צדדי ג' 1. מדינת ישראל

2. מנהל מקרקעי ישראל

1. בפניי בקשה לתיקון כתב התביעה.
2. התובעים הגישו ביום 15.5.06 תביעה נזיקית (ת.א 519/06 אשר הועבר בהסכמה מביהמ"ש המחוזי בחיפה לבימ"ש השלום בעכו ביום 26.2.09 וקיבל את הסימול החדש ת.א 17900-02-09) נגד עיריית עכו (להלן: "העירייה" או "הנתבעת"), במסגרתה עתרו לחייב את העירייה לפצותם בגין טביעתם למוות של שלושה סטודנטים צעירים תושבי רמאללה, ביום 7.4.00 בחוף הים המערבי בעכו (להלן: "אירוע הטביעה" או "האירוע"). העירייה הגישה הודעת צד ג' נגד מדינת ישראל ונגד מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "צדדי ג'). עילת התביעה העיקרית הנה "רשלנות".
3. לאחר שהוגשו כתב הגנה, הודעת צד ג' וכתב הגנה להודעת צד ג', וכן לאחר הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם התובעים וחוות דעת המתייחסת למדידה ימית שבוצעה מטעמם, עתרו התובעים לתקן את כתב תביעתם על ידי הוספת טענות בנושא מסוכנות החוף המערבי המתבססות על הצגת ממצאים בדבר קיומם של בורות ומדרגות היוצרים עומק פתאומי תוך ייחוס רשלנות לנתבעת עקב הממצאים האמורים. הנתבעת וצד ג' מתנגדים בתוקף לכך.
4. בבקשה שבפניי, טוענים התובעים כי בכתב התביעה המקורי טענו כי במקום האירוע קיימת סכנה ו/או כי מדובר בחוף שהוא מסוכן לרחצה ו/או כי השחייה במקום הינה מסוכנת (סע' 6 ו- 11 לכתב התביעה); מכלל הטיעונים שפורטו בכתב התביעה, ברור כי התובעים טענו בראש ובראשונה, כי החוף נשוא התביעה הינו מקום מסוכן לרחצה, ובאותה כפיפה, כי העירייה לא קיימה את חובתה להתריע את המבקרים בחוף ולהזהירם מפני השחייה ו/או הטביעה בו; מכאן ברור הוא, כי טענות שהועלו במסגרת התצהירים שהגישו התובעים, ונתמכו במסגרת המדידה הימית שהוגשה לביהמ"ש, בדבר קיומה של תופעת המדרגה, אין בהן משום הרחבת חזית, אלא הם מבארים ומבהירים את סוג וטיב הסכנה שנטענה מלכתחילה. יתרה מזאת, מחדלה של העירייה באי הצבת אזהרה ו/או התרעה, בעינו נשאר, וזאת ללא קשר לסוג הסכנה, בין מחמת תופעת המדרגה ובין מחמת כל סיבה אחרת; בעת עריכת כתב התביעה המקורי, יורשיהם של התובעים וב"כ לא היו מודעים לגבי קיום תופעת המדרגה בחוף, אלא כל שידעו שמדובר בחוף מסוכן. קיומה של תופעת המדרגה, נתגלתה רק בעת עריכת תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים; עובדת קיומה של תופעת המדרגה, הינה עובדה חשובה ורלבנטית לצורך בירור והכרעה בפלוגתאות שבין הצדדים; התיקון המבוקש בכתב התביעה מבקש להכליל עובדה פוזיטיבית קיימת מאז ומתמיד, המצויה ו/או אמורה להימצא בתחום ידיעתה של העירייה, וזאת במיוחד לאור סקר סיכוני חופים שנערך מטעמה (העתקו צורף כנספח ה' לכתב התביעה המתוקן), המאשר את קיומה של תופעת המדרגה בחוף הנדון; מכאן, ברי שאין המדובר "בעובדה חדשה" ו/או בעובדה המצויה בתחום ידיעתם הבלעדי של התובעים ו/או בעובדה שיש בהעלאתה בשלב זה כדי להפתיע את העירייה ו/או לגרום לה עוול כלשהו ו/או להעניק לתובעים יתרון דיוני כלשהו. העירייה אף בכתב הגנה מטעמה למעשה כבר טענה כי החוף הנדון "אינו נועד לרחצה כלל ועיקר" (סע' 13 לכתב ההגנה); המטרה העיקרית של סדר הדין הינה להגיע למצב שבו יוכל השופט לחרוץ משפט צדק וכי אינטרס רב החשיבות של חקר האמת עשוי להידחות רק כאשר עומד מולו אינטרס אחר בר הגנה, שאינו קיים בהקשר דידן.
5. עוד מוסיפים וטוענים התובעים כי אכן ההלכה היא, שמקום בו יש בתיקון כתב התביעה כדי לקפח את הנתבע, במובן זה שהתיקון ישלול זכות שכבר הוקנתה לו (כגון הזכות לטעון התיישנות), אין להתיר את התיקון. הלכה זו מתייחסת למקרה שבו יש בתיקון המבוקש משום הוספת עילה חדשה ואילו כאשר מדובר בתיקון העילה המקורית, הרי שלא תיכשל בקשת התיקון גם אם בינתיים חלפה תקופת ההתיישנות (התובעים מפנים לרע"א 2607/12 אל על נתיבי אוויר נגד כלל חברה לביטוח בע"מ; ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נגד בן הרוש, פ"ד מד(1) 160).
6. העירייה התנגדה לתיקון המבוקש. נטען כי מכתב התביעה המקורי עולה כי הטענות היחידות שהועלו נגדה מתייחסות לעניין העדר שילוט האוסר ו/או המזהיר מפני שחייה במימי החופין שם נכנסו לרחצה וכאילו המקום יצר "תחושת ביטחון" כי אין המדובר בחוף האסור לרחצה, ואלו הן בדיוק הטענות אשר מפניהן התגוננה העירייה; האמור לעיל בא לידי ביטוי גם בפרוטוקול הדיונים שהתקיימו בתיק; במסגרת תצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעם התובעים נטען, לראשונה, כאילו נגרם מותם של המנוחים בשל "מדרגה" שהייתה בחוף או בשל זרמים בלתי נראים. מדובר למעשה בטענה בדבר קיומו של מפגע נסתר או סכנה נסתרת במים. טענה זו אין לה זכר בכתב התביעה המקורי ולא בהליכים המקדמיים שהתקיימו עד כה ונחזה בבירור כי מדובר בגרסה חדשה, מפתיעה, שנולדה אך לאחרונה, שנים לאחר האירוע, ולצרכי התביעה; עפ"י תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, על התובע לתאר בכתב התביעה את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ובפרט כאשר עניינה עילת הרשלנות, כבמקרה דנן, שבה נדרשת הקפדה יתרה בתיאור העובדות והתאריכים הרלבנטיים כך "שלא יהא לנתבע ספק, מפני מה עליו להתגונן"; במקרה דנן, אין מדובר באיזשהו תיקון "פורמאלי" אלא בתיקון הנוגע לעילת התביעה ממש, תיקון הנוגע לעובדות אשר על בסיסן נתבע הסעד ואשר מפניהן נדרשה העירייה להתגונן. מהאמור לעיל, עולה בבירור, כי הגרסה העובדתית החדשה הנטענת היא בגדר הרחבת חזית אסורה.

בנוסף, העירייה טוענת כי אין להתיר את תיקון כתב התביעה המבוקש וזאת מחמת טענת התיישנות.

1. צד ג' הצטרף לטענות העירייה כפי שפורטו בתגובתה לבקשה. עוד מוסיף צד ג' וטוען כי בקשה לתיקון כתב תביעה המוגשת כעת לביהמ"ש והעלאת טענות חדשות בגין אירוע שארע בשנת 2000, אינה מוכרת בשום פרוצדורה או הליך, וטענת ההתיישנות הינה הטענה הראשונה שיש לבררה ולהחליט בגינה; לא רק שמדובר בתביעה שהתיישנה אלא המדובר גם בהרחבת חזית אסורה שאין להיעתר לה.
2. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסוגיה זו נחה דעתי לקבל את בקשת התובעים ולהתיר את תיקון כתב התביעה המקורי כמבוקש על ידם, וזאת מהנימוקים הבאים:
   • 1. בראשית הדברים אציין כי איני מקבל את טענות התובעים (סע' 4 ו- סע' 10 ב' לבקשתם) לפיהן טענתם בדבר קיומה של תופעת המדרגה, אין בהן משום הרחבת חזית וכי הם מבארים ומבהירים את סוג וטיב הסכנה שנטענה מלכתחילה, או כי הוספת טענה בדבר קיומה של תופעת המדרגה ו/או "מפגע נסתר" בחוף לכתב התביעה באות אך ורק כדי להדגיש, לחדד ולהשלים את הטענות בדבר רשלנותה של העירייה. אכן עילת התביעה המקורית מתבססת בעיקרה על טענה בדבר התרשלות העירייה בכך, שבין היתר, לא דאגה להציב שילוט האוסר ו/או המזהיר מפני השחייה בחוף הנדון ו/או כי עפ"י "המצג" שהציגה העירייה בפני "המבקר הסביר" בחוף, ובכללם התובעים, נוצרה "תחושת ביטחון" כי אין מדובר בחוף מסוכן האסור לרחצה. הוספת טענה עובדתית חדשה (סע' 8 לכתב התביעה המתוקן) לפיה בקרקעית הים בחוף המערבי ישנם בורות ומדרגות היוצרים עומק פתאומי באזור רדוד באופן המסכן את המתרחצים (תופעת המדרגה בחוף), אומנם יכולה להוות טענה עובדתית רלבנטית לצורך בירור שאלת החבות, ובעיקר לאור הטענה לפיה העירייה לכאורה הייתה מודעת לתופעת המדרגה בחוף ולהיותו מסוכן לרחצה. עם זאת, על אף שאין חולק כי מדובר בטענה חדשה ספק אם זו נועדה להבהיר ולבאר את "טיב הסכנה שנטענה מלכתחילה", היות והטענה בדבר קיום תופעת המדרגה כלל לא הייתה ידועה לתובעים או לב"כ במועד הגשת כתב התביעה המקורי אלא עפ"י הנטען רק בשלב מאוחר יותר ולאחר שקיבלו את תוצאות מדידות ימיות שבוצעו מטעמם ועריכת התצהירים. כמו כן, "טיב הסכנה" ברחצה בחוף לא פורט מלכתחילה בכתב התביעה המקורי אלא מדובר בטענה כללית שנטענה, כפי הנראה, לאור "מבחן התוצאה", שאין חולק שהיה טראגי בנסיבות דידן. על כן נקודת המוצא הינה כי מדובר בטענה עובדתית חדשה, רלבנטית, שיש בה לכאורה כדי לבסס את עילת התביעה המקורית.

מאחר והטענה בדבר קיומה של תופעת המדרגה בחוף לא נטענה ע"י התובעים במסגרת כתב התביעה המקורי, וכפועל יוצא מכך בעלי הדין שכנגד לא התגוננו מפניה, הרי כשלעצמה היא חורגת מגדר המחלוקת ומהווה הרחבת חזית אסורה, וזאת אלא אם כן נענה ביהמ"ש לבקשה לתיקון התביעה או אם נתן בעל הדין שכנגד את הסכמתו לכך כך במפורש או במשתמע.

• • 1. לגופא של הבקשה: עפ"י פסיקת ביהמ"ש העליון, ככל שיש בתיקון כתב התביעה משום הוספת עילה חדשה, שלא הייתה כלולה בכתב התביעה המקורי, ועילה זו התיישנה בינתיים, לא יותר תיקון כתב התביעה (ראו: ע"א 728/79 קירור- אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נגד זייד, פ"ד לד(4) 126 (1980); רע"א 6863/12 אמל סאלח מחאמיד נגד שירותי בריאות כללית, פורסם באתר נבו). המושג "עילת תביעה" מקבל משמעויות שונות בהקשרים שונים. המונח "עילת תביעה" לעניין תיקון כתב תביעה מקבל משמעות רחבה: "מגדירים את 'עילת התובענה' הגדרה רחבה, הכוללת את העסקה או המעשה המובא לדיון" (ראו: ע"א 728/79 קירור אג"ש נגד זייד, פ"ד לד(4) 126, 131). מכאן שיש חשיבות להכריע בכל מקרה בשאלה, אם התיקון המבוקש מתייחס לעילת תביעה קיימת או עילת תביעה חדשה.
    2. כאשר הבקשה לתיקון כתב התביעה המקורי אינה חורגת מעילת התביעה המקורית, היסודית, גישת בית המשפט לבקשת התיקון היא ליברלית. על העותר לתיקון כתב התביעה לשכנע, כי התיקון אינו מוסיף "עילה חדשה" לתביעה או בא להחליף את העילה המקורית בעילה אחרת, שכן במקרה כזה קומץ בית המשפט את ידו במתן ההיתר. עם זאת, אפילו יש בתיקון מסוים משום הוספת "עילה חדשה", גם אז אין בעובדה זו, כשלעצמה, משום שלילתה של זכות התיקון. במקרה כזה, הקריטריונים לבחינת הבקשה לתיקון חמורים יותר. בבקשה לתיקון, שבה עותרים להוספת "עילה חדשה", גורמים רלבנטיים בשיקולי ביהמ"ש, השלובים זה בזה, הינם התנהגות בעלי הדין עובר להגשת הבקשה לתיקון התביעה והשלב שבו מוגשת הבקשה (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, מהדורה שביעית, עמ' 121-123).
    3. בעניינו, עילת התביעה בכתב התביעה המקורי הינה "רשלנות", ובמסגרתה עתרו התובעים לחייב את העירייה לפצות את התובעים בגין נזקי גוף, אשר עפ"י הנטען, נגרמו עקב טביעתם למוות ביום 7.4.00 של שלושה צעירים, תושבי רמאללה, בחוף המערבי בעכו. התיקון המבוקש מתייחס בעיקרו להוספת טענה עובדתית חדשה בדבר קיומה של תופעת מדרגה בחוף שיש בה כדי לתמוך לכאורה בעילת התביעה המקורית וזאת ללא שנוספו במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה עילות תביעה חדשות על אלה המופיעות בכתב התביעה המקורי ו/או ללא שנתבקש צירוף בעלי דין נוספים.

לטעמי, בנסיבות העניין, מדובר באותה עילת תביעה המבוססת בעיקרה על אותה מסכת עובדתית ועל אותן טענות משפטיות. "המעשה שהובא לדיון" בכתב התביעה המקורי הוא אותו "מעשה" שהובא לדיון במסגרת כתב התביעה המתוקן. הוספת טענה עובדתית חדשה כי אירוע הטביעה הנטען אירע, עקב התרשלות העירייה בכך שלא הזהירה ו/או התריעה כי החוף מסוכן לרחצה, ובין היתר, עקב קיומה של תופעת מדרגה בחוף המערבי, תוך הותרת יתר עובדות היסוד בעינן אינה בגדר "מעשה אחר" המובא כעת לדיון ולהכרעה. אומנם יש לעובדה חדשה זו (היה ותוכח) השלכה על שאלת החבות שהרי ככל שיוכח שהחוף הספציפי שבו טבעו התובעים מסוכן יותר כך ישליך הדבר על האמצעים שהיה על הבעלים/מחזיק לנקוט, אך זאת במסגרת אותה עילת תביעה מקורית.

• • 1. טענת התובעים (סע' 5 לתשובה) כי עפ"י ההלכה הפסוקה מפי ביהמ"ש העליון, כל עוד נשתמרו מרכיבי היסוד של העילה המקורית, שמהם השתמעה, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע- אין מניעה עקרונית שבית המשפט יתיר את התיקון, אפילו חלפה בינתיים תקופת ההתיישנות, אינה רלבנטית לעניינו. תיקון כתב תביעה לעניין זה הוא תיקון לשם השלמת החסר בעובדות העילה המקורית כאשר בעזרת תיקון כזה ניתן למנוע את מחיקת התביעה מחמת היעדר עילה (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, סיגא הוצאה לאור, מהדורה שביעית, עמ' 122). בעניינו, לא רק שהתיקון המבוקש אינו משנה את "מרכיבי היסוד של העילה המקורית", אלא שמרכיבים אלה נכללו, גם אם בחסר מסוים כאמור, כבר בתביעה המקורית.
    2. אוסיף ואציין כי מגרסת העירייה עולה כי מדובר בחוף שאינו מוכרז ושאינו מיועד כלל לרחצה (סע' 13 לכתב ההגנה. "...הנתבעת תטען כי המקום הנטען, על פניו, נחזה כחוף פראי, עמוס סלעים, שאינו נועד לרחצה כלל ועיקר. המנוחים, על דעתם, ובלא כל היגיון, בחרו להיכנס למים, במקום שהרחצה נאסרה בו ואשר על פניו אינו מיועד לרחצה...". הינה כי כן, גם לפי גרסת העירייה מדובר בחוף פראי, סלעי, שאינו מיועד לרחצה כלל, המהווה סכנה למתרחצים בו, אלא שהעירייה מתגוננת בטענת "הסתכנות מרצון" או אשם תורם של המנוחים. בהינתן האמור, הרי שתיקון כתב התביעה המבוקש באופן שיאפשר לתובעים להציג ראיות בדבר הסיכון "המוגבר" (ככל שיוכח) שברחצה בחוף המערבי במועד הרלבנטי לתביעה, יש בו כאמור כדי להשליך על ההכרעה בשאלת החבות, ויש בו כדי לאפשר לביהמ"ש להכריע בשאלות השנויות במחלוקת ולהגיע לחקר האמת.
    3. למעלה מן הדרוש אציין כי אפילו היה בתיקון המבוקש משום הוספת "עילה חדשה", גם אז, כאמור, אין בעובדה זו כשלעצמה, משום שלילתה של הזכות לתיקון כתב התביעה המקורי. בהקשר לזאת, גורם חשוב בשיקולי בית המשפט הוא השיהוי בהגשת הבקשה. בעניינו, איני מוצא בסיס לטענת השיהוי לגבי עיתוי הגשת הבקשה דנן, זאת מאחר והשיהוי הנטען נמדד לא ממועד האירוע נשוא התביעה או ממועד הגשת התביעה המקורית אלא מהמועד שבו נודע לתובעים לראשונה על תופעת המדרגה בחוף ועד למועד הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה.
    4. שיקול רלוונטי נוסף, הנשקל בעת הדיון בבקשה לתיקון כתב התביעה, הוא, כי אין להתיר תיקון אם הוא יגרום נזק או עוול (שאינו ניתן לפיצוי בתשלום הוצאות) לצד שכנגד. שיקול זה מתעורר, בין היתר, בקשר לשאלת ההתיישנות, כאשר קבלת הבקשה לתיקון תהא משום "עקיפת" תקופת ההתיישנות. כפי שפורט לעיל, העירייה ו/או צד ג' אינם יכולים להסתמך על הגנת ההתיישנות מאחר ואין מדובר בהוספת עילת תביעה חדשה, שלו הוגשה בתביעה נפרדת היא עלולה היתה להידחות מחמת התיישנות. לא שוכנעתי בנסיבות המקרה דנן כי התיקון המבוקש יגרום נזק למי מהנתבעים שאינו ניתן לריפוי באמצעות הטלת הוצאות.

1. סיכום
2. מכל האמור לעיל אני מתיר את תיקון כתב התביעה כמבוקש.
3. העירייה רשאית להגיש כתב הגנה מתוקן וכן הודעת צד ג' מתוקנת תוך 30 יום.
4. צדדי ג' רשאים להגיש כתב הגנה מתוקן להודעת צד ג' תוך 30 יום לאחר קבלת כתב ההגנה והודעת צד ג' המתוקנים.
5. אני מחייב את התובעים, הדדית, לשלם לעירייה וצדדי ג' (לכל אחד) הוצאות בסך 1,000 ₪.

ניתנה היום, ט"ז אדר ב תשע"ד, 18 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.