1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית משפט השלום (כב' הנשיא השופט א' סלאמה), מיום 30.4.14, בת"א 12202-02-09. הבקשה הוגשה בצוותא עם ערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין, בו חוייבו, ביחד ולחוד, לשלם למשיב סך של 520,883 ₪. בבקשה שלפני הם עותרים לעיכוב ביצוע תשלום סך של 240,000 ₪.

תמצית העובדות הרלוונטיות

2. הפיצוי נפסק בגין נזקי גוף שנגרמו למשיב, בעקבות תאונת דרכים מיום 10.4.08, בה נפגע כהולך רגל מאופנוע הנהוג על ידי המבקש 1 ומבוטח על ידי המבקשת מס' 2 (להלן: "התאונה").

3. המשיב הינו יליד 1980, כבן 34 כיום, עבד ערב התאונה כפקח בעיריית קריית ביאליק וכיום כנהג אוטובוס.

בבית משפט קמא נקבעה נכותו הרפואית הצמיתה המשוקללת של המשיב בעקבות התאונה על 36% ונכות תפקודית בשיעור של 45%.

בפסק הדין העמיד בית משפט קמא את סך הפיצוי המגיע למשיב בגין התאונה על סכום של 1,552,000 ₪ ולאחר ניכויים (שהסתכמו ב- 1,101,000 ₪ בגין תגמולי מל"ל כולל קצבאות, דמי פגיעה וריבית על תשלומי העבר) על סך של 451,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין, כמפורט לעיל.

הפיצוי שנקבע מורכב מראשי הנזק הבאים:

א. הפסדי השתכרות לעבר - 321,000 ₪.

ב. הפסדי השתכרות לעתיד – 760,000 ₪.

ג. הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים – 82,000 ₪.

ד. הוצאות לעבר ולעתיד – 20,000 ₪.

ה. ניידות – 40,000 ₪.

ו. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד – 240,000 ₪ (100,000 ש"ח לעבר והיתרה לעתיד).

ז. כאב וסבל­ – 89,000 ₪.

עינינו הרואות כי מרכיב הפיצוי בגין נזק לעתיד מהווה את החלק הארי מהפיצוי שנפסק למשיב. מדובר בהפסדים שייגרמו לו במרוצת השנים הבאות, על פני למעלה משלושה עשורים, עד גיל 67 ביחס להפסד ההשתכרות ואף מעבר לגיל זה ביחס לשאר הנזקים העתידיים.

הנימוקים בבקשה

4. הנימוק המרכזי נשען על נימוקי הערעור, כשלדידם של המבקשים סיכוייו טובים. בתמציתיות, טענו המבקשים בערעור, כי טעה בית משפט קמא, עת פסק פיצוי ביתר ברכיב הנזק של הפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד והוצאות עזרת צד ג', בעבר ובעתיד.

לטענת המבקשים, טעות זו נובעת מטעות בהערכת נכותו התפקודית של המשיב והעמדתה על 45% תחת קביעתה בשיעור של 30%, לכל היותר.

טיעון זה נסמך בעיקרו של דבר, על כך שנכותו הרפואית של המשיב מורכבת מ- 20% בתחום האורטופדי ומתייחסת כולה לרגלו השמאלית. לדידם של המבקשים, לרגל זו השלכה חלקית בלבד על תפקוד המבקש בעוד שהנכות הנוספת בשיעור של 20% הינה פלסטית, בגין צלקות בשוק השמאלית. לטענתם, אף לנכות פלסטית זו, אין השפעה על תפקוד המשיב.

5. לטיעון בדבר סיכויים טובים בערעור התווסף טיעון נוסף לפיו, למשיב לא ייגרם נזק כלשהו מעיכוב חלקי של התשלום שנפסק בפסק הדין, הן משום שמדובר בעיכוב חלקי, הן משום שלמשיב תשולם יתרת פסק הדין בסך של כ- 280,000 ₪, והן משום שממילא משתלמות לידיו ,מדי חודש בחודשו, קצבאות מל"ל במסגרת נכות מהעבודה.

עוד טוענים המבקשים, כי במידה ולא יעוכב ביצועו של התשלום החלקי והמבקשים יזכו בערעורם, עלולה הזכייה להיות בבחינת אות מתה בשל הקושי שייגרם להם בהחזר הכספים אשר שלמו ביתר.

בהקשר אחרון זה, טוענים המבקשים, כי בגדרי ההתדיינות בבית משפט קמא הצהיר המשיב כי מצבו הכלכלי נהיה קשה יותר ויותר, הוא נקלע למצב קשה זה ולחובות כספיים, משאלה הצטברו וגדלו במשך השנים, דבר שאילצו (בתצהיר נטען "נאלצנו", הכוונה לו ולרעייתו) ליטול הלוואות מבנקים ומבני משפחה.

לפיכך, טוענים המבקשים, כי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה בבירור לטובתם משיהא זה מן הנמנע, ולמצער קשה מאוד, להשיב את המצב לקדמותו, אם לא יעוכבו הכספים.

טענות המשיב

6. המשיב מתנגד לבקשה. בתגובתו הוא מפנה להלכה הכללית לפיה, אין בהגשת ערעור על פסק הדין כדי לעכב את ביצועו, בין היתר, כמתחייב מתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

לטענתו, כלל זה חל ביתר שאת עת מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, זאת במיוחד בנסיבות דנן, בהן סיכויי הערעור אינם גבוהים, מאחר והנכות התפקודית הינה בבחינת ממצא עובדתי שנקבע על ידי הערכאה הדיונית אשר גם התרשמה באופן בלתי אמצעי ממראה הרגל הפגועה ומתנועותיה ומגבלותיה. האמור בשים לב לכלל לפיו אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים אלה.

עוד טוען המשיב, כי מטעמו הוגשה הודעת ערעור וערעור שכנגד, ואלה הופנו כנגד שיעור הנכות התפקודית וקביעת בסיס השכר לעתיד ע"י בית משפט קמא.

באשר למאזן הנוחות טוען המשיב, כי החשש עליו מצביעים המבקשים ולפיו ימנע או יקשה עליהם לקבל בחזרה ממנו כספים שישלמו ביתר, הינו חשש מדומה ונטען בחוסר תם לב. לטענתו, אך טבעי הוא כי נפגע דוגמתו, אשר לא עבד מסיבה רפואית מוכרת ומאושרת ע"י המל"ל, במשך כשלוש שנים, ייקלע למצב כלכלי קשה, מצב שהוא נחלת כל מי שנפגע באורח קשה. יתר על כן, מדובר במצב כלכלי שהפך נחלת העבר, ואין בידי המבקשים להצביע על מצב כלכלי קשה כיום, כאשר הוא ואשתו עובדים, הוא משתכר כ-3,000 ₪ , מקבל קצבה בסך של 2,900 ₪, ואשתו אף היא עובדת במקצועה כמורה ומשתכרת.

לבסוף מציין המשיב כי יהא מוכן להפקיד את הסך של 240,000 ₪ בחשבון נאמנות על שמו, עד להכרעה בערעור.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

אכן, הכלל הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. זהו הכלל ולו חריגים, בהתקיים שני תנאים מצטברים, ראשית, סיכויי הערעור טובים ושנית, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש.

לצד שני תנאים אלה, הוכרה בפסיקה האפשרות של עיכוב ביצוע פסק דין כספי אף אם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות אינם נוטים באופן ברור לטובת אחד הצדדים. על כך עמד בית המשפט העליון - כב' השופט י' דנציגר בבש"א 1045/12 דלק נדל"ן בע"מ נגד צבי וינמן, (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 22/1/12, ראו גם אסמכתאות קודמות אליהן הפנה ביהמ"ש שם). באותה החלטה ציין בית המשפט העליון את הנטייה לקבל בקשת עיכוב ביצוע פס"ד באופן חלקי, כך שחלק מהכספים משולמים וחלקם מעוכבים.

8. ואכן, במקרה שלנו יקשה לומר, כי סיכויי הערעור נוטים באופן ברור לטובת המבקשים. יחד עם זאת, אין לומר כי מדובר בערעור שעל פני הדברים חסר כל סיכוי.

כך הוא הדבר לגבי מאזן הנוחות. שכן, אין להתעלם מאותן אמירות מפורשות שבאו מצד המשיב במסגרת ההתדיינות בפני בית משפט קמא וביחס למצבו הכלכלי.

9. אמנם, צודק המשיב בטענה כי כל נפגע שנגרמה לו נכות משמעותית או אובדן כושר עבודה לתקופה ממושכת, אך סביר שייקלע למצב כלכלי קשה. עם זאת, הנחה זו, שהיא נכונה במקרה דנן, אין להפוך לכלל אותו יש להחיל כמעט אוטומטית על כל פסק דין כספי בתיקי נזקי גוף.

מצב כלכלי קשה זה שפעמים רבות הופך לנחלת העבר וחולף במרוצת הזמן, יהווה שיקול מבין כלל השיקולים ובמקרים המתאימים.

בגדרי מקרים מתאימים אלה, בא המקרה שלפנינו, שעה שחלק נכבד מהפיצוי שנפסק בבית משפט קמא הינו בגין נזק עתידי, וכפי שציינתי קודם, זה שייגרם למשיב במרוצת השנים הבאות, וכאמור, על פני שלושה עשורים לפחות.

בהקשר אחרון זה, רואה אני להפנות להחלטת בית המשפט העליון (כב' השופטת ע' ארבל, כתוארה אז) בבש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נגד פלוני ((פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 13/11/06). באותו מקרה, על אף כי המבקשת לא הציגה הוכחה פוזיטיבית המלמדת כי המשיב חסר כל וכי במידה ויופחת סכום פיצויו בערעור, לא יוכל להחזיר למבקשת את ההפרש, קבע בית המשפט כי יש ליתן את הדעת, לצד מצבו הכלכלי של המשיב, לגובה הסכום הנדון ולעובדה כי סכום הכסף העומד במחלוקת, נועד בעיקרו לסיפוק צרכי המשיב בשארית חייו. כך שלא ניתן לומר, כי מלוא הסכום נחוץ למשיב כדי לספק את צרכיו המיידיים וניתן לקבוע כי חלק ממנו נועד לסיפוק צרכיו העתידיים, בדיוק כפי המקרה שלפנינו.

10. כאן רואה אני להטעים: למשיב שולמו וישולמו סכומי כסף נכבדים מאת המל"ל, אלה הוערכו בסך של 1,101,000 ₪, הכוללים גם קצבה חודשית ששולמה ומשולמת לו ובסך של כ- 2,900 ₪ נכון להיום.

כמו כן, שולם לו תשלום תכוף בסך של 50,000 ₪ וכן שולמו או ישולמו בימים אלה, כספים נוספים על ידי המבקשת בגין היתרה שאינה במחלוקת ובסך של כ- 280,000 ₪.

מכאן, העברת מלוא הסכום שבמחלוקת עלולה להציב את המבקשים בפני מציאות קשה במידה וערעורם יתקבל ויתברר כי המשיב אינו יכול להחזיר לה סכום זה.

יחד עם זאת, העובדה כי המשיב עובד ומשתכר סך של 3,000 ₪ ועוד קצבה של 2,900 ₪ בצירוף אותם סכומים שקיבל ויקבל בעתיד מאת המל"ל, מעמידים את המשיב בחזקת מי שמסוגל ויכול להחזיר ולו חלק מהסכום שבמחלוקת.

11. לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי ולעכב את תשלום הסך של 140,000 ₪ בלבד, עד להכרעה בערעורים.

בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ד, 25 יוני 2014, בהעדר הצדדים.