בפני כב' השופט יצחק כהן, סגן נשיא

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' סגן הנשיא, השופט ש' לבנוני) בתיק א' 10170-02-09, מתאריך 22.1.2015.

2. מקורו של הסכסוך בין הצדדים בעסקת מכר, שנעשתה בתאריך 22.3.2007. על פי החוזה שנכרת בין הצדדים באותו מועד, המערערים מכרו למשיבים חלקת מקרקעין. בסעיף 9 לחוזה הוסכם שהעסקה היא "עסקת נטו", דהיינו, שחיובי המס הנובעים מהעסקה, לרבות אלה החלים בדרך כלל על מי שמוכר זכויות במקרקעין, יחולו על המשיבים וישולמו על ידם.

3. המשיבים הפרו את התחייבויותיהם לשלם את מס שבח המקרקעין, ובעקבות זאת נקטו רשויות מיסוי המקרקעין בפעולות אכיפה שונות כנגד המערערים. בצר להם, שילמו המערערים את חוב המסים במקום המשיבים, והגישו לבית המשפט קמא תביעה, בה עתרו לחייב את המשיבים להשיב להם את התשלומים ששילמו, וכן עתרו לכך שהמשיבים יחויבו לשלם להם הפיצויים המוסכמים שנקבעו בחוזה.

4. בית משפט קמא קיבל את תביעת המערערים בכל הנוגע להשבת סכומי המס ששילמו, אך דחה תביעתם לחייב את המשיבים לשלם להם את הפיצויים המוסכמים.

על דחיית עתירתם לחייב את המשיבים לשלם את הפיצויים המוסכמים, הוגש הערעור שלפני.

5. הבסיס לעתירת המערערים לחיוב המשיבים בתשלום הפיצויים המוסכמים, נקבע בסעיף 11 לחוזה, וזו לשונו:

"הפר צד התחייבות יסודית כלשהי עפ"י הסכם זה, ישלם הצד המפר לצד האחר סכום בשקלים חדשים השווה ביום תשלומו – 10,000 $ וזאת כדמי נזק קבועים ומוערכים מראש, בלי צורך בהוכחת הנזק ומבלי לגרוע מכל יתר התרופות העומדות לצד המקיים בגין ההפרה, כולל זכותו לאכיפת ההסכם או ביטול ההסכם וכן קבלת כל סעד אחר שהוא זכאי לו עפ"י הדין.

"התחייבות יסודית" דלעיל משמעה הוראות סעיפים 5 ו- 8."

6. בית משפט קמא קבע בפסק דינו, שסעיף 5 לחוזה עניינו רישום ומסירת החזקה, ועניינו של סעיף 8 להסכם בתשלום התמורה. לדעת בית משפט קמא, רק הפרתם של אחד אלה היא "הפרה יסודית", בה בשעה שההפרה שהפרו המשיבים את סעיף 9 לחוזה היא "הפרה רגילה". בית המשפט הוסיף, כי מכיוון שהמשיבים הפרו את החוזה הפרה "רגילה" ולא "הפרה יסודית", הרי יכולים היו, אילו חפצו בכך, לתבוע פיצויים בגדר התביעה שהגישו, ולהוכיח באופן מפורט את הנזקים שנגרמו להם.

7. בא כוח המערערים טען לפני, כי בית המשפט קמא שגה בפרשנותו. את טיעונו סמך בא כוח המערערים על הוראת סעיף 5.4 לחוזה (ובטעות נרשם בהסכם 4.5). סעיף 5.4 לחוזה, קובע כדלקמן:

"רישום הקרקע על שם הקונים ומסירת החזקה עד למועד הרישום, מותנה במילוי כל התחייבויות הקונים, כאמור בהסכם זה. לא עמדו הקונים בכל התחייבויותיהם כאמור בהסכם זה, יידחה מועד הרישום עד 3 חודשים לאחר המועד בו ימלאו הקונים את הוראות הסכם זה במלואן.

אין באמור בפסקה זו בכדי לפגוע בזכויות המוכרים מלראות באי מילוי התחייבויות הקונים במועדם משום הפרת ההסכם ולתבוע את כל הסעדים המוקנים להם עפ"י ההסכם ו/או הדין."

טענת בא כוח המערערים היא אפוא, שסעיף 5.4 לחוזה, מקנה למערערים הזכות לתבוע את הפיצוי המוסכם, שכן אי תשלום המסים במועד גרם להפרת סעיף 5 להסכם, והפרה שכזאת היא "הפרה יסודית" על פי ההגדרה שניתנה לכך בסעיף 11 להסכם.

8. שקלתי טענות באי כוח הצדדים, ואינני סבור שיש לקבל הפרשנות המוצעת על ידי בא כוח המערערים.

כפי שקבע בית משפט קמא, עניינו של סעיף 5 לחוזה ברישום הקרקע על שם הקונים ומסירת ההחזקה בה. סעיף 5.4 לחוזה התיר למערערים (המוכרים) לעכב את הרישום הקרקע על שם המשיבים עד 3 חודשים לאחר שהמשיבים יסיימו לקיים את כל התחייבויותיהם על פי החוזה. עם זאת נקבע, שתרופה זאת, שהיא בבחינת "סעד עצמי", דהיינו – עיכוב ביצוע הרישום, לא תמנע מהמערערים לתבוע כל סעד אחר המוקנה להם בחוזה. ואולם, לדעתי, אין מקום להבין מכך, שדרך הפסקה השניה של סעיף 5.4 לחוזה, ניתן לפסוק למערערים פיצויים מוסכמים בשל הפרת סעיף 9 לחוזה.

9. "הפרה יסודית" מתקיימת באחד משני המקרים הבאים:

(א) כאשר הצדדים קובעים, שהפרה פלונית של הוראה מהוראות החוזה, היא הפרה יסודית.

(ב) כאשר מדובר בהפרה "שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה" (וראו סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970).

כאשר מדובר בהפרה, שהצדדים לא קבעו בחוזה שהיא הפרה יסודית, אנו מחזירים אותם במנהרת הזמן לאחור, מציבים אותם בנקודת הזמן בה נכרת החוזה, ושואלים אותם, האם היו מתקשרים בחוזה, אילו ידעו אז על ההפרה ותוצאותיה. ואולם, מקום בו הצדדים קבעו בחוזה מה הן ההפרות היסודיות, אין צורך להשיבם לאחור, שהרי מתוך החוזה עצמו ברור לנו, מה חשבו הצדדים בעת כריתת החוזה.

יחד עם זאת, יתכן מצב שהצדדים לא סברו בעת כריתת החוזה שהפרה פלונית היא הפרה יסודית, ועל כן לא קבעו אותה ככזאת בחוזה שנכרת. ואולם, לאחר שההפרה אירעה, תוצאותיה היו קשות וכואבות, כמו למשל אמצעי האכיפה שרשויות המס נקטו בהם כלפי המערערים, שכללו עיקולים וכיוצ"ב. על כן, אין מניעה, שלצד ההפרות שנקבעו בחוזה כהפרות יסודיות, תתקיימנה הפרות יסודיות נוספות, שלא נקבעו בחוזה.

10. ואולם, במקרה שלפני, על פי לשונו של סעיף 11 לחוזה, מנגנון הפיצויים המוסכמים מוחל אך ורק על הפרות סעיפים 5 ו- 8, שהרי נקבע: ""התחייבות יסודית" דלעיל משמעה הוראות סעיפים 5 ו- 8". שני אלה ותו לא!

האופן בו נוסח סעיף 11 לחוזה אינו מאפשר לנו לכלול בו הפרות נוספות, גם אם מוכן אני להניח, שאילו המערערים היו יודעים מה צפוי להם, כתוצאה מהפרת סעיף 9 לחוזה, הם לא היו מתקשרים בחוזה.

על כן, במקרה שלפני, אין מקום להפעיל את מנגנון הפיצויים המוסכמים על הפרות שאינן הפרת סעיפים 5 או 8 לחוזה, אפילו מדובר בהפרה יסודית לפי סעיף 6 לחוק התרופות.

11. על כן, בסיכומו של דבר, הנני סבור, שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, וכמו בית משפט קמא, אף אני סבור, שהפרת סעיף 9 לחוזה, אינה מזכה את המערערים בפיצויים המוסכמים.

12. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני דוחה את הערעור.

(ב) בנסיבות העניין הנני מחליט שלא לעשות צו לתשלום הוצאות בערעור, וכל צד ישא בהוצאותיו.

(ג) ככל שהמערערים הפקידו עירבון להבטחת תשלום הוצאות הערעור, תשיב להם המזכירות את העירבון באמצעות בא כוחם, עו"ד גסאן ח'ורי.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשע"ה, 03 יוני 2015, בהעדר הצדדים.