בפניי בקשה מטעם הנאשם מיום 4.6.2013 לדחיית מועד ביצוע צו הריסה למשך שנתיים נוספות . על פי הסכמת הצדדים , החלטה זו ניתנת על סמך המסמכים המצויים בתיק ביהמ"ש וסיכומי הצדדים כפי שהוגשו בכתב לתיק ביהמ"ש (ראה : פרוטוקול הדיון מיום 11.7.2013) .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

1) בתאריך 2.5.2012 הורשע הנאשם על פי הודאתו בעובדות כתב האישום מיום 29.12.2008 בגין אי קיום צו בית-משפט בהתאם להוראת סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה , התשכ"ה – 1965 , אשר עניינו אי קיום צו הריסה שהושת עליו על ידי בית-משפט השלום במסעדה בתאריך 29.12.1998 בתיק מספר ת.פ. 14/98 . על פי עובדות כתב האישום צווה הנאשם להרוס בתוך ששה חודשים מבנה ששטחו כ – 136 מ"ר (להלן : "התוספת") אותו בנה כקומת מגורים נוספת מעל לבניין קיים (להלן : "הבניין") בשטח המקרקעין הנמצאים בישוב מסעדה במגרש מספר 255/3 בהתאם לתוכנית מתאר מספר 5867 (להלן : "המקרקעין") .

2) בתאריך 18.11.2003 הוארך תוקפו של צו ההריסה עד ליום 18.11.2004 , וכעבור מספר שנים בתאריך 20.2.2007 הוארך תוקף הצו למשך פרק זמן עד ליום 20.8.2007 . חרף האורכות החריגות אשר ניתנו לנאשם לא טרח הנאשם להרוס את התוספת אותה בנה בשטח המקרקעין ואף לא קיבל היתר בנייה לבנייתו .

3) במהלך ישיבת ביהמ"ש מיום 2.5.2013 הודה הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום דנן ולפיכך נקבע דיון נוסף לצורך שמיעת הטיעונים לעונש . בתאריך 4.6.2013 הוגשה על ידי הנאשם בקשה בכתב לצורך הארכת מועד צו ההריסה למשך פרק זמן של 24 חודשים הכוללת שורה של נימוקים וכן גם חוות-דעת מקצועית מטעם המהנדס , מר היתאם ח'אטר (להלן : "המהנדס") .

4) למקרא חוות-דעתו של המהנדס מיום 29.5.2013 לבקשה עולה כי בתאריך 17.5.2013 נערך על ידו סיור במקום , וכי לאחר בחינת המבנה הגיע לכלל מסקנה לפיה ביצוע צו ההריסה עלול להביא להתמוטטותו של המבנה כולו . לשיטת המומחה מטעם הנאשם הקומה הראשונה של המבנה , אשר נבנתה בשנת 1969 , נשענת נכון להיום על גבי יסודות רעועים , ולכן הריסת הקומה השנייה תגרום להתמוטטות המבנה כולו .

5) בנוסף לכך , צירף הנאשם לבקשתו תצהיר וכן גם מכתב מטעם האדריכל , מר מען עוידאת (להלן :"האדריכל") לפיו הנאשם פנה אל משרדו בתאריך 10.5.2013 וכי משרדו הגיש לוועדה המקומית לתו"ב בקשה נוספת וחדשה לצורך קבלת היתר בנייה לתוספת הבנייה אותה בנה הנאשם שלא כדין לאחר שבקשה דומה נדחתה בעבר על ידי המאשימה נוכח התנגדותו של מינהל מקרקעי ישראל . האדריכל מוסיף ומציין בתצהירו כי הינו שוקד על הגשת בקשה לשנוי תוכנית המתאר של הישוב מסעדה שמספרה ג/18762 , וכי קיים סיכוי רב לכך שהתוכנית תאושר על ידי הועדה המחוזית לתו"ב – דבר אשר עשוי לקדם את הכשרת התוספת אותה בנה הנאשם שלא כדין .

6) הנאשם מוסיף ומציין בבקשתו , כי בקומה הראשונה של המבנה מתגוררים הוריו , ולפיכך לאור האמור בחוות-דעתו של המהנדס קיים סיכוי רב כי מימושו של הצו יגרום להוריו אשר אינם נכללים כנאשמים ו/או כעדים במסגרת כתב האישום . בנוסף לכך , אליבא דגרסת הנאשם האדריכל מטעמו הגיש בקשה לשינוי תוכנית המתאר של הישוב כאשר במקביל לכך אף מתנהלים מגעים בין הווקף הדרוזי לבין מינהל מקרקעי ישראל – עובדות אשר עשויות להביא להכשרתו של המבנה כבר בעתיד הקרוב לעין כמו גם רבים מבין המבנים הנמצאים בשטח הישוב מסעדה .

7) לשיטת המאשימה אין מקום לקבלת הבקשה מאחר והבקשה הוגשה בהעדר מסמכים מהותיים רבים וכן גם זמן רב אחר חלוף המועד הקבוע בתקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק) , התשס"ט – 2008 . אשר לחוות-הדעת של המהנדס מדגישה המאשימה כי הנאשם נטל על עצמו סיכון בכך שבחר לעשות דין לעצמו ולפיכך עצם הפגיעה בצדדים שלישיים רובצת לפיתחו בלבד . שנית , מדגישה המאשימה כי המהנדס הגיש לביהמ"ש חוות-דעת לקונית שאיננה מפרטת כלל את הממצאים והתחשיבים אשר הביאוהו לכלל מסקנה לפיה המבנה כולו עלול להיהרס . אי לכך , גורסת המאשימה כי חוות-דעתו של המהנדס מטעם הנאשם מצביעה על הסיכוי הקלוש לקבלת היתר בנייה עתידי לתוספת . אשר לטענת האדריכל מטעם הנאשם בכל הנוגע להגשת הבקשה לתוכנית המתאר העתידית הרי שלגבי דידה של המאשימה מדובר בטענות בעלמא שאינן מפורטות ואינן כוללות בחובן שום פירוט או צפי למועד שבו יושג ההיתר , ולפיכך על פי פסיקת ביהמ"ש העליון אין להיעתר לבקשה להארכת מועד הצו כל עוד לא מוכח על ידי הנאשם כי היתר הבנייה מצוי בהישג יד .

דיון והכרעה :

8) סמכותו של ביהמ"ש להורות על הארכת מועד לביצוע צו הריסה מעוגנת בסעיף 207 לחוק התכנון והבנייה , תשכ"ה – 1975 הקובע כי "בית המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206 ובכל עת לאחר מכן, לקבוע את המועד לביצועו, ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן".

9) אופן הגשת הבקשה הוסדר בתקנות התכנון והבנייה ועל פיהן , יש להגיש את הבקשה לא יאוחר מ- 21 ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצוע הצו (ראה : תקנה 2(א) לתקנות) כאשר בנוסף לכך יש לתמוך את הבקשה בתצהיר לאימות העובדות העומדות בבסיסה . זאת ועוד , על בקשה הכוללת טענות הנוגעות לקיומם של הליכי תכנון או רישוי תלויים ועומדים להיתמך גם בתצהיר של איש מקצוע המטפל בהליכים אלה (ראה : תקנה 2(ג) לתקנות). הלכה היא כי על מבקש האורכה להצביע על 'טעם טוב' המצדיק מתן האורכה במקרה שבו קיים סיכוי כי המבנה יזכה ב"הכשר" תוך זמן קצר . לפיכך , בבוא ביהמ"ש להפעיל את הסמכות בסעיף 207 לחוק הרי שעליו לאזן בין טובת הכלל והאינטרס הציבורי של שמירת החוק והקפדה על דיני התכנון והבניה לבין טובת הפרט והאינטרס של המבקש (ראה : רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה 'אונו' , פ"ד נו(3) 49) . עם זאת , במידה ורישיון הבנייה נמצא בהישג יד ממשי הרי שעל בית המשפט לשקול מתן הארכה לביצוע צו ההריסה, זאת כמובן באיזון האינטרסים הציבוריים המצויים בבקשה כגון חומרת העבירה ומאמצי הנאשם להכשיר את הפגם . אולם , כאשר מדובר בתהליך נמשך ומתארך שסופו אינו נראה באופק , יגבר משקלו של האינטרס הציבורי הכולל בראש ובראשונה את עקרון אכיפת החוק (ראה : ע"פ 2509/07 (מחוזי חיפה) יעקובוביץ אלכסנדר נ' ועדת לתכנון ובניה שומרון מיום 20.11.2007) .

10) על פי פסיקת בתי המשפט הארכת מועד ביצוע צו ההריסה תופעל רק במקרים בהם התהליך התכנוני הושלם והיתר הבניה מצוי בהישג יד ממש , דהיינו , מרווח זמן קצר וסביר שבמהלכו ניתן לקבל היתר בנייה זמן קצר לאחר אישור תוכנית המתאר כאשר רק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב אותו באופן זמני , ולכן עיכוב ביצוע צו ההריסה צריך להישמר למקרים חריגים בלבד (ראה : עפ"א 12750-12-09 (מחוזי מרכז) עזיזה סוארקה נ' עיריית לוד (לא פורסם) ; רע"פ 3774/04 אל סאנע יוסף ואח' נ' מדינת ישראל מיום 6.7.04) .

11) בענייננו , מדובר בתהליך ארוך ומורכב מאד שסיכוייו אינם ידועים כך שהיה ותוכנית המתאר תאושר ותיכנס לתוקף, הרי שעדיין יהיה על הנאשם להגיש בקשה נוספת לקבלת היתר בניה הגם שחלפו שנים רבות מאז בניית התוספת למבנה . המבקש/נאשם , אשר הורשע על פי לראשונה כבר בשלהי שנת 1998 , לא טרח לצרף לבקשתו שום אסמכתא מטעם הועדה המחוזית לתו"ב במחוז צפון לפיה הבקשה לשינוי תוכנית המתאר אכן הוגשה בפועל וכי קיים צפי לכך שתוכנית המתאר תשונה כלל ותאושר במהלך התקופה הנראית לעין . מכאן , ברי כי הותרת המצב על מכונו עלולה להנציח את המצב הקיים , אשר אין חולקין כי איננו חוקי , לתקופה בלתי מוגבלת וביהמ"ש לא ייתן יד לכך קל וחומר משחוות-דעתו של המהנדס מטעם הנאשם מלמדת על כך שעל פניו קושי רב בהכשרת המבנה לאור הפגמים ההנדסיים אשר נתגלעו במבנה במהלך חלוף השנים .

12) עם זאת , טענתו של המהנדס לפיה הריסת המבנה עלולה לגרום להריסת הקומה הראשונה בה מתגוררים הוריו של הנאשם איננה נראית על פניו כמשוללת כל יסוד קל וחומר משלא הובאה על ידי המאשימה חוות-דעת סותרת המפריכה טענה זו , וכל עוד המאשימה כלל לא ביקשה לחקור את המומחה מטעם הנאשם ובד בבד אף עתרה בתגובתה מיום 23.6.2013 להסתמך על טיעוני הצדדים בכתב בלבד .

13) המקור לצו הריסה מצוי למעשה בהוראת סעיף 145 לחוק התכנון והבניה אשר מורה כי בניה, הוספה או תיקון בבנין טעונים היתר. ברם , סעיפים 204 ו – 205 לחוק התכנון והבנייה מקנים לביהמ"ש סמכות לתת לנשפט כל צו אחר שייראה לבית המשפט בקשר לדרך או לבנין שבהם נעברה העבירה לרבות צו לשינוי מבנה, צו סגירה, צו איסור שימוש וצו להתאמת הבניה או השימוש להיתר או לתכנית . עם זאת , על פי פסיקת ביהמ"ש בעניין רע"פ 10308/09 הועדה המקומית לתכנון ובנייה תל-אביב נ' יוסף ואורלי ספטון מיום 19.1.2012 הרי שככל שביהמ"ש נדרש לבחון את הדרישה לביטול צו ההריסה הרי שאז הינו מצווה בד בבד גם לבחון את טענותיהם של נפגעים אפשריים אשר אינם משמשים כצד להליך . כיום מקובלת התפיסה לפיה צווים שניתנים מכח סעיף 205 לחוק התו"ב אינם נחשבים לעונש במבנו הרגיל של מונח זה מאחר שמטרת צו ההריסה הינה הסרת המפגע אוו גרמה הבנייה הבלתי חוקית ולפיכך תכליתו הינה תכנונית במהותה ולא עונשית (ראה : רע"פ 4169/12 דן מחזור בע"מ נ' מדינת ישראל מיום 8.7.2013) .

14) לאור המקובץ מעלה ומשבמהלך הישבה האחרונה נקבע כי מועד ישיבת הטעונים לעונש תתקיים ביום 11.11.2013 שוכנעתי כי במקרה דנן יש מקום ליתן אורכה נוספת לנאשם על מנת לאפשר בידיו לנסות ולקבל את היתר הבנייה עד למועד הדיון הקרוב . ככל שלא תצלח בידי הנאשם האפשרות להשיג את היתר הבנייה המיוחל יודיעו הצדדים לביהמ"ש ביום קיומה של ישיבת הטיעונים לעונש האם הינם מסכימים להצעת ביהמ"ש להגיע טרם הדיון להסכמה לפיה ביהמ"ש יקבע במסגרת גזה"ד כי השימוש בתוספת יוגבל לכל שימוש שהוא לרבות מגורים , אחסון ציוד , מסחר, ניהול עסקים וכו' בהתאם להוראת סעיף 205 (3) לחוק התו"ב .

15) אשר על כן , ניתנת אורכה לביצוע צו ההריסה עד ליום קיומה של ישיבת הטיעונים לעונש בתאריך 11.11.2013 . המזכירות תמציא תוכן החלטה זו לידי ב"כ הצדדים בפקס/מייל .

ניתנה היום, י"א אב תשע"ג, 18 יולי 2013, בהעדר הצדדים.