מונחת בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין.

הערעור נסוב סביב שאלת זכאותו של המשיב לקבלת פיצויים מהמבקשת "קרנית".

בפסק דינו של בית משפט קמא, חויבה המבקשת בפיצוי המשיב 1 בסכום של 1,129,198 ₪ בנוסף לתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

המבקשת ערערה על פסק הדין ובמקביל הגישה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כשבפיה טענות כבדות משקל הן ביחס לשאלת סיכויי הערעור והן ביחס לשאלת מאזן הנוחות כאשר לדידה שניים אלה נוטים לטובתה.

הבקשה הועברה לתגובת המשיב 1 וזה בתגובתו התנגד לה. לדידו, עניין לנו בערעור עובדתי כללי ובלתי ממוקד שעל פני הדברים סיכויי הצלחתו הם אפסיים. כן, ביחס למאזן הנוחות, נטען, כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל על שכמה ולא הצליחה להוכיח כי צפוי להיגרם לה נזק בלתי הפיך ככל ופסק הדין יבוצע.

לא אחת נקבע כי, כלל הוא כי בעל דין זכאי לממש את זכייתו בפסק הדין בסמוך למועד קבלתו. החריגה מכלל זה תיעשה רק אם יוכחו שניים אלה: סיכויי ערעור טובים ומאזן נוחות הנוטה לטובת המערער, כך שאם לא יינתן לו הסעד המבוקש, יגרם לו נזק בלתי הפיך. שני תנאים אלה מצטברים הם.

באשר לדרישת מאזן הנוחות, קבעה ההלכה הפסוקה כי בנסיבות בהן המבקש עותר לעכב פסק דין המשית עליו חיוב כספי בלבד, לא יטה בית המשפט להיענות לבקשתו. ההנחה היא כי הנזק הכספי שיגרם למבקש, כתוצאה מביצוע פסק הדין שניתן נגדו, איננו בלתי הפיך, ובסופו של יום, אם יתקבל ערעורו, הוא יוכל לקבל את כספו בחזרה. לאור זאת, פסק דין, שעניינו סעד כספי, יעוכב רק במקרים חריגים, בהם הוכיח המבקש, באמצעות תשתית ראייתית מוצקה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו, אם יתקבל ערעורו של המבקש. ראה פסקה 12 להחלטה בע"א 2727/13 מכבי שירותי בריאות נ. שרה ישראלי (פורסם בנבו).

ביחס לעיכוב כספי פיצוי בהם חויבה חברת ביטוח, הרבה דיו נשפך בסוגיה זו. הסוגיה לובנה בצורה יפה בשורה ארוכה של החלטות. ראה לדוגמה בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (פורסם בנבו):

"חרף כך, בבחינת יכולתו של המשיב להחזיר את הכסף במקרה שבו תזכה המבקשת בערעור, עלינו לתת את הדעת, לצד מצבו הכלכלי של המשיב, אף לגובה הסכום הנדון. העובדה כי מדובר בסכום כה גבוה מקימה את החשש כי המשיב יכלה לפחות את חלקו עד למועד הערעור באופן שיקשה על השבת הסכום במקרה והמבקשת תזכה בערעור (ראו ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן, תק-על 2005(4), 2166, 2168). ואמנם, הלכה היא כי גובה הסכום שנפסק לטובת המשיב מהווה שיקול בהערכת מידת הקושי בהשבתו במקרה שפסק הדין ייהפך בערעור (ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח נ' עזבון המנוח אלי אלבז תק-על 2005(2), 1148). בהקשר זה יצוין כי החשש מפני אי השבתו של סכום כה גבוה אינו קושי פרטני הנוגע לאדם זה או אחר, וניתן להניח כי כל אדם ממוצע יתקשה בהשבת סכום מעין זה. "

יוצא אפוא, כי יש ליחס משקל ביחס לגובה סכום הפיצוי.

ולענייננו, לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים כפי שאלה הועלו על הכתב, ובשקלול כל השיקולים אותם על בית המשפט לקחת בחשבון בבואו להכריע בגורלה של בקשה מעין זו על רקע הוראות החוק והפסיקה, מצאתי כי יש מקום להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין באופן חלקי.

ביחס לשאלת סיכויי הערעור, מעיון בנימוקי הערעור ופסק הדין, ספק אם עניין לנו בסיכויים גבוהים. אולם, לצד זאת, ובבחינת מאזן הנוחות הרי זה נוטה בבירור לטובתה של המבקשת זאת בהתחשב בגובה סכום הפיצוי וההנחה כפי שזו נקבעה בפסיקה כי סכום מעין זה כל אדם ממוצע יתקשה בהשבתו.

עיון בפסק הדין נשוא הערעור מצביע על כך כי חלק ניכר מהפיצוי אשר נפסק (למעלה מ- 700,000 ₪) הינו עבור הפסד שכר עתיד. במצב דברים זה, נראה כי לא ייגרם למשיב נזק אם תעוכב העברתו של חלק מן הסכום עד להכרעה בערעור. מאידך גיסא, העברת מלוא סכום התביעה תסב למבקשת נזק רב במידה ותזכה בערעור ויתברר כי המשיב לא יוכל להשיב לה סכום כה גדול.

על כן, ובאיזון המתאים, רואה אני לנכון להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין באופן חלקי כך שהעיכוב יחול על הסך השווה ל- 70% מסכום הפיצוי אשר נפסק ולגבי היתרה השווה ל- 30% - זו תועבר לידי המשיב. מובהר בזאת כי עיכוב הביצוע אינו חל ביחס לרכיב ההוצאות ושכר הטרחה.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ד, 18 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.