בפני כב' השופט אינאס סלאמה, נשיא

התובע סאלח חילף

נגד

הנתבעים 1. אריאל כהן

2. התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ

1. בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בשל תאונת דרכים מיום 10/04/08, בה נפגע כהולך רגל מאופנוע אשר היה נהוג בידי נתבע 1 ומבוטח על ידי נתבעת 2 (להלן: "התאונה").

התובע הינו יליד 1980 ובן 34 כיום, פקח בעירית קרית ביאליק במקצועו עד קרות התאונה ונהג אוטובוס כיום.

2. אין מחלוקת בדנן באשר לעצם אירוע התאונה וכן בשאלת החבות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

3. התאונה הינה תאונת עבודה והוכרה ככזו על ידי המוסד לביטוח לאומי (המל"ל), וועדה רפואית לעררים קבעה ביום 02/10/11, כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור 36%, החל מיום 01/02/11 (20% אורטופדית בגין מצב לאחר שבר תוך פרקי בשוק שמאל ו 20% בגין צלקות ברגל שמאל). בנוסף, הופעלה תקנה 15 והנכות הועלתה ל 54% לצמיתות.

בנוסף קבעו הועדות הרפואיות של המל"ל, 100% נכות זמנית מיום התאונה ועד 31/01/11 (כולל תקופת אי הכושר המלא והתקופה בה הוכר התובע כנכה נזקק).

4. ב"כ הצדדים חלוקים ביניהם באשר להשפעת הנכויות הרפואיות על תפקודו של התובע וכן באשר לפריטי הנזק הרלוונטיים וגובהם.

דיון והכרעה

5. לאחר שמיעת העדים שהעידו בפניי ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים ובמסמכים הרלוונטיים, שוכנעתי לקבוע את העובדות, הממצאים והמסקנות שלהלן.

הנכות הרפואית

6. אין מחלוקת בין הצדדים כי נכותו הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובע בעקבות התאונה מסתכמת ב 36%.

הנכות התפקודית

7. הצדדים חלוקים בעניין הנכות התפקודית שנותרה לתובע כתוצאה מהתאונה והעלו בסיכומיהם טענות שונות בענין זה (התובע טוען כי נותרה לו נכות תפקודית בשיעור 54%, והנתבעים טוענים כי לתובע נותרה נכות תפקודית בשיעור 10%).

8. לתובע נקבעה נכות רפואית צמיתה משוקללת של 36%. על פי ההלכות הפסוקות, לבית המשפט הסמכות לקבוע את שיעור הנכות התפקודית, כאשר שיעור הנכות הרפואית אינו הנתון היחיד שיילקח בחשבון בעת קביעת הנכות התפקודית.

נכותו התפקודית של נפגע בתאונה נבחנת גם בהתייחס לפרמטרים אחרים כגון: גיל, השכלה ומהות העבודה בפועל לאחר חזרת התובע לעבודה וגובה ההשתכרות (ראה לעניין זה לדוגמה: ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח', פ"ד נב(3), 792, בסעיף 8 ואילך לפסק הדין).

9. בעת קביעת נכותו התפקודית של התובע, יש לקחת בחשבון את מהות הפגיעה; נכות אורטופדית לא מבוטלת וכן נכות פלסטית גבוהה שחלקה תפקודית (על פי פרוטוקול הועדה הרפואית לעררים מיום 24/07/11, הצלקת בקדמת השוק "גורמת לשינוי צורה וכיעור של השוק").

בנוסף, יש להתחשב אף בגילו, השכלתו ומקצועו של התובע (טרם קרות התאונה התובע עסק בעבודות הכוללות מאמץ פיסי; שירות קבע בצה"ל ביחידה לוחמת, מאבטח בבית חולים רמב"ם ועבודתו האחרונה טרם התאונה כפקח עירייה).

עוד יש לקחת בחשבון, את הטיפולים הרפואיים אותם עבר התובע, אשר הביאו להטבה חלקית בלבד במצבו (ראה פרוטוקולי הועדה הרפואית לעררים מיום 24/07/11 ומיום 02/10/11). מסקנה זו מקבלת משנה תוקף נוכח אישורי המל"ל לעניין הפעלת תקנה 15 וקביעות ועדת הרשות, לפיהן, בעקבות התאונה התובע אינו מסוגל לחזור לסוג העבודות בהן עסק טרם התאונה וכי הינו מוגבל לעבודה שאינה כרוכה במאמץ פיסי (בפועל, לאחר התאונה התובע חזר לעבוד במשרה חלקית בלבד).

בנוסף, וכפי שיפורט בהמשך, הוכח על ידי התובע כי נגרמו לו הפסדי שכר לאחר התאונה וכתוצאה ממנה.

10. בשקלול כל המרכיבים האמורים, שוכנעתי כי נכותו התפקודית של התובע גבוהה משיעור הנכות הרפואית כפי שנקבעה על ידי המל"ל. לפיכך, אני קובע כי לתובע נותר נכות תפקודית בשיעור של 45%.

מכאן, יש לגשת להערכת נזקי התובע, תוך בחינת הראיות שנפרשו בפניי וטענות הצדדים.

כאב וסבל

11. לפי 36% נכות רפואית ו 52 ימי אשפוז, עומד הפיצוי בראש נזק זה במעוגל על סך 89,000 ₪, נכון להיום.

הפסדי השתכרות לעבר

12. טרם קרות התאונה עבד התובע כפקח עירייה. לאחר התאונה התובע לא שב לעבודה זו.

על פי תלושי השכר שצורפו, שכרו החודשי הממוצע ברוטו של התובע עמד על סך של 5,500 ₪ לערך. בשערוך להיום (הצמדה) – 6,400 ₪. ובניכוי מס – 6,200 ₪.

הפיצוי בראש נזק זה מתחלק לשתי תקופות;

מיום התאונה ועד לסוף חודש ינואר 2011 (33.5 חודשים)

13. אין חולק, כי על פי אישורי המל"ל והאישורים הרפואיים, התובע שהה בתקופה זו באי כושר מלא (כולל התקופה בה נקבע לתובע 100% נכות זמנית והתקופה בה הוכר התובע כנכה נזקק).

סך ההפסד לתקופה זו בשערוך להיום (ריבית מאמצע התקופה) עומד על 220,000 ₪.

מחודש 02/2011 ועד היום (38 חודשים)

14. כאמור התובע לא חזר לעבודתו כפקח ולא עבד עד לאמצע שנת 2012 (חרף העובדה שתקופת אי הכושר המלא של התובע הסתיימה ב 31/01/11), אז החל לעבוד כקופאי במנהרות הכרמל במשרה חלקית ובשכר חודשי של 3,000 ₪ לערך. כעבור חצי שנה התפטר מעבודה זו והחל מחודש ינואר 2013 החל לעבוד כנהג אוטובוס במשרה מלאה ובשכר חודשי של 5,600 ₪ לערך. מעבודה זו התפטר כעבור 3 חודשים, לטענתו עקב מצבו הרפואי (אישור המעביד על הפסקת עבודה עקב מצבו הרפואי של התובע צורף לתצהיר המשלים ת/5). החל מחודש יוני 2013 עבר התובע לעבוד כנהג אוטובוס בחברת הסעות השייכת לדודו, במשרה חלקית ובשכר של 3,000 ₪ לחודש. בעבודה זו עובד התובע גם כיום.

אינני מקבל את טענת התובע לפיה יש לפצותו באופן מלא לתקופת העבר ובקיזוז חלקי של השכר שקיבל בפועל בחודשים בהם עבד.

בשים לאמור לעיל ובמיוחד לנתונים והקביעות לעניין נכותו התפקודית של התובע ולשיעור השתכרותו כיום, ראוי בנסיבות להעריך את הפסד השתכרותו של התובע בתקופה זו על בסיס גלובלי, בהתבסס על מכפלת אחוזי נכותו התפקודית של התובע (45%) בשכרו נטו נכון להיום (6,200 ₪) ובהפחתה בגין 3 החודשים בהם קיבל שכר עבור עבודתו במשרה מלאה. סך ההפסד המשוערך לתקופה זו (ריבית מאמצע התקופה) הינו 101,000 ₪ (לעניין חישוב נזק לעבר בנסיבות דומות ראה ע"א 448/87 צבי המרמן קבלן לבנין בע"מ נ' עיד איברהים חסן, פ"ד מג(3), 810, 816-817 (1989); ע"א (מחוזי נצ') 3038/03 מימון אריק נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ, תק-מח 2003(4), 1101, 1104 (2003)).

יוצא אפוא, כי סך הפסדי התובע לעבר הינו במעוגל 321,000 ₪.

הפסדי השתכרות לעתיד

15. בכל הנוגע לראש הנזק של הפסדי שכר לעתיד, מצאתי לדחות את טענת הנתבעת, לפיה נתוני השתכרותו של התובע טרם התאונה מלמדים על חוסר יציבות תעסוקתית. בחינת הנתונים האמורים מלמדת כי התובע התמיד במקומות התעסוקה השונים (3 שנים שירות בצבא קבע ו 3 שנים בעבודתו כמאבטח). גם הטענה לפיה התובע התקבל לעבודתו כפקח לתקופה קצובה של 6 חודשים בלבד נדחית, נוכח עדות נתנאלה ששון, פקחית בעיריית קרית ביאליק (להלן: "נתנאלה"), אשר התחילה בעבודתה בסמוך לתחילת עבודתו של התובע, וטענה בעדותה כי בתחילת ההעסקה כל הפקחים מתקבלים לעבודה לתקופה קצובה אשר לאחריה מוענקת להם "קביעות" (עמוד 12 לפרוטוקול ישיבת 16/10/13). קביעה זו אף עולה בקנה אחד עם האמור בתעודת עובד הציבור אשר הוגשה לתיק על ידי מנהלת משאבי אנוש בעירית קריית ביאליק, אלה גמליאל (להלן: "התע"צ"), ובה פורטו נתוני ההשתכרות של התובע במידה והיה ממשיך בעבודתו לתקופה של למעלה מ 10 שנים (ללא כל התייחסות לענין העסקתו הראשונית של התובע לתקופה קצובה).

16. מאידך, התובע טען בסיכומיו כי בסיס השכר על פיו יש לחשב את הפסדי העתיד הינו השכר הממוצע במשק (בהתבסס על האמור בתע"צ ועל פי תלושי השכר של נתנאלה אשר צורפו על ידו).

גם טענה זו נדחית. בהתבסס על המפורט בתע"צ ובשים לב להיקף השעות הנוספות אותן ביצע התובע לפני התאונה, אני מעמיד את בסיס השכר לחישוב הפסדי העתיד על סך של 7,000 ₪ ברוטו לחודש (לאחר הפחתת רכיבי הפרשות המעביד לקרן הפנסיה וקרן ההשתלמות, אשר בניגוד לנטען על ידי התובע, אינם מהווים חלק מבסיס השכר לחישוב הפסד ההשתכרות העתידי, אלא שייכים לראש הנזק של הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים).

בנוסף, בהתחשב בנסיבות המפורטות לעיל ובנתוניו של התובע, ובמיוחד: מהות הפגיעה, מקצועו של התובע ורקעו התעסוקתי, גילו והפרשי ההשתכרות בין שכרו לפני התאונה וכיום, אני קובע כי נכותו התפקודית משקפת את הגריעה מכושר השתכרותו.

בהתאם לכך, יש לחשב את נזקיו לעתיד בראש הנזק של הפסד כושר השתכרות, בהסתמך על המרכיבים הבאים: שכר נטו של 6,720 ₪, נכות תפקודית בשיעור 45%, גילו של התובע ומשך שנות העבודה שנותרו לו עד גיל 67.

על פי האמור, אני מעמיד את הפסד כושר השתכרותו של התובע בעתיד על סך של 760,000 ₪, נכון להיום.

הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים

17. בהתחשב במקצועו של התובע טרם התאונה, ועל פי תלושי השכר שצורפו ובהתאם להוראות צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957, אני מקבל את טענות התובע בראש נזק זה, לפיהן יש לחשב הפיצוי בהתבסס על הפרשות מעביד בשיעור 5% מהשכר לעבר ו 10% לעתיד.

אי לכך, אני מעריך את הפיצוי בראש נזק זה בסך של 82,000 ₪, נכון להיום, בהתבסס על שכרו של התובע בעבר, בסיס השכר לחישוב הפסדי העתיד, נכותו התפקודית ובהיוון כפול מתאים.

יצוין, כי בהתאם להלכה הפסוקה, לא קוזזו הפרשות העובד לפנסיה מהפיצוי בגין ראש נזק זה (רע"א 9465/11 יהודה הרוש נ' שירביט, תק-על 2012(2),2896).

הוצאות (לעבר ולעתיד)

18. בשים לב לקבלות שהציג התובע, שהינן מעטות וחלקיות בלבד ביחס לסכום ההוצאות הנטען, ולכך שלא הוכח על ידי התובע כי יזדקק לטיפולים רפואיים נוספים, יחד עם העובדה שהתובע זכאי להחזר רוב הוצאותיו מהמל"ל ומקופת החולים, ומאידך נוכח האמור בתצהירו של התובע בעניין זה, נכותו הרפואית והתפקודית של התובע, הטיפולים הרפואיים שעבר ותקופת אי הכושר הארוכה לאחר התאונה, אני קובע בראש נזק זה פיצוי גלובלי של 20,000 ₪, נכון להיום.

ניידות

19. על פי קביעת המל"ל, תביעתו של התובע לקצבת ניידות נדחתה. בנוסף, לא הוטלו מגבלות על רישיון הנהיגה של התובע לאחר התאונה והתובע עובד כנהג אוטובוס כיום.

מאידך, נוכח קביעותיי לעניין נכותו הרפואית והתפקודית של התובע, מהות הפגיעה, אישורי המל"ל לעניין הפעלת תקנה 15, ובהיעדר ראיות לסתור מטעם הנתבעת, אני מקבל חלקית את טענות התובע לעניין מוגבלותו בניידות והזדקקותו לשימוש מוגבר ברכב פרטי.

בהתחשב בנתוני התובע, לרבות גיל, מקום מגוריו, הנסיעות להן הוא נדרש, נכותו התפקודית ומהות ההגבלות הרפואיות שנותרו לו כתוצאה מהתאונה, אני פוסק לתובע בראש נזק זה, על פי אומדנה, סך של 40,000 ₪, נכון להיום.

הפיצוי אינו כולל הוצאות בגין נסיעות לטיפולים רפואיים המכוסים על ידי המל"ל.

עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד)

20. התובע עותר לפיצוי גם בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד. דא עקא, שהוא לא הצליח להוכיח הסכומים להם הוא עותר.

התובע לא טען ולא הוכיח כי קיבל עזרה בשכר. גם טענתו לגבי הוצאות בגין תשלום לאנשי מקצוע עבור ביצוע תיקונים בביתו, אשר לטענתו טרם התאונה בוצעו על ידו, לא גובתה בראיות כלשהן.

מאידך, התובע ואשתו לא נחקרו בחקירה נגדית אודות הנטען בתצהיריהם בדבר היקף העזרה שניתנה וניתנת לתובע על ידי אשתו כתוצאה מהתאונה.

בשים לב לנכותו הרפואית והתפקודית של התובע, הנכויות הזמניות, מהות הפגיעה, הטיפולים להם נדרש ולתקופות האשפוז ואי הכושר הארוכות לאחר התאונה, אני קובע פיצוי על דרך האומדנה (בזיקה להיקף העזרה הנדרשת, עלותה וגילו של התובע), בסך של 240,000 ₪, נכון להיום (100,000 ₪ לעבר והיתרה לעתיד).

21. סך הפיצוי המגיע לתובע לפני ניכויים הינו 1,552,000 ₪.

ניכויים

22. אין מחלוקת בין הצדדים לעניין ניכוי תשלומים תכופים בסך כולל של 50,000 ₪, נכון להיום.

אשר לתגמולי המל"ל (נכות מעבודה כולל דמי פגיעה), הרי שעל פי חוות דעת אקטוארית מטעם הנתבעים מיום 16/01/14 אשר צורפה לסיכומים מטעמם, סך ניכויי קצבאות נכות מעבודה (כולל דמי פגיעה וריבית על תשלומי העבר) הינו 1,050,563 ₪.

אי לכך, סך הניכויים על פי האמור עומד במעוגל על 1,101,000 ₪.

23. השורה התחתונה היא, כי סך כל הפיצוי המגיע לתובע לאחר ניכויים הינו 451,000 ₪.

סוף דבר

24. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 451,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ, אגרת משפט משוערכת אם שולמה ויתרת האגרה שחלה. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לעניין שכ"ט עו"ד יצוין, כי אני דוחה את טענת ב"כ התובע לפיה יש לחייב את הנתבעת בשכ"ט עו"ד על פי סך הפיצוי הכולל לפני ניכויי המל"ל (ראה ע"א 311/85 אפראימוב נ' גבאי, פ''ד מב(ג) 191 (1988).

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים כמקובל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ד, 30 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.