בענין : ביטול עיקול שהוטל לאחר מתן פסק הדין

1. בחודש פברואר 2009 הגיש התובע נגד הנתבע ונגד אדם נוסף ששמו פואד עודה ( להלן "פואד")

תביעה כספית ע"ס 290,116 ₪ בגין עסקת מכר מקרקעין משנת 2006 .

התביעה נגד הנתבע , עו"ד במקצועו , הוגשה בשל טענות הנוגעות לאופן פעולתו כמי שייצג

בעסקה הן את המוכר תאופיק דאוד ( להלן "תאופיק") והן את התובע כקונה .

לימים התברר כי אדם בשם אמיר חורי ( להלן "אמיר") התחזה לתאופיק ולכן הסכם המכר

עליו חתם התובע חסר כל תוקף . ביום 16.3.11 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי עסקת המכר

בטלה ומינה את ב"כ התובע ככונס נכסים לשם ביצוע הפעולות הנדרשות לביטול העסקה .

אמיר ואדם נוסף בשם סמי חאג' ( להלן "סמי" ) הועמדו לדין בגין מעשה המרמה שהביא

למכירת המקרקעין לתובע . סמי הורשע בהליך הפלילי על פי הודאתו .

2. ביום 11.3.14 ניתן פסק דין במסגרתו התקבלה בחלקה התביעה נגד הנתבע ונדחתה התביעה

נגד פואד . בית המשפט ( כב' השופט רובס ) חייב את הנתבע לשלם לתובע 200,865 ₪ וכן

אגרות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ . נקבע כי על הנתבע לשלם סכומים אלה לתובע

תוך 45 יום ממועד מתן פסק הדין .

3. בית המשפט מצא כי הנתבע התרשל במילוי תפקידו כעו"ד אך הדגיש כי הנתבע לא היה מעורב

בקנוניה . פסק הדין שזור במסקנות משפטיות שנדרשו להכרעה במחלוקת והודגשו ע"י ב"כ

התובע במסגרת ההליך שלפני . בס' 29 לפסק הדין נקבע כי הנתבע מסר מספר גרסאות סותרות

באשר לנסיבות ביצוע זיהוי המוכר על ידו . בס' 30 לפסק הדין נקבע כי גרסתו של הנתבע באשר

לנסיבות זיהוי ה"מוכר" , הצגת תעודת הזהות ומועד ביצוע הזיהוי היתה בלתי סדורה , בלתי

עקבית ועמוסה בסתירות . בסיפת ס' 34 לפסק הדין נקבע כי עדותו של סמי בבית המשפט

היתה עדות מוזמנת ומתואמת מראש באופן שיש בה כדי לפגוע במשקל עדותו כמו גם באמינותו

ובאמינות הנתבע . מוקדם יותר באותו סעיף של פסק הדין ( ע' 17 ש' 1 עד 2 ) נקבע כי כתב

ההגנה של סמי וכתב ההגנה של הנתבע כנגד ההודעה לצד שלישי נערכו במשרדו של הנתבע .

4. ביום 13.3.14 נודע לב"כ התובע על פסק הדין . כפי שמסר ב"כ התובע לראשונה במהלך הדיון

שהתקיים היום , הדבר נודע לו אגב בדיקה אקראית . למחרת הועבר פסק הדין לידיעת התובע

והוזמנה חקירה כלכלית לגבי הנתבע .

יום או יומיים לאחר קבלת ממצאי החקירה הכלכלית הוגשה לבית המשפט בקשה להטלת עיקול

לפי תקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי .

5. ביום 26.3.14 הומצא פסק הדין לב"כ התובע באמצעות הדואר .

6. ביום 2.4.14 הוגשה בקשת התובע להטלת עיקול על זכויות הנתבע ברכב מסוג טויוטה מודל

2008 ועל זכויות הנתבע בשני חשבונות בנק בבנק הפועלים ובבנק ערבי ישראלי . עד מועד כתיבת

החלטה זו לא התקבלו תשובות המחזיקים לצווי העיקול . הנתבע טען כי שני חשבונות הבנק

מצויים ביתרת חובה שאינה משמעותית . למרות שאין חובה לצרף תצהיר לבקשה שכזו , צורף

לבקשה תצהיר של התובע . בחקירתו הנגדית אישר התובע כי התצהיר הוכן במשרד בא כוחו

ואומת במשרד עו"ד אחר , כאשר הוא לא היה שותף לתהליך הכנת התצהיר ואינו יכול להעיד

מידיעה אישית על נכונות האמור בס' 5 לתצהיר בו נטען כי לנתבע אין פוליסת אחריות מקצועית .

7. במסגרת הבקשה לא נאמר כי ב"כ התובע ידע על פסק הדין כבר ביום 13.3.14 . כמו כן לא

נאמר כי נערכה חקירה כלכלית , אשר בעקבותיה הוגשה הבקשה .

8. ביום 7.4.14 הוגשה הבקשה שלפני לביטול העיקול .

נטען כי לנתבע יש פוליסת אחריות מקצועית , אשר פרטיה נמסרו לתובע במסגרת תצהיר

תשובות לשאלון וכן במסגרת החקירה הנגדית , בה הבהיר ב"כ הנתבע כי הנתבע לא מצא

לנכון להפעיל את הפוליסה במקרה זה .

9. לשלמות התמונה יצויין כי ביום 10.4.14 הגיש הנתבע בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין .

בס' 125 של הבקשה נטען כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין עד למתן פסק דין סופי בערעור

הדבר עלול לפגוע בנתבע ובתפקודו הכלכלי והפיננסי באופן אנוש . בס' 126 של הבקשה ציין

הנתבע כי הליכי ההוצל"פ והליכי הגבייה בכוחם להביא לשיתוק פעילותו של הנתבע וכן

עלולים להביא להגבלות שבכוחן להביא לקריסתו הכלכלית והפיננסית . בס' 5 לתצהיר התומך

בבקשה לעיכוב ביצוע הצהיר הנתבע כי אין לו חובות ומצבו הכלכלי יציב , אולם סכום של

220,000 ₪ הוא סכום עתק שאין באפשרותו לשלמו באופן מיידי ותשלומו מצריך גיוס

והתארגנות מיוחדת .

9. היום התקיים דיון בבקשה במסגרת נחקרו הצדדים על האמור בתצהיריהם .

בגמר הדיון סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה .

10. תקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני להבטחת

ביצועו של פסק הדין בעת מתן פסק הדין או בתכוף לאחריו .

כדי לקבל תמונה שלמה לגבי הדרכים העומדות בפני תובע שכזה בדין להבטיח את ביצוע פסק

הדין יש להפנות גם לס' 6 לחוק ההוצל"פ . ס' 6(ב) קובע כי לא תוגש בקשה לביצוע פסק הדין

אלא לאחר שחלף המועד שנקבע בפסק הדין לביצועו ואם לא נקבע מועד כאמור – לאחר שחלפו

30 יום מיום מתן פסק הדין.

ס' 6(ב1) קובע כי אם לא נקבע בפסק הדין מועד לביצועו רשאי רשם ההוצל"פ להתיר לזוכה

שביקש זאת להגיש בקשה לביצוע פסק הדין גם אם טרם חלפו 30 יום מיום מתן פסק הדין אם

היה לרשם יסוד סביר להניח שאי פתיחת תיק ההוצל"פ עלולה לסכל את ביצוע פסק הדין .

11. השאלה הראשונה לה עלי להידרש הינה האם הגשת הבקשה לעיקול ביום 2.4.14 כאשר

פסק הדין ניתן ביום 11.3.14 נכנסת לגדרי הביטוי "בתכוף לאחריו" כאמור בתקנה 363(ב)

לתקנות סד"א .

ברע"א 288/05 גדרם שמנים בע"מ נ' רוזנצוויג קבע בית המשפט העליון כי אין לקבוע מסמרות

בשאלה מהי תקופת הזמן בה מתקימת הסמכות להטיל עיקול לאחר מתן פסק הדין , כאשר כל

מקרה צריך להיבחן על פי נסיבותיו . עם זאת נקבע כי מהביטוי "בתכוף לאחריו" עולה כי מדובר

בפרק זמן קצר . באותו מקרה נקבע כי כאשר הבקשה להטלת עיקול הוגשה כארבעה חודשים

לאחר שניתן פסק הדין לא מדובר בבקשה שהוגשה בתכוף לאחר מתן פסק הדין .

12. בע"א 890/05 משה נ' שרב השקעות בע"מ קבע בית המשפט העליון כי פרק הזמן של "בתכוף

לאחריו" נועד לאפשר למבקש העיקול שהות מספקת לפתוח תיק הוצל"פ לביצוע פסק הדין .

נקבע כי באותו מקרה היתה למבקש שהות שכזו והוא בחר שלא לנצלה אלא לפנות לבית

המשפט העליון בשיהוי של יותר משבועיים ממועד מתן פסק הדין כך שההחלטה המטילה את

העיקול אינה יכולה להחשב כהחלטה שניתנה בתכוף לאחר מתן פסק הדין .

13. לכאורה עולה משתי ההחלטות הנ"ל של בית המשפט העליון כי יש לבטל את העיקול שכן

הבקשה הוגשה עשרים יום לאחר מתן פסק הדין ו 18 ימים לאחר שנודע לב"כ התובע על

פסק הדין .

במענה להערת בית המשפט בענין זה שהושמעה בפתח הדיון , השיב ב"כ התובע כי במקרה דנן

אין תחולה להחלטות אלו שכן ההחלטות שניתנו לפני תיקון ס' 6 לחוק ההוצל"פ המונע מהתובע

לבקש לפתוח תיק הוצל"פ בטרם חלף המועד שנקבע בפסק הדין לשם ביצועו .

לא אוכל לקבל טענה זו שכן כל עוד לא נערך תיקון מקביל של תקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין

האזרחי בעקבות התיקונים שבוצעו בס' 6 לחוק ההוצל"פ , יש לראות את הפסיקה שקדמה

לתיקון ס' 6 לחוק ההוצל"פ כפסיקה שחלה גם לאחר התיקון . כמו כן , גם אם אקבל את טענת

ב"כ התובע לפיה ס' 6(ב1) לחוק ההוצל"פ חסם בפניו את האפשרות לפנות ללשכת ההוצל"פ ,

אין בכך כדי להצדיק המתנה בת 20 יום טרם פנייה לבית המשפט . מי שחושש מפני הברחת

נכסים של נתבע צריך לפנות לבית המשפט ולבקש עיקול זמני טרם מתן פסק הדין . מי שהחשש

מתעורר אצלו לראשונה לאחר מתן פסק הדין בעקבות ממצאי חקירה כלכלית , חייב להסביר

לבית המשפט במסגרת הבקשה עצמה את השתלשלות העניינים ולא להציג מצג במסגרת הבקשה

ממנו ניתן להבין כי ידע לראשונה על פסק הדין כאשר קיבל אותו באמצעות הדואר ימים

ספורים לפני הגשת הבקשה .

14. עוד יצויין כי לא עלה בידי ב"כ התובע להפנות להחלטה כלשהי במסגרתה הוטל עיקול לפי

תקנה 363(ב) כאשר העיקול הוטל 20 יום לאחר מתן פסק הדין .

15. כמו כן , נפל פגם באופן הגשת הבקשה בכך שלא נאמר במפורש כי ב"כ התובע ידע על פסק הדין

ועיין בו יומיים לאחר נתינתו והתעכב בהגשת הבקשה בשל המתנה לממצאי חקירה כלכלית

אודות הנתבע .

אני סבור כי חובת תום הלב המוגברת ופרישת מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית החלה

על מבקש סעד זמני במעמד צד אחד חלה גם על מגיש בקשה לפי תקנה 363(ב) לתקנות סד"א ,

שכן אין דבר בלשון התקנות המורה אחרת .

16. ב"כ הצדדים הרחיבו את הדיבור בענין ההכבדה ומאזן הנוחות . דא עקא , לפחות במקרה אחד

קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי אין צורך לשקול את מאזן הנוחות ושאלת ההכבדה

כאשר מדובר בעיקול לפי תקנה 363(ב) לתקנות סד"א ( הפב 5336-07-10 צרלטון נ' ההתאחדות

לכדורגל , החלטה מיום 24.2.11 , ס' 19 להחלטה ).

17. לשלמות התמונה אציין כי לו נדרשתי להכריע באשר ליסוד ההכבדה ומאזן הנוחות ,

הייתי קובע כי באשר לעיקול על הרכב מאזן הנוחות מורה על הותרת העיקול על כנו שכן מדובר

בעיקול שאינו מכביד . גם באשר לחשבונות הבנק מאזן הנוחות מורה על הותרת העיקול שכן

מלכתחילה צו העיקול אינו חל על חשבונות עו"ד וחח"ד המצויים ביתרת חובה והנתבע עצמו

טען כי שני החשבונות מצויים ביתרת חובה . כיוון שהנתבע העיד על עצמו במסגרת הבקשה

לעיכוב ביצוע כמי שלא יוכל לשלם ממקורותיו שלו סכום העולה על 220,000 ₪ ואין לו נכסים

אחרים , ברי כי ישנה חשיבות להותרת העיקולים על כנם לשם הבטחת ביצוע פסק הדין .

תרומה נוספת להתקיימות יסוד ההכבדה מצאתי בטענת הנתבע לפיה יש לו פוליסת ביטוח

בתוקף אך בחר שלא להפעילה כיוון שהיה משוכנע כי התביעה נגדו תדחה וכעת , לאחר

שהתביעה התקבלה בערכאה הראשונה , הוא מבקש להפעיל את הפוליסה ולצרף את חברת

הביטוח שלו כצד להליך בשלב הערעור . אין צורך להיות מומחה בדיני ביטוח רשלנות

מקצועית של עורכי דין כדי להבין כי טענה שכזו תלויה על בלימה . כך בפרט לאחר שהתברר

כי הנתבע רכש פוליסת ביטוח אחריות מקצועית בשנת 2009 וגם לאחר שהציג את הרשימה

בדיון , אין כל ראשית ראיה לתמיכה בטענתו לפיה הפוליסה מכסה אירועים שהתרחשו בשנים

2006 עד 2007 . כך בפרט כאשר הנתבע הוא שהביא לכך שהמבטחת שלו לא הצטרפה להליך

בערכאה הראשונה . עם זאת , לאור מסקנתי לפיה הבקשה לא הוגשה בתכוף לאחר מתן פסק

הדין ונפל פגם באופן הגשת הבקשה , אין די באמור לעיל כדי להצדיק הותרת העיקולים על

כנם . כך בפרט , כאשר בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להידרש לשאלות אלה במסגרת

החלטה בבקשה לפי תקנה 363(ב) .

18. שיקול נוסף המצדיק לבטל את העיקולים הינו העובדה כי התובע לא ביקש להטיל עיקול

זמני על זכויות הנתבע טרם מתן פסק הדין . אם היה יסוד של ממש לחשש לפיו הנתבע

יפעל להבריח נכסים , סביר להניח כי התובע היה מנסה לפחות להטיל עיקול זמני על נכסי

הנתבע , לפחות בנוגע לרכב . העובדה כי לא הוגשה בקשה שכזו מהווה שיקול נוסף

המצדיק שלא להתיר הטלת עיקולים שנתבקשו 20 יום לאחר מתן פסק הדין .

19. לאור האמור לעיל אני מורה על ביטול העיקולים שהוטלו על ידי בתיק זה .

לאור נימוקי ההחלטה ולאור התנהלותו הדיונית הלקויה של ב"כ הנתבע במהלך הדיון ,

אשר הקשתה על קיום הדיון כסדרו והביאה להתארכות הדיון , מצאתי לנכון שלא לחייב את

התובע בהוצאות הנתבע במסגרת החלטה זו .

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ד, 13 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.