בפניי עתירת צדדי ג' לחייב את התובעים להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם, על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

לאחר שעיינתי בבקשה המפורטת וכן בתגובה לבקשה שהגיש ב"כ התובעים, נחה דעתי לדחות את הבקשה וזאת מן הטעם העיקרי שעל פי פסיקת בית המשפט העליון אין לחייב תובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של צד ג', וזאת להבדיל מהכללים המחייבים ביחסים שבין תובע לבין נתבע.

בפסק הדין שניתן על ידי כב' הנשיא א. גרוניס ברע"א 19/10 מוריביקו אוברסיס בע"מ נ' ז.גולדמן אינטרנשיונל טרייד בע"מ ואח' (פסק דין מיום 16/4/12 – פורסם בנבו) נקבע כי בעוד שהתובע בעצם הגשת תביעתו מטיל על הנתבע את הסיכון שבהליך משפטי הכרוך בהוצאות, הרי לא כך הם פני הדברים כלפי צד ג' שהתובע כלל לא בחר, מרצונו הוא, לצרפו להליך המשפטי. צד שלישי מצורף להליך מרצונו של הנתבע ולא מרצונו של התובע. מאחר והתובע לא בחר להטיל את מורת הדין על הצד השלישי, הרי אין להטיל עליו מראש את העלות האפשרית של ההליך שלגבי אותו צד ג'. בית המשפט העליון הוסיף והטעים כי נימוק זה מתחדד נוכח העובדה כי בעל דין שקיבל הודעת צד ג' רשאי להגיש הודעות מטעמו לצדדים נוספים.

באת כוח צדדי ג' לא התייחסה להלכה המשפטית הנ"ל, לא בבקשה שהגישה וגם לא לאחר שטענה זו הועלתה בפתח תגובת ב"כ התובעים. כל בקשת צדדי ג' מתבססת (בפירוט נרחב כולל פסיקה) רק ליחסים המשפטיים שבין התובע לבין הנתבע.

אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה ומחייב את צדדי ג', הדדית, לשלם לתובעים באמצעות בא כוחם הוצאות הליך זה בסך 3,000 ₪ כולל מע"מ.

המזכירות תעביר העתק החלטה זו אל ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ה, 23 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.