השופטת יעל וילנר:

1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' הנשיא השופט אינאס סלאמה), בת"א 12202-02-09 מיום 30.4.14.

המערער בע"א 20559-06-14 (המשיב בע"א 4316-06-14 להלן: "המערער"), יליד 1980, פקח בעיריית קריית ביאליק, הגיש תביעתו לבית משפט קמא לקבלת פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 10.4.08 (להלן: "התאונה"). המערער נפגע כהולך רגל מאופנוע אשר היה נהוג על ידי המשיב מס' 1 (המערער בע"א 4316-06-14) והמבוטח על ידי המשיבה מס' 2 (המערערת מס' 2 בע"א 4316-06-14 להלן: "המשיבה"). למערער נגרמו פגיעות רבות בברך, לרבות שברים.

2. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. תחילה נקבעה נכותו הזמנית של המערער בשיעור של 100% מיום התאונה ועד ליום 31.1.11. נכותו הרפואית הצמיתה של המערער הועמדה בשיעור משוקלל של 36%, על פי הפירוט הבא: 20% נכות אורתופדית בגין מצב לאחר שבר תוך פרקי בשוק שמאל ו- 20% בגיל צלקות ברגל שמאל. בנוסף, הופעלה תקנה 15 והנכות המשוקללת שנקבעה עומדת על 54% לצמיתות.

3. בית משפט קמא פסק למערער פיצוי בסכום כולל של 1,552,000 ₪, ולאחר ניכוי תגמולי המל"ל בסך של 1,101,000, נותר למערער פיצוי בסך של 451,000 ₪.

נכותו התפקודית של המערער הוערכה על ידי בית משפט קמא בשיעור של 45%. שכרו הממוצע של המערער עובר לתאונה, בניכוי מס ובהצמדת הסכום למועד מתן פסק הדין הועמד על ידי בית משפט קמא על סך של 6,200 ₪. בהתאם לכך, ובשים לב לתקופת הנכות הזמנית שנקבעה למערער, פסק בית משפט קמא למערער פיצוי בסכום של 321,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעבר. אשר לעתיד, העמיד בית משפט קמא את בסיס השכר על סך של 6,720 ₪ נטו (7,000 ₪ ברוטו). בשים לב לנכות תפקודית בשיעור של 45%, קבע בית המשפט קמא את הפסד ההשתכרות לעתיד בסך של 760,000 ₪. יתר נזקיו של המערער נקבעו כדלקמן: הפסד פנסיה לתקופת העבר והעתיד בסכום כולל של 82,000 ₪ (לפי חישוב של 5% מהשכר לעבר ו- 10% לעתיד); עזרת הזולת לעבר 100,000 ₪ ולעתיד 140,000 ₪; ניידות בסכום גלובאלי של 40,000 ₪; הוצאות לעבר ולעתיד בסכום גלובאלי של 20,000 ₪, וכן נזק שאינו ממון בסך של 89,000 ₪.

4. שני הצדדים מיאנו להשלים עם פסק הדין; המערער מלין על מיעוט הסכומים אשר נפסקו לטובתו, והמשיבה סבורה כי בנתוני המקרה, נפסק פיצוי גבוה יתר על המידה אשר אינו הולם את מצבו של המערער.

5. המערער התמקד בערעורו בשני נושאים עיקריים: שיעור הנכות התפקודית והפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד, ובתוך כך, המערער משיג כנגד בסיס השכר שנקבע על ידי בית משפט קמא לעבר ולעתיד.

6. אשר לשיעור הנכות התפקודית טוען המערער כי ראוי היה להעמידו על שיעור של 54% כגובה הנכות שנקבעה במל"ל לאחר הפעלת תקנה 15. לטענתו, נכויותיו הן תפקודיות, ולרבות הנכות הפלסטית שנקבעה לו אשר הנה תפקודית ברובה. המערער מוסיף כי על שיעור נכותו התפקודית ניתן גם ללמוד מנתוני השתכרותו כיום לעומת התקופה עובר לתאונה. לטענתו, השוואת נתוני השכר מעלה כי הגריעה מכושר השתכרותו עומדת על בין 53% ל- 64%. עוד מלין המערער כנגד הפיצוי החלקי בלבד שניתן לתקופת העבר, זאת על אף שהוא לא שב לעבודה למעט למספר חודשים בודדים לאורך התקופה כולה. המערער מדגיש כי הוא עשה מאמצים ניכרים לחזור למעגל העבודה ולהקטין את נזקיו, ואף שובץ בתוכניות שיקום מטעם המל"ל.

7. אשר לבסיס השכר לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות בעתיד, טוען המערער כי ראוי היה להעמידו בגובה השכר הממוצע במשק, וזאת לאור הראיות שהניח בפני בית משפט קמא, ובכללן: תעודת עובד ציבור של מנהלת משאבי אנוש בעיריית קריית ביאליק (מקום עבודתו של המערער); שכרה של הגב' נתנאלה ששון שאף היא פקחית בעיריית קריית ביאליק ואשר החלה לעבוד במועד מקביל למערער, אשר עמד בממוצע בשנת 2013 על כ- 8,300 ₪ ברוטו בחודש, וכן ראיות נוספות לגבי השתכרויותיו בעבר. בהתאם לכך, טוען המערער, כי יש להעלות גם את הפיצוי בגין הפסדי פנסיה שנפסקו לזכותו, כמו גם להעמיד את שיעורו של הפסד הפנסיה על 12% מהפסדי ההשתכרות.

8. לעניין עזרת הזולת טוען המערער כי הסכום שנפסק לו בסך של 240,000 ₪ הוא סכום ראוי המשקף את העזרה המרובה לה הוא נזקק וייזקק בעתיד ואין מקום להפחית מסכום זה, במיוחד בשים לב לתקופה הארוכה מאוד בה היה מצוי באי כושר מלא נוכח ריבוי הניתוחים והטיפולים שעבר. לפיכך, יש לדחות את ערעור המשיבה בעניין זה.

9. המשיבה לעומת זאת טוענת כי הפיצוי שנפסק למערער גבוה באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. עיקר טענותיה של המשיבה מתייחס לפיצוי שנפסק למערער בפריט הנזק של הפסד כושר ההשתכרות בעתיד, המבוסס על נכות תפקודית של 45% ועל הפיצוי שנפסק בגין עזרת הזולת.

המשיבה טוענת כי ראוי היה להעמיד את נכותו התפקודית של המערער על שיעור שאינו עולה על 20%, שכן למערער נקבעה נכות פלסטית בשיעור של 20% שאינה תפקודית והנה בעלת אופי קוסמטי בלבד. עוד נטען כי הנכות האורתופדית והנכות בגין הצלקות חופפות זו את זו. המשיבה טוענת כי המערער הוכיח שהוא מסוגל לעבוד גם במומו, כמו גם לעבוד כנהג אוטובוס במשרה מלאה, וככל שהוא נמנע מלעבוד משרה מלאה הרי שיש בכך הימנעות מחובתו להקטין את הנזק. לפיכך, סבורה המשיבה, כי קביעתו של בית המשפט קמא כי נכותו התפקודית של המערער היא בשיעור של 45% עומדת בניגוד לחומר הראיות אשר הונח בפני בית המשפט.

10. המשיבה מלינה גם נגד הפיצוי בגין עזרת הזולת שנפסק למערער בסכום כולל של 240,000 ₪. לטענתה, המערער נעזר בבני משפחתו בתקופת העבר ולא העסיק כל עזרה בשכר. עוד לטענתה, ראוי להעמיד את הפיצוי בגין עזרת בני המשפחה בעבר על סך של 50,000 לכל היותר. לגבי העתיד טוענת המשיבה כי לאור תקופת העבר, יש להניח שהמערער לא יעסיק עזרה בשכר ולכן ראוי היה להעמיד את הפיצוי לעתיד בסכום של 100,000 ₪ בלבד.

11. לבסוף טוענת המשיבה כי יש לדחות את ערעור המערער; בסיס השכר שנקבע על ידי בית משפט קמא לתקופת העתיד בדין יסודו ואף, כלשונה, עושה חסד עם המערער, וכן הפיצוי שנקבע בגין תקופת אי הכושר בעבר ראוי, ומכל מקום מדובר בקביעה עובדתית המעוגנת בראיות ואין להתערב בה.

דיון והכרעה

12. דעתי היא כי דין שני הערעורים להידחות, וכך אמליץ לחבריי.

נקבע לא אחת כי אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בסכום הנפסק בכל אחד מראשי הנזק השונים ככל שסכום הפיצוי הכולל הוא סביר באופן שאינו מקפח מי מהצדדים. ראו לעניין ע"א 148/10 כהן נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ, סעיף 8 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית (12.10.10) (להלן: "עניין צים"):

"בחינת הסכום בערכאת הערעור נעשית בשלושה שלבים, אשר לעיתים סמויים מעינו של הקורא. בשלב הראשון בוחנת ערכאת הערעור  אם סכום הפיצוי הכולל שנפסק עומד ביחס סביר לנזק בהתחשב בפרמטרים העיקריים של גיל הניזוק ותוחלת חיים; הנכות הרפואית והתפקודית ואופיה; ובסיס השכר. בשלב השני ולצורך בחינה נוספת של סבירות הפיצוי הכולל, בוחנת ערכאת הערעור את הסכומים שנפסקו בראשי הנזק השונים. ודוק: אין מדובר בבחינה לעומק של כל ראש נזק וכל תג ותג מבין ראשי הנזק הרבים, אלא בבחינה ממעוף הציפור שנועדה לבדוק אם קיימת חריגה בולטת מהמקובלות באחד מראשי הנזק. ערכאת הערעור לא תתערב בראש נזק כזה או אחר גם אם סברה כי ניתן היה לפסוק סכום שונה ממה שנפסק על ידי הערכאה הדיונית. רק אם נמצא כי נפלה טעות בולטת באחד מראשי הנזק, תתערב ערכאת הערעור באותו רכיב. השלב השלישי, חוזר ומתחבר לשלב הראשון במובן זה שערכאת הערעור בוחנת אם ההתערבות בראש נזק כזה או אחר או בקביעה כזו או אחרת של הערכאה הדיונית אכן מביאה לשינוי מהותי בתוצאה הסופית. כך, ייתכן כי בראש נזק אחד יש להגדיל את הפיצוי, ומנגד, יש להפחית את הפיצוי בראש נזק אחר, או שערכאת הערעור מצאה כי הערכאה הדיונית נקטה גישה נדיבה או גישה קפוצת יד במכלול ראשי הנזק או בקביעת שיעור הרשלנות התורמת, כך שאין לשנות את סכום הפיצוי הכולל למרות שהיה מקום להתערב בראש נזק כזה או אחר."

13. אני סבורה כי הסכום הכולל שנספק למערער הוא סביר והולם את מצבו, את פגיעותיו ונכותו הצמיתה אשר הוסבה לו בתאונה, וכן את השלכותיהם של אלה על אורחות חייו ותיפקודו של המערער.לפיכך, אין מקום להתערב בסכום שנפסק, בין כלפי מעלה ובין כלפי מטה.

14. שני הצדדים מלינים על שיעור הנכות התפקודית שקבע בית משפט קמא - המערער על היות שיעור הנכות נמוך יתר על המידה והמשיבה על היותו גבוה. נקבע לא אחת כי "הערכת נכותו התפקודית של נפגע, היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית..." (ע"א עזאם נ. דנית בר פסקה 6 (14.6.2011) וכן ראו: ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ, סעיף 6 (11.1.15); ע"א 8930/12 הפניקב נ. צחי טוויג (......). עוד נקבע כי "התערבות ערכאת הערעור בנושא הנכות התפקודית והגריעה בכושר ההשתכרות נעשית במשורה ורק במקרים ראויים..." (ראו ע"א 2577/14 לעיל).

דעתי היא כי אף ששיעור הנכות התפקודית שנקבע למערער הוא גבוה ועולה על שיעור הנכות הרפואית, אין הוא בה בגדר המקרים המיוחדים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור. כאמור, קביעת שיעור הנכות התפקודית נתונה לערכאה הדיונית, לה ההזדמנות הבלתי אמצעית להתרשם ממצבו של הנפגע והשלכות הנכות על תפקודו. בענייננו, התרשמתי אף אני כי פגיעתו של המערער הייתה קשה. למערער נגרמו פגיעות רבות בברך, לרבות שברים בעצמות הטיביה והפיבולה בשוק. פגיעותיו הצריכו טיפול רפואי ממושך ובכלל זה ששה ניתוחים, לרבות קיבוע פנימי, וכן קיבוע חיצוני באמצעות מערכת "אליזרוב" למשך שנה. בית משפט קמא שמע את המערער והתרשם מהמגבלות שהותירה פגיעה קשה זו בתפקודו ונדמה לי כי התרשמות זו היא סבירה ומתיישבת עם החומר הרפואי. ראו לדוגמה קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל מיום 24.7.11 כי "מדובר בשבר פתוח קשה, אשר פגע גם בברך, גם בשוק עם איבוד רקמה רכה בשוק אשר דרשה העברת שתל של עור ושריר מהסובך [שריר התאומים]". בסופו של דבר, לאור מצבו של המערער, כפי שאף אני התרשמתי בדיון שהתקיים בפנינו, נראה לי כי הערכת בית משפט קמא את שיעור הנכות התפקודית היא אומנם על הצד הגבוה אך אינה חורגת ממתחם הסבירות ולא הייתי מתערבת בקביעתו בעניין זה.

15. גם טענת המערער באשר לבסיס השכר אשר נקבע על ידי בית משפט קמא לגבי תקופת העתיד, דינה להידחות. יכול והיה מקום להעמיד את בסיס השכר על סכום גבוה יותר נוכח גילו של המערער במועד התאונה, ואולם, הסכום שנקבע כבסיס השכר, על בסיס הראיות שהונחו לפני בית משפט קמא, סביר ואינו מצדיק את התערבות ערכאת הערעור. יתרה מכך, נדמה כי שיעור הנכות התפקודית הגבוה מתקזז עם בסיס השכר הנמוך, באופן שכל אחד מהם מאזן את השני, והסכום הסופי הוא סביר בהחלט (ראו עניין צים לעיל).

אשר לפיצוי בגין הפסדי פנסיה שפסק בית משפט קמא בשיעור של 10% מהפסדי השכר לעתיד - אומנם ראוי היה להעמידו על שיעור של 12% (ראו ת"א (מחוזי חיפה) 16951-04-10 ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר (31.12.13), וכן ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג (31.7.14)), ואולם ההפרש זניח ואינו מצדיק את התערבותנו.

16. אוסיף עוד כי לא מצאתי שיש להתערב בסכום הכולל שפסק בית משפט קמא למערער בגין הפסדי השכר בעבר, ולרבות הימנעות מפסיקת הפסדי שכר מלאים לכל התקופה, כנטען על ידי המערער. קביעותיו של בית משפט קמא בעניין זה מעוגנות בראיות שעמדו לפניו ואין מקום להתערבותנו.

17. אף הסכום שנפסק בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד סביר והולם את מצבו של המערער והפגיעה המשמעותית בכושר תפקודו, ואין מקום להתערב בקביעה זו.

18. אשר על כן, אף שייתכן וניתן היה להגיע לתוצאה שונה בראש נזק זה או אחר, התוצאה הכוללת סבירה בהחלט ואין מקום להתערבותנו, ולעניין זה ראו עניין צים:

"מכאן, שאי התערבות בפסק דין של ערכאה דיונית בנזיקין, אין משמעותה בהכרח אישרור של כל ראש נזק וכל סכום וכל קביעה שנפסקה על ידי הערכאה הדיונית. ההתערבות תיעשה מקום בו מצאה ערכאת הערעור כי יש להפחית או להגדיל את סכום הפיצוי הכולל או כדי להעמיד הלכה על מכונה."

19. המסקנה מכל האמור היא כי דין הערעור והערעור שכנגד להידחות, ללא צו להוצאות.

השופטת ב' טאובר:

אני מצטרפת לחוות דעתה של השופטת יעל וילנר.

השופט י' גריל [אב"ד]:

א. אני חולק על התוצאה אליה הגיעה חברתנו השופטת י. וילנר (שאליה הצטרפה חברתנו השופטת ב. טאובר) וזאת בכל הנוגע לפריט הנזק של הפסדי השתכרות לעתיד.

ב. באשר לכל שאר חלקי פסק-דינו של בית משפט קמא - מקובל עליי, מנימוקיה של חברתנו השופטת י. וילנר, כמפורט בחוות דעתה, שיש לדחות הן את ערעור הנתבעים שהוגש ב- ע"א 4316-06-14 (דהיינו, הערעור של "הפול"), והן את ערעור התובע שהוגש ב- ע"א 20559-06-14, ואשר הוכתר בכותרת: "הודעת ערעור וערעור שכנגד".

ג. אתייחס איפוא בדבריי אך ורק לפריט של הפסד השתכרות לעתיד.

למערער, יליד 1980, שנפגע בתאונת הדרכים ביום 10.4.08, נקבעו 20% נכות אורתופדית בגין שבר תוך פרקי בשוק שמאל, ובנוסף 20% נכות בגין צלקות ברגל שמאל.

נכותו הרפואית המשוקללת של המערער היא 36% לצמיתות.

ד. מקובל עליי, מנימוקיה של חברתנו, כי נוכח חומרת פגיעתו האורתופדית של המערער יש הצדקה להעמדת נכותו התפקודית על שיעור אשר עולה על נכותו הרפואית המשוקללת. בהערכת שיעור הנכות התפקודית יש להביא בחשבון שמתוך הנכות הרפואית המשוקללת 20% נכות הינם בגין פגיעה אורתופדית, ו- 20% הנכות הנוספים הינם בגין צלקות. אף אני התרשמתי, בשעת הדיון שהתקיים בפנינו, כי צלקות אלה משמעותיות.

נוכח שילוב נתונים אלה הייתי מעמיד את נכותו התפקודית של המערער על 40%, ולא כפי שפסק בית משפט קמא.

ה. חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד לפי 40% נכות תפקודית, בשים לב לכך שבמועד פסק דינו של בית משפט קמא היה המערער כבן 34, ולפניו כשלושים ושלוש שנות עבודה, הינו כדלקמן:

שכר נטו 6,720 ₪ לחודש X 40% נכות X מקדם היוון 251.1856 = 675,187 ₪.

ו. בית משפט קמא העמיד את הפיצוי בגין הפסד כושר השתכרותו של המערער בעתיד על 760,000 ₪ . לכן, הייתי מציע להפחית מן הפיצוי שנפסק לזכות המערער את הסכום של 85,000 ₪, בתוספת הסכום היחסי של שכ"ט עו"ד ומע"מ על שכר הטרחה, נכון למועד פסק דינו של בית משפט קמא (30.4.14).

פרט לאמור לעיל הייתי גם אני דוחה את שני הערעורים.

התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו דוחים הן את הערעור שבע"א 4316-06-14 והן את הערעור שבע"א 20559-06-14, כאמור בחוות הדעת של השופטת י. וילנר והשופטת ב. טאובר, כנגד דעתו החולקת של השופט י. גריל.

אין צו להוצאות.

מזכירות בית המשפט: תחזיר את הפיקדון שהפקיד המערער ב- ע"א 20559-06-14 לידי ב"כ המערער (עוה"ד י. נחשון), עבור המערער, וכן תחזיר את הערבות שהפקידה המערערת מס' 2 ב- ע"א 4316-06-14 לידי באת – כוחה (עוה"ד נ. לביא).

המזכירות תמציא את העתקי פסק-הדין לבאי-כוחם של שני הצדדים.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ה, 26 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.