1. התובע, יליד שנת 1961, הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי שמיעה וטנטון אשר נגרמו לו לטענתו כתוצאה מעבודתו אצל הנתבעת. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד שתי חברות הביטוח, צדדי ג', אשר ביטחו את הנתבעת בביטוח חבות מעבידים, צד ג' 1 בשנת 2003 וצד ג' 2 בשנת 2004.

2. התובע הינו מכונאי רכב אשר עבד בשירותה של הנתבעת 1 בין פברואר 2001 ועד ליוני 2006. לטענתו, במהלך שנות עבודתו אצל הנתבעת, נחשף לרעש תעשייתי חזק ובלתי נסבל כתוצאה מרעש המכונות במקום כאשר הרעשים הוגברו עקב כך כי העבודה בוצעה במקום סגור.

3. יש לצין כבר בתחילה כי אין מחלוקת בין הצדדים, כי בטרם החל התובע לעבוד אצל הנתבעת, התובע עבד במשך כ- 17 שנים במוסך אחר הקרוי בשם "קליל".

4. התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה בפגיעתו. התביעה למל"ל הוגשה ביום 4.1.06. ועדה רפואית של המל"ל קבעה כי כתוצאה מעבודתו נגרמו לו נכויות בשעור של 10% בגין ליקויי שמיעה ו-10% נוספים בגין טנטון.

5. התובע סומך תביעתו על חוות דעת רפואית של ד"ר גבריאל רוזן מומחה רפואי בתחום רפואת א.א.ג. אשר העריך נכותו של התובע בהתאמה לזו אשר נקבעה לו בוועדה הרפואית של המל"ל וכן המליץ "להפעיל את תקנה 15", לאור הערכתו כי התובע אינו יכול לחזור לעבודתו הקודמת כמכונאי רכב.

6. מטעם הנתבעת וצדדי ג' הוגשה חוות דעתו של פרופ' גולץ המסכים עם הנכויות אשר נקבעו לתובע במל"ל ועל ידי ד"ר רוזן, אולם, קובע כי יש לייחס רק 25% מן הנכות בגין ליקויי שמיעה ומחצית מן הנכות בגין טנטון לעבודתו של התובע אצל הנתבעת.

7. הנתבעת יחד עם צדדי ג', מעלים בתיק זה טענות רבות ובכלל זה התיישנות, העדר קשר סיבתי לעבודה דווקא אצל הנתבעת וכן כי לא הוכחה כל רשלנות או עילה אחרת כנגד הנתבעת.

8. נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע עצמו וכן נחקר בחקירה נגדית. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית וכן נחקרו בחקירה נגדית העדים מר יוסף חמו מנהל הנתבעת וכן מר תוהמי אשר עובד של הנתבעת. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה תוך הפניה לתחשיבי הנזק שהוגשו לפני כן לצורך קבלת הצעת פשרה.

המועד בו התחילו בעיות השמיעה של התובע

9. בכתב התביעה טוען התובע בסעיף 11 "התובע יטען כי טרם תחילת עבודתו אצל הנתבעת לא סבל התובע מליקוי בשמיעה...". בחקירה הנגדית התבררו עובדות שונות.

10. טענות אלו, אשר נשמעו מפי התובע גם בחקירתו הנגדית, אינן עולות בקנה אחד עם המסמכים אשר התובע עצמו הגיש לבית המשפט.

א. התובע מאשר כי היה מטופל אצל הרופאה מומחית א.א.ג. הד"ר טליה מרק. נספח 27 לנספחי כתב התביעה, אשר התובע ביקש לראות בהם כנספחים לתצהירו, הינו "הפניה כללית" הפנייתו של התובע לרופא תעסוקתי , מסמך מיום 1.3.06. באותה תעודה רפואית כותבת הד"ר מרק כדלהלן "עובד בתנאי רעש 25 שנים כמכונאי במוסך, חשוף לרעש כל השנים. מוכר מאז שנת 1997, אז התלונן על ליקוי שמיעה וטינטוס, הופנה לבדיקות שמיעה אך לא ביצע ולא חזר לביקורת מאז. 1999."

ב. בנספח 12 לכתב התביעה, התעודה הרפואית משנת 1997 (18.12.1997) מלמד כי גם שם לא התחילה בעיית השמיעה, על פי התובע עצמו. מצוין שם כי "...שמיעה ירודה מזה שנים."

כלומר, כבר שנת 1997, ביקר אצל מומחית לרפואת א.א.ג, מכל סיבה שהיא, וכבר אז דיווח כי הוא סובל מירידת שמיעה מזה מספר שנים. עוד יש ללמוד כי בשנת 2006 דיווח על עבודה ברעש מזה כ- 25 שנים ולא חמש שנים, תחיל עבודתו אצל הנתבעת.

ג. תעודה רפואית מיום 9.4.99 (נספח 13 לכתב התביעה), גם כן של ד"ר מרק כוללת הפניה לבדיקת שמיעה. משמעות הדבר כי גם בשנת 1999 סבל התובע מבעיות שמיעה והופנה לברור מעמיק יותר. התובע לא ביצע את אותה בדיקת שמיעה. לפיכך , אין לדעת מה היה מצב השמיעה באותה עת ויש ללמוד רק מתלונותיו כי הייתה לו כבר אז בעיית שמיעה אשר נמשכה מזה שנים. בעיית שמיעה אשר הצדיקה בדיקת שמיעה.

11. התובע עומת עם תעודות רפואיות אלו בחקירתו הנגדית.

"ש. בשנת 91 (צ"ל 97- ה.ש.- ש.פ.כ.) אתה התלוננת על ירידה בשמיעה שלך אצל ד"ר טליה מרק

ת. הייתי אצלה. התלוננתי על כאבי אוזניים. הייתה לי דלקת אוזניים. הייתה לי ירדה בשמיעה וטנטונים בשמיעה. אני אומר שבגלל הדלקת.

ש. אתה הלכת לאיזה שהם בדיקות במשך השנים הללו, בדיקות שמעיה, משנת 91?

ת. לא פניתי כי לאחר יומיים זה נעלם לי. לא הייתי צריך כבר.

ש. למה הפנו אותך בשנת 99 לבדיקת שמיעה במכון הדים?

ת. כי היה לי משהו באוזניים.

ש. כנראה כי הייתה לך בעיה בשמיעה?

ת. בחיים לא הייתה לי בעיית שמיעה. יצאתי מקליל כשאני שומע. ישנתי טוב ולא היו לי טנטונים באוזניים. בשנת 97 רצו להוריד לי גידול של עור באוזן..."

(פרוטוקול עמ' 19 ש' 15-24)

תשובות התובע אינן מנותקות מן המציאות. אכן היו גם הדברים שהתובע מדבר עליהם. אולם, לצדם לא ניתן להתעלם מתלונתו בשנת 97' על שמיעה ירודה מזה שנים והתלונה חוזרת בשנת 1999 אשר הביאה להפנייתו לבדיקת שמיעה אשר הוא על דעת עצמו לא ביצע.

12. משמעות הדבר היא אם כן, כי התובע סבל מזה שנים אשר קדמו אף לשנת 1997 מירידה בשמיעה ואין לייחס כל את מצבו הנוכחי דווקא לשנים 2001-2006. מתברר גם כן כי הייתה החמרה בתלונותיו בשנת 2006, והוא אף היה עם מוטיבציה לבצע את הבדיקות. אולם, לא אוכל לקבל את הטענה כי לא הייתה לו כל בעיית שמיעה או טנטון לפני תחילת עבודתו אצל הנתבעת, קרי לפני שנת 2001.

13. לאור ממצאים אלו הנני מאמצת את חוות הדעת של פרופ' גולץ. כפי שפורט לעיל, אין מחלוקת בין המומחים בדבר שעור הנכות של התובע, מומחי שני הצדדים ומומחי המל"ל קבעו אותה נכות. ההבדל היחיד הוא כי מומחה הנתבעת מתייחס לתקופת היווצרותה של הנכות ואילו הן המל"ל והן מומחה התובעת מתייחסים רק לשאלה מה הנכות הקיימת היום והאם היא נגרמה מעבודה, ללא תלות בשאלה האם מקורה בתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת אם לאו.

14. בפרוטוקול הדיון בועדת המל"ל נכתב מפי התובע כי הוא עובד מזה כ- 23 שנים כמכונאי רכב חשוף לרעשים.

ד"ר רוזן מומחה א.א.ג. מטעם התובע רשם בחוות דעתו בתולדות המקרה כי התובע עובד מזה שנים רבות כמכונאי במוסך תוך חשיפה ניכרת לרעש. מזה כשנתיים הוא שם לב לירידת שמיעה ניכרת ורעשים באוזניו. המדובר בתולדות המקרה אשר המומחה לומד מפי התובע. כאמור לעיל, הוכח לפני כי הירידה בשמיעה והטנטון לא החלו בשנתיים שלפני תאריך הבדיקה אצל המומחה (18.1.07), אלא הרבה לפני כן. בפרק הדיון בחוות דעתו כותב ד"ר רוזן כי "הנפגע עובד כמכונאי רכב מזה שנים רבות תוך חשיפת רעש ניכרת."

15. לפיכך, נכון לאמץ את חלוקת הקשר הסיבתי להיווצרותה של הנכות כפי שהיא מובאת בחוות דעתו של פרופ' גולץ. מדובר בחוותה דתע הפראוית היחידה אשר מונחת לפני מהחלקת את הנכות בין התקופות השונות בהן תהלונן על ירידה בשמיעה וטנטון. אין פני חוות דעת סותרת או ממצאים סותרים.

16. מדובר על כן כי לתובע 10% נכות בגין ירידה בשמיעה אשר מתוכם יש לייחס לתקופת עבודתו אצל הנתבעת רק 2.5% וכן לתובע 10% נכות בגין טנטון אשר מתוכן יש לייחס לתקופת עבודתו אצל הנתבעת 5%. סל הכל 7.5% נכות כתוצאה מעבודתו אצל הנתבעת.

17. הנתונים והקביעות שנאספו עד כה מאפשרים לדון בטענת ההתיישנות של הנתבעת וצדדי ג'. ניתן כבר בהתחלה לדחות את טענת ההתיישנות הגורפת. גם אם ידע התובע כבר בשנת 1997 או 1999 כי הוא סובל מבעיות שמיעה וטנטון וכי מקור הבעיות הן החשיפה לרעש, הרי שמאז הוחמרה נכותו. יש לבחון את ההתיישנות תוך שים לב לחלק של הנכות שנוצרה בתקופת עבודתו אצל הנתבעת.

מאחר והוכח לפני כי חלק מן הנכות נוצרה בתקופת העבודה אצל הנתבעת. השאלה הינה האם התביעה בגין הנכות אשר נוצרה בזמן עבודתו אצל הנתבעת התיישנה?

18. התביעה הוגשה ביום 3.2.09. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת בחודש 2/01, כלומר שמונה שנים לפני הגשת התביעה. מסכימה אני כי אוביקטיבית ידע התובע כי עבודתו במוסך קליל גרמה לו לירידה בשמיעה כבר לפני שתחיל לעבוד אצל הנתבעת שכן התלונן אצל הרופאה על יריד בשמיעה וכן מצא לנכון לציין כי הוא עובד ברעש מזה שנים. מונחת לפני ראיה כי לתובע נודע דבר החמרת הבעיה בשמיעתו במהלך עבודתו אצל הנתבעת בשנת 2006 השנה בה חזר לרופאת הא.א.ג וכן הגיש תביעה למל"ל.

19. תקופת ההתיישנות בנזיקין היא 7 שנים מכוח סעיף 5 לחוק ההתיישנות. סעיף 89 לפקודת הנזיקין מאפשר הארכה של תקופת ההתיישנות כאשר מקור הנזק בעוולה, כאשר הנזק לא מתגלה ביום המעשה או המחדל היוצרים את העוולה, אולם מגביל את הגשת התביעה למשך 10 שנים מיום היווצרות הנזק.

20. מאחר ותחילת עבודתו של התובע אצל הנתבעת לא החלה במועד שקודם לעשר שנים לפני הגשת התביעה ונודע לתובע מבחינה אוביקטיבית כי העבודה אצל הנתבעת החמירה את נכותו במהך שנת 2006, הרי מתקיימים היסודות הנדרשים של סעיף 89 לפקודת הנזיקין ותביעתו של התובע כנגד הנתבעת לא התיישנה.

21. בטרם אדון בשאלת אחריותה של הנתבעת נכון לטעמי לבדוק האם תביעת התובע לא נבלעת ממילא בתשלומים שקיבל מן הביטוח הלאומי. שכן היה ותמצא אחריות אין לטעמי מחלוקת כי יש לפצותו בגין ראש הנזק של כאב וסבל. אולם, לא מצאתי כי יש עילה לפיצוי בגין ראשי נזק נוספים.

22. אציין כי עדותו של התובע בנושא עבודתו לאחר הפסקת עבודתו אצל הנתבעת לוקה בבעיות אמינות.

בתצהיר תשובות לשאלון נ/2 ציין בתשובה 8 "הפסקתי לעבוד בעקבות הנזק השמעתי." בתשובה 11 ציין "מאז התאונה אינני עובד." יש לציין כי תצהיר זה נחתם ביום 4.11.09 בפני בא כוחו.

בתצהיר תשובות לשאלון נ/4 אשר נחתם כמעט שנה לאחר מכן ציין בתשובה לשאלה 19 "אחרי הנזק השמעתי לא יכולתי לעבוד יותר בסביבות רועשות, ונוכח מהעובדה כי מקצועי היחידה הוא מכונאות רכב, הרי שנפסלתי מהמקצוע ולא הצלחתי להיקלט בשום עבודה מאז. בימים אלו אני מנסה לשנות מקצוע מטעם ביטוח לאומי במסגרת שיקום." התצהיר נחתם בפניח בא כוחו ביום 10.10.10.

23. בחקירתו הנגדית אישר כי מיום 15.1.07 ועד ליום 28.8.07 עבד בליטו גור מפעל לייצור אוטובוסים. מדובר בעבודה לפני חתימתו על שני התצהירים. לאחר מכן התברר בהמשך חקירתו כי ב- 2008 עבד בחנות וב- 2009 החל ללמוד. גם אם היו תקופות אבטל במועדים שונים איני מוצאת כי ניתן לקבוע כי כתוצאה מנכותו אין התובע כשיר לעבוד. עוד אציין כי התובע העיד בחקירתו הנגדית כיד שמאות רכב. איני מוצאת כיצד נכותו מונעת ממנו לעבוד במקצועו זה.

24. מעבר לכך יש לשוב ולהזכיר כי הנכות בה אנו עוסקים אינה נכותו כוללת של התובע אלא הנכות אשר נגרמה לו בתקופת עבודתו אצל הנתבעת (וזאת בטרם דנתי כלל בשאלת האחריות) הינה בשעור של 7.5% כאשר 2.5% הינם בגין ליקוי שמיעה והיתר בגין טנטון. איני מואצת כי נכות בשעור זה בגין גורמים אלו מהווה גורם להפסקת עבודה או לפגיעה ביכולת השתכרותו של התובע. התובע טוען לפגיעה בעבודתו בגין נכות בשעור של 19%. אולם יש לזכור כי על פי החומר המונח לפני הרי שהחל לעבוד אצל הנתבעת כאשר נכותו כבר בשעור של 11.5%.

25. התובע לא רק שהכחיש דבר עבודתו בתצהירי התשובות לשאלון שהגיש הוא גם נמנע מלהגיש את תלושי השכר שלו לאחר תום עבודתו אצל הנתבעת. שאלת הירידה בשכרו ניתן להוכחה בתלושי שכר. אלו לא צורפו ולפיכך יש להסיק מכך, כי העדרה של הראיה נובעת מן העובדה כי יכלה לפעול לחובתו ולהוכיח כי לא הייתה ירידה בשכר.

26. ביום 29.4.07 הודע לתובע כי זוכה במענק חד פעמי מן המל"ל בסך של 46,483 ₪. מתוך סכום זה יש לייחס 39.5% לנכותו מתקופת עבודתו אצל הנתבעת. כלומר סך של 18,361 ₪.

סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.4.07 ועד היום שווה ל – 22,149 ₪.

27. כאמור התובע זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל בלבד. הוצאותיו הרפואיות מכוסות על ידי המל"ל וקופת החולים.

השאלה האם הפיצוי בגין כאב וסבל בתוספת ריבית מיום עזיבתו את הנתבעת עולה כדי סך של 22,149 ₪. דומה בעיני כי מדובר פחות או יותר באותו הסכום (מדובר בכפל הפיצוי בגין כאב וסבל לתובע על פי אחוזי נכותו בתביעת פלת"ד).

סיכום

28. לפיכך, גם בטרם דנתי בשאלת האחריות של הנתבעת, דין התביעה להידחות ובעקבותיה הודעת צד ג'. הפיצוי לו היה יכול להיות זכאי התובע, אילו הוכיח אחריות הנתבעת נבלע במענק הנכות מעבודה שהעניק לו המל"ל.

29. התובע ישלם לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

איני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת בהוצאות צד ג', שכן אין מחלוקת כי הייתה מבוטחת על ידן.

30. כל הסכומים שולמו בתוך 45 יום מיום המצאת פסק הידן שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ד אדר ב תשע"ד, 16 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.