בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור במסגרתו מבוקש להטיל עיקול על כספים שהופקדו בקופת ביהמ"ש.

תביעת המבקשים בביהמ"ש קמא (ת.א. 10170/2/09) התקבלה בחלקה כך שנקבע כי המשיבים, אשר רכשו מקרקעין מהמבקשים, ישלמו למבקשים סך של 60,325 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, זאת נוכח הפרת חובתם של המשיבים לשלם את המיסים בגין המקרקעין שרכשו.

ביהמ"ש קמא דחה את תביעת המבקשים ככל שנגעה לרכיב הפיצוי המוסכם (10,000$).

הערעור הוגש בגין אי פסיקת פיצוי על אף הפרת ההסכם, וכן ביחס לכך שלא נפסק פיצוי בגין עוגמת נפש.

במסגרת ההליך בבית המשפט קמא הפקידו המשיבים בקופת בית המשפט את מלוא סכום התביעה (120,000 ₪), זאת כתנאי לביטול צו מניעה זמני שניתן ביחס למקרקעין.

לאחר מתן פסק הדין הורה ביהמ"ש קמא על שחרור הפקדון באופן שהסכום שנפסק יועבר למבקשים, ואילו יתרת הכספים תוחזר למשיבים.

צו עיקול המבוקש הינו בגין יתרת הכספים שאמורה להיות מושבת למשיבים.

1. המבקשים טוענים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם שכן מדובר בהותרת סכום שכבר מצוי בקופת ביהמ"ש, והעובדה שבית המשפט קמא הורה בזמנו על הפקדת מלוא סכום התביעה (כתנאי לביטול צו המניעה) מצביעה על החשש הקיים כי באם הערעור יתקבל יעמדו המבקשים בפני שוקת שבורה.

בנוגע לסיכויי הערעור נטען כי הינם טובים, שכן שגה ביהמ"ש קמא בכך שלא חייב את המשיבים בתשלום הפיצוי המוסכם ופיצוי בגין עגמת הנפש, על אף שקבע כי ההסכם הופר.

2. המשיבים טוענים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, מאחר ומדובר בעניין כספי, ולא הוכח כי שחרור הכספים ייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך.

לעניין סיכויי הערעור נטען כי הינם אפסיים מאחר וההסכם בין הצדדים קבע באופן ברור מהם הסעיפים שהפרתם תגרור תשלום פיצוי מוסכם (סעיפים העוסקים בחזקה ורישום ובעניין התמורה ולא בהפרה הנטענת), ובדין נקבע כי אין זכות לפיצוי מוסכם. בנוגע לרכיב עוגמת הנפש נטען כי הוא לא הוכח ע"י המבקשים.

הכרעה:

דין הבקשה להתקבל.

3. על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להראות כי סיכויו לזכות בערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן המצדיק מתן הסעד ובכלל זה כי הנזק שיגרם לו, אם לא יינתן הסעד הינו בלתי הפיך (ע"א 2469/06 סויסה נ' חברת זאגא, ניתן ביום 21/5/06).

השיקולים שלובים זה בזה- ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך.

4. במקרה דנן ותוך מתן משקל למאזן הנוחות הנוטה לטובת המבקשים כאשר, בעניין זה, אפנה למצבו הכלכלי של המשיב כפי שבא לידי ביטוי בבקשתו לביטול צו המניעה הזמני: "המבקש 2 (המשיב 1 כאן) שרוי במצב כלכלי קשה מאד, וכי עסקה זו (...) אמורה להוציא אותו מהחובות הגדולים הרובצים לפתחו של הנ"ל" - כאשר לא הוברר מטעמו האם ביצוע העסקה לאחר ביטול צו המניעה הזמני, הוציאה אותו מהחובות, וכן בהתייחס לסיכויי הערעור שלא ניתן לומר לגביהם כי הם מופרכים אלא להפך, שכן משדחה בית המשפט הטענה לפיצוי מוסכם על אף שקבע כי ההסכם הופר על ידי המשיבים, לא נבחנה אפשרות לפסיקת פיצוי על בסיס הוכחת נזק, על אף שהמבקשים טענו לנזק שנגרם להם.

ניתנה היום, כ"א אדר תשע"ה, 12 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.