1. בפני בקשת התובעים להוסיף תובעים נוספים, בדרך של תיקון כתב התביעה.
2. התביעה המקורית הוגשה כנגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה עירון ומינהל מקרקעי ישראל, בשנת 2009, לסעד הצהרתי לפיו מינהל מקרקעי ישראל הנו החייב בתשלום היטל ההשבחה על מגרשי התובעים בעיר אום אל פחם, שהוחכרו לתובעים ע"י ממ"י; לסעד הצהרתי כי ממ"י הטילה את החיוב בהיטל השבחה על התובעים וגבתה אותו מהם שלא כדין ותוך חריגה מסמכות ולכן החיוב בטל מעיקרו; ולצו עשה, שיורה לממ"י להשיב לתובעים את מלוא הסכומים שגבתה מהם בגין חיובם בתשלום היטל ההשבחה שלא כדין.
3. ביום 13.01.10 מחק כב' הש' ג'השאן את העתירה לצו עשה, והותיר על כנה את העתירה לסעד ההצהרתי. זאת,בשל העובדה כי התובעים לא פירטו את הסכומים ששילם כל אחד מהם ומתי, תוך שהוא קובע, כי הציפייה הנה כי במהלך ההתדיינות יניחו התובעים ידם על מידע המאפשר להם להגיש תביעה כספית ובמקרה כזה יעתרו לתיקון כתב התביעה.
4. ביום 12.01.14 הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב תביעה, להוספת סעד כספי של 234,257 ₪, וזאת על סמך מסמכים שנתגלו בסיוע עו"ד את'יר יונס, ולא גולו על ידי הנתבעות עד לאותו מועד למרות בקשות התובעים. לאחר שנשמעו עדי הצדדים וטיעוניהם בעניין זה, התרתי, בפברואר 2014 , את תיקון כתב התביעה.
5. בדיון ביום 16.11.14 העלו התובעים בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה, הפעם על דרך של הוספת תובעים, בגין אותם המסמכים שנתגלו כאמור. הנתבעות התנגדו לבקשה, ולכן הוריתי לתובעים להגיש בקשה מסודרת. זו הבקשה העומדת בפני כעת.

טענות התובעים

1. התובעים מבקשים להוסיף 14 תובעים נוספים. לטענת התובעים, כתב התביעה המקורי הוגש בשנת 2009, כשהוא כולל חלק מהתובעים שניתן היה לצרף, ומבלי לכלול סעד כספי.
2. לטענת התובעים, היו חסרים מסמכים מהותיים לצורך גיבוש וניסוח כתב התביעה המקורי, כגן היתרי בניה וקבלות המעידות על תשלום היטל ההשבחה הנתבע, שכן התביעה המקורית הוגשה בחלוף שנים מהמועד שבו ניתנו היתרי הבנייה ונגבו ההיטלים האמורים.
3. לטענת התובעים, מסמכים אלו הוחזקו ונוהלו על ידי הנתבעת כרשות מינהלית, אך היא סירבה למסור אותם לתובעים בטרם הגשת כתב התביעה המקורי. לטענתם, הנתבעת סירבה לחשוף מסמכים אלה גם במסגרת בקשה לגילוי מסמכים שהגישו התובעים לאחר שהוגשה התביעה.
4. לטענת התובעים, הם חזרו לאורך ניהול התיק על הטענה כי הנתבעת מונעת מהם לקבל את המסמכים האמורים, וכי יש בכך למנוע מהם מיצוי זכויותיהם וגיבוש התביעה וסכומה. לטענתם, הנתבעת המשיכה לאורך כל ההליך להכחיש את עצם גביית ההיטל וקיום המסמכים שנדרשו ממנה.
5. התובעים טוענים כי רק בשנת 2013 הצליח בא כוחם להשיג ממשרדי הנתבעת העתק של מרבית המסמכים האמורים, ובעקבות כך הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה על ידי הוספת סעד כספי – בקשה לה נעתר בית המשפט.
6. לטענת התובעים, לאחר השגת המסמכים שהנתבעת הכחישה את קיומם, עלה כי חלק מהיתרי הבנייה הונפקו לתובעים נשוא הבקשה, על אף שלמרביתם אין ולא היו זכויות פיתוח או חכירה במגרשים נשוא התביעה, ולא נטלו כל חלק בהליך רכישת הזכויות במגרשים ו/או בתשלום היטל ההשבחה לנתבעת.
7. התובעים טוענים, כי בקשתם היא תולדה ישירה של השגת היתרי הבניה והקבלות שהוכחשו על ידי הנתבעת, דבר שאפשר לתובעים לגבש הן את הסעד הכספי – אותו ביהמ"ש אישר להוסיף לכתב התביעה המקורי, והן את הבקשה לצרף את כל בעלי הדין הרלוונטיים.
8. לטענת התובעים, תביעת התובעים החדשים שצירופם מבוקש, מתייחסת לאותו סכום שכבר נתבע, ובגין אותם מגרשים ספציפיים שנכללו בתביעה המקורית, כך שלא יווסף כל מגרש לתביעה המקורית. לטענתם, תכלית הבקשה היא לחדד ולתקן את פרטי כל בעלי זכות התביעה בגין תשלום אותו הסכום שנתבע ובגין אותם מגרשים ספציפיים שבגינם הוגשה התביעה המקורית, כל זאת בעקבות השגת היתרי הבנייה והקבלות שהנתבעת הכחישה ומנעה מהתובעים.
9. התובעים טוענים, כי צירוף התובעים החדשים לתביעה, הנו דבר טבעי ומתחייב בנסיבות העניין על מנת להביא למיצוי זכויותיהם של כל הנוגעים בדבר, והדבר היה מתאפשר במועד מוקדם יותר אילו הקבלות היו בידי התובעים או שהיו מקבלים אותן מהנתבעת כשדרשו זאת ממנה.
10. לטענת התובעים, נסיבות הבקשה כעת, דומות לנסיבות הבקשה הקודמת לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת סעד כספי, ומקורן בהשגת המסמכים שהוסתרו מהתובעים. לטענתם, הוספת התובעים לא תפתיע את הנתבעת ואינה אמורה להסב לה נזק ראייתי, שכן זהות התובעים ואפשרות הוספתם היו ידועות לנתבעת כל הזמן ואף לפני שנודע על כך לתובעים עצמם, לאחר שהוכח כי הנתבעת החזיקה לאורך כל התקופה שעברה את הקבלות האמורות אך הכחישה את קיומן ומנעה אותן מהתובעים. אי צירוף התובעים החדשים, לטענתם, יגרום למתן פסק דין חלקי בלבד, ואף עלול לגרום להתיישנות זכות התובעים החדשים לתבוע את החלק היחסי בתשלום ההיטל על אותם מגרשים.

טענות הנתבעת

1. לטענת הנתבעת, עילת התביעה על התובעים החדשים התיישנה, שכן לכל הפחות מניין תקופת ההתיישנות מתחיל בתאריך 26.11.06 – מועד משלוח מכתב הדרישה לוועדה המקומית ע"י ב"כ התובעים. ומאחר וחלפו יותר משבע שנים מאותו מועד, יש לדחות את הבקשה מחמת התיישנות. זאת, מאחר ולטענת הנתבעת, עפ"י תקנה 26(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") לעניין התיישנות רואים את ההליכים לגבי בעל הדין החדש כאילו התחילו עם כתב התביעה המתוקן.
2. לטענת הנתבעת, התובעים שצירופם מבוקש ידעו על זכותם הנטענת להגיש תביעה לכל המאורח בשנת 2006, והם קרובי התובעים בתביעה העיקרית. חוזי החכירה ובקשות להיתרי בניה לא נעלמו מעיניהם, היו ברשותם ואף הוגשו כנספחים לתביעה המקורית בשנת 2009, ואלה כללו את שמות התובעים החדשים, ובכל זאת בחרו התובעים החדשים שלא להיות חלק מהתביעה.
3. הנתבעת טוענת, כי הלכה פסוקה היא שבית המשפט לא יתיר תיקון השולל מהצד שכנגד הגנה כמו טענת התיישנות.

תשובת התובעים

1. בתשובה שהגישו התובעים, נטען, כי התובעים החדשים ידעו על זכותם לתבוע רק לאחר שהמבקשים הצליחו להשיג את הקבלות המעידות על תשלום היטל השבחה, וכי בית המשפט הורה לנתבעת להמציא לתובעים את הקבלות אחרת לא תעמוד לה הטענה כנגד ההליך המשפטי הננקט, אך הנתבעת חזרה על טענתה כי המבקשים לא שילמו היטל השבחה ולכן הקבלות אינן קיימות כלל.
2. לטענתם בתשובה, חלק ניכר מהתובעים החדשים לא היה צד לחוזה הפיתוח שנחתם מול מהינהל, ובמעמד הגשת הבקשה לקבלת היתר בנייה לא היתה להם כל זכות קניינית במגרשים נשוא התביעה, זאת כעולה מהעתק חוזי הפיתוח שצורפו לתצהירי המבקשים, אך היתר הבניה או הקבלה הוצאו כשהם כוללים גם את שמם של אלה. מכאן, לטענת התובעים, לא היה יכולים התובעים לדעת על זכות התביעה של התובעים החדשים על אף שהיו בידיהם חוזי הפיתוח, שכן זכות התביעה של התובעים החדשים נולדה עם השגת הקבלות האמורות.
3. לטענת התובעים, מכתב הדרישה מיום 26.11.06, אליו מתייחסת הנתבעת לצורך מניין תקופת ההתיישנות, נשלח בשם קבוצת תובעים אחרת ולא בשמם של המבקשים או התובעים החדשים בתיק זה. לטענת התובעים, במכתב דרישה זה מצויין כי מצורפת לו רשימה ובה פרטי הדורשים בשמם הוגש המכתב, ואולם רשימה זו לא צורפה כעת ע"י הנתבעים, ולא בכדי.
4. לטענת התובעים, הכחשת הנתבעת מתחילת ההליך בשנת 2009, את עצם חיובם בתשלום היטל השבחה על מגרשיהם וההצהרות החוזרות ונישנות לפיהן אין קבלות, והסתרת מסמכים ע"י הנתבעת, מלמדת על התנהגות "בריונית" אסורה, שאינה הולמת רשות מינהלית.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, אני מחליטה לקבל את הבקשה.
2. צירוף צדדים לתובענה, מעוגן בתקנה 24 לתקנות, ותקנה 26(ב) נוגעת להתיישנות בעניין זה:

24. בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם,לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה.

...

26(א). הוסף או הוחלף בעל דין, יתוקן כתב התביעה לפי הצורך, אם לא הורה בית המשפט או הרשם הוראה אחרת; העתק כתב התביעה המתוקן יומצא לכל בעלי הדין.

(ב). הוסף או הוחלף בעל דין, רואים, לענין התיישנות, את ההליכים לגבי בעל הדין החדש כאילו התחילו עם כתב התביעה המתוקן.

1. ראה דברי כב' הש' סולברג בביהמ"ש העליון בהתייחס לתקנה 24 לתקנות:

"תקנה זו מאפשרת לבית המשפט להוסיף צד להליך, אם הוא סבור שנוכחותו דרושה כדי לאפשר לבית המשפט להכריע בתובענה ביעילות ובשלמות. הפסיקה הכירה בהיותו של אדם בעל דין "דרוש" במקרים שונים, כגון מקרה בו אי אפשר ליתן פתרון שלם ויעיל לתובענה, בלא שפסק הדין יחייב את פלוני ויהווה מעשה בית דין גם כלפיו, או מקרה בו עשויה זכותו של אדם להיפגע אלמלא הצירוף, וזאת מבלי שניתנה לאותו אדם אפשרות לטעון טענותיו לפני בית המשפט (רע"א 9572/06 שירותי בריאות כללית נ' קורלנד (פורסם בנבו, 25.06.07) פסקה 4 וההפניות שם)... לעניין זה אין לבחון את תועלתו ונוחותו של התובע, אלא את השאלה אם הצירוף דרוש על מנת שבית המשפט יוכל לפסוק באופן שלם ויעיל בפלוגתאות שהתעוררו במסגרת התובענה (ע"ד 203/77 חברת זמיר בע"מ נ' החברה לבנין, פ"ד לב(1) 59, 61). מנגד הודגש, כי יש לוודא שהצירוף נדרש בשל הפלוגתאות העולות מן התביעה כפי שהוגשה, ולא הפלוגתאות בתביעה אחרת שהתובע יכול היה להגישה (רע"א 4040/11 ד"ר י. שגב ושות' עורכי דין נ' אנג'ל ג'נרל דיבלופרס בע"מ (פורסם בנבו 28.08.11 פסקה 9; רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206, 212; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 153-154. עוד יש לציין, כי על אף שהסמכות לצירוף צד נתונה לבית המשפט בכל שלב של ההליך, הרי שאחד מהשיקולים החשובים הוא שיקול היעילות הדיונית, במסגרתו יש לשקול, בין יתר הנתונים, גם את המועד בו הוגשה הבקשה לצירוף הצד והשלב שאליו הגיע ההליך (עניין קורלנד, פסקה 6). מכל מקום, בעניין זה נתון כאמור שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית, המכירה את העניין לפרטיו ולדקויותיו – שיקול דעת אשר יש להתערב בו לעיתים נדירות בלבד (עניין חברת זמיר עמ' 62)".

[הדגשה שלי, ה.א.]

ראה: רע"א 9022/14 דוד זהביאן נ' בישרא אפרים חמשתא מובדי ואח' (ניתן ביום 02.02.15, פורסם בנבו).

1. אמנם, כטענת הנתבעת, התיקון המבוקש עלול לפגוע בטענת הגנה של התיישנות. ואולם ראה דברי כב' הנשיא גרוניס לעניין זה:

"כידוע, לבית המשפט נתון שיקול דעת להורות על הוספת בעלי דין, בדרך של תיקון כתב התביעה (תקנה 26(א) לתקנות סדר הדין). אחד השיקולים שנבחנים בהקשר זה הינו האפשרות שהתיקון המבוקש ישלול מן הצד שכנגד טענת הגנה, כגון טענת התיישנות (רע"א 1118/06 הראש נ' מדינת ישראל, פיסקה ד (פורסם בנבו, 02.07.06)). כאשר מועלית טענה כי הוספת בעל דין תוביל לעקיפת כללי ההתיישנות חלה הוראת תקנה 26(ב) לתקנות סדר הדין. תקנה זו קובעת, כי אם "הוסף או הוחלף בעל דין, רואים, לעניין ההתיישנות, את ההליכים לגבי בעל הדין החדש כאילו התחילו עם כתב התביעה המתוקן". היינו, המועד הרלוונטי למניין תקופת ההתיישנות לגבי בעל הדין החדש אינו מועד הגשת כתב התביעה המקורי, אלא מועד הגשת כתב התביעה המתוקן. לצד זאת חובה להדגיש, כי עצם צירוף בעל דין חדש לאחר חלוף תקופת ההתיישנות אין בו כדי למנוע בהכרח את התיקון המבוקש. הלכה היא, כי כאשר מוגשת בקשה לתיקון כתב תביעה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, יש לבחון אם התיקון חורג מעילת התביעה המקורית. אם כתב התביעה חורג מעילת התביעה המקורית, אין להתיר את תיקון התביעה, שכן התרתו תגרום פגיעה באינטרסים של הנתבע. זאת, משום שתיקון כתב התביעה ימנע ממנו טענת התיישנות, אשר הייתה עומדת לו אלמלא התיקון (ראו רע"א 1527/09 מדינת ישראל משהב"ט נ' אבו עודה, פיסקה 5 (פורסם בנבו, 14.10.09)). אולם, אם תיקון כתב התביעה לא יוביל לחריגה מעילת התביעה המקורית, אין מניעה מיוחדת לאשר את התיקון. בהקשר זה נפסק, כי לצורך בחינת עילת התביעה לפני ואחרי התיקון המבוקש "די בייחוס היולי, בלתי מלא ובלתי מפורט של העובדות בכתב התביעה המקורי, לנתבע, כדי להניח נדבך שניתן לבנות עליו בקשת תיקון, אם בתקופת הביניים עברה תקופת ההתיישנות" (ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126, 132, השופט ש' לוין; וראו עוד רע"א 2607/12 אל על נתיבי אוויר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 10 (פורסם בנבו, 29.04.12))... משכך, אפילו חלפה תקופת ההתיישנות במועד הגשת בקשת התיקון דנא, אין בכך כדי למנוע את תיקון כתב התביעה בדרך של צירוף היורשים הנוספים".

[הדגשה שלי, ה.א.]

ראה: רע"א 6590/10 עז' המנוח פואד אשתייה ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל משרהב"ט (ניתן ביום 28.05.12, פורסם בנבו).

1. יישום הפסיקה האמורה, מוביל אותי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. תיקון כתב התביעה לא יוביל לחריגה מהותית מעילת התביעה, וספק אם הוא יוביל לשינוי כלשהו בשאלות שעומדות למחלוקת בתיק זה. זאת, מאחר ואין בשינוי המבוקש כל שינוי בחלקות ובמגרשים שההיטל הוטל בקשר אליהם, אלא ביחס למי ששילמו את ההיטל שהשבתו מבוקשת בתביעה, נתון שרשום במסמכי הנתבעת והיה צריך להיות ידוע לנתבעת, מאחר והמידע והמסמכים היו בידיה כל העת.
2. לא ניתן להתעלם מהעובדה שתיקון כתב התביעה נובע ישירות מהמסמכים שהיו בידי הנתבעת, אך זו חשפה אותם בפני התובעים רק לאחרונה. שתיקון כתב התביעה הנו לכן תוצאה ישירה של התנהלות הנתבעת באי חשיפת ואי גילוי מסמכים שהיו תחת ידיה, אך נמנעה מלגלותם ולהעבירם לתובעים.
3. כבר בהחלטתי מיום 21.01.14 התייחסתי להתנהלות הנתבעת, אשר הובילה לכך שהתובעים לא היו יכולים, כבר בעת הגשת התביעה, לכלול בה את הסעד הכספי שנוסף בהמשך. באופן זהה, התנהלות בלתי ראויה זו של הנתבעת, מנעה מהתובעים ידיעה על כל התובעים הרלוונטיים לתביעה זו – כאשר לא כולם מופיעים בחוזי הפיתוח, שהיו בידי התובעים, אלא הופיעו אך ורק במסמכים שהסתירה הנתבעת לאורך השנים מהתובעים.
4. קבלת טענת הנתבעת עומדת בניגוד לתחושת הצדק, כאשר הנתבעת נמנעה מלחשוף את המסמכים, חרף בקשות התובעים בעניין זה, וכעת, לאחר שהתובעים הצליחו לשים ידם על מסמכים אלה, טוענת הנתבעת כי אין לאפשר לתובעים לתקן את התביעה בהתאם להם.

1. דחיית הבקשה, היינו אי תיקון כתב התביעה, עלול לגרום נזק חמור לתובעים שצירופם מבוקש, שכן תימנע מהם האפשרות לתבוע את השסכומים ששולמו על ידם, לטענתם, שלא כדין.
2. גם ההגיון המשפטי מצדיק את הוספת התובעים, לטובת ניהול יעיל של ההליך ומשאבי בית המשפט, וגישת בתי המשפט לתיקון כתבי טענות הנה ליברלית:

"תיקון כתב התביעה, בעיקרון, נועד להשיג את מטרת היעילות, בתיק קיים, במקום, לנהל את התיק על בסיס כתב תביעה, שאינו משקף, עתה, את מלוא המידע שיש בידי התובע; במקום, למחוק את התביעה, ולהגיש כתב תביעה חדש, הדין מתיר, במסגרת סדרי הדין, לתובע, לתקן את כתב תביעתו, וכך ניתן יהיה להביא להכרעה שיפוטית את השאלות "שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין", כלשון תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984... "סוגיית התיקון של כתבי הטענות זכתה לפסיקה עקיבה, המלמדת, כי גישת בתי המשפט לתיקון כתבי טענות היא ליברלית, מן הטעם כי, בדרך כלל, התיקון נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת ביניהם, וכך לייעל את ההליך המשפטי"... "מלשון תקנה 92 ומפרשנותה עולה, כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע הבשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין – נעתרים לו ברוחב לב, למעט במקרים חריגים. אולם, כאשר אין בתיקון תועלת לבירור הפלוגתאות – לא יהא בו צורך". לעניין השיקולים לתיקון כתב התביעה, יש להביא בחשבון את השלב בו מוגשת הבקשה: ככל שאנו בתחילת ההליך, ומכל מקום, לפני שמיעת הראיות, כן יגברו הסיכויים להיענות לבקשה. מאידך גיסא, ככל שהשלבים בהליך הם מאוחרים יותר, הנטייה היא שלא להעינות לבקשה לתיקון כתב התביעה; אם כי, ייתכנו מקרים של תיקון כתב התביעה, אפילו בשלב הערעור. הנשיא גורן מתייחס למועד הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה, תחת הכותרת "השיהוי" (גורן, שם, בעמ' 149-150). באותו קטע מדגיש הנשיא גורן כי "מתן הרשות לתקן כתבי טענות מסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית"".

[הדגשה שלי, ה.א.]

ראה: בש"א (מחוזי י-ם) 2358/08 מתב עמותה נ' מרינה צוראל (ניתן ביום 17.04.09, פורסם בנבו).

1. בנסיבות אלה, בהן תיקון כתב התביעה התחייב ממעשי ומחדלי הנתבעת, אני מקבלת את הבקשה.
2. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שזו בקשה שניה לתיקון התביעה, והתובעים לא הראו טעם מניח את הדעת לכך שלא כללו בבקשתם הראשונה, להוספת הסעד הכספי, גם את הסעד של הוספת התובעים החדשים. בשל כך, אני מחייבת את התובעים, ה"חדשים" ו"הישנים", ביחד ולחוד, בהוצאות הנתבעת בגין התיקון, בסכום של 4000 ₪, וללא קשר לתוצאות ההליך.
3. כתב תביעה מתוקן יוגש עד ליום 2.4.15 תוך השלמת אגרה ככל שיידרש.

הנתבעת רשאית להגיש כתב הגנה מתוקן עד 12.05.15. (בשל פגרת הפסח)

הצדדים יגישו תצהירי עדויות ראשיות - התובעים עד 03.06.15, הנתבעת עד 05.07.15.

קדם משפט נוסף יתקיים ביום 12.07.15 בשעה 09:00.

המזכירות תעדכן היומן ותעביר עותק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ה, 23 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.