בפני בקשה לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה והתקנות שהותקנו מכוח סעיף זה.

רקע :

1. ביום 29/12/98 הורשע המבקש בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום ונגזר דינו בתיק ת.פ 14-98 , בית משפט השלום במסעדה. במסגרת גזר הדין נקבע כי על המבקש להרוס מבנה (קומה ב') בשטח של כ - 136 מ"ר שנבנה ללא היתר מעל מבנה קיים (להלן "המקרקעין") וזאת עד יום 29/6/99 (להלן :"צו ההריסה").

ביום 18/11/03 , במסגרת ת.פ 165/03 (בית משפט שלום מסעדה), נדחה המועד לביצוע הצו שלעיל ליום 18/11/04 וביום 20/2/07 , במסגרת תיק עמ"ק 5131/06 (בית משפט שלום מסעדה), נדחה המועד לביצוע צו ההריסה פעם נוספת ליום 20/8/07.

2. ביום 22/1/2015 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה, נתבקשה תגובת המשיבה וביום 9/2/2015 הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה לפיה היא מתנגדת לבקשה.

3. בנימוקי הבקשה נרשם כי לאור הסדר מסתמן בין הוקף בכפר מסעדה ומנהל מקרקעי ישראל ניתן להכשיר את הבניה של המבקש.

4. ב"כ המשיבה סומכת נימוקיה לדחיית הבקשה על שני טעמים עיקריים :

א. טעמים למחיקת הבקשה על הסף : הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ללא כל נימוק, הבקשה אינה עומדת בדרישות ובתנאי הסף שנקבעו בתקנות באשר היא הוגשה ללא תגובת המאשימה, ללא תצהיר בעל מקצוע וללא פרוט כלשהו של נתוני הליך הרישוי שעליו כביכול היא נסמכת כמתחייב מתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט - 2008 (להלן : התקנות).

ב. טעמים לדחיית הבקשה לגופה :

המשיב הפנה באופן כוללני ביותר לאפשרות "להסדר מסתמן" בין הוואקף לרמ"י, וניתן לשער כי דבריו מכוונים לפגישה שנערכה ביום 4/1/15 ביוזמת הממונה על מחוז צפון במשרד הפנים, בהשתתפות גורמים מרשות מקרקעי ישראל, המחלקה האזרחית בפרקליטות מחוז צפון, גורמים ממשטרת ישראל וגורם צבאי (אמ"ן). בפגישה זו הציג מנהל מרחב צפון ברשות מקרקעי ישראל מתווה לשיווק מגרשים בארבעה הכפרים ברמת הגולן, שאינו מפורט בסיכום, הצעה למתווה ייחודי ביחס לכפר מג'דל שמס בלבד, שטרם קיבל את אישור הנהלת רשות מקרקעי ישראל ולפיו המועצה המקומית תכין תוכנית חלוקה, בהתאם לתוכנית החלוקה תפורסם רשימה שמית של המגרש שהוקצה לכל תושב (לפי הגרלה), הרשימה תפורסם על פי נוסח שתכין רמ"י לשם הגשת התנגדויות ובחלוף תקופת ההתנגדויות, רמ"י תחתום על בקשות להיתרים בהתאם ל"מתווה השר שיטרית", קרי יוסכם שאין בזכייה כדי להקנות זכויות בעלות במגרש, כל צד שומר על טענותיו לגבי הבעלות במגרש , הצדדים יתחייבו לקבל את ההכרעות השיפוטיות בקשר לנושא הבעלות לכשינתנו, כל תושב שקיבל מגרש יחשב כבעל דיור.

ב"כ המשיבה מציינת בתגובתה כי בעבר גובשו הסכמות דומות. לשם המחשה הוגש לעיון בית המשפט סיכום פגישה מיום 22/11/13 , שנוגע לכפר מסעדה אשר לא הבשיל מאז לכדי הסדר כלשהו ומציינת כי היו עוד רבים קודם לכן.

הנה כי כן, טוענת ב"כ המשיבה כי בשלב זה מדובר לכל היותר בהצעה להסדר בכפר מג'דל שמס, שטרם קרמה עור וגידים וטרם הבשילה אפילו לכדי החלטה ברשות מקרקעי ישראל, שלאחריה, אם תהיה חיובית, ידרשו עוד מספר שלבים לרבות: הכנת תוכנית חלוקה וכל הליכי אישורה כדיו, שיוך מגרשים שמית לתושבים, הידרשות להתנגדויות - ככל שתהיינה, ובהמשך, הידרשות לבקשה קונקרטית להיתר בנייה.

כל זאת בכפר מג'דל שמס בעוד שהמקרקעין נשוא האישום הינם בכפר מסעדה.

ב"כ המשיבה מציינת כי המאשימה הייתה נכונה, ככלל, לשקול בחיוב מתן ארכות לביצוע צווי הריסה, כמו גם לשקול את הנתונים הייחודיים בתיקים מסוימים בהם משליכה המחלוקת הכללית עם רשות מקרקעי ישראל באשר לבעלות על המקרקעין על אפשרות ההכשרה, במסגרת בקשות לעיכוב הליכים. היועץ המשפטי לממשלה, באמצעות המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטת המדינה, אף היה נכון להמתין עם ההכרעה במספר בקשות לעיכוב הליכים שהגישו נאשמים תושבי הכפר מסעדה, עד לקבלת נתונים קונקרטיים אודות היכללות מגרשים ספציפיים בהסדר כזה או אחר והגישה לשם המחשה החלטת המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין באחד מאותם תיקים.

בשלב זה, בהעדר הסדר קונקרטי לגבי המקרקעין נשוא האישום, שיהיה בו כדי להצביע על אופק תכנוני ספציפי , בבקשה להיתר מסוימת, במגרש מסוים, לא מתגבש טעם טוב, כהגדרתו בהלכה הפסוקה, לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה והבקשה למעשה נעדרת את התשתית העובדתית - משפטית - תכנונית הדרושה לשם ביסוסה.

דיון והכרעה:

5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

6. תכליתן של התקנות להסדיר את הפן הפרוצדורלי של הדיון בבקשות לפי סעיף 207 לחוק באופן שיאפשר לבית המשפט לקבל תמונה מלאה ומקיפה של המצב התכנוני, בטרם ידון בבקשה.

7. בעניין זה ניתן להפנות לפסק דינה של כב' השופט אסתר הלמן בעפ"א 112/10 מדינת ישראל, הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון נגד גבריאל נחמיאס (מחוזי נצרת) מיום 09.05.2010 :

" תקנה 6 לתקנות קובעת בצורה מפורשת, כי "בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו". בכך הביע מתקין התקנות עמדתו, כי על בית המשפט להקפיד ולקיים את הוראות התקנות ואין להתיר סטייה מהן כדרך שגרה וללא נימוק מיוחד ומשכנע".

8. במקרה שלפניי, התעלמותו של המבקש מקיומן של תנאי הסף כמפורט בתקנות , עומד בסתירה לתכלית הוראת החוק. נכון הוא הדבר, כי אין המדובר בפרוצדורה שאין לסטות ממנה ואין גם מחלוקת שלבית המשפט נתונה הסמכות להפעיל את שקול דעתו ולבחון מתי ניתן לסטות מדרישות התקנות, אך זאת ניתן לעשות רק מנימוקים מיוחדים וזאת מבלי לבטל את דרישות החוק לעמוד בכל תנאי הסף להגשת בקשות מסוג זה (ראה בעניין זה ע"פ 4946/07 עלי מקלדה נ' מדינת ישראל).

9. בתגובת המשיבה, היא העלתה רשימה של סעיפים בהם לא עמד המבקש כדרישת התקנות.

10. בבקשת המבקש, לא העלה המבקש את הטעמים לאי הגשת הבקשה בהתאם לתנאי הסף כקבוע בתקנות. למעלה מכך, לא שוכנעתי מדוע המבקש לא הגיש בקשתו בתמיכת תצהיר בעל מקצוע ביחס לטענתו כי המו"מ עם רשות מקרקעי ישראל צפוי להסתיים וכי המקרקעין נשוא הבקשה כלולים בהסדר. כמו כן, המבקש לא הגיש בקשה להיתר בניה חדשה ומעודכנת נכון למועד הגשת בקשה זו, או לכל הפחות היה ראוי שהיה מצרף המבקש לבקשתו זו מכתב/אסמכתא/שאילתא מעודכנת ביחס למצב הגשת הבקשה והרלוונטיות שלה ביחס למצב התכנוני משפטי כיום. בנוסף, לא העלה המבקש בבקשתו כל נימוק מדוע לא צורפה לבקשה תגובתה של המשיבה ותצהיר מטעמו.

הסברו של המבקש להגשת הבקשה הנעוץ לדבריו בהסדר המתגבש אינו תנאי מספיק ל"הגמשת" הדרישות הפרוצדורליות הקבועות בחוק ובתקנות, בוודאי ובוודאי לאור עמדת המשיבה המתנגדת לבקשה.

מעבר לפן הפרוצדורלי באי צירוף תצהיר המהנדס ו/או כל אסמכתא אחרת ביחס להסדר הנטען בין הווקף לרשות מקרקעי ישראל, באשר להתפתחות הדברים והאם המקרקעין נשוא הבקשה נכללים בהסדר, אם בכלל יושג כזה הסדר הרי שמדובר בדרישה מהותית לצורך קבלת החלטה האם להיעתר לבקשה או לאו.

הלכה ידועה היא, כי על המבקש לעכב ביצוע צו הריסה, בהתאם לסעיף 207 לחוק, להראות כי קבלת ההיתר הינה בהישג יד (ראה ע"פ 654/10 אורה מושב עובדים להתיישבות ואח' נ' מדינת ישראל). כתב האישום הוגש כנגד המבקש בשנת 2006. גזר הדין ניתן בשנת 2007 , על המשיב היה להרוס את המבנה נשוא כתב האישום בשנת 2008 אך בחר להגיש בקשתו לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה אך בחלוף למעלה משש שנים.

המבקש לא חולק כי לא הגיש כל בקשה חדשה להיתר בניה, והסיבות לאי הגשתה שמורות עמו אך השורה התחתונה הינה כי אין כל בקשה להיתר בניה בוועדה לתכנון ובניה.

כלל ידוע הוא, כי רק בנסיבות מתאימות, כשהדבר אינו גורם עוול לבעל הדין האחר, ראוי הוא, שהשופט יסטה מכללי הפרוצדורה על מנת להגשים את הצדק (ראה בעניין זה רע"פ 3877/93 אבנרי נ' מדינת ישראל). אך יחד עם זאת, גם לגמישות הדיונית יש להציב גבול, ואין לקבל מצב של פריצת כל מועד וכל כלל בלא הצדקה וללא סייג "שכן בכך "יוקרבו" יתרונותיו הרבים של סדרי הדין, על מזבח תיקון מחדליו של בעל הדין במקרה הבודד" (ע"פ 4946/07 עלי מקלדה נ' מדינת ישראל, מוזכר לעיל).

האם היתר הבניה הינו "בהישג יד" ?

ב"כ המשיבה פרסה בפני בית המשפט תמונת מצב בגין השלב בו מצוי המשא ומתן בו מעורבים גופים רבים לרבות רשות מקרקעי ישראל, משרד הפנים, נציגי הווקף הדרוזי, פרקליטות מחוז צפון (אזרחי), משטרת ישראל, צה"ל ועוד. כמו כן הוצגו בפני סיכום הישיבה שהתנהלה ביום 4/1/15 ופניית מר אורי אילן, ממונה מחוז צפון במשרד הפנים ויו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה אל שר השיכון ומנכ"ל רשות מקרקעי ישראל המציע תמיכה בהצעה שהועלתה ובכך להתקדם בצורה "משמעותית ומיידית" להסדרת רוב הבעיות התכנוניות הקיימות בכפרים הדרוזיים ברמת הגולן ובעיקר במג'דל שמס. כמו כן קורא הפונה לנמענים לקדם בדחיפות תהליך של הסדר הקרקעות קבוע תוך אכיפה תקיפה בשטחים המצויים מחוץ לתכניות התקפות.

מעיון בפרוטוקול הישיבה ובפניית הממונה עולה כי לא פורט כל הסדר מוצע בעניינם של הכפרים מסעדה, עין קיניא ובוקעתא ולהבדיל, בכל הנוגע לכפר מג'דל שמס הוצע מתווה מפורט יחסית וחריג במהותו.

מקובלת עלי עמדת המשיבה כי לא ניתן ללמוד מהמסמכים שהוגשו (בידי המשיבה באשר המבקש לא תמך הבקשה במסמכים רלוונטיים מטעמו בסוגיה זו) כי היתר בניה בעניינו של המבקש, גם אם היתה תלויה ועומדת בקשה להיתר, הינו בהישג יד. זאת באשר לא ניתן כלל ללמוד מתוכן הישיבה, שהינו כללי מאוד בהתייחס לכפר מסעדה , על סיכויי קבלת היתר בידי המבקש ועל אחת כמה וכמה בשעה שההסדר המוצע רלוונטי בעיקר לכפר אחר.

בנוסף, לוח הזמנים לביצוע ההמלצות לוטה בערפל, ההמלצות עצמם טעונות אישור עקרוני של הנוגעים בדבר וגם בנוגע לכפר מג'דל שמס אין כל בהירות מי מהתושבים עתיד לקבל היתר בניה , על איזו קרקע ומתי שכן במתווה המוצע דובר בהגרלה שתערך בקרב תושבים, מתן אורכה לפרסום והתנגדויות – תקופה העשויה לארוך שנים אחדות מנסיון העבר (והוגשה בפני דוגמא להצעה להסדר משנת 2012 שלא התגבשה כדי תוכנית והיתרים).

לקחתי בחשבון את ההשלכות של אי דחיית מועד לביצוע לצו ההריסה שניתן למבקש עוד בשנת 1998 , הוארך לאחרונה לפני שבע שנים ואת תקוות המעורבים כי המהלך הנוכחי שהחל לפני שבועות אחדים יביא הפעם הזו לשינוי המיוחל בתחום הקרקעות, התכנון והבניה בכפרי הדרוזים ברמת הגולן אך יחד עם זאת, הצורך בשמירת החוק גובר על נסיבותיו האישיות של המבקש באשר הן וכאשר במקרה זה אף לא הוצגו בפירוט בפני בית המשפט (ראה בעניין זה ע"פ 6720/06) ולא התמלאו במקרה זה דרישות החוק המאפשרות הארכת מועד ביצוע צו ההריסה.

לאור כל האמור ומשאין היתר הבניה בהישג יד, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תסרוק החלטה זו לתיק 14-98 ותעביר ההחלטה בדחיפות לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ה, 12 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.

חתימה

ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ה, 12 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.