הכרעת דין

האישום:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 20.6.08 בשעה 03:00 או בסמוך לכך, נהג אשר בלולו (להלן: נהג המונית) במונית מסוג פולקסווגן ג'יטה מ.ר 7614625 (להלן: הרכב המעורב) ברחוב ז'בוטינסקי מכיוון פ"ת לבני ברק, בנתיב הימני מתוך שלושה, לכיוון צומת ברחובות ז'בוטינסקי – שנקר (להלן: הצומת) כאשר מצב הצומת מואר, מרומזר, הראות טובה והכביש דו סטרי עם ארבעה נתיבי נסיעה בכל כיוון.

נהג המונית המשיך בנסיעה רצופה ונכנס אל תוך הצומת כאשר אור ירוק דלק ברמזור שבכיוון נסיעתו. אותה עת, נהג הנאשם ברכב מסוג פורד מ.ר 3156514 (להלן: הפורד או הרכב) ברחוב ז'בוטינסקי מכיוון בני ברק לפתח תקווה ובהתקרבו לצומת לא ציית לרמזור אדום שבכיוון נסיעתו. אז פנה שמאלה לרחוב שנקר, תוך שהוא חוסם את נתיב נסיעתו של נהג המונית, וכתוצאה מכך פגע הרכב המעורב עם חזיתו בדופן הימני – אחורי של הפורד, ניזוקו כלי הרכב ונהג המונית נזקק לטיפול רפואי בשל רגישות בעמוד שדרה מותני, כאבי צוואר ובכף היד .

לאחר התאונה נמלט הנאשם מהמקום לכיוון רחוב שנקר בניגוד לכיוון התנועה. באותה עת נהג הנאשם ללא רישיון נהיגה תקף מחודש 9/03 וללא פוליסת ביטוח תקפה.

להלן הוראות החיקוק לפיהן מואשם הנאשם:

1. נהיגה ללא רישיון בר תוקף – עבירה בניגוד לסעיף 10 א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961
2. נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף – עבירה בניגוד לסעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל- 1970
3. אי ציות לתמרור (רמזור אדום) – עבירה בניגוד לתקנה 22 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 יחד עם סעיף 62 (8) לפקודה.
4. גרימת תאונת דרכים בה נחבל אדם – עבירה בניגוד לסעיף 62(2) יחד עם סעיף 38 (2) לפקודה
5. הפקרה אחרי פגיעה - עבירה בניגוד לסעיף 64 א (א) לפקודה.

הכפירה:

בישיבת ההקראה שנתקיימה בתאריך 1.6.2011 כפר הנאשם באמצעות ב"כ והשיב:

"אנחנו כופרים בכך שהנאשם נהג. הכפירה בנהיגה עצמה. אם הוא לא נהג כל שאר הסעיפים האחרים מתבטלים. לחלופין לא הייתה רשלנות בנהיגתו" (עמ' 18, ש' 21-23).

ובדיון שהתקיים בתאריך 31.7.2011 הוסיף ב"כ הנאשם:

"כופרים בכל אירוע אחר שקשור לנאשם ברכב הזה כולל תאונה אם הייתה, אנו היינו במקום אך לא כנהגים. ברכב נהג אלמקייס פינחס". ובהמשך "אני כפרתי בכל הקשור לנהיגה וכל מה שמתלווה".

פרשת התביעה:

מטעם המאשימה העידו לפי הסדר:

חיים גדליה (להלן: ע"ת 5)

אשר בלולו (להלן: ע"ת 1 או נהג מונית)

בועז אלמוג (להלן: ע"ת 2)

אבי הלוי (להלן: ע"ת 3)

הוגש בהסכמה:

דוח פעולה של שירה רדעי ת/9.

דוח רפואי מביה"ח שיבא, ת/10.

פרוטוקול דיון מביהמ"ש בפני כב' השופטת וישקין מיום 25.11.09 , ת/14.

הודעה על תאונת דרכים מיום 23.6.08 של אלמקייס פנחס, ת/15.

הודעת אלמקייס פנחס מיום 30.6.08, ת/16

הודעת אלמקייס פנחס מיום 20.6.11, ת/17.

_ע"ת 5 חוקר בוחן תאונות דרכים את"ן שרון וקצין חוקר מוסמך משנת 1999. במהלך טיפולו בתיק ביקר במקום התאונה, ערך סקיצה (ת/5), גבה הודעות תחת אזהרה מהנאשם ב 30.6.08 (ת/1) והוסיף, כי בתאריך 24.8.08 מסר הנאשם הודעה נוספת (ת/2) כאשר הגיע להציג את רישיון הנהיגה שלו שלא היה בתוקף.

בעקבות בקשת הפרקליטות גבה מהנאשם הודעה נוספת תחת אזהרה בתאריך 20.6.11 (ת/3) אשר הוגשה בהסכמה בהסתרת פרטים מסוימים שנמחקו על ידי הצדדים ואף צורפה באמצעותו תכנית הרמזורים ת/4.

החוקר העיד, כי הנאשם מסר את הודעתיו באופן חופשי ומרצון כאשר בהודעתו האחרונה נמנע מלהשיב לשאלותיו ושמר על זכות השתיקה. עוד הוסיף העד, כי מבדיקה שערך לאחר התאונה הגיע למסקנה, כי גרסת הנאשם לפיה נכנס לצומת כשהאור הירוק הבהב אינה תואמת את מצב הצומת.

העד בעדותו מסר, כי לא בדק את מצב הרכב אחרי התאונה (עמ' 24 ש' 7-8), לא ראה את הרכבים (עמ' 24, ש' 15-17) ואישר בחקירה חוזרת, כי למיטב זכרונו יש ירידה בכביש לבאים ממזרח למערב, כיוון הגעת המונית, אולם מדובר בירידה קלה מאד (עמ' 26 ש' 10-11).

_ע"ת 1 סיפר, כי ביום 20.6.08 בשעה 03:00 לפנות בוקר נהג מפ"ת לכיוון ת"א ברכב המעורב. לכיוון נסיעתו דלק אור ירוק ברמזור כשרכב בא מולו מהכיוון הנגדי ופנה שמאלה. הוא ניסה לברוח ממנו אולם פגע בחלקו האחורי של הפורד. העד מסר, כי ניסה לעצור את נהג הפורד על מנת לקבל פרטים, אך הנהג נסע נגד כוון התנועה וברח לכוון רחוב שנקר. לדבריו, רדף אחרי הרכב 200 - 300 מטר ללא הצלחה עם תקר בגלגל הימני וחצי רכב מרוסק (עמ' 27 ש' 22) והסביר, כי "אם הרכב היה תקין הייתי ממשיך" (עמ' 31 ש' 9).

כשחזר לצומת פגש בחייל, ששמו גולן, שחיכה שהפורד יעצור, כי הטמבון פגע בו, ומסר לו את מספר הפורד. הוא הזמין משטרה ואמבולנס אולם כשרצו לפנותו מסר להם שהוא יפנה למחרת, קיבל מסמך שהוא יכול להגיע למחרת (עמ' 30 ש' 32) וחיכה שייקחו את הרכב. בבוקר הגיע לתחנת המשטרה ולתל השומר. במשטרה נמסר לו, כי הרכב שייך לחברת אלבר. מבירור עימם נודע לו, כי אדם בשם פיני אלמקייס דיווח שמשהו פגע בו וברח. הוא שוחח עימו טלפונית ומסר לו את מספר הטלפון.

העד הוסיף, כי לא ראה מי נהג ברכב וגם לא ראה מספר אנשים שהיו ברכב (עמ' 27 ש' 19). באשר לפגיעה בגופו הוסיף, כי היו לו כאבים בגב ובצוואר ועשה פיזוטרפיה בתל השומר.

באמצעות העד הוגש שרטוט שהוא ערך (ת/6) והודעת על תאונת דרכים (ת/7 - ת/8).

בחקירתו הנגדית אישר, כי לא יכול היה לראות אם לכיוון נסיעת הרכב דלק אור אדום אולם הוא עצמו נסע באור ירוק, הוא היה במרחק של 50 מטר כשראה את הרכב בפעם הראשונה מבחינת הצומת.

כשנשאל בחקירה הנגדית על אשר התרחש בביהמ"ש באולמה של כב' השופטת וישקין לפיו אמר כי מאשימים את האדם הלא נכון הסביר, כי לאחר שנגזר דינו של הנאשם הוא אמר לנאשם "אולי תתקשר לפיני אולי הוא נהג באותו לילה, אז הנאשם כאן חייג אליו" (עמ' 30 ש' 3-5).

באשר למכתב (נ/1) שכתב לפיו ביום התאונה הנאשם היה ברכב עם בחור בשם אלמקייס הסביר, כי לא ראה.

_ע"ת 2 עד ראייה, באמצעותו הוגשה סקיצה ת/11 שנערכה על פי הנחייתו ע"י ע"ת 5. סיפר, כי נסע עם בן דודו (ע"ת 3) אחרי נהג המונית, כשזה האחרון נכנס לצומת באור ירוק ורכב הפורד מגיע מצומת גהה, פונה שמאלה לכיוון איזור התעשייה, חוסם את הרכב המעורב, כאשר הרכב המעורב פוגע בו עם חלקו הקדמי בדופן ימין אחורי (עמ' 37 ש' 1-3). עוד הוסיף העד, כי נהג המונית לא יצא מרכבו אולם הוא וע"ת 3 יצאו מהרכב, אך לא ראו את הנהג האחר כיוון שהוא נסע מהמקום. לאחר התאונה הוא הלך לבדוק את מצב נהג המונית אשר לדבריו היה מבוהל, כך גם הוא וע"ת 3 (עמ' 38 ש' 9).

העד חזר על כך, כי לא ראה את נהג רכב הפורד מאחר ועזב את המקום מיד אחרי התאונה על אף שהיו לו גלגלים מפונצ'רים. לדבריו, ניסה לראות לאן נסע נהג הפורד, אך הוא נעלם לו ואף לא יצא מהרכב על מנת לשאול מה קרה (עמ' 38 ש' 16-18).

באשר לתנאי הכביש אישר, כי הכביש יבש, ראות טובה וצומת מואר (עמ' 39 ש' 2-4). העד אישר, כי לא יכול היה לראות את האור שדלק ברמזור לכיוון נסיעת הנאשם אולם חזר על כך, כי הם חצו בירוק.

_ע"ת 3 עד ראייה, ערך שרטוט ת/12. סיפר, כי במועד האירוע נסע עם בן דודו (ע"ת 2) ברכב מסוג סוזוקי סוויפט אפורה לכיוון ביתו ברחוב ז'בוטינסקי, 20 מטר לפניהם נסע הרכב המעורב וחצה את הצומת באור ירוק לכיוון נסיעתם. נהג המונית נסע בנתיב הימני, התנגש בפורד בצומת, הפורד עשה פנית פרסה ונסע. העד תיאר את פרטי הפורד ומצבו וציין, כי נגרם לו פנצ'ר, הטמבון עף, נתקע בעמוד, התעשת מהר ונסע. (עמ' 43 ש' 1-15, ש' 25).

בחקירתו הנגדית הוסיף, כי הפורד היה בנסיעה שוטפת, לא ראה את האור שדלק ברמזור לכיוון נסיעתו של הפורד. העד חזר על כך, כי הם נסעו באור ירוק, ושלא הבחין בדם שנשפך מנהג המונית (עמ' 45 ש' 16).

התביעה וויתרה על עד מספר 4 יצחק גולן (עמ' 47 ש' 9-10 ועמ' 48 ש' 8-12).

פרשת ההגנה

מטעם ההגנה העידו פינחס אלמקייס (להלן: ע"ה 1) ועוז משטי (ע"ה 2).

הנאשם בחר שלא להעיד.

_ע"ה 1 בעדותו סיפר, כי במועד האירוע יצא לבלות עם חברים מהעבודה, שהה בביתה של חברתו בשם אמירה בשעה 20:30 לערך, שם שתה וודקה עם רדבול ובסביבות השעה 09:00 - 10:00 הגיע לדנס בר ובילה שם עם חברים עד השעה 02:45 לערך אז עזב את המקום.

באשר לאירוע התאונה סיפר, כי פנה בצומת ז'בוטינסקי - שנקר כשהוא מגיע מכיוון גהה ותוך שהוא פונה שמאלה הבחין בשני רכבים שעצרו ונתנו לו לסיים את הפנייה, ומהנתיב של התחבורה הציבורית הבחין במונית פולקסווגן בצבע לבן שפגעה בו בדופן הימני מאחורה. הרכב הסתחרר ובהמשך הדרדר למטה בירידה חדה, כאשר זמן קצר אחרי, ראה את המונית חולפת על פניו במהירות והבין שהנהג בורח מהאירוע. לדבריו, מיד באותו הרגע יצר קשר עם מוקד חברת הליסינג- 'אלבר' ודיווח על התאונה וכי נהג המונית ברח. הוא ביקש רכב חלופי ומאוחר יותר הגיע הגרר וגרר את הרכב.

העד ציין, כי ביום ראשון כאשר הגיע לעבודתו דיווח לקצין הבטיחות על התאונה, הוא אמר לו, כי עליו לפנות למשטרה. באותו היום התקשר אליו נהג המונית ושאל אותו מדוע ברח כשהוא ענה "לא ברחתי, הנה הטלפון שלי, הנה המספר פוליסה שלי, הוא סירב למסור לי את שלו, אני אמרתי לו שהוא ברח לי, וכנראה שהתעשת ועכשיו אתה בא להפוך את התמונה" (עמ' 53 ש' 8-10).

בהמשך סיפר על היכרות מוקדמת עם הנאשם מגיל צעיר וכי הם מתגוררים יחד בשל תקופה קשה שעבר הנאשם עם אשתו. עוד מסר, כי השיקול שגרם לו להעביר את נטל האחריות לנאשם היה החשש מהבושה ומאיבוד מקור פרנסתו לאור וותק מכובד שצבר כשלחברו אין למעשה צורך ברישיון הנהיגה שכן אין ברשותו רכב. בהמשך הוסיף "הסיבה היחידה שהכנסתי את השם אלדד זה אל מול המעביד שלי" (עמ' 58 ש' 6-7) אולם כאשר הבין שעל הנאשם הוטל מאסר בפועל החליט לחזור בו וציין "אני מודה שנהגתי" (עמ' 53 ש' 21).

באשר להתרחשות באולמה של כב' השופטת וישקין ציין "ניסיתי להבין מה קורה, התחלתי להבין, נהג המונית קם והצביע עליו וצעק שלא הוא הנהג (עמ' 53 ש' 26-27).

במהלך עדותו הוגשו תמונות נ/2, סקיצה נ/3, אישור על גרירת הרכב והודעה על תאונת דרכים מיום 23.6.08 ת/13.

_ע"ה 2 – עוז משטי

העד נכח בתאריך 14.9.10 באולמה של כב' השופטת וישקין בו, המתין למשפט שלו וסיפר, כי לאחר שהנאשם קיבל גז"ד של 22 חודש קם מישהו ואמר את המשפט: "...אתה לא עשית את זה אני ראיתי שאתה לא נהגת" (עמ' 73 ש' 13), וחזר שוב ואמר "קם מישהו באמצע המשפט ואמר אני ראיתי שלא אתה נהגת לא אתה עשית את זה" (עמ' 73 ש' 27-28) אף לא יודע למי אמר את זה ספציפית (עמ' 74 ש' 28) ואינו זוכר אם אמר זאת לשופטת (עמ' 76 ש' 6) אולם המקרה זכור לו כי מדובר במקרה חריג (עמ' 75 ש' 25, עמ' 77 ש' 5-6).

העד הכחיש בתוקף כי אנשים אחרים אמרו שלא ראו מי נהג (עמ' 76 ש' 27-31, ועמ' 77 ש' 1-6).

_הוגש גז"ד של כב' השופטת וישקין 14.9.10 נ/4.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות התביעה וההגנה, התרשמתי מהופעת העדים בפני ועיינתי במסמכים אשר צורפו שוכנעתי, כי התביעה הוכיחה מעל כל ספק סביר את יסודות העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום, ואנמק:

_אין מחלוקת, כי הרכב היה במקום ובזמן וכן היה מעורב בתאונה, כך עולה הן מהודעת הנאשם (ת/1) והן מעדויותיו של ע"ה 1 הן בביהמ"ש והן בת/13 ו ת/16.

_ לעניין התאונה עצמה אין חולקים באשר להיקפה ועוצמתה (ראה ת/15, ת/1, ת/7), וכי לאורך כל העדויות הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה נמסרו פרטים אודות התאונה והנזקים. כך למשל, בחקירתו הנגדית כשנשאל ע"ת 3 באשר לרכב השיב "הוא עף לשם מסתובב ואז עשה רברס פרסה ונסע, זה היה מהר לא התמהמה, ועף טמבון" (עמ' 43, ש' 8).

ע"ת 2 אישר, כי הנאשם עזב את המקום מיד אחרי התאונה על אף שהיו לו גלגלים מפונצ'רים (עמ' 38 ש 16-18).

ע"ה 1 מסר בחקירתו במשטרה (ת/13) "...לאחר שהסתובבנו הרכב שלי לא היה בר נסיעה, הפגוש והגלגלים התנתקו והרכב כבה..". גם בעדותו בביהמ"ש מסר העד, כי "הסתובבתי עם הרכב,...הרכב היה עם גז והסתחרר...האוטו הדרדר למטה....אני הייתי קצת מזועזע" (עמ' 52 ש' 16-18) ולבסוף הנאשם עצמו העיד בחקירתו במשטרה "מכה מאחור 2 גלגלים בלי אוויר פנס שבור אחורי ימני" (ש' 28). גם ניתן להתרשם בנזקים לעוצמת הפגיעה מהתמונות נ/2.

_ אין אף מחלוקת כי שני הנהגים המעורבים בתאונה – הנאשם ונהג המונית לא נפגשו בעת האירוע, לא בדקו ביניהם את היקף הפגיעה הן לרכוש והן לגוף, לא החליפו פרטים כאשר כל אחד מהם טוען שהשני ברח.

_ אין אף מחלוקת, כי בעת האירוע לא היה לנאשם רישיון נהיגה תקף כך עולה מהודעותיו (ת/1 ו- ת/2) ואף לא כפר הנאשם באישום זה. מעבר לכך בתאריך 24.8.08 הגיע הנאשם למשטרה ומסר לחוקר, כי לפי בדיקתו במשרד הרישוי לא היה לו רישיון נהיגה בתוקף בעת התאונה, וכי אין לו רישיון בתוקף מחודש 9/03 (ת/2).

_ אין הצדדים חולקים כי למקום הגיע מד"א, בדקו את ע"ת 1 (ת/9), וכן ע"ת 1 נבדק במחלקה לרפואה דחופה במרכז רפואי שיבא - תל השומר, שוחרר עם חופש מחלה לארבעה ימים (ת/10).

_אין מחלוקת, כי עדי התביעה לא יכלו להעיד על זהות הנהג ברכב ומספר הנוסעים ואף אחד מהם לא ראה את האור שדלק ברמזור לכיוון נסיעת הנאשם (עמ' 27 ש' 19, עמ' 39 ש' 17 ו 24, עמ' 40 ש'9, עמ' 45 ש' 5-6, עמ' 44 ש' 22-23 ) .

_עיקר המחלוקת, אם כן, מתמקדת בשאלה של זהות נהג הרכב בעת התאונה, האור שדלק ברמזור לכיוון נסיעת הנאשם ובעניין ההפקרה.

זהות נהג הרכב

הנטל להוכיח את זהותו של מבצע העבירה – ובמקרה דנא הנטל להוכיח כי הנאשם הוא אשר נהג ברכב ביום האירוע – מוטל על שכם התביעה.

בעניין זה הנני מפנה ל י' קדמי, על הראיות, חלק שני, עמ' 1017 (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2003) (להלן: "קדמי"): זהותו של הנאשם כמבצע העבירה הינה מרכיב בסיסי של אחריותו הפלילית ובתור שכזו התביעה נושאת בנטל הוכחתה, על התביעה להוכיח את זהותו של הנאשם כמבצע העבירה במידה שלמעלה מכל ספק סביר".

בתאריך 30.6.08 מסר הנאשם במשטרה הודעה מפורטת תחת אזהרה (ת/1) כשההודעה נמסרה "מרצונו הטוב והחופשי" תוך שהוא מבין על מה הוא נחקר, כך עולה מתוכן ת/1 ועדותו של ע"ת 5 שהודיע לנאשם על החשד נגדו וכי הנאשם מסר את הודעתו מרצונו הטוב והחופשי, כי הוא זה שנהג ברכב "אני נהגתי ברכב לידי ישב אלמקייס פיני". הנאשם אף אישר בחתימתו, כי הבין את החשד נגדו ואת תוכן האזהרה.

יתרה מכך , הנאשם מסר הודעה נוספת בתאריך 24/8/08, כחודשיים לאחר הודעתו הראשונה, ולא מצא לשנות או להוסיף דבר על הודעתו הראשונה (ת/1). ההודעות הנ"ל הוגשו במהלך פרשת התביעה באמצעות גובה ההודעות (ע"ת 5) ללא כל הסתייגות מטעם ההגנה.

הנאשם נחקר במשטרה שוב תחת אזהרה, בעקבות החלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 2.2.11, ומסר לחוקר כי בהיוועצות עם עורך דינו הוא שומר על זכות השתיקה. כמו כן, בחר שלא להעיד בפני בית משפט זה כך שהודעתו (ת/1) הינה גרסתו היחידה של הנאשם.

סעיף 12(א) לפקודת הראיות קובע, כי " עדות על הודיית הנאשם כי עבר עבירה, תהא קבילה רק אם הביא התובע עדות בדבר הנסיבות שבהן ניתנה ההודיה ובית המשפט ראה שההודיה הייתה חופשית ומרצון".

בפס"ד קוזלי ד"נ 3081/91 נאמר, כי יש להבחין בין קבילות הודאה כראיה במשפט לבין משקלה של ראיה שנתקבלה בבית המשפט כשהתנאי לקבילות הודאה נקבע בסעיף 12(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. לפי סעיף זה הודאת הנאשם כי עבר עבירה תהא קבילה, רק אם הביא התובע עדות בדבר הנסיבות שבהן ניתנה ההודאה, ובית המשפט ראה שהייתה חופשית ומרצון כשנטל ההוכחה אודות ההודאה חופשית ומרצון רובץ על התביעה הכללית.

במקרה שלפנינו התביעה הוכיחה באמצעות ע"ת 5 את נסיבות גביית ההודעה (ת/1) ובה מסר הנאשם כי הוא נהג ברכב. ע"ת 5 אישר, כי הודעת הנאשם נמסרה חופשי ומרצון לאחר שהנאשם הבין את החשדות נגדו והודעתו (ת/1) הוגשה ללא כל הסתייגות מצד ההגנה.

עצם העובדה, כי הנאשם בחר לשמור על זכות השתיקה הן בחקירתו במשטרה (לאחר שביהמ"ש מחוזי אפשר לנאשם לחזור בו מהודייתו) והן בביהמ"ש אין בכך כדי לפסול את גרסתו שמסר בת/1.

בחנתי את ת/1, נסיבות גבייתה ומצאתי, כי היא עומדת במבחנים הנדרשים לצורך גביית אמיתות תוכנה. באשר למשקל ההודאה הנ"ל מצאתי, כי ההודאה (ת/1) אף עומדת בשני המבחנים המצטברים הנדרשים לצורך קביעת אמיתות תוכנה.

במקרה שלפנינו הנאשם גילה בקיאות בפרטי האירוע ברמה גבוהה ומתוכן ת/1 ניתן ללמוד על סימני האמת. זו אף נתמכת בגרסתו של חברו ע"ה 1 (ת/13 ו ת/16).

לאור כל הנימוקים הנ"ל הנני מקבלת את הודעת הנאשם ת/1 וקובעת שהיא ניתנה באופן חופשי ומרצון ותוכנה אמין בעיניי.

בנוסף לכך, לאחר שבית משפט המחוזי אפשר לנאשם לחזור בו מכפירתו בחר הנאשם לשמור על זכות השתיקה הן בחקירתו מיום 20/06/11 (ת/3) הן בבית משפט (ראה פרוטוקול מיום 04/11/12 עמ' 51 ו 53).

סעיף 162 (א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי שתיקת הנאשם יכולה לשמש חיזוק או סיוע לראיות התביעה.

לעניין זה קבע כב' השופט קדמי בפס"ד 5730/96 ראובן גרציאני נ' מדינת ישראל כי "חשוד הבוחר בשתיקה גורם לכך שהראיות העומדות לחובתו נותרות ללא משקל שכנגד ובכך מתחזק, מטבע הדברים כוחן הלכאורי של אותן ראיות והדבר יכביד עליו כאשר יעלה את גרסתו בעדותו במהלך הדיון....".

תשובת הנאשם לכתב האישום לפיה הכחיש כאמור כי נהג ברכב סותרת, אם כן, את הדברים שמסר במסגרת חקירתו במשטרה שכן בהודעתו הראשונה במשטרה נטל אחריות לעבירה וקשר עצמו באירוע "אני נהגתי", ואילו בתשובתו לכתב האישום הכחיש באופן טוטאלי כי נהג ברכב אם כי ציין "היינו במקום אך לא כנהגים".

יתרה מכך, גרסת ההגנה, כי הנאשם לא נהג ברכב לא הובאה בפני בית משפט ולא בפני הרשות החוקרת ונשמעה רק מפי ב"כ הנאשם עת השיב לאישום ובגרסת ע"ה 1.

בהתנהגותו זו של הנאשם אשר נמנע מלהסביר את פשר הסתירות בין הודעותיו השונות ואשר העדיף את שתיקתו על פני הניסיון להפריך את עדויות התביעה מהווה חיזוק לראיות שהובאו ע"י התביעה.

ההגנה טוענת, כי מצב הנאשם גרם לו לקבל החלטות שגויות כגון לקיחת אחריות על מעשה שהוא לא ביצע ובין היתר ההודיה במיוחס לו בכתב האישום אולם זוהי מסקנתו הבלעדית של ב"כ הנאשם שלא נתמכת בראיות כגון גרסת הנאשם היות והוא בחר לשמור על זכות השתיקה.

אוסיף, כי ב"כ הנאשם מבקש לקבל את גרסת ההגנה, כי הנאשם לא נהג ברכב בעת התאונה אולם ההגנה מעמידה מספר גרסאות סותרות אשר מכילות סתירות פנימיות כך שלא ניתן לקבוע לאיזו גרסה מבקשת ההגנה שביהמ"ש יאמין לה.

כך למשל, בתשובתו לאישום מסר ב"כ הנאשם"...אנו היינו במקום אף לא כנהגים..." (פרוטוקול מיום 31/7/11).

בגרסתו היחידה שמסר הנאשם בת/1 אמר, כי הוא זה שנהג ברכב כאשר לצדו חברו פיני אלמקייס וסיפר, כי השניים חזרו מבילוי לילי בדנס בר ומאחר וחברו (ע"ה 1) שתה לא הסכים שינהג.

ע"ה 1 מסר בהודעתו ת/13, כי הנאשם נהג ברכב אולם בחקירתו בבית משפט מסר "פה שיקרתי, כי פה דיווחנו שהוא הנהג והאני הנוסע" (עמ' 60 ש' 3).

כשנשאל ע"ה1 בחקירתו בבית משפט מי היה עמו ברכב בעת התאונה השיב כי היה לבדו (עמ' 52 ש' 31 ועמ' 54 ש' 12) אינו זוכר היכן היה הנאשם בעת האירוע, כשחזר לביתו שיתף את הנאשם בקרות התאונה והציע לו ליטול את האחריות לאירוע כאשר הסיבה היחידה שהכניס את שם הנאשם זה אל מול מעבידו (עמ' 58 ש' 6-7). אולם כאשר הבין שעל הנאשם הוטל מאסר בפועל החליט לחזור בו וציין "אני מודה שנהגתי" (עמ' 53 ש' 21).

ע"ה 1 אף מסר בחקירתו בבית משפט "...לא שתיתי ברמה שהיא לא מותרת על פי חוק" (עמ' 56 ש' 19) וזאת בניגוד לגרסתו היחידה של הנאשם כי לא הסכים שחברו ינהג כי שתה.

אינני מאמינה לגרסת ע'ה 1 שהוא זה שנהג. מדובר בעדות כבושה ואף לא מתיישבת עם היגיונם של הדברים הרי אם, על פי גרסתו, הוא היה מעורב בתאונה שנגרמה שלא אשמתו אין כל סיבה הגיונית שעניין זה ישפיע על עבודתו, מה גם שעל פי גרסתו הוא אכן דיווח מיד על התאונה לחברה בה הוא עובד.

בנוסף לכך, ע"ה 1 אישר, כי שיקר פעם אחר פעם כדי לצאת מהתיק והיה מוכן גם לסבך חבר, אך פרטי התאונה שמסר נכונים (עמ' 72, ש' 23-25) ואינני יכולה לסמוך על גרסאותיו.

התרחשות שארעה באולמה של כב' השופטת וישקין

האירוע התרחש לאחר שכב' השופטת וישקין נתנה גז"ד בתיק זה ביום 14/9/10.

בנ/4 הוזכר מכתב ששלח ע"ת1 לתיק בית משפט ובפרוטוקול הנוסף מאותו יום (לאחר מתן גז"ד) נרשמו חילופי דברים בין הנאשם, סנגורו וע"ת 1 (כך ציינה כב' השופטת וישקין בהחלטתה האחרונה).

בפרוטוקול הנוסף נרשמו דברי מר אופיר תכלת, עו"ד מלכה, התובע, עו"ד שולץ וסנגורו של הנאשם.

מעיון בפרוטוקול זה אנו למדים, כי הנאשם פנה לע"ת 1, ביקש ממנו סליחה ובתגובה התבטא ע"ת 1 כאשר כל אחד מהנוכחים שנרשמו בפרוטוקול מוסר אמרה אחרת שנשמעה מפי ע"ת 1.

מר אופיר תכלת מסר:"הוא אמר משהו שתזמין את מר פיני שישב במקומך " .

עו"ד מלכה מסר : "שהוא ישב במקומך, יחתום במקומך, הוא עשה את התאונה, היו מבטים של הסובבים ואז הסביר, זה שישב על ידו היה הנהג ולא הוא ..."

התביעה מסרה:" אני שמעתי אותו תחילה אומר לנאשם תביא את אלמקייס שישב במקומך הוא נהג ולאחר מכן הסנגור קם והתחיל להחליף איתו מילים ובתגובתו אמר אני בכלל לא ראיתי אני חושב שאלמקייס נהג " ובהמשך "המתלונן שב ואומר בסוף שהוא לא ראה מי נהג והוא חושב שאלמקייס".

עו"ד שולץ מסר:" שמעתי את המתלונן ..הוא ישב במקומך , לא שמתי לב מה אמר לפני כן ולאחר פרק זמן מאוד קצר היו חילופי דברים בין הסנגור והמעורב...שמעתי אותו אומר לסנגור אני חושב, אני חושב שלא ראיתי מי נהג"

ע"ה 2 העיד, כי נכח באולמה של כב' השופטת וישקין לאחר מתן גזר הדין וסיפר על חילופי הדברים בין ע"ת1 לנאשם "קם מישהו במשפט ואמר לו "אתה לא עשית את זה אני ראיתי שאתה לא נהגת" (עמ' 73 ש' 13).

ע"ת 1 לא הכחיש שאמר דברים אלה והסביר את דבריו על רקע תגובת הנאשם לגז"ד וכן מסר הסבר על מה שכתב בנ/1.

ע"ת 1 חזר והדגיש גם בחקירתו הנגדית כי לא ראה מי נהג ברכב.

מהתרחשות האירועים ומהמכתב שכתב (נ/1) הסביר, כי דבריו נאמרו לאחר שהנאשם נראה המום לאור העונש שקיבל. העד חזר וציין, כי לא ראה ולא אמר שהיה עוד אדם ברכב (עמ' 30 ש' 1-20).

מדברי הנוכחים באולם של כב' הש' וישקין, כפי שבא על ידי ביטוי בפרוטוקול ומעדותו של ע"ה 2, לא ניתן להסיק או לעורר ספק כי ע"ת 1 ידע שאלמקייס (ע"ה 1) הוא זה שנהג ברכב.

מפרוטוקול הדיון עולה, כי אכן נשמעו חילופי דברים בין הנאשם, סנגורו, וע"ת 1, אולם לא בטוחים הנוכחים מה בדיוק נאמר, באיזה הקשר ומה בדיוק היו חילופי דברים בין הנאשם, סנגורו וע"ת 1.

יתרה מכך, הנאשם וב"כ הם היחידים שהיו יכולים להעיד על פרטי השתלשלות העניינים אולם הנאשם בחר שלא להעיד.

בנוסף, פניית הנאשם לע"ת 1 התרחשה לאחר מתן גזר דין כשהנאשם רצה ללחוץ את ידו של ע"ת 1 ולהתנצל, פעולה זו מעידה על כך שהנאשם נוטל אחריות לאירוע בו נפגע ע"ת 1.

עוד אוסיף, כי בגרסת ע"ת1, כפי שנמסרה 3 ימים לאחר האירוע (ת/7), מסר כי נהג הרכב ברח וע"ת 1 לא מסר פרטיים מזהים של נהג הרכב ומכאן ניתן להסיק שלא ידע ולא יכול היה לדעת מי נהג ברכב. זאת ועוד על פי העדויות שהובאו לפניי יוצא למעשה, כי אף אחד לא ראה את הנהג.

מכל הנימוקים הנ"ל שוכנעתי, כי הנאשם הוא זה שנהג ברכב בעת התאונה וכך אני קובעת.

האור שדלק ברמזור לכיוון נסיעתו של הנאשם:

אומר מיד כי לא הועלתה כל טענה באשר לתקינות הרמזורים.

ע"ת1 העיד, כי במועד האירוע נסע מפ"ת לכיוון ת"א במונית שלו ולכיוון נסיעתו אור ירוק ברמזור (עמ' 27 ש'7, 30) כשרכב בא מולו מכיוון ת"א לפ"ת, ופנה שמאלה באור אדום כי הוא עצמו היה באור ירוק.

עדותו של ע"ת 1 באשר לאור שדלק ברמזור לכיוון נסיעתו נתמכת בשתי עדויות של שני עדי ראייה ניטראליים (ע"ת 2 וע"ת 3) וכן עדות נוספת מטעם ע"ת 5.

ע"ת 2 וע"ת 3 הם עדי ראייה אשר נסעו אחרי הרכב המעורב. השניים העידו, כי הרכב המעורב נכנס לצומת באור ירוק (עמ' 36 ש' 34, עמ' 39 ש' 27, עמ' 42 ש'3, עמ' 44 ש' 22).

ע"ת 5 בדק את תוכנית הרמזורים והגיע למסקנה, שהיא תואמת את גרסת ע"ת 1, 2, 3 ומצא כי גרסת הנאשם לפיה נכנס לצומת כשהאור הירוק הבהב אינה תואמת את מצב הצומת נוכח המהירות בפנייה ונתן הסבר מפורט על כך (עמ' 22 ש' 20-29 ובעמ' 23 ש' 8-14 ו 21-28) . "מכאן שלא יכול להיות שבזמן שהוא נמצא כאן ב 46.20 הוא רואה פתאום הבהוב בירוק, כשהוא רואה את האדום כאן לפני הצומת אז את המרחק הזה הוא עובר בלית ברירה" (עמ' 22 ש' 27-29).

לשאלת ב"כ הנאשם השיב העד כי לא יכול לשלול שכניסת הנאשם הייתה בסוף אור ירוק ובמהלך הפנייה הספיק הרמזור להתחלף (עמ' 24 ש' 4), אולם העד הסביר, כי בתוכנית הרמזורים קיים צבע ברמזור שנקרא "צהוב "והוא הזמן פינוי צומת, כך שלא יכול להיות אדום וירוק מקביל כשאין באמצע צהוב והוסיף:"לכן כאשר האור ברמזור ירוק ואנחנו נכנסים לצומת אני מבחינתי מבין מתוכנית הרמזור שרק לאחד יש כיוון נסיעה" (עמ' 23 ש' 26-28).

עדותו של ע"ת 5 לא נסתרה על ידי חוות דעת ממונה או הוכחה אחרת. מדובר בעדות מקצועית המסתמכת על עדויות של שני עדי ראיה ותוכנית הרמזורים, כך שהנני מקבלת את קביעתו ואת גרסתם של שני עדי ראייה 2 ו 3 שהינם עדים ניטראליים שאין להם אינטרס בתוצאות המשפט.

לעומת זאת, אינני יכולה להסתמך על ראיות ההגנה ואפרט:

בת/1 מסר הנאשם, כי היה לו אור ירוק שהבהב פעם אחד כשהוא היה על מעבר חצייה לפני הפניה שמאלה. כשנשאל האם הבחין בהבהוב השני מכיוון שהראשון היה לפני הכניסה לצומת ענה בשלילה והוסיף כי היה מרוכז בפנייה. כשנשאל הנאשם לגבי מיקום הרמזור השיב, כי מדובר ברמזור עומד באי תנועה משמאלו וציין "לא זוכר זה מבלבל אותי"(ש' 41-42). לשאלה כיצד לא ראה את ההבהוב ברמזור מתא הנהג השיב "אני זוכר שהייתי על מעבר החצייה אבל הטיעון שלך בשאלה מוצדק".

כשנשאל לגבי המרחק מהפנייה ועד לתאונה השיב כ 30 מטר במהירות של 40 קמ"ש. ולבסוף, כשנשאל האם יכול להיות שבסיום הצומת היה לו אור אדום השיב "אולי, לא יודע" (עמ' 2, ש' 68).

ע"ה 1 מסר "נכנסתי לצומת בירוק מהבהב, שני הרכבים שהיו שם נעצרו ונתנו לי לסיים, מה שאני אומר זה שאני מניח זה שהנהג המונית לא הצליח לבלום והגיע במהירות וסובב אותו" (עמ' 58 ש' 13-17). בהמשך מסר "בדיוק כמו שאמרתי במשטרה, ירוק או ירוק מהבהב" (עמ' 59 ש'4) ולבסוף ציין:"אמרתי אז ירוק ,או ירוק מהבהב וגם היום אני אומר, לא יודע להגיד לך אם זה ירוק שהפך למהבהב, אני ראיתי גם בירוק וגם במהבהב"(עמ' 59 ש'6-7).

להגנה אין גרסה אחידה גם לגבי האור ברמזור ואל מול ראיות התביעה, הכוללות עדויות של עדים ניטראליים והסבר בעניין תוכנית הרמזורים, מעדיפה אני את גרסת התביעה וקובעת, כי הנאשם הוא זה שנכנס לצומת כשדלק אור אדום לכיוון נסיעתו.

לעניין ההפקרה

טוען ב"כ הנאשם, כי נסיבות האירוע אינן יכולות לייחס לנוהג רכב את עבירת ההפקרה בניגוד לס' ל64 א (א) לפקודה ולכל היותר ניתן לייחס לנוהג הרכב עבירה בניגוד לתקנה 144 לתקנות התעבורה.

כאמור לעיל אין מחלוקת, כי הנאשם לא עצר במקום התאונה. בגרסת הנאשם כפי שעולה מת/1 מסר, כי בסמוך לצומת במרחק של 20 מטר ממנה נעצרו ונהג הרכב המעורב, חלף לידם לתוך אזור התעשייה. הוא ניסה לנסוע אחריו כמה מטרים אולם הרכב לא היה במצב נסיעה כי לא היה אוויר בגלגלים האחוריים ונעצר.

ע"ת 2 מסר, כי נהג הרכב עזב את המקום מיד אחרי התאונה על אף שהיו לו גלגלים מפונצ'רים ונעלם, ולא ירד במקום התאונה לראות או לשאול מה קרה (עמ' 38 ש' 16-18). העד תיאר את מצב ע"ת 1 וציין שנראה מבוהל (עמ' 37 ש' 5) .

ע"ת 3 מסר, כי לאחר הפגיעה, עשה פרסה ונסע, וכי נגרם לו פנצ'ר והטמבון עף ולמרות זאת הוא נסע מהר מהמקום (עמ' 43 ש' 1-15).

ע"ה 1 מסר בת/16, כי הרכב הידרדר ונכבה אז ראו מונית לבנה מסוג פולקסווגן עוברת אותם, צעק לנאשם שייסע אחריו כי הוא בורח ונכנס לאחת הפניות ונעלם להם. ע"ה 1 הוסיף, כי אחרי התאונה כשהוא יושב באוטו בירידה בצד הדרך ראה את נהג המונית חולף על פניו במהירות מופרזת, והבין שאין למי למסור פרטים (עמ' 60 ש' 27-29).

בעדותו בפניי חזר ע"ה 1 על דבריו, כי ראה את הרכב המעורב חולף והבין שאין למי למסור פרטים (עמ' 60 ש' 27-29). עוד הוסיף, כי מיד לאחר התאונה בדק את שלמות גופו, לא חשב לדבריו שעליו לחפש עדים מאחר ולא מדובר באירוע פלילי (עמ' 61 ש' 23-26).

כן הוסיף, כי מיד לאחר התאונה התמקד בנזק שנוצר לרכב ולא מצא טעם לברר את זהות הנהג (עמ' 62 ש' 4-6). בהמשך עדותו הציג העד מסמך המעיד על גרירת הרכב וציין שזו בוצעה כשעה שעה וחצי לאחר התאונה.

בעניין ההפקרה העד מסר, כי לא עזב את המקום אלא נשאר במקום כל הזמן, כשעומת מול הגרסאות שמסרו עדי הראייה (עמ' 37 ש' 6, עמ' 38 ש' 16, עמ' 43 ש' 18, עמ' 27 ש' 10) השיב כי "שנקר זה ירידה ויכול להיות שהעד לא ראה שאני בסוף הירידה למטה....אני לא נכנסתי לשנקר לאין כניסה, יש לו שני נתיבים אני הסתחררתי לשם" (עמ' 69 ש' 18-21).

עלי לציין, כי על פי היקף הנתונים כפי שעלו מהראיות הנאשם ידע או היה עליו לדעת, כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם, ועליו לעצור במקום התאונה או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאותיה. ולראייה - ע"ה 1, מסר בעדותו, כי מיד לאחר התאונה בדק את שלמות גופו אולם לא כך פעל לגבי נהג הרכב המעורב. מכך שהנאשם לא מילא או לא ניסה למלא את חובותיו כנהג המעורב בתאונה כאשר היה עליו לדעת כי בתאונה עשוי היה להיפגע אדם.

מת/9 ניתן להבין, כי למקום התאונה הגיע מד"א ובדקו שמצבו של ע"ת 1 קל. ע"ת 1 אף הגיע למחרת למרכז רפואי שיבא, התלונן על כאבים בגבו, וע"פ הממצאים הרלוונטיים ובדיקת הגוף וסכום המלצות עולה, כי אכן נפגע וקיבל טיפול תרופתי לפי הצורך וביקורת אורטופדית בעוד שבוע. כך שעל פי הנתונים הנ"ל יש לקבוע, כי אכן הוא נפגע מהתאונה.

אוסיף, כי ע"פ ההלכה עבירת ההפקרה משרתת מטרה מרכזית אחת שהינה מתן עזרה מידית לנפגע בתאונה כדי לשמור על חייו ועל גופו כשלצידה שתי תכליות משנה – הראשונה, מניעת הנהג מלהתחמק מהאחריות לתאונה והשנייה, הקלה על יכולתן של הרשויות האכיפה לברר כיצד נגרמה התאונה ומי אחראית לה. (ע"פ 9628/09 בת אל שרעבי נ' מ.י -1.3.12) ת"פ 3371-12-11 מ.י. נ' יצחק פלדמן (מחוזי י-ם).

אינני מקבלת את טענת ההגנה לפיה ע"ת 1 הוא זה שברח ממקום התאונה.

מעדותו של ע"ת 1, 2 ו 3 עולה, כי הנאשם הוא זה שהמשיך את נסיעתו וע"ת 1 ניסה לרדוף אחריו אולם לאחר נסיעה של 200-300 מטר חזר למקום התאונה, שם מצא את ע"ת 2, 3 ושם הגיע אמבולנס וע"ת שירה רדעי (ת/9).

מכל הנימוקים הנ"ל הנני דוחה את טענות הנאשם בעניין ההפקרה וקובעת, כי הוא עבר את עבירת ההפקרה.

לסכום:

מכל הנימוקים הנ"ל מצאתי, כי ראיות ההגנה מעלות ספקות ותהיות באשר לאמיתות תוכנן בעוד שגרסת התביעה נתמכת כאמור בעדויות מקצועיות וניטראליות נוספות המאוששות כאמור את גרסתה.

אין בגרסת ההגנה כדי לפקפק בעדויות האחרות שהובאו על ידי התביעה ואשר נמצאו בעיניי עקביות, מהימנות, נכונות והגיוניות.

לאור האמור, על פי מכלול הראיות שהוגשו בפניי ולאור מה שקבעתי לעיל, מצאתי כי התביעה הוכיחה מעל כל ספק סביר את יסודות העבירות המיוחסות לנאשם ועל כן אני מרשיעה את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ג, 27 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.