובע בבית החולים בשנת 2013 שם נאמר כי:

"טופל עם נוירנטן, בקלובס וקנביס רפואי עם הטבה חלקית בלבד. הספסטיות ברגליים בעיקר בברכיים. מפריעה לו במעברים. מה שמפריע לו במיוחד הם "התקפי הספזם" בהם הרגלים מתיישרות ואז סובל מכאבים נוירו פתיים קשים גם לאחר ש"התקף הספזם" עובר".

ולסיכום הביקור מיום 20.12.09:

"...ההתכווצויות גורמות לכאבים חזקים באזור הגידים בירכיים. הספזם גורם לנפילה מהכיסא. הספסטיות גורם לקושי באכילה, לבוש ורחצה".

ב"כ התובע טענה כי התובע סובל מנכות משולבת של שיתוק, מגבלות קשות בראייה, ומצב נפשי קשה, כאשר לאלה מתווספים כאבים כרוניים, בלתי נשלטים ובלתי נסבלים.

לטענתה, כתוצאה מכל אלה, התובע סובל מחוסר יכולת תפקוד, ולו מינימאלית, ולפיכך יש להעמיד את נכותו התפקודית על 100%.

19. ב"כ הנתבעת טען כי התובע מסוגל לתפקד בכוחות עצמו, הוא אוכל לבד, מתקלח לבד ואף יכול לנהוג בכוחות עצמו. כמו כן, ב"כ הנתבעת הפנה לחקירתו של פרופ' איסקוב, שהשיב כי התובע יכול לבצע עבודות בישיבה.

ב"כ הנתבעת טען כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 70%.

20. בע"א 1249/04 רבאח אדהם נגד רבאח רביע (8.11.06) נקבע על ידי כבוד השופט י. עמית בעניינו של קוודרופלג כי:

"נוכח דברים אלה סבורני, כי לא נפלה שגגה מלפני בית המשפט המחוזי עת העמיד את הגריעה בכושר השתכרותו של המערער על 80%. אוסיף, כי כעניין שבעיקרון סבורני, שככל הניתן אין להעמיד אדם בחזקת מי שאינו יכול לעבוד כל עיקר, אלא כשהנסיבות ברורות וחדות; פרפלג במקרים רבים הוא אדם המשתכר ככל אדם אחר. אין לראות את המערער דנא כשבר כלי חלילה; רואה אני כחיוני וכעניין ממדרגה ראשונה, שבית המשפט יימנע ככלל מהטבעת חותם של אי כשירות גמורה לעבודה על אדם, פרט – כאמור – למקרים שבהם אין כל מנוס מכך; ראו גם ת"א (ירושלים) 653/94 ארבל נ' שערי צדק (לא פורסם)".

21. פגיעתו של התובע אכן קשה והוא מוגבל בפעולותיו וזקוק לעזרה יומיומית. יחד עם זאת, כפי שעולה מהעדויות לעיל, חרף הספזם והכאבים מהם הוא סובל, התובע מסוגל לבצע חלק מהפעולות בכוחות עצמו , הוא נוהג בכוחות עצמו ומסוגל לבצע עבודה בישיבה.

בנוסף, מהבדיקה הנוירו-קוגניטיבית של התובע עולה כי התובע אינו משתף פעולה, ובפעולותיו ניכרת חוסר מוטיבציה – דבר המצביע, לכאורה, על יכולת ועל העצמת המגבלות.

בשים לב לגילו ולמצבו אני מעמידה את נכותו התפקודית (כפי שנקבע בע"א 124904 הנ"ל בעניינו של נכה קשה בהרבה מזה של התובע), על 80%.

השכר

22. במועד התאונה התובע היה בן 24.

23. התובע הצהיר כי לפני התאונה הוא עבד בעבודות אבטחה כדי לחסוך כסף לאופנוע ולחו"ל. לאחר כעשרה חודשים נסע לטיול וכשחזר רכש אופנוע והתחיל לעבוד בעסק המשפחתי של אביו, העוסק בייצור והרכבת תריסי גלילה וכעבור שנתיים בעסק החליט לצאת לחופש.

התובע הצהיר עוד כי התכוון ללמוד בקורס מדריכי חדר כושר ואף צירף קבלות עבור תשלום שכר לימוד לקורס. כמו כן הצהיר כי באותו זמן שקל גם להתגייס ליחידה מובחרת במשטרה.

התובע הגיש תלושי שכר לחודשים 1-5/08. התלושים הודפסו (כפי שמודפס עליהם) ב-23.09.08. על פי התלושים היה שכרו הממוצע של התובע עובר לתאונה 4,500 ₪.

24. אביו של התובע העיד כי התובע עבד בעסק המשפחתי ולעניין מועד הוצאת התלושים העיד כי: "תלושים מקוריים תמיד היו. זה נמצא במחשב ותאריך ההדפסה לא נכון".

25. מטעם הנתבעת הוגשו טופס התביעה של התובע לנכות כללית (נ/4) לפיו לא עבד בתקופה שבין 14.12.2007-14.12.2008 ודו"ח רציפות בעבודה של התובע מטעם הביטוח לאומי, לפי שכרו הממוצע של התובע עובר לתאונה הסתכם ב- 4,500 ₪.

26. ב"כ התובע טענה בסיכומים כי עובר לתאונה היה התובע בן 24, בריא ונמרץ, בראשית דרכו האישית והמקצועית. התובע סיים 12 שנות לימוד עם תעודת מקצוע של מכונאי רכב. סמוך לגיוסו לצה"ל, הורד, מחמת טעות, הפרופיל הרפואי של התובע, והתובע פנה ללשכת הגיוס ודרש בדיקה גופנית חוזרת לצורך העלאת הפרופיל. הפרופיל הרפואי של התובע שונה והתובע התגייס לגולני.

לאחר שחרורו מהצבא, עבד התובע מעט, חסך כסף וטייל בחו"ל, וסמוך למועד התאונה החל לעבוד בעסק המשפחתי, העוסק בייצור והרכבת תריסי גלילה. התובע גם נרשם לקורס מדריכי כושר במטרה להתגייס ליחידה מובחרת של המשטרה.

ב"כ התובע טענה כי השתכרותו של התובע בחודשים הסמוכים לתאונה לא מבטאת את פוטנציאל ההשתכרות של התובע בעתיד. ב"כ התובע טענה כי התובע התכוון ללמוד ולבחון אפשרויות תעסוקה נוספות ובבוא היום לנהל את העסק המשפחתי שנוסד לפני 65 שנה.

לאור האמור, טענה ב"כ התובע כי מדובר בתובע נמרץ אשר הראה כוונה ללמוד ולעבוד וסביר להניח שהיה ממשיך בלימודיו ורוכש השכלה ומקצוע ולפיכך, יש לקבוע את שכרו כשכר הממוצע במשק, לכל הפחות. כמו כן טענה כי אלמלא התאונה היה התובע משתלב בעסק המשפחתי ויורש אותו בבוא העת, ועל כן יש לחשב את הפסדי ההשתכרות עד גיל 70, כמקובל לגבי עצמאי.

27. ב"כ הנתבעת טען כי התובע היה בן 24 בעת התאונה, כ-3 שנים לאחר שחרורו מהצבא, והחזיק בתעודת בגרות חלקית בלבד. התובע לא הגיש תלושי שכר שהוצאו לפני התאונה אלא הוגשו תלושי שכר מהעסק של אביו, שהודפסו לאחר התאונה. בטופס התביעה לנכות כללית למוסד לביטוח הלאומי התובע לא הזכיר כי עבד אצל אביו, ועל פי דוח הרציפות בעבודה של המוסד לביטוח לאומי הוא השתכר 4,500 ש"ח עובר לתאונה.

ב"כ הנתבעת הוסיף וטען כי לתובע אין מקצוע מוגדר, הוא לא למד ולא הניח תשתית שתאפשר להניח כי שכרו היה עולה בעתיד, או אפילו כי היה מגיע לשכר הממוצע במשק.

ב"כ הנתבעת הציע להעמיד את שכרו של התובע לעבר על סך 4,500 ₪ ולעתיד, על סך 5,500 ₪.

ב"כ הנתבעת טען כי לא הובאה על ידי התובע כל ראיה לכך שהיה עובד עד גיל 70.

28. ברע"א 7490/11 ‏ ‏ חטיב פחרי נ' מוחמד חאג'‏ (28.12.2011 ) נפסק :

"על פי ההלכה הפסוקה, הפסד השתכרות בעתיד של קטינים יחושב ככלל על-פי השכר הממוצע במשק, אלא אם כן הוכחו נתונים עובדתיים חריגים – שאינם סטטיסטיים גרידא – המוציאים את הקטין הספציפי מגדר הנחת העבודה הרגילה, שלפיה לא ניתן לקבוע מראש מה יהיה מסלול חייו של קטין לכשיגדל (ע"א 9980/06 עיזבון אטינגר נ' עיריית ירושלים ([פורסם בנבו], 26.1.2009); ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו-חנא, פ"ד ס(3) 13 (2005)). אכן, כטענת המבקש, אין להגביל את החזקה בדבר השתכרות בגובה השכר הממוצע במשק לקטינים בלבד, והגיונה עשוי להיות יפה גם ביחס לאדם צעיר שטרם ביצע בחירות עצמאיות של ממש. יחד עם זאת, הפסיקה לא שללה הישענות על אינדיקציות ממשיות הנוגעות לנפגע הספציפי, במיוחד מקום בו מדובר בבחירות תעסוקתיות שביצע באופן עצמאי.

במקרה זה, קבע בית משפט השלום כי המבקש בחר באפיק תעסוקתי מסוים וכי הוא התכוון להמשיך במסלול תעסוקתי זה. בחירות אלה הן בחירותיו העצמאיות של המבקש, ואינן מבוססות על הנחות עובדתיות כלליות בדבר מינו, מגזרו או גילו. מדובר, להשקפת הערכאה המבררת, במי שיש לו היסטוריה תעסוקתית ומי שגילה כוונה ברורה להמשיך באפיק התעסוקתי המסוים. בניגוד לקטין שלא ביצע בחירות משמעותיות בחייו, ועל כן יש להניח לגביו כי הסיכוי להתממשות כל אחד ואחד מסיפורי החיים השונים הוא שווה, הרי שבחירותיו ומעשיו של המבקש כאן – וזאת לפי קביעת הערכאה המבררת מורים כי אין דינו כן. הפסד השתכרות של נפגע שקיימים לגביו ממצאים עובדתיים ממשיים בדבר אופק תעסוקתו, והשכר שהשתכר, יחושב בהתאם לנתונים הקיימים לגביו".

כמו כן, בע"א 1249/04 רבאח אדהם נגד רבאח רביע ( 8.11.06 ) פסק כי:

"אכן, הדרך הנכונה לחשב את צעדיו של אדם לאור התנהגותו בעבר" (ע"א 470/64 גוזלן נ' שמש, פ"ד כ(1) 458, 463 (השופט קיסטר)), אולם ניסיון החיים מלמד, כי ניסיון וותק בעבודה גורמים במקרים רבים לקידום בתפקוד ובהכנסה (ראו ע"א 3719/01 עבדאללה נ' פקר פלדה בע"מ (לא פורסם) (השופט - כתארו אז - אור); ראו גם ד' קציר פיצויים בשל נזקי גוף (מהדורה 5, 2003) 99 - 103 והאסמכתאות דשם). נוכח גילו הצעיר של המערער בעת התאונה ונוכח היותו אדם נמרץ, שעסק בשתי עבודות, יהיה זה לא נכון להתעלם מהסיכוי שהכנסתו היתה גדלה עם השנים, וצדק בית המשפט המחוזי עת שיקף סיכוי זה, במידה מסוימת ולא מופרזת, בחישוב משכורתו העתידית".

29. בענייננו, התובע אמנם לא היה קטין במועד התאונה אולם בשים לב לגילו ניתן לקבוע כי היה בתחילת דרכו המקצועית.

באשר לדרכו המקצועית הרי שמחד העיד אביו כי התובע היה משתלב בעסק ויורש אותו, ומאידך, התובע הצהיר כי רצה ללמוד ולהתגייס למשטרה, וכי כשנתיים לאחר שהחל לעבוד אצל אביו, הפסיק עבודתו שם.

30. בשים לב לאמור אני קובעת כי עד היום יש להעמיד את שכרו על ממוצע שכרו לפני התאונה, דהיינו 4,500 ₪ ובשערוך להיום 5,565 ₪ .

31. מהיום ואילך יעשה חישוב אובדן כושר ההשתכרות על פי השכר הממוצע במשק. כפי שנקבע על ידי כבוד השופט י. עמית בע"א 267/12 דוידנקו נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (2.7.12) :

"סיכומו של דבר, כי השכר הממוצע במשק כמדד לאומדן שכרו של ניזוק  ייקבע על פי פרסומי הלמ"ס על פי החלופה הכוללת גם את שכרם של עובדים זרים ושל עובדי השטחים נכון למועד מתן פסק הדין בערכאה המבררת".

32. השכר ברוטו כיום לפי פרסום הלמ"ס הינו 9,528 ₪ והשכר נטו בעניינו של התובע הינו 8,800 ₪.

33. לא מצאתי כל תימוכין לטענה כי התובע היה ממשיך לעבוד עד גיל 70 או כי היה עובד כעצמאי ולפיכך אני קובעת את תקופת העבודה הפוטנציאלית של התובע עד גיל 67 שנה.

34. בנוסף, ומאחר ועד היום התובע לא עבד, אחשב הפסד ההשתכרות מלא של התובע עד היום, ומהיום ואילך על פי נכותו התפקודית שקבעתי לעיל, דהיינו 80%.

הפסד השתכרות לעבר

35. בשים לב לאמור לעיל, ממועד התאונה ועד היום מסתכם הפסד ההשתכרות של התובע כדלקמן:

5,565 ₪ X 80 חודש = 445,200 ₪

בצירוף ריבית – 452,900 ₪

הפסד כושר השתכרות לעתיד

36. מהיום ועד 4.5.87 (מועד הגיע התובע לגיל 67)

8,800 X 80% X 263.98 = 1,858,420 ₪

הפסד הפנסיה

37. הפסד הפנסיה של התובע הינו 12% מהפסדי השכר שנקבעו לעיל (וראה :ע"א 8930/12 ‏ ‏ הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' צחי טוויג (31.7.14) דהיינו:

2,311,320 X 12% = 277,358 ₪

עזרת צד ג'

38. התובע הצהיר על סדר יומו:

"א. אני מצליח להירדם, בממוצע, בסביבות השעה 3:00-4:00 לפנות בוקר. בד"כ אני מתעורר בין 6:00-7:00, מעשן קאנביס רפואי כדי לנסות ולהירדם שוב. בד"כ אני מצליח להירדם שוב, ב-8:00-9:00 למשך מספר שעות.

ב. היום למשל קמתי ב-14:30.

ג. כשאני קם מהמיטה אני מבצע את סידורי הבוקר (צנתור, שירותים ורחצה). סידורי הבוקר אורכים כשעתיים-שלוש.

ד. בשעות אחה"צ והערב אני מעביר את הזמן בבית. כשאני מרגיש טוב אני משתדל לעמוד על העמידון.

ה. אם יש לי פנצ'ק או דליפה, אני נזקק לרחצה והחלפת בגדים ושב במשך היום.

ו. מפעם לפעם אני יוצא מהבית לביקורת רפואית או לטפל בענייני הציוד שלי.

ז. כיום, כיוון שאני חושש לנהוג לבד בנסיעות ארוכות וכיוון שאני תלוי באבי לצורך הסעתי,

אני מוגבל מאוד במקומות אליהם אני יכול לנסוע. לפני שקיבלתי את הרכב מהביטוח הלאומי אמא שלי היתה לוקחת אותי לטיפולים במוניות או שאבי היה מסיע אותי עם הרכב שלו. עד היום ההורים שלי עושים עבורי את כל הסידורים והקניות שצריך מחוץ לבית ודואגים לכל התשלומים.

ח. לאורך היממה אני מצנתר את עצמי כשש פעמים בממוצע.

ט. בלילה לפני השינה אני מצנתר. בסביבות חצות אני נכנס למיטה, מעשן גראס רפואי כדי שיקל עלי במעט על הכאבים ויאפשר לי להירדם.

י. אני מצליח להירדם רק אחרי שהגראס משפיע. לפעמים אני מצליח להירדם אחרי שעתיים ולפעמים רק לקראת 4:00-5:00 בבוקר.

מאז התאונה המטפלים העיקריים שלי הם המשפחה הקרובה: אמי, אבי, אחי ואחיותי....

כשלוש שנים עבדה אצלנו מטפלת בין שש לשמונה שעות ביום. בחודשים האחרונים חיפשנו זמן רב מטפל מתאים. לאחרונה אמא שלי בקשר עם משרד תיווך כ"א חדש, שמחפש לי מטפל עם רישיון נהיגה ואני מקווה שימצא לי מטפל מתאים מהר ככל האפשר."

39. אמו של התובע הצהירה:

"16. שגיב צריך עזרה והשגחה במעבר מהמיטה לכסא ובחזרה. לפעמים הוא "בקריזה", מתבייש בה שהוא צריך עזרה ומנסה לעבור לבד. בזמן מעבר כזה קרה לא פעם שהוא נפל בחדר על הרצפה, ואני הייתי לבד בבית איתו. מאוד קשה לי להרים אותו, ואני נאלצת לקרוא לעזרה...

23. מאז התאונה הפסקתי לעבוד וללמוד, והחיים שלי סובבים סביב שגיב. בחודשי האשפוז הראשונים גם בעלי הפסיק לעבוד והיה רוב הזמן בבית החולים. לאחר מכן הוא היה בעבודה או בבית החולים, לסירוגין.....

30. שגיב זקוק להרבה מאוד עזרה גם מחוץ לבית: צריך להסיע אותו וללוותו לטיפולים, לבדיקות רפואיות, לרכישה ותיקון של ציוד. אני קונה עבורו את התרופות בקופת החולים, ציוד צנתור וספיגה בבתי מרקחת שונים, ועוד. כשצריך היה לחפש דירה אני זו שהתרוצצתי ובדקתי.....

31. מאז ששגיב השתחרר מבית החולים השקעתי זמן רב במציאת מטפל לשגיב. פרסמתי בעיתון.......וגם שסוף סוף מצאתי מטפל שהסכים לעבוד, הוא נשבר אחרי זמן קצר בגלל העבודה הקשה ובגלל ההתנהגות של שגיב.שגיב כ"כ עקשן שאף מטפל לא החזיק מעמד.

32. היתה לנו מטפלת אחת שהחזיקה מעמד כשלוש שנים, לא ברציפות, באמצע היתה בשמירת הריון ויציאה לחופשת לידה. לאחר הלידה השנייה שלה היא הפסיקה את עבודתה. היא עבדה כ- 6-8 שעות ביום, שילמתי לה בין 4,000 ₪ ל-6,000 ₪, לפי 40 ₪ לשעה +נסיעות+ביטוח לאומי – תלוי בשעות עבודתה. למטפלים אחרים לא שילמתי ביטוח לאומי.

33. בגלל מצבו הנפשי הקשה של שגיב והקושי להעסיק מטפלים, היו חודשים רבים בהם טיפלו בו רק בני המשפחה. על מנת להקל על עצמי מעט, אני נאלצת להעסיק עוזרת בית. לפני התאונה, מעולם לא העסקתי עוזרת בית ותמיד עשיתי את עבודות הבית בעצמי. החל מחודש 9/08 ועד היום אני מעסיקה עוזרת. בתחילה שילמתי בין 3,000 ₪ ל-3,500 ₪ בחודש לעוזרת. כיום מצבנו הכלכלי קשה יותר, ואני מצטמצמת ומעסיקה פעמיים בשבוע עוזרת ומשלמת כ-2,400 ₪ לחודש. בגלל מצבו של שגיב, הצורך בניקיון של חדרו, של חדר האמבטיה, של סימני הגלגלים על הרצפה, הלכלוך שנגרם כשנופל מגש אוכל וכו', יש צורך בהרבה יותר שעות ניקיון של הבית".

לתצהירה צירפה האם את הדיווחים למוסד לביטוח לאומי וצילומים חלקיים של הצ'קים שניתנו עבור המטפלת ורישום שעות ושכר העוזרות בית.

40. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של מר גדעון האס אשר קבע כי כאשר מדובר בנכה הזקוק לטיפול והשגחה ברוב או בכל שעות היממה, וכי מומלץ ומקובל, נוח וחסכוני להעסיק לצורך כך אדם זר המצוי כיום בארץ. על פי הערכתו, עלות חודשית של מטפל זר עם מחליף ישראלי לסוף שבוע הינה 8,430 ₪ ועלות מטפל זר עם מחליף זר לסוף שבוע הינה 7,619 ₪.

41. על פי קביעתו של פרופ' איסקוב:

"התובע זקוק לעזרה מלאה במגוון רחב של פעולות כגון, רחצת הגוף, לבוש פלג גוף תחתון, הכנה והגשת אוכל. זקוק להשגחה בעת ביצוע מעברים. זקוק לעזרה מלאה בכל העבודות הקשורות לתחזוקת הבית ולסידורים מחוץ לבית.

סיכום- זקוק לעזרת ולהשגחת הזולת לטיפול בביתו ובעצמו במשך כל יממות השבוע".

42. ב"כ התובע טענה כי התובע זקוק להרבה יותר מכמה שעות יומיות כפי שציין ב"כ הנתבעת.

לטענתה, התובע זקוק לליווי בכל יציאה מהבית, על המלווה להיות בעל רישיון נהיגה ישראלי כי התובע הפסיק לנהוג כמעט לחלוטין, התובע זקוק לעזרה במעברים ובכך משול לקוואדרופלג. התובע סובל מכאבים כרוניים, נוירופתיים בראש בגב וברגליים, מדליפות, מצבו הנפשי של התובע רעוע וישנה פגיעה בראייה. כל מגבלותיו של התובע יחדיו יוצרות מצב, בו עבודתו של המטפל הסעודי בתובע קשה מנשוא, מתפרשת על כל שעות היממה ואין מנוס מלחלק את הנטל בין שני מטפלים, כדי שלפחות מספר שעות ביום המטפל יכול לנוח.

ב"כ התובע טענה עוד כי התובע זקוק למטפל ישראלי בנוסף למטפל הזר. בשל נכותו, התובע זקוק לסידורים שונים, הדורשים יכולת כתיבה וקריאה בעברית כמו הבירוקרטיה מול קופות החולים, סידורים מחוץ לבית וכולל נהיגה. כמו כן, התובע הינו בחור צעיר, כיום בן 30, אשר חרב עליו כל עולמו ובשל הפן החברתי והנפשי הוא זקוק לקשר אישי עם מטפלו.

באשר לעזרה עד היום, הרי שבתקופת האשפוז הוריו של התובע היו צמודים למיטתו 24 שעות ביממה ואחר כך מהבוקר ועד 1:00 בלילה. בתקופה זו הטיפול נעשה בעיקר על ידי האם ואילו האב ואחיו תמכו בו בסופי שבוע ובערבים לאחר העבודה. מאחר והאם נעדרה מהבית, נאלצה המשפחה לשכור עוזרת בית לנקיון, בישול וטיפול בבית במקום האם.

לאחר שחרורו של התובע מבית החולים, הוא שב להתגורר בבית הוריו, כאשר הוריו טיפלו בו 24 שעות ביממה, כאשר המשפחה עשתה מאמצים למצוא מטפלים אשר יענו על צרכיו ויספקו לו את הטיפול לו הוא זקוק. בתקופה הראשונה הועסקו מטפלות רבות, אולם היחידה שהצליחה להתמיד היתה בת אל וקנין, אשר עבדה בטיפול בתובע מ-1/2009. בת אל הפסיקה את עבודתה ב-10/2011 על רקע שמירת הריון וחזרה לאחר חופשת הלידה בחודש 3/2013 כאשר במהלך העדרותה, אמו של התובע נעזרה בבני המשפחה ובמטפלות שהתחלפו ביניהן.

החל מ-10/2008 העסיקה אימו של התובע עזרה בעבודות הבית .

ב"כ התובע טענה כי אמנם אמו של התובע הציגה רישומים, קבלות וצילום שיקים שניתנו לעוזרות ולמטפלות, אך לא כל ההוצאות נרשמו ותועדו ורוב העוזרות סירבו לקבל תשלום שלא במזומן.

43. ב"כ התובע היפנתה גם לחוות דעתו של מר האס ולעלויות שנקב , ובשים לב לאמור בע"א 3375/99 אריה אקסלרד נגד צור שמיר חברה לביטוח, נד(4) 450 (להלן: "הלכת אקסלרד") טענה כי יש לפסוק לתובע עבור עזרה את הסכום שנקבע שם דהיינו 12,000 ₪ משוערך להיום.

44. ב"כ הנתבעת טען כי התובע מתפקד בכוחות עצמו, הוא נוסע על כסא גלגלים לא ממונע בעצמו, מתקלח בעצמו, אוכל בעצמו ומצנתר את עצמו, ותפקודיו העצמאיים אינם דורשים עזרה בשכר, ואפילו לא מטפל זר. כן טען כי לא בכדי התובע כמעט לא העסיק עובדים שכירים בשכר עד היום, אלא נעזר בבני המשפחה ורק בחלק מהתקופה העסיק מטפלת בשם בת אל , לה שולם שכר של 4,000 עד 6,000 ש"ח לחודש.

ב"כ הנתבעת טען כי גם בהנחה שהתובע יזקק בעתיד לעזרה, יש לפסוק לו את הסכום שנקב מר האס בחוות דעתו העדכנית, דהיינו 6,936-8,802 ₪ לחודש.

ב"כ הנתבעת טען כי בכל מקרה אין לומר כי מטפל ישראלי עדיף על מטפל זר, נוכח העובדה שעד היום התובע לא נזקק לעזרה בשכר, פרט למשק הבית, ונוכח העובדה שאין לתובע בעיית תקשורת בעל פה.

ב"כ הנתבעת הציע להעמיד את הפיצוי החודשי לעתיד על 7,000 ₪ לחודש.

45. אמת המידה שנקבעה בהלכת אקסלרד משמשת קו מנחה בלבד בקביעת גובה הפיצוי בראש נזק של עזרת צד ג' ו"הרף שנקבע בעניין אקסלרד נתון לבחינה קונקרטית בכל מקרה ומקרה על פי אופי הפגיעה וצרכי הנכה". (ע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' פת  - (2010), ברם המקרים בהם יסטה בית המשפט מאמת המידה שנקבעה בעניין אקסלרד אינם שכיחים.  או ע"א 8536/06 כוכבי נ' כלל חברה לביטוח (2009):

"חשוב להבהיר כי הפיצוי שנקבע בעניין אקסלרד נועד לשקף את הצרכים הטיפוסיים של נכים קשים הסובלים מנכות כגון קוודרופלגיה, הזקוקים לסיעוד ולעזרה במשך כל שעות היום. ברי כי בכל מקרה ומקרה ייתכנו מאפיינים ספציפיים באופי העזרה, אולם כל עוד המסגרת הכללית של העזרה מתאימה להנחות של עניין אקסלרד, הנטייה תהיה שלא לסטות מהסכום שנקבע שם, לכאן או לכאן".

46. בשים לב לנכותו של התובע וקביעתו של פרופ' איסקוב, אין מקום לטענת ב"כ הנתבעת לפיה התובע אינו נזקק לעזרה, פרט למשק הבית. גם העובדה שבעבר נזקק לעזרת בני משפחה אינה פוגעת בזכאותו לפיצוי, וגם אין ודאות כי עזרה כזו תהיה זמינה לו כל חייו.

47. יחד עם זאת, אין לאמר כי מצבו של התובע הוא כזה המצדיק עזרת שני מטפלים, כטענת ב"כ התובע, ו/או מטפל ישראלי, ואני סבורה כי מצבו מצדיק אף הפחתה קלה מרף עלות צד ג' שנקבע בהלכת אקסלרד. רף זה עמד על 12,000 ₪ לחודש (נכון ליום 30.4.1999 ). סכום זה בשערוך להיום עומד על סך של 16,357 ₪ לחודש, ובשים לב לאמור לעיל, אני מעמידה את הפיצוי החודשי על 14,000 ₪.

48. לפיכך מסתכם הפיצוי מיום שחרור התובע מבית החולים ועד היום :

14,000 ₪ X 68 = 952,000 ₪

לא הוספתי ריבית מאחר ואין מדובר בהוצאה בפועל.

ולעתיד, עד גיל 67:

14,000 ₪ X 263.98 = 3,695,720 ₪

ניידות

49. פרופ' איסקוב קבע בחוות דעתו:

"מר ארמא שגיב מרותק לכסא גלגלים. עקב ספסטיות קשה, משתנה ובלתי צפויה וקשורה לתנוחות או ניסיון לביצוע פעולה, התובע יכול להכנס ולנהוג רכב, רק כשהוא יושב בכסא גלגלים. אני סבור כי הרכב המתאים עבורו הנו רכב מסוג VAN המותאם לנהיגה ידנית ומאפשר כניסה ויציאה בעזרת מעלון ונהיגת הרכב תוך כדי ישיבה בכסא ממונע. לאחרונה הציעה הרופאה המטפלת בבי"ח שיבא רכב המכיל גם מיטה לצורך החלפת בגדיו במהלך השעות בהן יוצא מביתו".

התובע הצהיר כי:

"כיום, כיוון שאני חושש לנהוג לבד בנסיכות ארוכות וכיוון שאני תלוי באבי לצורך הסעתי, אני מוגבל מאוד במקומות אליהם אני יכול לנסוע. לפני שקיבלתי את הרכב מהביטוח הלאומי אמא שלי היתה לוקחת אותי לטיפולים במוניות או שאבי היה מסיע אותי עם הרכב שלו".

50. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של מר קצין שהעריך כי, עלות רכישה ראשונית של רכב סוואנה הינה 173,250 ₪. עלות אחזקה חודשית ממוצעת ל-1,000 ק"מ הינה 2,350 ₪, ועלות אחזקת האביזרים החודשית הינה 1,682 ₪.

51. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של מר מוגילבקין שהעריך כי עלות הרכישה הראשונית של רכב VAN מסוג פורד טורנאו קונקט או פולקסוגן T5 טרנפסורטר, לאחר פטור ממס בשעור של 75% הינה סך 21,900 ₪ או 24,505 ₪ בהתאמה.

עלות אחזקה חודשית לנסיעה של 500 ק"מ במכונית היא 1,066 ש"ח או 1,250 ש"ח בהתאמה ועלות אחזקה חודשית של 1,000 ק"מ במכונית היא 1,566 ₪ או 1,750 ₪ בהתאמה.

עלות רכישת אביזרים לרכב, לאחר הלוואה בשעור 95% מסתכמת ב- 2,767 ₪ ואחזקה חודשית בסך – 406 ₪.

המומחה בחן גם את האופנוע שהיה לתובע לפני התאונה וקבע כי מחירו של אופנוע משומש בן 7-8 שנים הנו כ-40,000 ₪ ועלות האחזקה החודשית ל-1,000 ק"מ הינה 2,276 ₪

52. ב"כ התובע טענה כי בעבר רוב הנסיעות שאותן נזקק התובע לבצע בוצעו ברכב של הוריו, שגם ביצעו עבורו את רוב הסידורים. בנוסף, בגלל הספסטיות הקשה ממנה התובע סובל, הוא נמנע מנהיגה ואביו מסיע אותו.

53. ב"כ התובע טענה כי יש לזקוף את כל עלויות הניידות על חשבון התאונה, מאחר ועד התאונה נסיעותיו של התובע בוצעו ברכב של העסק ולכן בעתיד, אלמלא התאונה, לא היו לו כל הוצאות אחזקת רכב .

54. ב"כ הנתבעת טען כי המכון לבטיחות דחה את טענת התובע לפיה הוא זקוק לסוואנה (נ/20) ואף המומחה לא המליץ על סוואנה. ב"כ הנתבעת היפנה לעדותו של התובע לפיה נסע רכבו 9,000 ק"מ במשך שנתיים בהן החזיק ברכב, כלומר ממוצע של 350-400 ק"מ לחודש ולא 1,000 ק"מ כפי שחושב בחוות דעתו של קצין. כן טען כי עובר לתאונה לתובע היה אופנוע בבעלותו והוא נשא בהוצאות האופנוע ומימן את כל הוצאותיו, ולכן יש מקום לקבוע כי יש לפצות את התובע רק בגין העלויות העודפות, כמקובל, ויש לקחת בחשבון כי רכב זה ישמש כעת גם ואולי בעיקר את בני משפחתו של התובע.

55. גם בראש הנזק של ניידות יש לנקוט בדרך שהוצעה בהלכת אקסלרד כדלקמן:

"הסכום שנפסק בעבור אחזקת רכב לעתיד בסך 2,552 ש"ח לחודש (נוסף על תשלום בעבור אחזקת מעלית או רמפה), הינו מוגזם על פניו, אם מביאים בחשבון שהיו לתובע הוצאות בגין אחזקת רכב גם לולא התאונה. בדרך אומדן ניתן לקבל סכום זה של 2,552 ש"ח כהוצאות אחזקת הרכב קודם שיופחת ממנו סכום הולם בגין הוצאה ממוצעת בעבור ניידות אשר הייתה לתובע גם לולא התאונה. בהתחשב בהוצאה צפויה כזו, הסכום הראוי של הוצאה חודשית בגין אחזקת הרכב הוא, בדרך אומדן, בסך 1,800 ש"ח, וסכום זה יבוא במקום הסכום של 2,552 ש"ח לחודש אשר נקבע בפסק^-הדין. האמור בזה לא בא לפגוע בקביעת הפיצוי בעבור רכישת רכב וכן בעבור עלות מעלית או מפה ואחזקתן, כפי שאלה נפסקו על^-ידי בית^-המשפט המחוזי.

הסכום שנפסק בגין הוצאות ניידות בעבר גבוה אף הוא מהראוי. כמבואר לעיל, נפסק סכום של 5,510 ש"ח (4,760 + 750 ש"ח) לחודש. ראשית, הסכום של 4,760 ₪ לחודש נקבע על^-פי עלות שירותי הסעה על^-ידי אחרים אשר כוללת את הוצאות הדלק, ולא ברור מדוע זכאי התובע גם לתשלום עלות הסעתו על^-ידי אחרים וגם לתשלום בעבור הוצאות דלק. שנית, נוכח הסכום אשר נקבע לגבי עלות ניידות בעתיד, ברור שהסכום שנקבע בעבור העבר הינו מוגזם. עם זאת, הואיל ובעבר חלק מההוצאות לא היו לא בגין אחזקת רכב אלא בגין שירותי הסעה, ההוצאה של התובע בגין ניידות הייתה בממוצע גדולה בעבר מאשר תהיה בעתיד. לפיכך ניתן לקבוע שבגין העבר ישולם לתובע, בדרך אומדן, סכום של 2,500 ש"ח לחודש בערכים של הכסף ביום פסק^-הדין המחוזי, במקום מה שפסק לו בית^-המשפט".

הסכום שנקבע לאחזקת הרכב - 1,800 ₪, כשהוא משוערך לביום, מסתכם בכ- 2,500 ₪.

56. יוער כי התובע פנה לועדת השגה לעניין רכב הסוואנה (נ/20) והוועדה דחתה את בקשתו וקבעה כי אינה ממליצה על רכב זה וכי רכב קיה קרניבל עם מעלית מתאים לצרכיו. גם המומחה השיקומי לא המליץ על רכב מסוג סוואנה, ולפיכך, ממילא אין מקום לעלות הנקובה בחוות דעתו של מר קצין מטעם התובע.

57. באשר לעבר, התובע צירף הוצאות מוניות בסכום מינימאלי ביותר ובשנתיים האחרונות נסע ברכבו 9,000 ק""מ בלבד. בשים לב לעובדה שנזקק גם לעזרת בני משפחה בניידות, אני פוסקת לו בגין הניידות בעבר סכום גלובלי של 300,000₪ (לרבות עלות רכישת רכב), ולעתיד, על בסיס עלות חודשית של 2,500 ש"ח ₪ X 263.98 = 659,950 ₪

דיור

58. פרופ' איסקוב המליץ בחוות דעתו כי:

"התובע יגור בדירה ללא מדרגות בכניסה או בתוך הבית. את רוחב פתח הדלתות יש להתאים למידות כסא גלגלים. את גודלו של חדר הרחצה יש להתאים לשימוש בכסא רחצה, פינת רחצה בישיבה על הכסא, להתקין בקיר מאחזי בטחון, ווסת לטמפרטורה של המים".

59. התובע הצהיר כי לאחר שחרורו מבית החולים היה צורך לבצע התאמות בדירת הוריו, בה הוא מתגורר. מפאת חיסרון כיס בוצעו התאמות מינימאליות בלבד, כאשר כל שהמפלס העליון בדירה נותר לא נגיש עבורו. עלויות התאמת הדירה הסתכמו בסכום של 26,780 ₪.

60. מטעם התובע הוגשה חוות דעתה של הגב' איילה שיפמן אשר קבעה בחוות דעתה כי:

"הדירה של הוריו, בה הוא מתגורר ממועד התאונה ולהווה, אינה עונה על צרכיו ולא מותאמת לנכותו. גם בדיור זמני, אין התנאים מתאימים לצרכיו המיוחדים של התובע כיום בעתיד הקרוב".

61. מטעם התובע הוגשה גם חוות דעתו של השמאי דן ברלינר, אשר קבע כי התוספת הנדרשת לדירת התובע היא בסך של 55 מ"ר ברוטו, כאשר המחיר הממוצע למ"ר הינו 16,000 ש"ח. כמו כן, המומחה קבע כי עלות התאמת הדירה שנעשתה הינה בסך 50,000 ₪.

62. מטעם הנתבעת הוגשה חוו"ד של השמאי בן ארי, אשר קבע כי התוספת הנדרשת לדירת התובע היא בשטח של 22 מ"ר ברוטו, כאשר המחיר הממוצע למ"ר הינו 10,380 ₪ ועלות התאמת הדיור שבוצעה בעבר מסתכמת ב- 37,000 ₪.

63. בחקירתו של בן ארי, הוא הסכים כי יש להוסיף לחדר השינה 3-4 מטר, וזאת על מנת לתת אפשרות גישה משני צידי המיטה. המומחה השיב לשאלת ב"כ התובע לעניין עלויות הדיור ואמר כי בחוות דעתו של מר ברלינר הוא התייחס למתחם מגורים יוקרתי וחדש ואילו בחוות דעתו הוא התייחס לדירות רגילות באזור ולא לדירות חדשות.

64. ב"כ התובע טענה בסיכומים כי לאור חקירתו של מר בן ארי, הצטמצמו הפערים בין המומחים. לטענתה, המומחה מטעם הנתבעת לא לקח בחשבון תוספת של 3-4 מטר בחדר השינה וזאת על מנת שהתובע יוכל לגשת למיטה משני צדדיה, לא לקח בחשבון פינת רחצה ביחידת המגורים של המטפל בגודל של 3 מ"ר וטען כי יש אפשרות להשתמש בשירותי ומקלחת לאורחים, לא לקח בחשבון שטחי אחסון של מתקן עמידה וציוד אישי והיגיינה, כסא גלגלים רזרבי, עמידון, שולחן מחשב ועוד בשטח כולל של 12 מ"ר, לא לקח בחשבון מטבח ופינת אוכל אשר יתאימו לצרכיו של התובע, מותאם חלקית לתפקוד בשיבה על כסא גלגלים בשטח של 12 מ"ר, לא התייחס לדירות הנמצאות ברחוב בו מתגורר התובע אלא ברחובות אחרים בבת ים ומחירי הדירות בהם נמוך משמעותית ולפיכך, אין לקבל את חוות דעתו לעניין המחיר.

65. ב"כ התובע טענה כי יש לפסוק לתובע עבור תוספת של 53 מ"ר סכום של 13,700 ₪ (ממוצע בין שני המומחים מבחינת עלות מ"ר) בתוספת עלות התאמת הדירה, סה"כ 770,000 ₪.

66. ב"כ הנתבעת הפנה לחקירתה של הגב' שיפמן אשר העידה כי השטח העודף לו זקוק התובע הינו בין 10%-30% מדירה טיפוסית כלומר כ-22 מ"ר לכל היותר. ב"כ הנתבעת אף הפנה לחקירתו של מר בן ארי שאמר שהצעת השמאי ברלינר מתייחסת לפרוייקט יוקרה ולא לדירה רגילה.

67. ב"כ הנתבעת טען כי יש להעמיד את הפיצוי בגין "תוספת" הדיור לה זכאי התובע בנכותו , סכום של 265,000 ₪ .

68. באשר ל"גובה" הפיצוי לו זכאי נפגע בראש הנזק של "דיור", נקבע על ידי כבוד השופט י. עמית בע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ נ' יצחק פת [פורסם בנבו] (פסק דין מיום 13/5/2010) כי:

"בדומה גם בנושא הדיור. פעמים רבות הצדדים טורחים ומביאים חוות דעת שמאי על מנת להוכיח עלות רכישת דירה חדשה לניזוק או עלות בנייה של דירה חדשה. ברם, הפסיקה חזרה וקבעה כי הניזוק אינו זכאי לעלות של רכישת דירה חדשה אלא לעלות של התוספת הנדרשת בגין נכונות כגון הצורך בדירה בקומת קרקע או בדירה בבניין עם מעלית, הצורך בחדר נוסף עקב שרות מטפל זר, והצורך להתאים את הדירה למגורי הנכה. על כך יש להוסיף, לעיתים, את האצת הצורך לרכישת דירה. לכן, גם הסכומים בראש נזק זה על פי רוב ידועים וניתן להשאיר את הדברים לשיקול דעת ביהמ"ש בטווח הסכומים שמקובל לפסוק בראש נזק זה" .

הפיצוי בראש נזק זה הסתכם שם ב- 353,123 ₪.

ובע"א 4767/13 (בענין שבבו) נפסק על ידי כבוד השופט י' עמית כי:

"בראש הנזק של דיור על בית המשפט לקחת בחשבון את ההפרש בין דירה רגילה לבין הצורך של הנפגע בדירה בקומת הקרקע (להבדיל מבית צמוד קרקע) או בדירה בקומה גבוהה עם מעלית. לכך יש להוסיף את שווי השטח הנוסף הנדרש לנפגע בשל מצבו לאחר התאונה, בצירוף עלות התאמת הדירה למגבלותיו ובצירוף האצת הצורך ברכישת דירה".

הפיצוי בראש נזק זה הסתכם שם ב- 450,000 ₪.

69. בשים לב לאמור, אני מעמידה את הפיצוי (לעבר ולעתיד) על סכום של 450,000 ₪.

טיפולים שיקומיים

70. כאמור לעיל, פרופ' איסקוב קבע את צרכיו הרפואיים של התובע (לרבות בדיקות, תרופות ציוד וטיפולים).

71. ב"כ התובע צירפה רישום מקופת חולים, המפרט את התרופות בגינן שילם התובע לאורך השנים. בהתאם לרישום זה ההוצאה החודשית של התובע היתה כ-400-500 ₪ לחודש. מאידך, בעדותו אישר התובע כי הוא מקבל את התרופות ומוצרי ההגיינה דרך קופת החולים, ואמו העידה כי: "הוא מושך את התרופות ומשלם רק וגם השתתפות עצמית ואם יש משהו שזה לא כלול אז הוא קונה".

72. בהתאם למכתבו מיום 6.12.12 של מר מרק ניב, מנהל מחלקת תאונות במכבי שירותי בריאות:

"העברת האחריות למתן טיפול רפואי לנפגעי תאונות דרכים החל מיום 1.1.2010, לא הביאה חשינוי בזכאותם לקבל טיפול רפואי במסגרת הקופה – גם לפני התיקון וגם אחריו זכאים נפגעי ת"ד לטיפולים המנויים בסל הבריאות מהקופה בה הם חברים, בהתאם להוראות חבב"מ. ההבדל היחיד בין מי שנפגע בת"ד לבין מי שלא נפגע בת"ד הוא בתשלומי היטלי השתתפות עצמית. נפגעי ת"ד פטורים מתשלום השתתפות עצמית בגין טיפול רפואי שבסל הנובע מהתאונה, וזאת לטיפולים החל מיום 1.1.2010, גם אם התאונה היתה לפני 31.12.2009. על כן, עבור טיפולים שבסל הקשורים לפגיעה בת"ד יקבל מרשך פטור או החזר".

73. מטעם התובע הוגשה חוות דעתה של גב' שיפמן שהעריכה את עלויות הטיפולים להם זקוק התובע.

מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של מר גדעון האס בעניין זה.

74. באשר לציוד מתכלה, התובע צירף קבלות חלקיות לשנים 2011-2013 בסך של 10,826 ₪.

פרופ' איסקוב, אישר לשאלת ב"כ הנתבעת כי אביזרים כמו שקיות שתן, כפפות לטקס, סבון, מגבונים וכו' מסופקים לתובע דרך קופת החולים.

75. ב"כ התובע טענה כי קופת החולים ומשרד הבריאות לא מעניקים את כל הטיפולים הנדרשים לנפגעי תאונות דרכים ולא נושאים בעלויות כל הטיפולים הנדרשים. ב"כ התובע היפנתה לחוות דעתה של הגב' שיפמן ולפסיקה בה היתה התייחסות לבעייתיות בקבלת שירותים על ידי קופות החולים, כמו שינויים ב"סל הבריאות", רכישת תרופות שיש בהן השתתפות עצמית וכו'.

76. ב"כ התובע היפנתה גם לעדותו של התובע באשר לטיפולים להם נזקק, וההוצאות שהוציא על רכישת תרופות. כן היפנתה לחוות דעתה של הגב' שיפמן בדבר העלויות.

77. ב"כ התובע טענה כי יש להעמיד את הפיצוי בגין עלויות הטיפולים והתרופות על סכום של 970,000 ₪.

78. ב"כ הנתבעת טען כי הטיפולים שהומלצו על ידי פרופ' איסקוב ממומנים כולם על ידי קופת החולים, מכוח חוק ההתייעלות הכלכלית שנכנס לתוקפו בראשית שנת 2010, הקובע כי נפגעי תאונות דרכים יטופלו על ידי קופות החולים. באשר למנוי בחדר כושר, הנתבעת טוענת כי אין בסיס לדרישה זו ואין מקום לקבל את הדרישה שהרי גם אנשים בריאים עושים מנוי לחדר כושר.

79. בע"א 3573/12 ‏ ‏ "כלל" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (2.2.14) התייחס כבוד השופט י. עמית לסוגיה זו של טיפולים רפואיים שקופת חולים אמורה לספק לנפגע (לא נפגע עבודה) כדלקמן:

"תוספת עבור טיפולים – בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי כל הטיפולים והבדיקות להם ייזקק המערער נכללים בתוספת השניה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי , והמערער זכאי לקבלם ללא הגבלה לאור חוק ההתייעלות הכלכלית אשר תיקן את חוק הפיצויים. עם זאת, ובהנחה שיהיו מקרים בהם ימנע מהמערער לקבל טיפול בקופת חולים ו"נוכח מורכבות מצבו, הנובע במיוחד מפאת היותו מונשם", פסק בית משפט קמא למערער סכום של 1,200 ₪ לחודש = 266,000 ₪ (במעוגל) עד הגיעו לגיל 45.

ביני לביני ניתן פסק דיננו ברע"א 7325/12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מכבי שירותי בריאות (12.11.2013) (להלן: עניין הפניקס). שם עמדנו על כך, שקופות החולים טוענות לגבי טיפולים מסויימים, כמו פיזיותרפיה, כי מספר הטיפולים מוגבל עד ל-12 טיפולים בשנה (שם, פסקה 17(ז)). האפשרות כי המערער ייתקל במגבלה זו לא נלקחה בחשבון על ידי בית משפט קמא, ולא ניתן להבין מפסק הדין מה עמדתה של קופת חולים במקרה הספציפי של המערער. אכן, כל הטיפולים להם נזקק המערער בעבר כוסו על ידי קופת חולים, אך כפי שנטען, הדבר נעשה כנגד כתב התחייבות של חברת הביטוח. עדותו של מר בן שלמה, הממונה על סל הבריאות בשירותי בריאות כללית, ניתנה בבית משפט קמא כחמשה חודשים בלבד לאחר כניסתו לתוקף של התיקון לחוק הפיצויים. העד ציין כי מבחינת קופת חולים קיימת מגבלה על מספר הטיפולים למרות שמגבלה כאמור לא מופיעה בתוספת השניה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

בעניין הפניקס, עוררתי את השאלה האם ההלכה שנקבעה בפסק הדין בדב"ע (ארצי) 5-7/97 מדזיני נ' קופת חולים הכללית, פד"ע לג 193 (1999) – אשר עליה נסמכות קופות החולים בהגבילן את מספר הטיפולים – עדיין נותרה בתוקפה בחלוף תקופת הביניים של ארבע שנים לאחר היכנס חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 לתוקפו. וכך נאמר על ידינו בעניין הפניקס (שם, פסקה 13):

--- סוף עמוד 17 ---

"... על בית המשפט להנחות עצמו כי בכל מקרה בו מתעורר ספק של ממש לגבי היקף הטיפולים או השירותים הרפואיים אותם זכאי הניזוק לקבל מקופת חולים על פי סל הבריאות, ברירת המחדל צריכה להיות חיובה של חברת הביטוח...".

כאמור, פסק הדין בעניין הפניקס ניתן לאחר מתן פסק הדין מושא דיוננו, כך שהנחיה זו לא עמדה בפני בית משפט קמא, שיצא מנקודת הנחה כי קופת חולים חייבת לספק למערער את כל הטיפולים הנדרשים ללא הגבלה. אולם, יש מקום לחשש כי קופות החולים מגבילות בפועל את מספר הטיפולים, ובין אם הדבר נעשה כדין ובין אם הדבר מנוגד לתוספת השניה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, אל למערער ליפול בין הכיסאות.

מחוות דעתה של ד"ר פרבר עולה כי המערער יידרש כל חייו לשני טיפולי פיזיותרפיה בשבוע, כולל טיפול נשימתי, להידרותרפיה פעם בשבוע, ולטיפול נפשי בתקופות משבר, לפי הצורך. הטיפולים במערער סבוכים ויקרים יותר מטיפולי פיזותרפיה והידרותרפיה רגילים בשל היותו מונשם (כך, נטען כי לצורך הטיפול בהידרותרפיה יש צורך בשני מטפלים, שאחד מהם אוחז בציוד ההנשמה). לאור זאת, יש להוסיף לכל הפחות סך של כ-300,000 ₪ עבור טיפולים, מעבר לסכום החד פעמי שנפסק, ולתשלום העיתי יש להוסיף עוד 2,000 ₪ בראש הנזק של טיפולים".

80. לפיכך אני מעמידה את הפיצוי על סכום גלובלי של 300,000 ₪.

ציוד ואביזרים

81. פרופ' איסקוב פרט בחוות דעתו את הציוד לו זקוק התובע.

82. באשר לעלויות של הציוד והאביזרים -  הצדדים הקדישו משאבים רבים על מנת להוכיח את

העלויות. כל צד נסמך על חוות דעת מטעמו תוך שהדגיש כי אין מקום לסמוך על חוות הדעת של הצד האחר מטעמים אלה ואחרים.

גם באשר לעלויות הציוד והאביזרים כבר נפסק על-ידי כב' השופט י. עמית כי בע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ' פת (2010):

"כפי שעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, וכך נמצאתי למד מניסיוני שלי, בתיקים מעין אלה מוקדשים משאבים רבים יתר על המידה בנושאים שמשקלם הכולל בשיעור הפיצוי אינו גדול, ולמצער, בנושאים שהשדה כבר נחרש בהם. הכוונה, בעיקר, לנושאים הקשורים , ועניין הדיור, לגביו טורחים הצדדים ומביאים מומחים ושמאים. יש והעיסוק בנושאים אלה תופס את מרכז הבימה, לעיתים על חשבון הנושאים "הכבדים" של הפסד השתכרות ועזרת צד ג'.

דומני כי בחלק נכבד מן המקרים ניתן להגיע מראש להסכמות בנושאים אלה שנחרשו בפסיקה ואין צורך להמציא את הגלגל בכל תיק מחדש. עורכי הדין העוסקים בתחום מכירים את ההלכות ואת הסכומים המקובלים בחלק נכבד מהפריטים ומהאביזרים. המחלוקת לגבי עלויות פריטי הציוד היא כמעט מן המפורסומת, באשר ניתן לרכוש כסא גלגלים פשוט בעלות של אלפי שקלים או כסא גלגלים מתוחכם ומשוכלל בעלות גבוהה בהרבה, ואין לדבר סוף".

83. ובענייננו - לא ראיתי לאמץ את חוות דעתו של מי מהצדדים במלואה, לאור הפערים הניכרים בעלויות שנקבעו.

בשים לב לפסיקה, לחוות דעת המומחים ובהתחשב באפשרות שהתובע יהיה זכאי לקבל לטענתה, לפחות חלק מהציוד והאביזרים באמצעות משרד הבריאות ובהתאם לתוספת השלישית של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אני פוסקת לתובע סכום גלובלי של 250,000 ₪ (לעבר ולעתיד לרבות הצורך בהחלפת האביזרים).

חופשות ופנאי

84. ב"כ התובע ביקשה לפסוק לתובע פיצוי בגין עלויות חופשה. לטענתה, חופשותיו של התובע יקרות ועלותן כפולה מזו שהיתה אלמלא התאונה. ב"כ התובע טענה כי עלות חופשה ממוצעת הינה כ-2,000 יורו ועל כן יש לפצות את התובע בסכום של 250,000 ₪.

85. ב"כ הנתבעת טען כי יש לדחות דרישה זו. לטענתו, מדובר בראש נזק לא מוכר והוא גם לא הוכח. ב"כ הנתבעת טען כי התובע נמצא בביתו וגם המומחה לא קבע כי התובע זקוק לחופשות מוגברות. הוא הוסיף, כי כאשר ירצה התובע לצאת לחופש, הוא יוכל לעשות זאת ככל אדם.

86. אכן, התובע לא הביא ראיות בעניין זה, אך אין ספק כי נוכח מצבו יזקק התובע למטפל גם בחופשותיו. מאידך, לא מצאתי בסיס להערכת ב"כ התובע באשר לעלויות חופשה ועל דרך האומדנא אני פוסקת לתובע סכום גלובלי של 50,000 ₪ בגין ראש נזק זה .

כביסה ומיזוג מוגבר

87. ב"כ התובע טוען כי לתובע דליפות רבות אף מהממוצע אצל פרפלגים. ב"כ התובע הגיש את חוות דעתו של קצין לפיה עלות הפעלת מכונת כביסה ויבוש היא כ-10.5 ₪ בכל הפעלה ומבקש לקבוע כי על התובע להפעיל 6 הפעלות בשבוע לכל הפחות. כמו כן, ב"כ התובע מבקש לפסוק סכום נוסף עבור עלות מוגברת של מצעים, שמיכות, מגבות וביגוד תחתון. בגין ראש נזק זה מבקש ב"כ התובע לפסוק 215,000 ₪ ב"כ התובע הגיש את חוות דעתו של קצין לפיה עלות הפעלת המיזוג לפי קירור של 5 שעות ביממה למשך 104 ימים וחימום של 8 שעות ביממה במשך 113 ימים, בהתאם לאזור האקלימי בו מתגורר התובע.

88. ב"כ הנתבעת טוען כי אין צורך כלל ביבוש הכביסה והעובד הזר יכול לתלות כביסה. ב"כ הנתבעת הגיש את חוו"ד של מוגלבקין לפיה עלות הפעלה אחת של מכונת כביסה הנה 4 ₪ וביחס ליבוש קבע עלות של 2 ₪ להפעלה. ב"כ הנתבעת טוען כי מכונת כביסה ויבוש קיימים בכל בית ואין לקבל את חוות דעתו של קצין אשר מדבר על עלות שאינה עודפת אלא כולל עלות מכונה שכבר ממילא אמורה להיות. ב"כ הנתבעת הפנה לעדותו של קצין לפיה עלות העודפת הינה 3.37 ש" עם כביסה ו-3.37 ₪ ייבוש. ב"כ הנתבעת מבקש לקבוע פיצוי של 18 ₪ לחודש עבור כביסה בלבד ויש להוון את הסכום למשך יתרת תוחלת חייו של התובע. ב"כ הנתבעת הגיש את חוות דעתו של מוגלבקין לפיה יש לעלות חודשית של 314 ₪ עבור למזגן מפוצל כאשר מסכום זה יש להפחית העלות שיש לכל המשפחה בגין המזגן.

89. גם בראש נזק זה זכאי התובע לפיצוי בגין "הוצאות עודפות" בלבד ומכונת כביסה, מייבש כביסה ומזגנים, מצוים בדר4ך כלל בכל בית. גם הפערים בין המומחים אינם סבירים.

90. בשים לב לאמור, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על 30,000 ₪.

שכר מטיבים

88. ב"כ התובע מבקשת לפסוק פיצוי גלובאלי, בסך 50,000 ₪ בגין עזרה חריגה של הורי התובע אשר שהו לצד מיטתו למשך תקופות ארוכות, אם בבית החולים ואם בבית. ב"כ התובע טענה כי יש לפצותם על סכומי עתק למזון בתל השומר, לביגוד חדש לתובע, למלונית וכו'. ב"כ התובע טענה כי רוב הקבלות לא נשמרו ויש קבלות חלקיות בגין מזון, השכרת tv ועוד בסכום של 3,283 ₪.

89. ב"כ הנתבעת טוען כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין שכר מטיבים בהיות דרישה זו משום דרישה לכפל פיצוי נוכח הפיצוי לו עותר התובע בגין עזרת צד ג' לעבר.

90. מאחר ופסקתי לעיל פיצוי בגין עזרת צד ג' מיום שחרורו של התובע לביתו בלבד, אני סבורה כי שכר המיטיבים הנתבע הינו סביר ולפיכך אני פוסקת סכום זה של 50,000 ₪ (נכון להיום).

תשלומים תכופים

91. לתובע שולמו תשלומים תכופים בסכום (קרן) של 430,269 ₪. בשערוך,בצירוף ריבית מסתכמים תשלומים אלה ב- 480,078 ₪.

ניכויים

92. בהתאם לחוות דעתו של האקטואר שי ספיר מסתכמים התשלומים שהתובע קיבל ויקבל מהמוסד לביטוח לאומי (נכון ליום 31.01.14 )כדלקמן:

שירותים מיוחדים – 1,118,693 ₪

ניידות- 1,292,930 ₪

כללית- 689,361 ₪

ובשערוך להיום 3,102,239 ₪ .

התוצאה

93. סה"כ הנזק לפני ניכויים מסתכם ב-

כאב וסבל 231,632 ₪

הפסדי השתכרות – כולל פנסיה 2,588,678 ₪

עזרת הזולת 4,647,720 ₪

ניידות 959,950 ₪

דיור 450,000₪

טיפולים , תרופות וציוד 300,000 ₪

אביזרים 250,000 ₪

חופשות ופנאי 50,000 ₪

כביסה ומיזוג עודף 30,000₪

שכר מטיבים 50,000 ₪

----------------

סה"כ 9,557,980 ₪

בניכוי תגמולי המל"ל 3,102,239 ₪ -

-----------------

6,455,741 ₪

94. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 6,455,741 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ ובניכוי התשלומים התכופים בסך 480,078 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו לתובע, באמצעות באת כוחו, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

95. הנתבעת תישא ביתרת האגרה.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ה, 30 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.